“נדמו עמי מבלי הדעת”

החסד שנטה אלוהים על בני ישראל הותנה תמיד בציותם. לרגלי הר סיני כרתו בני ישראל ברית עם ה׳ בתור עם סגולה. ה׳ הכריז: ״והייתם לי סגולה מכל העמים,״ ובני ישראל הבטיחו חגיגית לציית לו: ״כל אשר דבר יהוה, נעשה״ (שמות י״ט 5, 8). מקץ ימים אחדים ניתנה להם תורת ה׳ מסיני, ומצוות נוספות בצורת דינים ומשפטים נמסרו להם מפי משה. בני ישראל שבו והבטיחו פה אחד: ״כל הדברים אשר דיבור יהוה, נעשה.״PK 152.1

לאחר אשרור הברית שב העם והכריז פה אחד: ״כל אשר דיבר יהוה, נעשה ונשמע״ (שמות כ״ד 3, 7). אלוהים בחר בישראל כעמו, ועם ישראל בחר באלוהים כמלכו, מלך מלכי המלכים.PK 152.2

לקראת תום נדודיהם במדבר שבו בני ישראל ושמעו את תנאי הברית. בבעל פעור, על גבולות הארץ המובטחת, נפלו רבים מבני העם קורבן לפיתוי מתוחכם. אך אלה מקרבם שדבקו בה׳ חידשו את שבועות הברית שלהם. משה הזהירם מפני הפיתויים שימשכו את ליבם בעתיד, והאיץ בהם להיבדל מן העמים השכנים ולעבוד את ה׳ בלבד.PK 152.3

משה הורה לישראל: ״ועתה ישראל, שמע אל החוקים ואל המשפטים, אשר אנוכי מלמד אתכם לעשות, למען תחיו, ובאתם וירשתם את הארץ, אשא יהוה אלוהי אבותיכם נותן לכם. לא תוספו על הדיבר אשר אנוכי מצוה אתכם, ולא תגרעו ממנו, לשמר את מצוות יהוה אלוהיכם, אשר אנוכי מצווה אתכם... ושמרתם ועשיתם, כי הוא חוכמתכם ובינתכם לעיני העמים, אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו, ׳רק עם חכם ונבון, הגוי הגדול הזה׳״ (דברים ד׳ 6-1).PK 152.4

בני ישראל הוזהרו במיוחד לא לשכוח את חוקי ה׳. הובטח להם שאם יצייתו לחוקי ה׳, הם ינחלו עוצמה וברכה. ה׳ דיבר אליהם באמצעות משה: ״רק השמר לך ושמור נפשך מאוד, פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך; והודעתם לבניך ולבני בניך״ (פס׳ 9). בל ישכחו בני ישראל לעולם את המחזה מעורר היראה שנגלה לעיניהם במעמד הר סיני, בעת מתן התורה. מפורשות והחלטיות היו האזהרות שניתנו לישראל נגד מנהגי עבודת האלילים שרווחו בקרב העמים השכנים. להלן העצה שניתנה להם: “ונשמרתם מאוד לנפשתיכם... פן תשחתון, ועשיתם לכם פסל, תמונת כל סמל: תבנית זכר או נקבה... ופן תשא עיניך השמימה, וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים, ונדחת והשתחוית להם ועבדתם, אשר חלק יהוה אלןהיך אןתם לכל העמים ותחת כל השמים... הישמרו לכם, פן תשכחו את ברית יהוה אלהיכם, אשר כרת עמכם; ועשיתם לכם פסל ותמונת כל, אשר צווך יהוה אלוהיך” (פסוקים 15, 16, 19, 23).PK 152.5

משה גולל בפני העם את הרעות החולות שינבעו עקב אי ציות לחוקי ה׳. בקוראו לשמיים ולארץ לשמש כעדיו הכריז משה שאם לאחר ישיבה ממושכת בארץ המובטחת יאמץ העם צורות פולחן מתועבות, ישתחווה לפסלים ויסרב לשוב לעבודת ה׳ ולסגוד לאלוהי האמת, יתעורר חרון אפו של ה׳ ועם ישראל יוגלה מארצו ויפוזר בתפוצות בקרב האומות האליליות. הוא הזהיר אותם: ״העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ, כי אבד תאבדון מהר מעל הארץ, אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרישתה: לא תאריכון ימים עליה, כי השמד תישמדון. והפיץ יהוה אתכם בעמים; ונשארתם מתי מספר בגוים, אשר ינהג יהוה אתכם שמה. ועבדתם שם אלוהים, מעשה ידי אדם: עץ ואבן, אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחון״ (פסוקים 28-26).PK 153.1

נבואה זו שהתגשמה באופן חלקי בימי השופטים, התגשמה במלואה, הלכה למעשה, בגלות ישראל באשור ובגלות יהודה בבבל.PK 153.2

כפירתה של ישראל היתה הדרגתית. מדור לדור שב השטן וניסה לגרום לבני העם הנבחר לשכוח את “המצוה, החקים והמשפטים” שקיבלו מה׳ והבטיחו לציית להם לעד (דברים ו׳ 1). השטן ידע שאם רק יצליח לגרום לבני ישראל לשכוח את ה׳, ללכת “אחרי אלהים אחרים”, לעבוד אותם ולהשתחוות להם, הם יאבדו, שכן ה׳ הכריז: “העדותי בכם היום, כי אבד תאבדון” (דברים ח׳ 19).PK 153.3

ואולם, אויב קהילת ה׳ עלי אדמות לא לקח בחשבון את טבעו הרחמן של אלוהים, אשר “לא ינקה” את האשם, אך בעת ובעונה אחת, הוא “אל רחום וחנון, ארך אפים, ורב חסד ואמת. נוצר חסד לאלפים, נושא עון ופשע וחטאה” (שמות ל“ד 6, 7). על אף שהשטן עושה כל מאמץ כדי לסכל את תכלית ה׳ בעבור ישראל, אזי אפילו בשעות האפלות ביותר בתולדות ישראל, כשדומה היה שכוחות הרוע עומדים לנחול ניצחון, גילה ה׳ ברוב חסדו את פניו בפני בני עמו. הוא הציג בפני ישראל את החוקים והעיקרים שנועדו לתועלתה ולרווחתה. כך הכריז באמצעות הושע: “אכתוב לו רובי תורתי: כמו זר נחשבו.” “ואנוכי תירגלתי לאפרים, קחם על זרועותיו; ולא ידעו כי רפאתים.” (הושע ח׳ 12; י“א 3). ה׳ נהג בבני ישראל ברוך ובאהבה, והורה להם דרך נביאיו את חוקיו ומצוותיו.PK 153.4

אילו הקשיבה ישראל לדברי הנביאים, היתה נחסכת ממנה ההשפלה שספגה לאחר מכן. אך בני ישראל התעקשו לנטוש את תורת ה׳, לכן נאלץ ה׳ להגלותם מארצם. הוא דיבר אליהם דרך הושע ואמר: ׳׳נידמו עמי, מבלי הדעת: כי אתה הדעת מאסת, ואמאסך... ותשכח תורת אלהיך” (הושע ד׳ 6).PK 154.1

בכל דור ודור המיט חילול תורת ה׳ את אותה התוצאה. בימי נוח, כשכל מצווה הדוגלת בעשיית צדק ויושר חוללה והחטא הפך חמור ורווח, לא יכול היה עוד ה׳ לשאת זאת, ולכן גזר: “אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה״ (בראשית ו׳ 7). בימי אברהם המרו אנשי סדום את פי ה׳ ואת חוקי תורתו. עקב כך רווחו בקרבם אותם עוולות, רשע, שחיתות והתמכרות שלוחת רסן למילוי תאוות, שאפיינו את העולם לפני המבול. תושבי סדום חצו במהרה את גבולות אורך רוחו של ה׳; וכאשר פקעה סבלנותו, ניצתה אש זעמו.PK 154.2

התקופה שקדמה לגלות עשרת שבטי ישראל אופיינה במרי וברשע שרווחו בימי סדום ועמורה. באותם ימים, תורת ה׳ נחשבה כאין וכאפס; הזלזול בתורתו פרץ את הסכר של נחשולי הרשע ששטפו את ישראל.PK 154.3

הושע הכריז: ׳׳שימעו דבר יהוה, בני ישראל: כי ריב ליהוה עם יושבי הארץ, כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ. אלה וכחש, ורצח וגנב ונאף; פרצו, ודמים בדמים נגעו (הושע ד׳ 1, 2).PK 154.4

נבואות המשפט של עמוס והושע לוו בנבואות על עתיד מזהיר. אומנם, עשרת השבטים הסוררים וחסרי החרטה לא קיבלו שום הבטחה על שיקום מלא ועל חזרתה על כנה של העוצמה שהיתה להם בישראל, ועד קץ הימים הם יהיו “נידדים בגוים.” ואולם, הושע קיבל מה׳ נבואה שהציגה בפניהם את הזכות היתרה שתיפול בחלקם: ליטול חלק בשיקומו הסופי של עם ה׳ באחרית הימים, בסמוך לקץ העולם, כאשר המשיח יבוא כמלך מלכי המלכים ואדון האדונים. הנביא הכריז: “כי ימים רבים יעזבו בני ישראל, אין מלך ואין שר, ואין זבח ואין מצבה; ואין אפוד ותרפים...” הנביא הוסיף ואמר כי בתקופה מאוחרת יותר, “ישובו בני ישראל וביקשו את יהוה אלוהיהם ואת דויד מלכם; ופחדו אל יהוה ואל טובו, באחרית הימים” (הושע ג׳ 4, 5).PK 154.5

בשפה סימבולית הציג הושע בפני עשרת השבטים את תוכניתו של אלוהים לשיקום כל נפש ונפש מלאת חרטה, אשר תתאחד עם קהילתו עלי אדמות ותיהנה מן הברכות שהובטחו לישראל בימים שבהם בני ישראל שמרו אמונים לאלוהים בארץ המובטחת.PK 154.6

ה׳ התייחס לישראל כאל מושא אהבתו וחסדו כאשר הכריז: “׳לכן, הנה אנכי מפתיה והלכתיה המדבר; ודיברתי על לבה. ונתתי לה את כרמיה משם, ואת עמק עכור לפתח תקוה; וענתה שמה כימי נעוריה, וכיום עלותה מארץ מצרים. והיה ביום ההוא נאום יהוה, תקראי אישי; ולא תקראי לי עוד בעלי. והסרתי את שמות הבעלים מפיה; ולא יזכרו עוד בשמם” (הושע ב׳ 19-16).PK 154.7

באחרית הימים, בקץ העולם הזה, ישוב ה׳ ויכרות את בריתו עם שומרי מצוותיו. ה׳ הכריז: ״וכרתי להם ברית ביום ולהוא, עם חית השדה ועם עוף השמים, ורמש האדמה; וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ, והשכבתיים לבטח. וארשתיך לי לעולם; וארשתיך לי בצדק ובמשפט, ובחסד וברחמים. ארשתיך לי באמונה; וידעת את יהוה.PK 155.1

״והיה ביום ההוא, אענה מאום יהוה, אענה את השמים; והם יענו את הארץ, והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר; והם יענו את יזרעאל. וזרעתיה לי בארץ, וריחמתי את לא רוחמה; ואמרתי ללא עמי: ׳עמי אתה,׳ והוא ייאמר: ׳אלוהי!׳״ (פסוקים 25-20).PK 155.2

“והיה ביום ההוא... שאר ישראל ופליטת בית יעקב... ונשען על יהוה קדוש ישראל, באמת״ (ישעיה י׳ 20). ב״כל אמה ושבט ולשון ועם״ יהיו אנשים שיגיבו בשמחה למסר השמיימי: ״יראו את אלהים״ ותנו ״לו כבוד... כי באה עת משפטו.״ הללו יעזבו כל אליל הכובל אותם לעולם הזה ו״ישתחוו לעושה השמים והארץ והים ומעיינות המים.״ הם יחלצו מכל תסבוכת, ויעמדו לפני העולם כנושאי עדות נצחית על חסדו ורחמיו של ה׳. הם יקיימו את מצוות ה׳, ולכן, מלאכי ה׳ ובני האדם יזהו אותם בתור ״הקדושים השומרים את מצוות אלוהים ואמונת ישוע״ (ההתגלות י״ד 6, 7, 12).PK 155.3

״הנה ימים באים, נאום יהוה, וניגש חורש בקוצר, ודורך ענבים במשך הזרע; והטיפו ההרים עסיס, וכל הגבעות תתמוגגנה. ושבתי את שבות עמי ישראל, ובנו ערים נשמות וישבו, ונטעו כרמים ושתו את יינם; ועשו גנות ואכלו את פריהם. ונטעתים על אדמתם; ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם, אמר יהוה אלוהיך״ (עמוס ט׳ 15-13).PK 155.4