Loading...
Larger font
Smaller font
Copy
Print
Contents

מלכי ונביאי ישראל

 - Contents
  • Results
  • Related
  • Featured
No results found for: "undefined".
  • Weighted Relevancy
  • Content Sequence
  • Relevancy
  • Earliest First
  • Latest First
    Larger font
    Smaller font
    Copy
    Print
    Contents

    תשועה מאשור

    בשעה שסכנה לאומית חמורה ארבה ליהודה כשצבאות אשור פלשו אליה, וכשדומה היה שדבר לא יוכל להציל את ירושלים מחורבן מוחלט, קיבץ חזקיהו את כוחותיו כדי להילחם ללא חת בכובשים עובדי האלילים. הוא עודד את לוחמיו לתלות את מבטחם בגבורת ה׳ למען הצלתם: ‘חיזקו ואימצו, אל תיראו ואל תחתו מפני מלך אשור, ומלפני כל ההמון אשר עמו: כי עימנו רב, מעימו. עימו, זרוע בשר, ועימנו יהוה אלוהינו לעזרנו, ולהלחם מלחמתנו” (דברי הימים ב ל“ב 7, 8).PK 182.1

    היתה סיבה לכך שחזקיהו דיבר בביטחון ובוודאות על תוצאות המלחמה. בני אשור הרברבנים, שאומנם שימשו מזה זמן מה כלי נקם ביד ה׳ כדי להפגין את חרון אפו ולהעניש את העמים, לא ינצחו לעד (ישעיה י׳ 5). שנים ספורות קודם לכן אמר ה׳ ליושבי ציון דרך ישעיהו: “אל תירא עמי יושב ציון מאשור... כיי עוד מעט מזער, וכלה זעם, ואפי על תבליתם. ועורר עליו יהוה צבאות, שוט, כמכת מדין בצור עורב; ומטהו על הים, ונשאו בדרך מצרים. והיה ביום ההוא, יסור סובלו מעל שכמך, ועולו מעל צווארך; וחבל על מפני שמן׳ (ישעיה י׳ 27-24).PK 182.2

    נבואה נוספת ניתנה “בשנת מות המלך אחז.׳׳ ישעיהו הנביא הכריז: ׳׳נשבע יהוה צבאות, לאמור: ׳אם לא כאשר דימיתי, כן היתה, וכאשר יעצתי, היא תקום. לשבור אשור בארצי, ועל הרי אבוסנו; וסר מעליהם עולו, וסבלו מעל שכמו יסור. זאת העצה היעוצה על כל הארץ; וזאת היד הנטויה על כל הגוים. כי יהוה צבאות יעץ, ומי יפר? וידו הנטויה, ומי ישיבנה?׳” (ישעיה י“ד 28, 27-24).PK 182.3

    כוחו של הכובש יישבר. ואולם, בשנות מלכותו הראשונות המשיך חזקיהו להעלות מנחות ומסים לאשור, וזאת בהתאם להסכם שנכרת עם אחז. המלך נועץ ב״שריו וגבריו”, ועשה כמיטב יכולתו כדי להגן על ממלכתו. הוא וידא שירושלים תיהנה מאספקת מים בשפע בתוך חומותיה, בזמן שמחוץ לעיר שרר מחסור גדול במים. ״ויתחזק ויבן את כל החומה הפרוצה וינעל על המגדלות, ולחוצה החומה אחרת, ויחזק את המלוא, עיר דויד; ויעש שלח לרוב, ומגנים. ויתן שרי מלחמות, על העם” (דהי“ב ל“ב 3, 5, 6). המלך לא חסך במאמצים ומשאבים בהכנת העיר למצור.PK 182.4

    בשעת עלייתו לכס מלכות יהודה, כבר הגלו בני אשור רבים מבני ישראל מן הממלכה הצפונית. שנים ספורות לאחר עלייתו לשלטון, בזמן שעדיין חיזק את ביצורי ירושלים, צרו בני אשור על שומרון, כבשוה והגלו את עשרת השבטים למחוזות רבים בממלכת אשור. גבולות יהודה נמצאו במרחק קילומטרים ספורים בלבד מירושלים, פחות מ-80 קילומטרים, והשלל הרב הכמוס באוצרות המקדש יפתה את האויב לשוב אליה.PK 183.1

    ואולם, מלך יהודה היה נחוש בדעתו לעשות כמיטב יכולתו בהכנת ההתנגדות לאויב; לאחר שהשלים את כל ההכנות הדרושות, על פי הבנתו, כוחו ומשאביו, הוא קיבץ את כוחותיו ועודדם להתחזק ולאזור אומץ. המסר שהעביר הנביא ישעיהו ליהודה היה: “כי גדול בקרבך, קדוש ישראל!”; עתה הכריז המלך באמונה שלמה: ׳׳ועימנו יהוה אלוהינו לעזרנו, ולהלחם מלחמתנו” (ישעיה י“ב 6; דהי“ב ל“ב 8).PK 183.2

    אין דבר המחזק את האמונה במהירות רבה יותר מאשר תפעול האמונה. מלך יהודה התכונן לקראת הסופה הממשמשת ובאה. ועתה, מתוך אמונה שלמה בהתגשמות הנבואה נגד אשור, הוא המשיך לתלות את מבטחו בה׳ בכל לבו ומאודו. ״ויסמכו העם על דברי יחזקיהו מלך יהודה׳׳ (דהי׳׳ב ל“ב 8). אך מה יקרה אם צבאות אשור, שזה עתה כבשו את הממלכה הגדולה ביותר בעולם, וגברו בשמחת ניצחונם על שומרון בישראל, יפנו עתה את כוחותיהם נגד יהודה? מה אם הם יתרברבו: ״כאשר מצאה ידי לממלכת האליל ופסיליהם מירושלים ומשומרון. הלא כאשר עשיתי לשומרון ולאליליה, כן אעשה לירושלים ולעצביה׳׳? (ישעיה י׳ 10, 11). ואולם, ליהודה לא היה ממה לחשוש, שכן תושביה תלו את מבטחם בה׳.PK 183.3

    המשבר, שזמן רב כל כך ציפו לו, הגיע. כוחות אשור שנחלו ניצחון אחר ניצחון התקדמו עד שהגיעו ליהודה. בטוחים בניצחונם חילקו קציני הצבאות כוחותיהם לשני מחנות: כוח אחד יפגוש את צבא מצרים בדרום, הכוח השני יטיל מצור על ירושלים.PK 183.4

    אלוהים היה התקווה היחידה שנותרה ליהודה. כל עזרה אפשרית ממצרים נגדעה באיבה. בנוסף, לא היו עמים שכנים אחרים שיושיטו לה עזרה.PK 183.5

    קציני צבא אשור, שהיו בטוחים בעוצמת כוחותיהם הממושמעים, יזמו מפגש עם ראשי יהודה, שבמהלכו דרשו בעזות מצח את כניעת ירושלים. דרישתם לוותה בגידופים ובחילול שמו של אלוהי העברים. עקב חולשתן וכפירתן של ישראל ויהודה, שמו של ה׳ כבר לא עורר יראת כבוד בקרב העמים, אלא חולל והושמץ דרך קבע (ישעיה נ״ב 5).PK 183.6

    רבשקה, אחד מקציניו הבכירים של סנחריב, אמר לראשי יהודה: “כה אמר המלך הגדול, מלך אשור, מה הביטחון הזה אשר בטחת? אמרת (אך דבר שפתים), עצה וגבורה למלחמה; עתה על מי בטחת, כי מרדת בי?” (מלכים ב י“ח 19, 20).PK 183.7

    קציני אשור נועצו מחוץ לחומות העיר, אך הזקיפים שניצבו על החומה יכלו לשמוע את דבריהם. בזמן שנציגי מלך אשור צעקו את הצעותיהם לעבר ראשי יהודה, הם התבקשו לדבר ארמית ולא עברית, וזאת כדי שהזקיפים על החומה לא יידעו על הליכי הוועידה ומסקנותיה. רבשקה, שלעג לבקשה, נשא את קולו ביתר שאת והמשיך לדבר בעברית. כך אמר:PK 183.8

    ״שמעו את דברי המלך הגדול, מלך אשור. כה אמר המלך: ׳אל ישא לכם חזקיהו:PK 184.1

    כי לא יוכל להציל אתכם. ואל יבטח אתכם חזקיהו אל יהוה לאמור, הצל יצילנו יהוה: לא תינתן העיר הזאת ביד מלך אשור.׳PK 184.2

    ?אל תשמעו אל חזקיהו; כי כה אמר המלך אשור, ׳עשו איתי ברכה וצאו אלי, ואכלו איש גפנו ואיש תאנתו, ושתו איש מי בורו. עד בואי, ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם: ארץ דגן ותירוש, ארץ לחם וכרמים.׳ PK 184.3

    ״פן יסית אתכם חזקיהו לאמור, יהוה יצילנו; ההצילו אלוהי הגוים, איש את ארצו, מיד מלך אשור? איה אלוהי חמת וארפד? איה ?אלוהי ספרוים? וכי הצילו את שומרון מידי? מי בכל אלוהי הארצות האלה, אשר הצילו את ארצם מידי, כי יציל יהוה את ירושלים מידי?׳״ (ישעיה ל״ו 20-13).PK 184.4

    בני יהודה הגיבו להערות הפוגעניות באומרם: ״לא ותענוהו!״ המפגש הסתיים. הנציגים העבריים שבו אל חזקיהו ״קרועי בגדים; ויגידו לו את דברי רבשקה״ (פסוקים 21, 22). כשנודע למלך חזקיהו על הדרישה המעליבה של אשור, שהיוותה חילול שם ה׳, ״ויקרע את בגדיו, ויתכס בשק, ויבא בית יהוה״ (מל״ב י״ט 1).PK 184.5

    שליחים שוגרו מטעם המלך אל ישעיהו כדי לעדכן אותו בתוצאות המפגש. ״ויאמרו אליו: ׳כה אמר חזקיהו, יום צרה ותוכחה ונאצה, היום הזה... אולי ישמע יהוה אלוהיך את כל דברי רבשקה, אשר שלחו מלך אשור אדוניו לחרף אלוהים חי, והוכיח בדברים, אשר שמע יהוה אלוהיך; ונשאת תפילה בעד השארית הנמצאה״ (פסוקים 3, 4).PK 184.6

    “ויתפלל יחזקיהו המלך, וישעיהו בן אמוץ הנביא על זאת; ויזעקו השמים״ (דהי״ב ל״ב 20).PK 184.7

    אלוהים נעתר לתפילות עבדיו. ישעיהו קיבל מה׳ מסר בעבור חזקיהו. הוא אמר לשליחי המלך: ״כה תאמרון אל אדוניכם: ׳כה אמר יהוה, אל תירא מפני הדברים אשר שמעת, אשר גידפו נערי מלך אשור אותי. הנני נותן בו רוח, ושמע שמועה ושב לארצו; והפלתיו בחרב בארצו׳״ (מל״ב י״ט 6, 7).PK 184.8

    בתום המפגש עם ראשי יהודה נועדו נציגי אשור עם מלכם, ששהה באותה העת באחת מיחידות הצבא שלו, ששמרה על הכניסה ליהודה ממצרים. לאחר שסנחריבPK 184.9

    שמע את הדיווח, הוא כתב איגרות ״לחרף ליהוה אלוהי ישראל: ולאמור עליו לאמור, כאלוהי גויי הארצות אשר לא הצילו עימם מידי, כן לא יציל אלוהי יחזקיהו עמו מידי״ (דהי״ב ל״ב 17).PK 184.10

    לאיום הרברבני צורף המסר הבא: ״כה תאמרון אל חזקיהו יהודה לאמר: ׳אל ישאך אלוהיך, אשר אתה בוטח בו לאמור: לא תינתן ירושלים ביד אשור. הנה אתה שמעת, את אשר עשו מלכי אשור לכל הארצות, להחרימם; ואתה תינצל? ההצילו אותם אלוהי הגוים, אשר שיחתו אבותי את גוזן ואת חרן ורצף ובני עדן, אשר בתלאשר? איו מלך חמת ומלך ארפד, ומלך לעיר ספרוים, הנע, ועוה?״׳ (מל״ב י״ט 13-10).PK 184.11

    לאחד קבלת המכתב הלגלגני הלך מלך יהודה למקדש, ׳׳ויפרשהו... לפני יהוה.” המלך התפלל באמונה שלמה לעזרת השמיים, וזאת כדי שעמי העולם יידעו כי אלוהי העבדים חי ומושל. (פס׳ 14). כבוד ה׳ הוטל עתה על כף המאזניים; רק ה׳ לבדו יוכל להביא תשועה.PK 185.1

    חזקיהו התפלל והתחנן לה׳: “יהוה אלוהי ישראל יושב הכרובים, אתה הוא האלוהים לבדך לכל ממלכות הארץ; אתה עשית את השמים ואת הארץ. הטה יהוה אוזנך ושמע, פקח יהוה עיניך וראה; ושמע את דברי סנחריב, אשר שלחו לחרף אלוהים חי. מאנם יהוה, החריבו מלכי אשור את הגוים ואת ארצם. ונתנו את אלוהיהם באש; כי לא אלוהים המה, כי אם מעשה ידי אדם, עץ ואבן, ויאבדום. ועתה יהוה אלוהינו, הושיענו נא מידו; וידעו כל ממלכות הארץ, כי אתה יהוה אלוהים לבדך (מל״ב י״ט 19-15).PK 185.2

    ״רעה ישראל, האזינה, נהג כצאן יוסף; ישב הכרובים, הופיעה.
    לפני אפרים, ובנימין ומנשה, עוררה את גבורתך; ולכה לישועתה לנו.
    אלוהים השיבנו; והאר פניך ונושעה.
    “יהוה אלוהים צבאות, עד מתי עשנת בתפילת עמך?
    האכלתם לחם דמעה; ותשקמו בדמעות שליש.
    תשימנו מדון לשכנינו; ואויבינו ילגו למו.
    אלוהים צבאות השיבנו; והאר פניך ונושעה.
    גפן ממצרים תסיע; תגרש גוים, ותטעה.
    פינית לפניה; ותשרש שורשיה, ותמלא ארץ.
    כסו הרים צילה; וענפיה, ארזי אל.
    תשלח קצירה עד ים; ואל נהר, יונקותיה.
    “למה פרצת גדריה, וארוה כל עברי דרך?
    יכרסמנה חזיר מיער; וזיז שדי ירענה.
    “אלוהים צבאות, שוב נא: הבט משמים וראה, ופקד גפן זאת;
    וכנה, אשר נטעה ימינך; ועל בן, אימצתה לך... “תחינו, ובשמך נקרא.
    יהוה אלוהים צבאות, השיבנו; האר פניך, ונושעה״ (תהילים פ’).
    PK 185.3

    תחינןתין של חזקיהן בעבור יהודה ולמען כבוד ה׳, שליטה הריבון, עלו בקנה אחד עם רצון ה׳. בברכה שנשא שלמה המלך בחנוכת המקדש, הוא התפלל לה׳ וביקש ממנו להיעתר תמיד לתחינתו לעשות ׳׳משפט עמו ישראל, דבר יום ביומו. למען דעת כל עמי הארץ, כי יהוה הוא האלוהים: אין עוד׳׳ (מלכים א ח׳ 59, 60). בנוסף, שלמה ביקש מה׳ להטות חסד על עמו, במיוחד בעתות מלחמה או כיבוש של צבא זר, כאשר יתכנסו מנהיגי ישראל בהיכל התפילה ויעתרו לה׳ להציל את עמו (פסוקים 33, 34).PK 185.4

    חזקיהו לא נותר ללא תקווה. הנביא ישעיהו נשלח אליו ובפיו המסר הבא: “כה אמר יהוה אלוהי ישראל: אשר התפללת אלי אל סנחרב מלך אשור שמעתי. זה הדבר, אשר דבר יהוה עליו:PK 186.1

    “בזה לו, לעגה לו בתולת בת ציון, אחריו ראש הניעה, בת ירושלים.PK 186.2

    “את מי חרפת וגדפת? ועל מי הרימות קול ותישא מרום עיניך? על קדוש ישראל. ביד מלאכיו חרפת אדוני, ותאמר ברוב רכבי אני עליתי מרום הרים, ירכתי לבנון; ואכרות קומת ארזיו, מבחור ברשיו, ואבואה מלון קיצה, יער כרמלו. אני קרתי, ושתיתי מים זרים; ואחרב בכף פעמי כל יארי מצור.PK 186.3

    ״הלא שמעת למרחוק אותה עשיתי, למימי קדם ויצרתיה; עתה הביאתיה, ותהי להשות גלים ניצים, ערים בצורות. ויושביהן קצרי יד, חתו ויבשו; היו עשב שדה, וירק דשא, חציר גגות, ושדפה לפני קמה.PK 186.4

    ׳׳ושבתך וצאתך ובואך, ידעתי; ואת התרגזך אלי. יען התרגזך אלי, ושאננך עלה באוזני, ושמחי חחי באפך, ומתגי בשפתיך, והשבתיך, בדרך אשר באת בה׳׳ (מלכים ב י“ט 28-20).PK 186.5

    ארץ יהודה נחרבה בידי צבא הכיבוש, או ה׳ הבטיח לספק בדרו נס את צרכי עמו. חזקיהו קיבל את המסר הבא: “וזה לך האות, אכול השנה ספיח, ובשנה השנית סחיש; ובשנה השלישית, זרעו וקצרו ונטעו כרמים ואכלו פיריים. ויספה פליטת בית יהודה הנשארה, שורש למטה; ועשה פרי, למעלה. כי מירושלים תצא שארית, ופליטה מהר ציון; קנאת יהוה (צבאות), תעשה זאת.PK 186.6

    “לכן, כה אמר יהוה אל מלך אשור: לא יבוא אל העיר הזאת, ולא יורה שם חץ; ולא יקדמנה מגן, ולא ישפך עליה סוללה. בדרך אשר יבוא, בה ישוב; ואל העיר הזאת לא יבוא, נאום יהוה. וגנותי אל העיר הזאת, להושיעה למעני, ולמען דויד עבדי” (פסוקים 34-29).PK 186.7

    באותו הלילה באה תשועה ליהודה. “ויצא מלאך יהוה ויך במחנה אשור, מאה שמונים וחמישה אלף.” (פס׳ 35). “כל גיבור חיל ונגיד ושר במחנה מלך אשור” נהרגו. (דהי“ב ל“ב 21).PK 186.8

    הבשורות על התבוסה המרה, והעונש הנורא שהומט על הצבא שנשלח לכבוש את ירושלים, הגיעו במהרה לסנחריב, שעדיין שהה עם חיל המשמר שלו בגבול יהודה ומצרים.PK 186.9

    אחוז אימה מיהר מלו אשור לעזוב את המקום, “וישב בבושת פנים לארצו...” (פס׳ 21). או לא נותר לו זמן רב על כס המלכות. בהתאם לנבואה שהוכרזה על אודות סופו הפתאומי, הוא נרצח בידי בני ביתו, “וימלו אסר-חדן בנו, תחתיו” (ישעיה ל“ז 38).PK 186.10

    אלוהי העברים גבר על האשורים הגאים. כבוד ה׳ אושש בעיני העמים השכנים. לבבותיהם של בני ירושלים נמלאו שמחה קדושה. תחינותיהם הכנות להצלה ותשועה נמהלו בווידוי, הכאה על חטא ודמעות רבות. בשעתם הקשה הם בטחו לחלוטין בגבורת ה׳ שתושיעם, וה׳ לא אכזבם. חצרות המקדש הדהדו עתה במזמורי שבח ותהילה לה׳. ״נודע ביהודה אלוהים; בישראל, גדול שמו. ויהי בשלם סוכו; ומעונתו בציון. שמה, שיבר רשפי קשת; מגן וחרב ומלחמה סלה.PK 187.1

    ״נאור אתה אדיר מהררי טרף. אשתוללו, אבירי לב נמו שנתם; ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם. מגערתך אלוהי יעקב; נרדם, רכב וסוס.PK 187.2

    “אתה, נורא אתה, ומי יעמד לפניך מאז אפך? משמים השמעת דין; ארץ יראה ושקטה. בקום למשפט אלוהים, להושיע כל ענוי ארץ סלה.PK 187.3

    ״כי חמת אדם תודך; שארית חמות תחגור. נדרו ושלמו ליהוה אלוהיכם: כל סביביו, יבילו שי, למורא. יבצור, רוח נגידים; נורא, למלכי ארץ״ (תהילים ע״ו).PK 187.4

    בעלייתה ונפילתה של מלכות אשור טמונים לקחים רבים בעבור אומות העולם בימינו. היד שכתבה בהשראת רוח הקודש, השוותה את תהילתה של אשור בשיא פארה ושגשוגה לעץ מרשים שצמח בגן אלוהים והתנשא מעל העצים שהקיפוהו.PK 187.5

    ״הנה אשור ארז בלבנון, יפה ענף וחרש מצל וגבה קומה; ובין עבתים גבוהים היתה צמרתו... בסעפתיו קיננו כל עוף השמים, ותחת פארתיו ילדו כל חיית השדה; ובצלו ישבו כל גוים רבים. וייף בגדלו, באורך דליותיו: כי היה שרשו אל מים רבים. ארזים לא עממוהו, בגן אלוהים, ברושים לא דמו אל סעפתיו, וערמונים לא היו כפורואותיו: כל עץ בגן אלוהים לא דמה אליו ביופיו”. יפה עשיתיו, ברב דליותיו; ויקנאהו כל עצי עדן, אשר בגן האלוהים״ (יחזקאל ל״א 9-3).PK 187.6

    ואולם, מלכי אשור, במקום להשתמש במתנותיהם, משאביהם וכישוריהם יוצאי הדופן לתועלתה של האנושות, הפכו למקור של סבל ופורענות לארצות רבות. ללא רחמים, ללא מחשבה על אלוהים או על אחיהם בני האדם, הם ניסו לכפות על כל העמים, בכל ארצות כיבושיהם, להכיר בעליונותם של אלי נינווה, שאותם הם רוממו מעל אלוהים, מלך מלכי המלכים. לאחר שה׳ שלח אליהם את יונה עם מסר אזהרה, הם נכנעו לזמן מה לפני ה׳ צבאות והתחננו למחילתו. אך במהרה שבו לעבודת האלילים ולכיבוש העולם.PK 187.7

    הנביא נחום, שנשא משא קינה ותוכחה נגד רשעי נינווה, הכריז: ״הוי עיר דמים; כולה כחש פרק מלאה, לא ימיש טרף. קול שוט, וקול רעש אופן; וסוס דןהר, ומרכבה מרקדה. פרש מעלה, ולחב חרב וברק חנית, ורוב חלל וכבד פגר; ואין קצה לגויה...PK 187.8

    ״הנני אליך, נאום יהוה צבאות...״ (נחום ג׳ 5-1).PK 187.9

    אלוהי הנצח ממשיך להתחשבן עם העמים בעודו מקפיד על דייקנות מרבית בניהול החישוב. כל עוד הוא מפגין חסד ורחמים וקורא לתשובה, ההתחשבנות נותרת בעינה. אך כשהמספרים מגיעים למכסה מסוימת שנקבעה על ידו מתחיל ה׳ להמיט את חרון אפו. עכשיו החשבון סגור; סבלנותו ואורך רוחו של ה׳ פקעו. חסד ה’ חדל לעתור בעבורם.PK 187.10

    ״יהוה, ארך אפים וגדל כוח, ונקה לא ינקה; יהוה, בסופה ובשערה דרכו, וענן, אבק רגליו. גוער בים ויבשהו, וכל הנהרות החריב; אומלל בשן וכרמל, ופרח לבנון אמלל. הרים רעשו ממנו, והגבעות התמגגו; ותשא הארץ מפניו, ותבל וכל יושבי בה. לפני זעמו מי יעמוד? ומי יקום בחרון אפו? חמתו ניתכה כאש, והצורים נתצו ממנו.״ (נחום א׳ 6-3).PK 188.1

    וכך, נינווה, ״זאת העיר העליזה, היושבת לבטח, האומרה בלבבה: ׳אני ואפסי עוד,״׳ הפכה ״לשמה, מרבץ לחיה״.״ ״מעון ואריות, ומרעה הוא לכפרים, אשר הלך אריה לביא שם גור אריה, ואין מחריד.״ (צפניה ב׳ 15; נחום ב׳ 12).PK 188.2

    בחזותו את נפילת מלכות אשור, כאשר גאוותה של אשור תישבר, ניבא צפניה על נינווה: ״ורבצו בתוכה עדרים, כל חיתו גוי, גם קאת גם קפד, בכפתריה ילינו; קול ישורר בחלון, חורב בסף, כי ארזה ערה״ (צפניה ב׳ 14).PK 188.3

    אדירה היתה תהילתה של ממלכת אשור; אדירה היתה נפילתה. הנביא יחזקאל, שלקח את דימוי עץ הארז המרשים רחוק יותר, ניבא מפורשות את נפילת אשור בשל גאוותה ואכזריותה. הוא הכריז:PK 188.4

    ״לכן, כה אמר אדני יהוה: ׳יען, אשר גבהת בקומה; ויתן צמרתו ואל בין עבותים, ורם לבבו בגבהו. ואתנהו ביד איל גוים; עשו יעשה לו, כרישעו גרשתהו. ויכרתהו זרים עריצי גוים, ויטשוהו; אל ההרים ובכל גאיות נפלו דליותיו, ותשברנה פורואתיו בכל אפיקי הארץ, וירדו מצילו כל עמי הארץ, ויטשוהו. על מפלתו ישכנו כל עוף השמים; ואל פרארציו היו, כל חיית השדה. למען אשר לא יגבהו בקומתם כל עצי מים, ולא יתנו את צמרתם אל בין עבתים...׳PK 188.5

    ״כה אמר ואדוני יהוה: ׳ביום רידתו שאולה האבלתי כיסתי עליו את תהום... ואקדר עליו לבנון, וכל עצי השדה עליו עולפה. מיקול מפלתו הרעשתי גוים, בהורדי אותו שאולה׳״ (יחזקאל ל״א 16-10).PK 188.6

    גאוותה של אשור ומפלתה אמורות לשמש לקח חשוב עד קץ העיתים. ה׳ פונה אל עמי העולם בימינו, הנערכים נגדו ברוב גאוותם ויהירותם, ושואל אותם: ״אל מי דמית ככה בכבוד ובגודל בעצי עדן?״ והוא פוסק: ״והורדת את עצי עדן אל ארץ תחתית״ (פס׳ 18).PK 188.7

    ״טוב יהוה, למעוז ביום צרה; וידע, חסי בו. ובשטף עבר, כלה יעשה.״ זה יהיה סופם של כל מי שינסו לרומם את עצמם מעל האל העליון, מלך מלכי המלכים. )נחום א׳ 8,7).PK 188.8

    ״והורד גאון אשור, ושבט מצרים יסור״ (זכריה י׳ 11). דבר זה נכון לא רק לגבי העמים שנערכו למלחמה נגד ה׳ בימי קדם, אלא גם לגבי עמים בימינו, שאינם ממלאים את תכליתו של אלוהים.PK 188.9

    ביום הדין, עם הינתן הגמול הסופי, כששופט כל הארץ הצדיק ינפה את העמים בנפה (ישעיה ל׳ 28), והעמים שנצרו את האמת יורשו להיכנס לעיר האלוהים, יהדהדו שערי השמיים בשירי הניצחון של הגאולים. הנביא מכריז: ״השיר יהיה לכם כליל התקדש חג; ושמחת לבב, כהולך בחליל, לבוא בהר יהוה, אל צור ישראל. והשמיע יהוה את הוד קולו... כי מיקול יהוה יחת אשור; בשבט יכה. והיה, כל מעבר מטה מוסדה, אשר יניח יהוה עליו, בתופים ובכינורות״ (פסוקים 32-29).PK 188.10

    Larger font
    Smaller font
    Copy
    Print
    Contents