ירמיהו

בין האנשים שייחלו לתחייה רוחנית שתצמח מן התיקון שנערך בהנהגת יאשיהו, היה ירמיהו, שנקרא בידי ה׳ לשרת כנביא עוד מנעוריו, בשנה השלוש עשרה למלכות יאשיהו. כבן למשפחת כוהנים הוכשר ירמיהו משחר ילדותו לשירות בקודש. במהלך שנות הכשרתו המאושרות הוא עדיין לא הבין לאשורו את ייעודו מבטן ומלידה לשמש ״נביא לגוים.” כאשר קיבל את הקריאה האלוהית הציפה אותו תחושה עזה של חוסר ערך עצמי. הוא זעק: “אהה אדוני יהוה! הנה לא ידעתי דבר, כי נער אנוכי״ (ירמיה א׳ 5, 6).PK 209.1

אלוהים ראה בירמיהו נער צעיר הראוי לאמונו, וידע שהוא יצדד בצדק אפילו לנוכח התנגדות רבה. משחר ילדותו הוכיח ירמיהו את נאמנותו; עתה הוא עמד לשאת קשיים ולהילחם למען ה׳ כחייל מצטיין. אלוהים הורה לשליחו הנבחר: ״אל תאמר נער אנוכי: כי על כל אשר אשלחך, תלך, ואת כל אשר אצווך, תדבר. אל תירא מפניהם: כי אחתך אני להצחלך... ואתה תאזור מותניך, וקמת ודיברת אליהם את כל אשר אנוכי אצווך; אל תחת מפניהם, פן אחיתך לפניהם. ואני הנה נתתיך היום, לעיר מבצר ולעמוד ברזל ולחומות נחושת על כל הארץ: למלכי יהודה לשריה, לכוהניה ולעם הארץ. ונלחמו אליך, ולא יוכלו לך: כי איתך אני נאום יהוה, להצילך״ (פסוקים 7, 8, 19-17).PK 209.2

ארבעים שנה יעמוד ירמיהו לפני האומה כעד האמת והצדקה. במהלך תקופה זו של כפירה, שאין לה אח ורע, הוא ישמש דוגמה מופתית בחייו ובאופיו של עובד ה׳ מסור, אשר סוגד לאלוהי האמת היחיד. במהלך ימי המצור הנוראים שיבואו על ירושלים הוא ישמש כדוברו של ה׳. הוא ינבא את מפלת בית דוד ואת חורבן המקדש היפהפה שהקים שלמה. לכשיאסר עקב תוכחותיו הנוקבות, אותן הטיף ללא מורא, הוא ימשיך לגנות את החטא שפשה בצמרת ההנהגה במילים קשות ומפורשות. הוא יהיה מאוס, בזוי ודחוי בידי בני אדם, אך לבסוף יחזה בהתגשמות נבואותיו על החורבן הממשמש ובא ככתבן וכלשונן, וישתתף ביגון ובאבל של העם בעקבות חורבנה של עיר הקודש שגורלה נחרץ.PK 209.3

ואולם, בעיצומם של החורבן וההרס שיפקדו את האומה במהרה, יורשה ירמיהו לפעמים להביט מעבר לתמונות המדכאות של ההווה, ולחזות בתמונות נפלאות מן העתיד המזהיר, כאשר חסידי ה׳ ייפדו מארץ האויב ויינטעו מחדש בציון. ירמיהו חזה את הימים שבהם יכרות ה׳ מחדש את בריתו עם בני עמו ויכונן איתם קשר חדש, כנאמר, “והיתה נפשם כגן רוה, ולא יוסיפו לדאבה עוד... והפכתי אבלם לששון ונחמתים” (ירמיה ל“א 11, 12).PK 210.1

ירמיהו כתב על ייעודו כנביא ה׳: “וישלח יהוה את ידו ויגע על פי; ויאמר יהוה אלי: ׳הנה נתתי דברי בפיך. ראה הפקדתיך היום הזה, על הגוים ועל הממלכות, לנתוש ולנתוץ, ולהאביד ולהרוס, לבנות ולנטוע׳׳׳ (ירמיה א׳ 9, 10).PK 210.2

תודה לאל על המילים ׳׳לבנות ולנטוע׳׳! במילים מעודדות אלה זכה ירמיהו לאישוש על תכליתו של ה׳ לבנות, לשקם ולרפא. המסרים שירמיהו יישא בשנים הבאות יהיו קשים ונוקבים. הוא ינבא ללא מורא על עונשים מהירים שיבואו על העם. ה׳ הכריז דרכו כי “מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ.” [הכוונה לבבל, ששכנה צפונית לישראל]. “ודברתי משפטי אותם, על כל רעתם, אשר עזבוני” (פסוקים 14, 16). ואולם, הנביא יעביר את המסרים הללו יחד עם הבטחות המחילה, לכל מי שיפנה עורף לדרכו הרעה.PK 210.3

כבנאי חכם ומיומן, ביקש ירמיהו בראשית מפעל חייו לעודד את אנשי יהודה להניח את היסודות של חייהם הרוחניים לעומק ולרוחב, דרך עשיית תשובה יסודית. זמן רב מדי הם בנו עם חומר, אשר הושווה בידי שאול השליח לעץ, חציר וחצץ, ובידי ירמיהו לסגסוגת. ירמיהו הכריז לגבי האומה הסוררת: “כסף נמאס, קראו להם: כי מאס יהוה בהם” (ירמיה ו׳ 30). הוא האיץ בבני עמו לבנות את חיי הרוח בחוכמה ולמען הנצח, תוך השלכת פסולת הכפירה וחוסר האמונה ושימוש בחומרי יסוד כגון זהב טהור, כסף ואבנים יקרות, השווים לאמונה, ציות ומעשי חסד - שרק הם נחשבים בעיני האל הקדוש.PK 210.4

דרך ירמיהו מסר ה׳ את דברו לעמו: ״שובה משובה ישראל... לוא אפיל פני בכם: כי חסיד אני נאום יהוה, לא אטור לעולם. אך דעי עוונך, כי ביהוה אלוהיך פשעת... שובו בנים שובבים נאום יהוה, כי אנוכי בעלתי בכם.” “אבי תקראו לי, ומאחרי לא תשובו... “שובו בנים שובבים, ארפה משובתיכם” (ירמיה ג׳ 14-12, 19, 22).PK 210.5

בנוסף להפצרות נפלאות אלה העניק ה׳ לעמו הסורר את המילים המפורשות שבעזרתן יוכלו לשוב אליו. עליהם לומר לו: “הננו אתנו לך, כי אתה יהוה אלהינו. אכן לשקר מגבעות, המון הרים; אכן ביהוה אלוהינו, תשועת ישראל... נשכבה בבשתנו ותכסנו כלמתנו, כי ליהוה אלוהינו חטאנו אנחנוואבותינו, מנעורינו ועד היום הזה; ולא שמענו בקול יהוה אלוהינו” (פסוקים 25-22).PK 210.6

התיקון שנערך בראשות יאשיהו טיהר את הארץ ממקדשי האלילים, אך בליבם של המוני העם לא חל שום שינוי. זרעי האמת שנבטו בליבם והבטיחו יבול שופע, נחנקו בידי קוצים וכמשו. אילו יחזור העם לסורו, יהיה הדבר קטלני; ה׳ ביקש לעורר את האומה להיווכח בסכנה המאיימת עליה. רק כאשר יוכיחו בני העם את נאמנותם לה’, הם יוכלו לקוות לחסד ה’ ולשגשוג בחייהם.PK 210.7

ירמיהו שב והסב את תשומת לב העם לעצות שניתנו בספר דברים. הרבה יותר מנביאים אחרים הוא הדגיש את מצוות תורת משה, והראה כיצד הן עשויות לשפוך ברכות רוחניות נשגבות על האומה כולה ועל כל נשמה ונשמה. הוא הפציר בעם: “עמדו על דרכים וראו ושאלו לנתיבות עולם, אי זה דרך הטוב ולכו בה, ומצאו מרגוע לנפשכם” (ירמיה ו׳ 16).PK 211.1

פעם אחת, על פי צו ה׳, התמקם הנביא באחד משערי העיר הראשיים, שם הטיף על חשיבות שמירת קדושת השבת. תושבי ירושלים היו עלולים לשכוח את קדושת השבת, לכן הם הוזהרו בחומרה לא לעסוק בענייני חולין ביום קדוש זה. ברכה הובטחה למצייתים. ה׳ הכריז: “והיה אם שמע תשמעוןאלי, נאום יהוה, לבלתי הביא משא בשערי העיר הזאת ביום השבת; ולקדש את יום השבת, לבלתי עשות בה כל מלאכה. ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים יושבים על כסא דוד רכבים ברכב ובסוסים, המה ושריהם, איש יהודה ויושבי ירושלים; וישבה העיר הזאת לעולם” (ירמיה י״ז 24, 25).PK 211.2

הבטחה זו על שגשוג כגמול לציות, לוותה בנבואה על העונשים הנוראים שיומטו על העיר אם תושביה יחללו את התורה ולא ישמרו אמונים לה׳. אם הם לא יקשיבו לאזהרות שקראו להם לציית לה׳, אלוהי אבותיהם, ולשמור את קדושת השבת, יעלו באש העיר וארמונותיה ויושמדו כליל.PK 211.3

הנביא דגל בעיקרים הטובים של חיי צדקה, שהובהרו מפורשות בספר התורה. ואולם, התנאים שרווחו בארץ יהודה חייבו אמצעי תיקון נחרצים כדי לחולל מהפך ולשפר את המצב; לכן עשה ירמיהו כמיטב יכולתו למען הסוררים. הוא הפציר בהם: “נירו לכם ניר; ואל תזרעו אל קוצים.” “כבסי מרעה ליבך ירושלים, למען תושעי” (ירמיה ד׳ 3, 14).PK 211.4

ואולם, רוב העם לא הקשיב לקריאה לחזור בתשובה ולערוך תיקון. מאז מותו של יאשיהו, המלך הטוב, מעלו מלכי וראשי האומה בביצוע תפקידיהם והסיטו רבים מדרך הישר. אחרי יהואחז, שהודח בעקבות התערבותו של מלך מצרים, עלה לשלטון יהויקים, בנו השני של יאשיהו. מראשית מלכות יהויקים פיעמה בליבו של ירמיהו תקווה קלושה בלבד להציל את ארצו האהובה מפני חורבן, ואת עמו מפני יציאה לגלות. אך ה׳ לא הניח לו להחריש בזמן שחורבן מוחלט איים על הממלכה. חייבים לחזק את ידיהם של חסידי ה׳, לעודדם להמשיך ללכת בדרך הישר ולעורר את החוטאים לשוב בתשובה ולזנוח את חטאיהם.PK 211.5

המשבר חייב מאמץ ציבורי רחב היקף. ירמיהו צווה בידי ה׳ להתייצב בחצר המקדש ולדבר אל כל אנשי יהודה שיחלפו לידו בכניסתם ובצאתם. אל לו לגרוע ולו מילה אחת מן הדברים שקיבל מה׳, וזאת כדי להעניק לחוטאים בציון הזדמנות לשמוע אותם, לציית להם ולשוב מדרכם הרעה. הנביא ציית; הוא עמד בשער בית ה׳ ונשא את קולו בתוכחה ובתחינה. בהשראת ה׳ צבאות, הוא הכריז: ״שמעו דבר יהוה, כל יהודה הבאים בשערים האלה להשתחוית ליהוה. כה אמר יהוה צבאות, אלוהי ישראל: ׳היטיבו דרכיכם ומעלליכם, ואשכנה אתכם במקום הזה. אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמור: היכל יהוה, היכל יהוה, היכל יהוה המה. כי אם היטיב תיטיבו את דרכיכם ואת מעלליכם: אם עשו תעשו משפט, בין איש ובין רעהו. גר יתום ואלמנה לא תעשקו, ודם נקי אל תשפכו במקום הזה; ואחרי אלוהים אחרים לא תלכו, לרע לכם. ושיכנתי אתכם במקום הזה, בארץ אשר נתתי לאבותיכם למן עולם ועד עולם׳״ (ירמיה ז׳ 7-2).PK 211.6

חוסר רצונו של ה׳ לייסר את החוטאים נגלה כאן בבירור. ה׳ מעכב את עונשיו כדי להפציר בסוררים לעשות תשובה. ה׳ אשר ״עשה חסד משפט וצדקה בארץ,״ עורג לילדיו הסוררים; הוא מבקש ללמדם בכל דרך אפשרית את הדרך לחיי נצח (ירמיה ט׳ 23). ה׳, אלוהי האמת האחד והיחיד, הוציא את ישראל מעבדות לחירות כדי שיעבדוהו. על אף שמזה זמן רב התרחקו בני ישראל מה׳, שקעו באלילות והקלו ראש באזהרותיו, עתה הוא מכריז על רצונו לעכב את עונשיו ולהעניק להם הזדמנות נוספת לחזור בתשובה. הוא מבהיר להם כי רק דרך תיקון רציני ביותר של הלב ניתן יהיה לעצור את האבדון הממשמש ובא. הביטחון שהם תולים במקדש ובעבודת הקודש במקדש יהיה לשווא. טקסים וחגיגות אינם יכולים לכפר על חטאים.PK 212.1

חרף טענתם על היותם בני העם הנבחר, רק תיקון הלב ומהפך אמיתי בחייהם יוכלו להצילם מן התוצאה הבלתי נמנעת של חטאיהם המתמשכים.PK 212.2

זה היה המסר שהעביר ירמיהו לבני יהודה ״בערי יהודה ובחוצות ירושלים״: ״שמעו את דברי הברית הזאת״ - את חוקי ה׳ המפורשים שתועדו בתורה הקדושה - ״ועשיתם אותם״ (ירמיה י״א 6). ירמיהו הכריז את המסר הזה בראשית מלכות יהויקים במהלך כל התקופה שבה עמד בחצר המקדש. המסר הכיל סקירה קצרה של תולדות ישראל, מיציאת מצרים ואילך. הברית שה׳ כרת עם עמו היתה: ״שמעו בקולי, והייתי לכם לאלוהים, ואתם תהיו לי לעם; והלכתם בכל הדרך אשר אצווה אתכם, למען ייטב לכם.״ ללא בושה שבו בני העם והפרו את הברית הזו. ירמיהו אמר על בני העם הנבחר: ״ולא שמעו, ולא הטו את אוזנם, וילכו במועצות, בשדרות ליבם הרע; ויהיו לאחור, ולא לפנים״ (ירמיה ז׳ 23, 24).PK 212.3

אלוהים שאל: ״מדוע שובבה העם הזה, ירושלים, משובה ניצחת?״ (ירמיה ח׳ 5). על פי הנביא קרה הדבר משום שהעם לא ציית לקולו של ה׳ אלוהיו, ואף סירב לשמוע דברי תוכחה ולתקן את דרכו (ירמיה ה׳ 3). ירמיהו קונן: ״אבדה האמונה, ונכחתה מפיהם.״ ״גם חסידה בשמים ידעה מועדיה, ותור וסיס ועגור, שמרו את עת בואנה; ועמי לא ידעו את משפט יהוה.״ ״העל אלה לא אפקד בם?״ (ירמיה ז׳ 28; ח’ 7; ט’ 8).PK 212.4

הגיעה השעה לחשבון נפש עמוק ויסודי. בזמן שיאשיהו שימש כמלכם היה לבני העם בסיסכלשהולתקווה. אךהמלךלאיוכל להמשיךלהתפלל בעבורם משום שהוא מת במלחמה. חטאי האומה היו כבדים כל כך, שהשעה לתפילת הפגעה חלפה מזמן.PK 213.1

ה׳ הכריז: ״אם יעמד משה ושמואל לפני, אין נפשי אל העם הזה; שלח מעל פני, ויצאו. והיה כי יאמרו אליך: ׳אנה נצא?’ ואמרת אליהם: ׳כה אמר יהוה, אשר למות למות ואשר לחרב לחרב, ואשר לרעב לרעב, ואשר לשבי לשבי׳״ (ירמיה ט״ו 1, 2).PK 213.2

סירוב לשמוע ולהיעתר להזמנתו של ה׳ המפציר בעם לקבל את חסדו, ימיט על האומה הסוררת את העונשים שהומטו על מלכות ישראל הצפונית לפני למעלה ממאה שנה. המסר שניתן להם עתה היה: ״אם לא תשמעו אלי, ללכת בתורתי, אשר נתתי לפניכם. לשמוע, על דברי עבדי הנביאים, אשד אנוכי שלח אליכם; והשכם ושלח, ולא שמעתם. ונתתי את הבית הזה כשילה; ואת העיר הזאת אתן לקללה לכל גוי הארץ״ (ירמיה כ״ו 6-4).PK 213.3

בני העם שעמדו בחצר המקדש והקשיבו לנאום שנשא ירמיהו, הבינו לאשורו את האזכור על שילה ועל תקופתו של עלי, כאשר הפלישתים ניצחו את ישראל, לקחו את ארון הברית ונשאוהו לארצם.PK 213.4

חטאו של עלי נבע מהתרשלותו במילוי תפקידו ככוהן הגדול: הוא לא ראה בחומרה את חטאיהם של בניו בשירות בקודש, ואף הניח למעשי עוול ורשע לשגשג בארץ. משום שלא תיקן את הרעות החולות הללו, פקד אסון מחריד את ישראל. בניו של עלי נפלו בקרב, עלי עצמו מת, ארון הברית נשבה וגלה מארץ ישראל ושלושת אלפים איש נהרגו - והכול בעטיו של חטא שהורשה לפרוח ולשגשג בארץ, ללא תוכחה ובאין מפריע. ישראל חשבה בטעות כי נוכחות ארון ה׳ בשדה הקרב תנחיל לה ניצחון על הפלישתים, וזאת חרף מעשיה הרעים. בדומה, בימי ירמיהו האמינו תושבי יהודה כי שמירה קפדנית של טקסי הקודש במקדש ישמרו עליהם מעונש צודק מאת ה׳ על דרכם הרעה.PK 213.5

איזה לקח מאלף לאנשים הנושאים במשרות מנהיגות בקהילת ה׳ בימינו! איזו אזהרה חמורה, המאיצה בנו לטפל נאמנה בחטאים הממיטים קלון על האמת האלוהית! בל ישלה את עצמו איש מבין האנשים המתיימרים לנצור את תורת ה׳, כי הכבוד שהוא מפגין בפומבי כלפי מצוות ה׳, ישמור עליו מן העונש מיד ה׳. בל יסרב איש לשמוע תוכחה על דרכו הרעה; בל יאשים איש את עבדי ה׳ על היותם להוטים מדי במאמציהם לטהר את המחנה ממעשי רשע ועוולה. אלוהים אשר שונא את החטא, קורא לשומרי תורתו לעזוב כל חטא ועוון. התרשלות לחזור בתשובה ולציית לה׳ מרצון, תמיט על בני האדם בימינו את אותם עונשים חמורים שהומטו על ישראל הקדומה. ישנו גבול שמעבר לו משפטי ה׳ אינם יכולים עוד להתעכב. חורבן ירושלים בימי ירמיהו מהווה אזהרה חמורה לישראל בימינו, פן תתעלם ביודעין, ללא חשש מעונש, מן העצות והתוכחות שניתנו לה מאת שליחי ה׳, ששימשו כלי שרת בידו.PK 213.6

המסר שהעביר ירמיהו לכוהנים ולבני העם עורר התנגדות חריפה בקרב רבים מהם. הם גינו וחרפו את ירמיהו בצעקות רמות: ׳׳מדוע נבית בשם יהוה לאמור, ׳כשלו יהיה הבית הזה, והעיר הזאת תיחרב מאין יושב?׳ ויקהל כל העם אל ירמיהו בבית יהוה” (ירמיה כ“ו 9).PK 214.1

כוהנים, נביאי שקר והמון העם תקפו בחמת זעם את הנביא, שמיאן לדבר אליהם בחלקת לשון ולנבא נבואות שקר. כתוצאה מכך זכה מסר ה׳ לבוז, ועבדו של ה׳ קיבל איומים על חייו.PK 214.2

החדשות על הדברים שאמר ירמיהו במקדש הגיעו לאוזניהם של שרי יהודה, אשר מיהרו לעזוב את ארמון המלך ולהתייצב במקדש כדי לבדוק בעצמם את נכונות העניין.PK 214.3

׳׳ויאמרו הכוהנים והנביאים אל השרים ואל כל העם לאמור: ׳משפט מות לאיש הזה, כי נבא אל העיר הזאת, כאשר שמעתם באוזניכם׳” (פס׳ 11). אך ירמיהו ניצב ללא מורא לפני השרים והעם והכריז בעוז: “יהוה שלחני להנבא אל הבית הזה ואל העיר הזאת, את כל הדברים, אשר שמעתם. ועתה, היטיבו דרכיכם ומעלליכם, ושמעו בקול יהוה אלוהיכם; וינחם יהוה אל הרעה, אשר דיבר עליכם. ואני, הנני בידיכם: עשו לי כטוב וכישר בעיניכם. אך ידע תדעו, כי אם ממיתים אתם אותי, כי דם נקי אתם נותנים עליכם, ואל העיר הזאת ואל יושביה: כי באמת שלחני יהוה עליכם, לדבר באוזניכם את כל הדברים האלה” (פסוקים 15-12).PK 214.4

אילו חש ירמיהו פחד עקב יחסם העוין והמאיים של ראשי האומה, אזי למסר שלו לא היה שום השפעה, והוא עצמו היה מאבד את חייו; אך האומץ שבו מסר את האזהרה החמורה עורר בלב העם כבוד כלפיו ואהדה מצד ראשי ישראל, שעתה היטו לו טובה. הם דיברו על ליבם של הכוהנים ונביאי השקר, והוכיחו להם שאין טעם לנקוט באמצעים הקיצוניים שהמליצו עליהם; ואכן, לדבריהם היתה השפעה חיובית. כך הקים ה׳ סניגורים שלימדו זכות על עבדו והגנו עליו.PK 214.5

זקני העם הצטרפו למחאה נגד החלטת הכוהנים להוציא את ירמיהו להורג. הם ציטטו את מיכה, שניבא על העונשים שיבואו על ירושלים כאשר אמר: ׳׳ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה, והר הבית, לבמות יער.” הם שאלו: “ההמת המתוהו חזקיהו מלך יהודה וכל יהודה? הלוא ירא את יהוה, ויחל את פני יהוה, וינחם יהוה אל הרעה אשר דיבר עליהם; ואנחנו, עושים רעה גדולה על נפשותינו” (פסוקים 18, 19).PK 214.6

בזכות הפצרותיהם של אנשים בעלי השפעה אלה ניצלו חייו של הנביא, על אף שרבים מן הכוהנים ונביאי השקר, שלא יכלו לשאת את התוכחות והאמיתות ששמעו מפיו, היו שמחים להוציאו להורג בעוון הסתה.PK 214.7

מן היום הראשון שבו נקרא לשליחותו ועד תום כהונתו עמד ירמיהו לפני יהודה כ״עיר מבצר,״ שנבצר מזעם אדם להפילה ולנצחה. ה׳ הזהיר מראש את עבדו: ״ונלחמו אליך, ולא יוכלו לך: כי איתך אני להושיעך ולהצילך, נאום יהוה. והצלתיך מיד רעים; ופדתיך מכף עריצים״ (ירמיה ו׳ 27; ט״ו 20, 21).PK 215.1

ירמיהו, שהיה מטבעו ביישן וחסר ביטחון עצמי, השתוקק לשקט ולשלווה של חיי פרישה, שבהם לא יצטרך עוד לחזות בעמו האהוב ממשיך בחטאיו וממאן לחזור בתשובה. ליבו נשבר מצער על החורבן וההרס שחולל החטא. הוא קונן: ״מי יתן ראשי מים, ועיני מקור דמעה; ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי.״ ״מי יתנני במדבר מלון אורחים, ואעזבה את עמי ואלכה מאיתם״ (ירמיה ח׳ 23; ט׳ 1).PK 215.2

אכזריים היו דברי הלעג שנאלץ לספוג. בני עמו, שבזו לדבריו וזלזלו במשא שנשא על ליבו למען חרטתם, הטיחו בו את חיצי הלעג שלהם, שפילחו שוב ושוב את נפשו הרגישה. הוא הכריז: ״הייתי שחק לכל עמי, נגינתם כל היום.״ ״הייתי לשחוק כל היום, כולה לועג לי.״ ״כי שמעתי דיבת רבים, מגור מסביב, הגידו ונגידנו, כל אנוש שלומי שומרי צלעי; אולי יפותה ונוכלה לו, ונקחה נקמתנו ממנו״ (איכה ג׳ 14; ירמיה כ׳ 7, 10).PK 215.3

אך הנביא הנאמן התאזר מדי יום בכוחות מחודשים, בזכותם התחזק והחזיק מעמד. הוא הכריז באמונה: ״ויהוה אותי כגיבור עריץ, על כן רודפי יכשלו ולא יוכלו; בושו מאוד כי לא השכילו, כלימת עולם לא תשכח... ״שירו ליהוה, הללו את יהוה: כי הציל את נפש אביון, מיד מרעים״ (ירמיה כ׳ 11, 13).PK 215.4

החוויות והניסיונות שחווה ירמיהו בימי נערותו ובשנות כהונתו האחרונות, לימדו אותו את הלקח הבא: ״כי לא לאדם דרכו; לא לאיש הולך, והכין את צעדו.״ הוא למד להתפלל: ״יסרני יהוה, אך במשפט: אל באפך, פן תמעטני״ (ירמיה י׳ 23, 24).PK 215.5

כאשר ירמיהו נקרא לשתות מכוס היגון והצרה, וכאשר התפתה ברוב ייאושו ואומללותו לומר: ״אבד נצחי, ותוחלתי מיהוה,״ הוא נזכר בחסדי ה׳ עליו, והכריז בניצחון: ״חסדי יהוה כי לא תמנו, כי לא כלו רחמיו. חדשים לבקרים, רבה אמונתך. חלקי יהוה אמרה נפשי, על כן אוחיל לו. טוב יהוה לקוו, לנפש תדרשנו. טוב ויחיל ודומם, לתשועת יהוה״ (איכה ג׳ 18, 26-22).PK 215.6