אבדון ממשמש ובא

שנות מלכותו הראשונות של יהויקים היו רוויות אזהרות רבות על אבדון ממשמש ובא. דבר ה׳ שניתן מפי הנביאים עמד להתגשם.PK 216.1

מלכות אשור בצפון, שזמן רב היתה מעצמת על, לא תמשיך למשול בעמי העולם. מצרים בדרום, שבכוחה תלה מלך יהודה את מבטחו לשווא, תיבלם באופן נחרץ. מעצמת על חדשה, מלכות בבל, תקום באופן בלתי צפוי, תשתלט על המזרח ותכבוש במהירות את כל העמים האחרים. בתוך שנים ספורות ישמש מלך בבל כלי נקם ביד ה׳ כדי להמיט את חרון אפו על יהודה הסוררת. ירושלים תינתן במצור פעם אחר פעם ותיכבש בידי צבאות נבוכדנצר לאחר שיצורו עליה. קבוצה אחר קבוצה, תחילה של יחידים ומאוחר יותר של אלפים ורבבות, יוגלו לארץ שנער [בבל], שם יחיו בגלות כפויה. יהויקים, יהויכין, צדקיהו - כל מלכי האומה האלה - יהפכו בתורם צמיתים של מלך בבל, וכולם עתידים למרוד בו.PK 216.2

עונשים כבדים יותר ויותר יושתו על האומה המורדת, עד שלבסוף תיחרב הארץ כולה ותהפוך לשממה, ירושלים תחרב ותישרף באש, בית המקדש שבנה שלמה ייחרב, ומלכות יהודה תיפול ולא תשוב עוד לעולם למעמדה הקודם בקרב אומות העולם.PK 216.3

על תקופות אלה של תמורות מדיניות הרות סכנה לעם ישראל, ניתנו מסרים רבים מן השמיים דרך ירמיהו. כך העניק ה׳ לבני יהודה שפע של הזדמנויות להיחלץ מבריתות עם מצרים העלולות לסבך אותם, ולהימנע ממחלוקות עם מלכי בבל. כשהסכנה הלכה וקרבה לימד ירמיהו את העם בעזרת סדרת משלים שאותם הציג והמחיש, בתקווה לעורר בליבם תחושת חובה כלפי אלוהים ולעודדם לקיים קשרי ידידות עם הממשל בבבל.PK 216.4

כדי להמחיש את חשיבות הציות המוחלט לדרישותיו ולחוקיו של ה׳ זימן ירמיהו אחדים מבני ׳׳בית הרכבים׳׳ לאחת הלשכות במקדש, הניח לפניהם יין והזמינם לשתות ממנו. כצפוי, הוא נתקל במחאה חריפה ובסירוב מוחלט. בני בית רכב הכריזו בתוקף: “לא נשתה יין, כי יונדב בן רכב אבינו, צוה עלינו לאמור, לא תשתו יין אתם ובניכם, עד עולם.׳׳PK 216.5

״ויהי דבר יהוה אל ירמיהו לאמור: ׳כה אמר יהוה צבאות, אלוהי ישראל, הלך ואמרת לאיש יהודה וליושבי ירושלים: הלוא תקחו מוסר לשמוע אל דברי, נאום יהוה. הוקם את דברי יהונדב בן רכב, אשר צוה את בניו לבלתי שתות יין, ולא שתו עד היום הזה, כי שמעו את מצוות אביהם׳׳ (ירמיה ל“ה 6, 14-12).PK 217.1

ה׳ ביקש לחדד את הניגוד בין ציותם של בני רכב לבין חוסר הציות והמרי של עמו. בני רכב צייתו למצוות אביהם, ולכן סירבו להתפתות לדבר עבירה. אך אנשי יהודה מיאנו לשמוע את דברי ה׳ ולעשות כמצוותו, ולכן עמדו להתייסר בעונשיו החמורים ביותר.PK 217.2

ה׳ הכריז: ׳׳ואנכי דיברתי אליכם השכם ודבר, ולא שמעתם אלי. ואשלח אליכם את כל עבדי הנביאים השכם ושלח לאמור, שובו נא איש מדרכו הרעה והיטיבו מעלליכם, ואל תלכו אחרי אלוהים אחרים לעבדם, ושבו אל האדמה, אשר נתתי לכם ולאבותיכם; ולא הטיתם את אוזנכם, ולא שמעתם אלי. כי הקימו בני יהונדב בן רכב את מצותת אביהם אשר ציוום; והעם הזה לא שמעו אלי. לכן, כה אמר יהוה אלוהי צבאות, אלוהי ישראל, הנני מביא אל יהודה ואל כל יושבי ירושלים את כל הרעה אשא דיברתי עליהם: יען דיברתי אליהם ולא שמעו, ואקאא להם ולא ענו” (פסוקים 17-14).PK 217.3

כאשר לבבות בני האדם מתרככים ונכנעים לכוח ההשפעה המרסן של רוח הקודש, הם מקשיבים לתוכחה ולעצה; אך כאשר הם מתעלמים מתוכחות עד שליבם מתקשה, מניח להם ה׳ להיפתח להשפעות אחרות. עקב סירובם לקבל את האמת, הם מקבלים תורות שקר ושקרים, שהופכים למלכודת שתמיט עליהם את חורבנם.PK 217.4

ה׳ הפציר באנשי יהודה לא לעורר את זעמו, אך הם מיאנו לשמוע בקולו. לבסוף הוכרז נגדם גזר דינו של ה׳. הם ילכו בשבי לגלות בבל. הבבלים ישמשו כלי נקם ביד ה׳ כדי לייסר את עמו הסורר. סבלותיהם של אנשי יהודה יעמדו ביחס ישיר לאור שניתן להם ולאזהרות שבוזו על ידם ונדחו על הסף. מזה זמן רב השהה ה׳ את עונשיו, אך עתה הוא ישלח עליהם את חרון אפו במאמץ אחרון לעצור אותם מלהמשיך בדרכם הרעה.PK 217.5

על בית הרכבים הוכרזה ברכה שתימשך מדור לדור. כך הכריז הנביא: ׳׳יען אשר שמעתם על מצוות יהונדב אביכם; ותשמרו ואת כל מצוותיו, ותעשו ככל אשר ציווה אתכם. לכן, כה אמר יהוה צבאות, אלוהי ישראל: לא יכרת איש ליהונדב בן רכב, עומד לפני כל הימים” (פסוקים 18, 19).PK 217.6

כך לימד ה׳ את יהודה כי נאמנות וציות יתוגמלו בברכה שתשרה עליה, בדיוק כפי שבני רכב זכו לברכה עקב ציותם למצוות אביהם. הלקח נועד לכולנו. כפי שהמצוות שמעניק אב טוב וחכם, העושה כמיטב יכולתו לשמור על צאצאיו מפני הרעות החולות של השכרות, ראויות לציות קפדני, על אחת כמה וכמה סמכותו של ה׳, האמורה לזכות ביראת כבוד כבירה על שום היותו קדוש מן האדם.PK 217.7

בוראנו ומצביאנו, שגבורתו אינסופית ומשפטו נורא, מחפש כל דרך כדי לגרום לבני האדם להתוודות על חטאיהם ולחזור בתשובה. מפי נביאיו הוא מנבא על הסכנות הכרוכות באי ציות; הוא משמיע אות אזעקה כדי להזהירנו, ומוכיח אותנו שוב ושוב על חטאינו. חסידיו זוכים לשגשוג רק בזכות חסדו, המתבטא בשמירה קפדנית ודרוכה של כלי השרת שנבחרו בידו. ה׳ לא ישמור על עם המואס בעצתו ובז לתוכחותיו. לזמן מה הוא עשוי לעכב את עונשי הנקם שלו; אך הוא אינו יכול לעצור את ידו לנצח.PK 218.1

בני יהודה נמנו על העם שה׳ הכריז לגביו: “ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש״ (שמות י״ט 6). בתקופת כהונתו לא שכח ירמיהו מעולם את החשיבות העצומה הטמונה בשמירה על לב טהור וקדוש במערכות היחסים השונות שבחיים, ובמיוחד בשירות ה׳, האל העליון. הוא חזה מראש בבהירות את נפילת מלכות יהודה ואת פיזור תושבי יהודה בתפוצות; ואולם, הוא הביט נכוחה בעיני אמונה אל תקופות של תיקון ושיקום. באוזניו הצטלצלה ההבטחה האלוהית: ״ ואני אקבץ את שארית צאני מכל הארצות, אשר הדחתי אותם שם; והשבתי אתהן על נוהן... הנה ימים באים נאום יהוה, והקימותי לדוד צמח צדיק; ומלך מלך והשכיל, ועשה משפט וצדקה בארץ. בימיו תושע יהודה, וישראל ישכון לבטח; וזה שמו אשר יקראו יהוה: צדקנו” (ירמיה כ״ג 6-3).PK 218.2

כך נמהלו נבואות החורבן על משפט ממשמש ובא בהבטחות על גאולה סופית מזהירה. מי שיבחר להתפייס עם ה׳ ויחיה חיי קדושה בקרב הכפירה הרווחת סביבו, ייאזר בכוח שיסייע לו לעמוד בכל מבחן וצרה ולשמש עד לה׳, שיחולל מעשי גבורה. בדורות הבאים, הגאולה שהושגה בעבור מאמינים אלה תזכה לפרסום ולתהילה גדולים יותר מן הגאולה שחולל ה׳ בעבור בני ישראל ביציאת מצרים. ה׳ הכריז דרך נביאו כי יבואו ימים בהם “לא יאמרו עוד חי יהוה, אשא העלה את בני ישראל מארץ מצרים. כי אם חי יהוה, אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה, ומכל הארצות, אשר הדחתים שם; וישבו על אדמתם” (פסוקים 7, 8). כאלה היו הנבואות שניבא ירמיהו בשנים האחרונות בתולדות מלכות יהודה, כאשר בבל, שהפכה לאימפריה ששלטה על העולם, הביאה את צבאותיה לצור על חומות ירושלים.PK 218.3

כמוזיקה ערבה נפלו הבטחות הגאולה הנפלאות הללו על אוזניהם של חסידי ה׳, שהתמידו בעבודת ה׳ במסירות. בבתיהם של נכבדי ופשוטי העם, שבהם מצוות תורת ה׳ עדיין זכו ליראת כבוד, שוננו דבריו של הנביא שוב ושוב. אפילו הילדים התרגשו מדבריו, ועל מוחם הצעיר והנוח להתרשם הוטבעו רשמים עזים שלא יימחקו לעולם.PK 218.4

בזכות ציותם הקפדני של דניאל ורעיו למצוות התורה הקדושה, בתקופה שבה שירת ירמיהו, נקרו לפניהם הזדמנויות לרומם את אלוהי האמת לעיני עמי העולם. החינוך שקיבלו בנים עבריים אלה בבית הוריהם חיזק את אמונתם, ועזר להם להיות מסורים ונאמנים בשירות ה׳ אלוהים חיים, בורא השמיים והארץ.PK 219.1

בראשית מלכות יהויקים, כאשר נבוכדנצר צר לראשונה על ירושלים, כבש אותה והגלה את דניאל ורעיו (יחד עם אנשים אחרים שנבחרו במיוחד כדי לשרת בחצר המלכות בבבל), נבחנה אמונתם של השבויים העבריים במבחן הקשה ביותר. ואולם, חסידי ה׳ שלמדו לתלות את מבטחם בהבטחות ה׳, מצאו שהן טובות ומועילות בכל חוויה שעברה עליהם במהלך נדודיהם בניכר. הכתובים שימשו להם מדריך ומשען.PK 219.2

כפרשן של משמעות העונשים שהחלו לפקוד את יהודה, התייצב ירמיהו באצילות לצד הצדק האלוהי והגן על תוכניותיו הרחמניות של ה׳ שהתגשמו גם בעונשים החמורים ביותר. ללא ליאות עמל הנביא. משום שהשתוקק להגיע אל כל המעמדות, הוא הרחיב את תחום השפעתו אל מחוץ לירושלים בכך שביקר לעיתים קרובות באזורים שונים בממלכה.PK 219.3

בהצהרות שהכריז לפני קהל ה׳ התייחס ירמיהו בקביעות לספר התורה, שזכה לכבוד רב בימי מלכות יאשיהו. הוא הדגיש מחדש את חשיבות שמירת קשרי הברית עם ה׳, האל הרחום, החנון ורב החסד, שהגה ממרומי הר סיני את עשרת הדיברות. דברי התוכחה, האזהרה והתחינה של ירמיהו הגיעו לכל תחומי הממלכה, והכול קיבלו הזדמנות לדעת את רצון ה׳ לגבי האומה.PK 219.4

הנביא הבהיר את העובדה שאבינו שבשמיים מניח לעונשיו לפקוד את הארץ כדי ש״ידעו גוים - אנוש המה״ (תהילים ט׳ 20). ה׳ הזהיר מראש את עמו: ״ואם תלכו עימי קרי, ולא תואבו לשמוע לי... ואתכם אזרה בגוים, והריקותי אחריכם חרב; והיתה ארצכם שממה, ועריכם יהיו חרבה״ (ויקרא כ״ו 21, 33).PK 219.5

כאשר העם ושריו שמעו תוכחות ונבואות על חורבן ממשמש ובא, ביטל את זמנו מלכם יהויקים (שהיה אמור לשמש כמדריכם הרוחני, לעסוק בווידוי על חטאים, בתיקון רוחני ובמעשי צדקה), בהנאות אנוכיות. הוא תיכנן: ״אבנה לי בית מידות, ועליות מרווחים.״ ואכן, היכל כזה שהיה ״ספון בארז ומשוח בששר״ (ירמיה כ״ב 14), נבנה בעבורו בכסף ובעמל רב שהושגו ברמאות ובדיכוי.PK 219.6

זעמו של הנביא התעורר, ובהשראת רוח הקודש הוא הכריז את משפטי ה׳ על המלך הכופר: ״הוי בנה ביתו בלא צדק, ועליותיו בלא משפט; ברעהו יעבוד חנים, ופועלו לא יתן לו... התמלך, כי אתה מתחרה בארז? אביך הלוא אכל ושתה, ועשה משפט וצדקה, אז טוב לו. דן דין עני ואביון, אז טוב; הלוא היא הדעת אותי, נאום יהוה. כי אין עיניך ולביך, כי אם על ביצעך; ועל דם הנקי לשפוך, ועל העושק ועל המרוצה לעשות.PK 219.7

״לכן כה אמר יהוה אל יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה: ׳לא יספדו לו, הוי אחי והוי אחות! לא יספדו לו, הוי אדון והוי הודוה! קבורת חמור יקבר; סחוב והשלך, מהלאה לשערי ירושלים׳״ (פסוקים 19-13).PK 220.1

בתוך שנים ספורות תתגשם הנבואה והעונש החמור יושת על יהויקים; ואולם, ברוב רחמיו הודיע ה׳ לאומה החוטאת על תכליתו שנקבעה מראש. בשנה הרביעית למלכות יהויקים, ״דיבר ירמיהו הנביא על כל עם יהודה ואל כל יושבי ירושלים,״ ואמר כי במשך למעלה מעשרים שנה: ׳מן שלוש עשרה שנה ליאשיהו בן אמון מלך יהודה ועד היום הזה,״ הוא שב ודיבר אליהם והעיד על תשוקתו של ה׳ להושיעם, אך דבריו זכו לבוז (ירמיה כ״ה 2, 3). אך עתה, דבר ה׳ אליהם היה: ״לכן, כה אמר יהוה צבאות: ׳יען, אשר לא שמעתם את דברי. הנני שולח ולקחתי את כל משפחות צפון, נאום יהוה, ואל נבוכדראצ רמלך בבל עבדי, והבאותים על הארץ הזאת ועל יושביה, ועל כל הגוים האלה סביב; והחרמתים ושמתים לשמה ולשרקה, ולחרבות עולם. והאבדתי מהם, קול ששון וקול שמחה, קול חתן, וקול כלה, קול רחים, ואור נר. והיתה כל הארץ הזאת, לחרבה לשמה; ועבדו הגוים האלה את מלך בבל שבעים שנה׳״ (פסוקים 11-8).PK 220.2

על אף שגזר הדין על האבדון הממשמש ובא הוכרז מפורשות, התקשו רבבות שומעיו להבין לאשורו את משמעותו הנוראה. ה׳ ביקש להמחיש את משמעות המילים שנאמרו להם, כדי שהמסר יטביע בליבם רשמים עמוקים יותר. הוא הורה לירמיהו להשוות את גורל האומה לריקון כוס הגדושה ביין חרון אפו של ה׳. בין הראשונים שישתו מכוס היגון הזו תהיה יהודה, ״ירושלים ואת ערי יהודה, ואת מלכיה.״ מלכים ועמים אחרים אף הם ילגמו מאותה כוס: ״פרעה מלך מצרים ואת עבדיו ואת שריו, ואת כל עמו,״ ועמים רבים אחרים, עד שתכליתו של ה׳ תתגשם. (ראו ירמיה כ״ה.)PK 220.3

כדי להמחיש ביתר שאת את טבעם של העונשים שיפקדו את תושבי יהודה בחטף, קיבל הנביא את הצו הבא: ״הלך וקנית בקבוק יוצר חרש,״ ואז, עליו לקחת עימו ״מזקני העם ומזקני הכוהנים,״ וללכת ״אל גיא בן הינום.״ שם, לאחר שיסקור בקצרה את כפירתה של יהודה, עליו לשבור לרסיסים את בקבוק החרס לעיניהם ולהכריז בשם ה׳, אותו עבד ושירת: ״ככה אשבר את העם הזה ואת העיר הזאת, כאשר ישבור את כלי היוצר, אשר לא יוכל להרפה עוד.״PK 220.4

הנביא עשה כפי שצווה. לאחר ששב לעיר התייצב בחצר המקדש והכריז באוזני כל העם: ״כה אמר יהוה צבאות, אלהוי ישראל: ׳הממי מביא אל העיר הזאת ועל כל עריה, את כל הרעה אשר דיברתי עליה: כי והקש את עורפם, לבלתי שמוע את דברי.׳׳׳ (ראו ירמיה י“ט).PK 220.5

אך במקום שדברי הנביא יעוררו את העם ומושליו להתוודות על חטאיהם ולחזור בתשובה, הם עוררו את זעמם של ראשי העם, וכתוצאה מכך חירותו של ירמיהו נשללה ממנו.PK 221.1

בעודו אזוק ונתון בסד המשיך הנביא לדבר את דבר ה׳ אל בני עמו שעמדו בסמוך לו. קולו לא הושתק עקב רדיפה. הוא הכריז כי דבר האמת: “היה בליבי כאש בוערת, עצור בעצמותי; ונלאיתי כלכל, ולא אוכל׳׳ (ירמיה כ׳ 9).PK 221.2

בערך בזמן הזה הורה ה׳ לירמיהו להעלות על הכתב את הדברים שהוא השתוקק לכתוב למען בני עמו, שליבו ערג לגאולתם. כך הורה לעבדו: “קח לך מגילת ספר, וכתבת אליה את כל הדברים אשר דיברתי אליך ועל ישראל ועל יהודה ועל כל הגוים, מיום דיברתי אליך, מימי יאשיהו, ועד היום הזה. אולי ישמעו בית יהודה את כל הרעה, אשר אנכי חשב לעשות להם, למען ישובו, איש מדרכו הרעה, וסלחתי לעונם ולחטאתם” (ירמיה ל“ו 2, 3).PK 221.3

ירמיהו ציית לצו ה׳ והזמין חבר נאמן, ברוך הסופר, שיבוא לעזרו. הוא הכתיב לו “את כל דברי יהוה אשר דיבר אליו׳׳ (פס׳ 4).PK 221.4

מילים אלה שנכתבו בקפדנות על מגילה, כללו תוכחה חמורה על חטא, אזהרה מפני התוצאה הוודאית של הכפירה המתמשכת וקריאה כנה לנטישת כל רשע.PK 221.5

עם סיום כתיבת המגילה שלח ירמיהו (שהיה עדיין אסיר) את ברוך להקריא את המגילה לפני המוני בני העם שצבאו במקדש ביום צום לאומי, שנערך ״בשנה החמשית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה, בחודש התשיעי.” כה אמר הנביא: “אולי תיפול תחינתם לפני יהוה, ושבו איש מדרכו הרעה: כי גדול האף והחמה, אשר דיבר יהוה אל העם הזה” (פסוקים 7, 9).PK 221.6

ברוך עשה כבקשתו, והמגילה הוקראה לפני כל תושבי יהודה. מיד לאחר מכן זומן הסופר אל שרי העם כדי להקריא בפניהם את דברי המגילה. הללו הקשיבו קשב רב והבטיחו לעדכן את המלך בדברים ששמעו, אך יעצו לסופר להסתתר, מחשש שהמלך ידחה את המסר ויבקש להרוג את מי שהגו, כתבו ומסרו אותו.PK 221.7

כשנודע למלך יהויקים מפי שריו על הדברים שהקריא ברוך, הוא הורה מיד להביא אליו את המגילה ולהקריא את תוכנה באוזניו.PK 221.8

אחד משריו, יהודי שמו, הביא את המגילה והחל להקריא ממנה את דברי התוכחה והאזהרה. הדבר אירע בחורף, בזמן שהמלך ורעיו, שרי יהודה, נאספו ליד האח הבוערת בארמון החורף. קטע קטן בלבד הוקרא מן המגילה, כאשר המלך, שלא נרעד ולא התחלחל מן הסכנה האורבת לו ולעמו, חטף את המגילה, ובחמת זעם ״יקרעה בתער הספר, והשלך אל האש אשר אל האח, עד תום כל המגילה על האש״ (פס׳ 23).PK 221.9

המלך והשרים ״לא פחדו, ולא יקרעו את בגדיהם״ לשמע דברי המגילה. ואולם, אחדים מן השרים ״היפגעו במלך, לבלתי שרוף את המגילה; ולא שמע אליהם.״ בתום השמדת המגילה התעורר זעמו של המלך על ירמיהו ועל ברוך, והוא הורה מיד על תפיסתם. ואולם, ״ויסתרם יהוה.״ (פסוקים 26-24).PK 222.1

באמצעות הסבת תשומת לב באי המקדש, המלך ושריו לתוכחות שהכילה המגילה שנכתבה ברוח הקודש, ביקש ה׳ להזהיר ברוב חסדו את בני יהודה. כך אמר: ״אולי ישמעו בית יהודה, את כל הרעה, אשר אנוכי חושב לעשות להם, למען ישובו איש מדאכו הרעה, וסלחתי לעוינם ולחטאתם״ (פס׳ 3). אלוהים מרחם על אנשים הנאבקים בעיוורונם הנובע מעיקשות ליבם. הוא מבקש להאיר את חשכת בינתם באמצעות שליחת תוכחות ואיומים, שנועדו לעורר את רמי המעלה להיווכח בבורותם ולהצטער על חטאיהם. הוא מנסה לעזור לשאננים לחוש אי שביעות רצון מהישגי הסרק שלהם, ולעוררם לחפש אחר ברכות רוחניות באמצעות קשר של קרבה יתרה עם אלוהי השמיים.PK 222.2

תוכניתו של אלוהים אינה לשלוח שליחים שיחניפו לחוטאים וישביעו את רצונם; הוא אינו מעביר מסרים של שלום כדי לנטוע שאננות בליבם של הסוררים ולגרום להם לחוש בטוחים ומוגנים. אדרבה, הוא מעמיס על מצפונו של החוטא משאות כבדים, ומפלח את נשמתו בחיצים מחודדים של הרשעה פנימית. מלאכי השרת מציגים בפני החוטא את העונשים הנוראים שיושתו עליו מיד ה׳, וזאת כדי להעמיק את תחושת נזקקותו ולעורר אותו לזעוק בכאב: ״מה עלי לעשות כדי להושע?״ (מעשי השליחים ט״ז 30). ואולם, יד ה׳ המשפילה עד עפר, מוכיחה על חטא וממיטה קלון על גאווה ושאפתנות, היא היד שמרוממת את בעל החרטה המיוסר. ה׳ אשר מתיר לייסורים לבוא על האדם, שואל אותו באהדה רבה: ״מה תחפוץ שאעשה למענך?״ כשאדם חוטא נגד האל הקדוש והרחום, ביכולתו להתחרט בכנות על חטאיו ולהתוודות עליהם בדמעות ובמרי נפשו. האל דורש זאת ממנו. והוא ייאות לקבל לב שבור ורוח שנשברה, אך לא פחות מזה. ואולם ברוב גאוותם ויוהרתם סירבו המלך יהויקים ושריו לקבל את הזמנתו של ה׳. הם מיאנו להקשיב לאזהרה ולשוב בתשובה. ההזדמנות הנדיבה שהוצעה להם בעת שריפת המגילה הקדושה, היתה ההזדמנות האחרונה שלהם. ה׳ הכריז כי אם בשעה זו הם יסרבו לשמוע את קולו, הוא ישית עליהם עונש נורא. הם אכן סירבו לשמוע, וה׳ הכריז את משפטיו הסופיים על יהודה: הוא יפקוד בחמת זעם את האיש שהעז לרומם את עצמו ברוב גאוותו ולצאת נגד ה׳ הכול יכול.PK 222.3

״לכן כה אמר יהוה על יהויקים מלך יהודה: לא יהיה לו יושב על כסא דוד; ונבלתו תהיה מושלכת, לחרב ביום ולקרח בלילה. ופקדתי עליו ועל זרעו ועל עבדיו את עונם; והבאתי עליהם ועל יושבי ירושלם ואל איש יהודה את כל הרעה אשר דביתי אליהם, ולא שמעו״ (ירמיה ל״ו 30, 31).PK 222.4

שריפת המגילה לא היתה קיצו של העניין. ניתן היה להיפטר מן המילים הכתובות בקלות רבה יותר מאשר מן התוכחות והאזהרות שהן הכילו, ומן העונשים המידיים שהכריז ה׳ נגד ישראל המורדת. ואולם, אפילו המגילה הכתובה שנשרפה תשוחזר. ה׳ הורה לעבדו: ״קח לך מגילה אחרת, וכתוב עליה את כל הדברים הראשונים, אשר היו על המגילה הראשנה, אשר שרף יהויקים מלך יהודה.״ תיעוד הנבואות על יהודה וירושלים נשרף כליל והפך לאפר, אך המילים עדיין חיו בליבו של ירמיהו ״כאש בוערת״, והנביא הורשה לשחזר את מה שהאדם בזעמו משתוקק להשמיד.PK 223.1

ירמיהו נטל מגילה חדשה, הושיטה לברוך, ״ויכתוב עליה מפי ירמיהו, את כל דברי הספר אשר שרף יהויקים מלך יהודה באש; ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה״ (פסוקים 28, 32). ברוב זעמו ביקש המלך לסכל את פועלו של נביא ה׳; אך דווקא האמצעים שנקט יהויקים כדי לצמצם את השפעתו של משרת ה׳, העניקו הזדמנות נוספת כדי להבהיר מפורשות את מצוות ה׳.PK 223.2

הרוח שגילתה התנגדות לתוכחות ה׳, שהובילה לרדיפתו ולמעצרו של ירמיהו, נושבת גם היום. אנשים רבים מסרבים להקשיב לאזהרות ה׳ החוזרות ונשנות, ומעדיפים להקשיב למורי ונביאי שקר, המחמיאים להם על הרהב שלהם ומעלימים עין ממעשיהם הרעים. ביום צרה אנשים כאלה לא ימצאו מקום מחסה בטוח או ישועה משמיים. משרתי ה׳ הנבחרים אמורים להתמודד באומץ ובאורך רוח עם המבחנים, הקשיים והסבל שיבואו עליהם עקב האשמת שווא, רשלנות והצגה מסולפת של מעשיהם. הם אמורים להמשיך לבצע בנאמנות את מלאכת האל שהופקדה בידיהם, ולזכור תמיד כי נביאי העבר, מושיע האנושות ושליחיו סבלו אף הם רדיפות והתעללות למען דבר ה׳.PK 223.3

היתה זו תכליתו של ה׳ שהמלך יהויקים יקשיב לעצות שקיבל מירמיהו, ובכך יישא חן וחסד בעיני נבוכדנצר ויחסוך לעצמו סבל וצער רב. המלך הצעיר נשבע אמונים למלך בבל; אילו היה ממלא בנאמנות את הבטחתו, היה הדבר מעורר כלפיו כבוד בלב הגויים, ומוביל להזדמנויות פז להנחות נשמות תועות לנטוש את האלילות ולחזור בתשובה.PK 223.4

מלך יהודה בז לזכויות היתר המיוחדות שהוענקו לו, והלך במתכוון בדרכו שלו. הוא הפר את שבועת הכבוד שנתן למלך בבל, ומרד בו. הדבר המיט עליו ועל מלכותו מצוקה קשה. ליהודה נשלחו ״גדודי כשדים ואת גדודי ארם ואת גדודי מואב ואת גדודי בני עמון...״ כדי ״להאבידו.״ נבצר מן המלך למנוע את הפשיטה על ארצו בידי שודדים אלה (מל״ב כ״ד 2). בתוך שנים ספורות הקיץ הקץ על שלטונו של יהויקים, שהמיט שואה וחרפה על מלכותו, בעודו דחוי בידי שמיים, שנוא בידי בני עמו ובזוי בעיני מלכי בבל שבאמונם מעל - וכל זאת כתוצאה מטעותו הפטאלית: הוא הפנה עורף לתכלית האלוהית שנחשפה דרך שליחו הנבחר.PK 223.5

יהויכין [שנודע גם בשמות: יויכין, יכניהו וכניהו], בנו של יהויקים, עלה לכס המלכות מקץ שלשה חודשים ועשרה ימים לתום שלטונו של אביו, כאשר הוא נכנע לצבאות הבבלים, אשר עקב מרידתו של מלך יהודה שבו לצור על עיר הקודש, העיר שגורלה נחרץ. בהזדמנות זו הגלה נבוכדנצר את יהויכין ״ואת אם המלך ואת נשי המלך ואת סריסיו ואת אילי הארץ״ ״ואת כל אנשי החיל״ שמנו כמה אלפי איש, ואת ״החרש והמסגר אלף - הכל גיבורים עושי מלחמה; תביאם מלך בבל גולה, בבלה.״ בנוסף לקח מלך בבל ״את כל אוצרות בית יהוה, ואוצרות בית המלך״ (מל״ב כ״ד 15, 16, 13). ;מלכות יהודה שכוחה נשבר, ואשר אוצרותיה ומשאביה, הן האנושיים והן החומריים, נגזלו ממנה, הורשתה להמשיך להתקיים כממלכה בעלת ממשל נפרד. בראשה המליך נבוכדנצר את מתניה (בנו הצעיר של יאשיהו), ושינה את שמו לצדקיהו.PK 224.1