Loading...
Larger font
Smaller font
Copy
Print
Contents

מלכי ונביאי ישראל

 - Contents
  • Results
  • Related
  • Featured
No results found for: "undefined".
  • Weighted Relevancy
  • Content Sequence
  • Relevancy
  • Earliest First
  • Latest First
    Larger font
    Smaller font
    Copy
    Print
    Contents

    מלך יהודה האחרון

    מראשית מלכותו זכה צדקיהו באמון מלא מצד מלך בבל, וביועץ מנוסה ומהימן - הנביא ירמיהו. הכבוד שחלק צדקיהו לבבלים, ותשומת הלב שהעניק למסרים שקיבל מה׳ דרך ירמיהו, סייעו לו לזכות בכבוד מצד אנשי ממשל רבים, ובהזדמנות למסור להם מידע חשוב על אלוהי האמת.PK 225.1

    מכאן שגם גולי בבל השבויים יכלו לזכות בעמדת יתרון, ורבים מהם אף יכלו לצאת לחופשי; שמו של אלוהים היה זוכה לכבוד ברחבי העולם, ומן העם שנותר ביהודה היו נחסכים האסונות הכבדים שניחתו עליו.PK 225.2

    ירמיהו יעץ לצדקיהו, לאנשי יהודה ולגולי בבל, להיכנע לשלטון הזמני של כובשיהם ושוביהם. היה חשוב במיוחד שגולי בבל יבקשו לשמור על השלום בארץ שביים. ואולם, דבר זה היה מנוגד לנטיותיו הטבעיות של לב האדם; השטן, שניצל את ההזדמנות, הקים נביאי שקר בקרב העם, הן בירושלים והן בבבל, אשר הכריזו כי עול השבי יישבר במהרה והיוקרה והמוניטין של האומה ישובו על כנם.PK 225.3

    אילו יקשיבו לנבואות החנופה הללו עלולים המלך צדקיהו וגולי בבל לנקוט צעדים הרי אסון, אשר יסכלו את תוכניותיו רבות החסד של ה׳ בעבורם. על מנת לסכל את ההתקוממות ולמנוע את הסבל רב שיבוא בעקבותיה, הורה ה׳ לירמיהו לטפל מידית במשבר בכך שיזהיר את מלך יהודה מפני תוצאותיו הוודאיות של מרד במלכות בבל. גם גולי בבל הוזהרו באיגרת ששוגרה אליהם, שלא להשלות את עצמם כי גאולתם ממשמשת ובאה. הנביא הזהיר אותם: “אל ישיאו לכם נביאיכם אשר בקרבכם, וקסמיכם... כי בשקר הם נביאים לכם בשמי: לא שלחתים, נאום יהוה” (ירמיה כ“ט 8, 9). בהקשר זה אוזכרה תכליתו של ה׳ להשיב את ישראל לקדמותה בתום שבעים שנות גלות, כפי שחזו נביאיו.PK 225.4

    באיזו חמלה מלאת אהבה ורוך מסר ה׳ לעמו הגולה את תוכניותיו בעבורו! הוא ידע שאילו גולי בבל ילכו שולל אחרי נביאי השקר ויחפשו דרך מהירה לצאת לחופשי, מצבם בבבל יחמיר מאוד. כל הפגנת התקוממות מצדם תעורר את דריכות שלטונות בבל, שלא יהססו לדכא את המרד ביד קשה, ולהגביל עוד יותר את חירותם. ה׳ חפץ שהם יקבלו את גורלם בכניעה, ויעבירו את תקופת שביים ושעבודם בדרך נעימה ככל האפשר. לפיכך, הוא יעץ להם: “בנו בתים, ושבו; ונטעו גנות, ואכלו את פרין... ודרשו את שלום העיר, אשר הגליתי אתכם שמה, והתפללו בעדה אל יהוה: כי בשלומה יהיה לכם שלום׳׳ (פסוקים 7-5).PK 225.5

    בקרב מורי ונביאי השקר שקמו בבבל היו שניים שהתיימרו להיות צדיקים וקדושים, אך חיו חיי חטא. ירמיהו גינה את דרכם הרעה והזהירם מפני סכנותיה. תוכחת הנביא עוררה את זעמם; הם החליטו לצאת נגד פועלו של נביא האמת, וכך הסיתו את העם לפקפק בדבריו ולפעול בניגוד לעצת ה׳, אשר הורה להם להיכנע למלך בבל ולהשתקע בארץ שביים. דרך ירמיהו הכריז ה׳ כי נביאי שקר אלה יינתנו בידי נבוכדנצר ויישחטו לנגד עיניו. זמן מה לאחר מכן, התגשמה הנבואה במלואה.PK 226.1

    עד אחרית הימים יקומו אנשים שיעוררו בלבול ויסיתו למרד נגד אלה שיטענו כי הם מייצגים את אלוהי האמת. נביאי שקר יסיתו את בני האדם ויעודדו אותם לראות בחטא עברה קלה בלבד. לכשיתגלו התוצאות הנוראות של מעשיהם הרעים, הם ינסו כמיטב יכולתם להטיל את האשם על האיש ששב והזהירם, ולגרום לבני האדם לראות בו אחראי לקשייהם, בדיוק כפי שאנשי יהודה וגולי בבל האשימו את ירמיהו בגורלם המר. ואולם, בדיוק כפי שדברי ה׳ שנמסרו דרך נביאו אומתו בעת העתיקה, כך תוכח אמיתות מסריו בימינו.PK 226.2

    מתחילת הכיבוש יעץ ירמיהו לעמו להיכנע לבבל, והוא המשיך לדבוק בעצה זו בעקביות. הוא השיא את אותה עצה לא רק ליהודה, אלא גם לעמים השכנים. בראשית מלכות צדקיהו מלך יהודה באו אל המלך שליחים מאדום, מואב, צור, צידון ועמים אחרים, כדי להיוודע אם לדעתו כשרה השעה לפתוח במרד בכוחות מאוחדים, והאם ייאות לחבור אליהם במלחמתם נגד מלך בבל. בזמן שהשגרירים המתינו למוצא פיו של המלך, דבר ה׳ בא אל ירמיהו לאמור: “עשה לך מוסרות ומוטות; ונתתם על צוארך. ושלחתם אל מלך אדום ואל מלך מואב ואל מלך בני עמון, ואל מלך צור, ואל מלך צידון - ביד מלאכים הבאים ירושלים, אל צדקיהו מלך יהודה׳׳ (ירמיה כ“ז 2, 3).PK 226.3

    ירמיה צווה להורות לשגרירים למסור למלכיהם כי ה׳ הוא זה שנתן אותם ביד נבוכדנצר מלך בבל, וכי עליהם ועל כל העמים לעבוד “אותו... ואת בנו ואת בן בנו, עד בא עת ארצו...׳׳ (פס׳ 7).PK 226.4

    השגרירים אף תודרכו להכריז בפני מלכיהם שאם הם יסרבו להיכנע למלך בבל, הם יוענשו “בחרב וברעב ובדבר״, עד שיושמדו כליל. בנוסף התרה בהם הנביא שלא להקשיב לנביאי השקר העלולים להשיא להם עצה אחרת. וכך הכריז ה׳: “ואתם, אל תשמעו אל נביאיכם ואל קיסמיכם ואל חלומותיכם ואל ענניכם ואל כשפיכם, אשר הם אומרים אליכם לאומר: ׳לא תעבדו את מלך בבל.׳ כי שקר הם נביאים לכם, למען הרחיק אתכם מעל אדמתכם, והדחתי אתכם ואבדתם. והגוי, אשר יביא את צוארו בעל מלך בבל ועבדו, והנחתיו על אדמתו, נאום יהוה, ועבדה וישב בה״ (פסוקים -11 8). העונש הקל ביותר שאל רחום וחנון יכול היה להמיט על עם מורד היה כניעה לשלטון בבל; גולי בבל הוזהרו פן יילחמו נגד עול השעבוד, שכן אם יעשו זאת ייאלצו לשאת את מלוא חומרת העונש מיד ה׳.PK 226.5

    תדהמתם ופליאתם של שגרירי העמים שנועדו לפני המלך צדקיהו הלכו וגברו כשירמיהו, שנשא על צווארו מוטות עץ שסמל ואת עוול השעבוד, הבהיר להם את רצוןה׳.PK 227.1

    ירמיהו עמד בתוקף על מדיניות הכניעה שדגל בה לנוכח ההתנגדות הנחושה של עמו. מי שבלט במיוחד בקרב בני העם שניסו לסתור את עצת ה׳ היה חנניה, אחד מנביאי השקר שמפניהם הזהיר נביא ה׳ את עמו. חנניה, שסבור היה כי ישיג את חסדם של המלך ואנשי חצרו רמי המעלה, נשא את קולו במחאה והכריז כי ה׳ מסר לו דברי עידוד בעבור עם ישראל. הוא אמר: ״כה אמר יהוה צבאות, אלוהי ישראל, לאמור: ׳שברתי את עול מלך בבל. בעוד שנתיים ימים אני משיב אל המקום הזה את כל כלי בית יהוה, אשר לקח נבוכדנאצר מלך בבל מן המקום הזה, ויביאם בבל. ואת יכניה בן יהויקים מלך יהודה ואת כל גלות יהודה הבאים בבלה, אני משיב אל המקום הזה, נאום יהוה: כי אשבר את עול מלך בבל׳״ (ירמיה כ״ח 4-2).PK 227.2

    בנוכחות הכוהנים ובני העם שנכחו במפגש, הפציר ירמיהו בעמו להיכנע למלך בבל לפרק הזמן שכונן ה׳. הוא ציטט באוזני אנשי יהודה את נבואות הושע, חבקוק, צפניה ונביאים אחרים, שתוכחותיהם ואזהרותיהם דמו לאלה שיצאו מפיו. הוא הזכיר להם את האירועים שהגשימו את נבואות התגמול על חטאים שהעם לא התחרט עליהם. בעבר, עונשי ה׳ הושתו על אנשים שלא חזרו בתשובה, ובכך הגשימו באופן מושלם את תכלית ה׳ שנחשפה באמצעות שליחיו.PK 227.3

    ירמיה חתם את דבריו במסקנה הבאה: ״הנביא, אשר ינבא לשלום, בבא דבר הנביא, יודע הנביא, אשר שלחו יהוה באמת״ (פס׳ 9). אם ישראל תבחר ליטול את הסיכון, אירועי העתיד יראו בבירור מי היה נביא אמת.PK 227.4

    דברי ירמיהו, שיעץ לעם להיכנע לבבל, עוררו את חנניה לקרוא תגר על מהימנות המסר שלו. כסמל לשבירת עול בבל הסיר חנניה מצוואר ירמיהו את מוט העץ שסימל את עול השעבוד, שבר אותו, והכריז: ״׳כה אמר יהוה, ככה אשבר זאת עלPK 227.5

    נבכדנאצר מלך בבל בעוד שנתים ימים, מעל צוואר כל הגוים.׳PK 227.6

    ״הלך ירמיה הנביא לדרכו״ (פס׳ 11). ככל הנראה לא יכול היה ירמיהו לעשות דבר זולת לפרוש מן העימות. אך ה׳ העניק לו מסר נוסף. כך הורה לו: ״הלוך ואמךת אל חנניה לאמור: ׳כה אמר יהוה: מוטות עץ שברת; ועשית תחתיהן מוטות ברזל. כי כה אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל: ׳על ברזל נתתי על צוואר כל הגוים האלה לעבד את נבכתאצר מלך בבל, ועבדהו...׳PK 227.7

    ״ויאמר ירמיה הנביא אל חנניה הנביא: ׳שמע נא חנניה: לא שלחך יהוה; ואתה הבטחת את העם הזה על שקר. קינון, כה אמר יהוה, הנני משלחך מעל פני האדמה; השנה אתה מת, כי סרה דיברת אל יהוה.׳ וימת חנניה הנביא בשנה ההיא בחודש השביעי׳׳ (פסוקים 17-13).PK 227.8

    נביא השקר חיזק את חוסר האמונה של בני העם בירמיהו ובדבריו. הוא הכריז ברוב זדוניותו כי הוא-הוא שליח ה׳; כתוצאה מרשעותו, הוא מת. ירמיהו ניבא את מות חנניה בחודש החמישי; דבריו התאמתו בחודש השביעי, כאשר נבואתו התגשמה.PK 228.1

    התסיסה שהתעוררה בעם בעקבות טענותיהם ונבואותיהם של נביאי השקר, העמידה את צדקיהו בחשד של בגידה במלכות. רק בזכות פעולה מהירה והחלטית שנקט, הוא הורשה להמשיך למלוך ביהודה כמלך צמית. ההזדמנות לבצע את הפעולה הזו נקרתה בפני צדקיהו זמן קצר לאחר שיבת השגרירים מירושלים לארצותיהם, בזמן שיצא עם שריה, “שר מנוחה” למשימה חשובה בבבל (ירמיה נ“א 59). במהלך ביקורו בחצר מלך בבל חידש צדקיהו את שבועת נאמנותו למלך נבוכדנצר.PK 228.2

    בזכות דניאל ושבויים עבריים אחרים התוודע מלך בבל לכוחו ולעליונותו של אלוהי ישראל, אלוהי האמת. כאשר צדקיהו שב והבטיח חגיגית לשמור אמונים למלך, דרש ממנו נבוכדנצר להישבע בשם אלוהי ישראל. אילו כיבד צדקיהו את שבועת הברית המחודשת הזו, הייתה נודעת לנאמנותו השפעה עמוקה על ליבם של רבים מן האנשים שצפו בהתנהגותם של אלה שהתיימרו לנהוג ביראת כבוד בשם ה׳ ולחלוק כבוד לאלוהי העברים.PK 228.3

    ואולם, מלך יהודה שכח את הזכות היתרה שניתנה לו, דהיינו, להביא כבוד לשמו של אלוהים-חיים. כך מתעדים הכתובים את מעלליו: “ויעש הרע בעיני יהוה אלוהיו: לא נכנע מלפניך מיהוה נביא, מפי יהוה. וגם במלך נבוכדנאצר מרד, אשר השביעו באלוהים; ויקש את עורפו, ויאמץ לבבו משוב אל יהוה אלוהי ישראל׳׳ (דברי הימים ב׳ ל׳׳ו 13,12).PK 228.4

    בזמן שירמיהו המשיך לשאת את עדותו בארץ יהודה, הקים ה׳ את הנביא יחזקאל בקרב גולי בבל על מנת שיזהיר וינחם את הגולים, ויאשש את דבר ה׳ שדובר באוזניהם מפי ירמיהו. בשנות מלכותו הנותרות של צדקיהו, הבהיר הנביא יחזקאל את האיוולת הטמונה באמונה בנבואות השקר של הנביאים שניבאו על גאולה מהירה, ועודדו את הגולים לייחל לשיבה מהירה לירושלים. הוא אף קיבל הוראה לנבא להם בעזרת מגוון סמלים ומסרים נוקבים, על המצור על ירושלים ועל חורבנה המוחלט.PK 228.5

    בשנה השישית למלכות צדקיהו חשף ה׳ בפני יחזקאל בחזון חלק ממעשי התועבות שבוצעו בירושלים, בחצר המקדש ואפילו בקודש הקודשים.PK 228.6

    לנגד עיניו המשתאות של הנביא חלפו במהירות מסחררת חדרי ולשכות המקדש על קירותיהם העמוסים ציורי צלמים ואלילים מקושטים: ׳׳ואראה, והנה כל תבנית רמש ובהמה שקץ, וכל גלולי בית ישראל מחוקה על הקיר סביב סביב׳׳ (יחזקאל ח׳ 10).PK 228.7

    הוא חזה באנשים שהיו אמורים לשמש מנהיגיו הרוחניים של העם, אותם ״שבעים איש מזקני בית ישראל... עומדים לפניהם, [דהיינו, לפני האלילים] ואיש מקטרתו בידו; ועתר ענן הקטורת עלה.״ הוא חזה בהם מעלים קטורת לפני האלילים שהוכנסו לחדרי חדרים במתחמים הקדושים בחצר המקדש. אנשי יהודה אלה שעסקו בעבודת אלילים השלו את עצמם כשחשבו: ״אין יהוה רואה אתנו.״ ברוב כפירתם, הם הכריזו: ״עזב יהוה את הארץ״ (פסוקים 11, 12).PK 229.1

    אך עדיין היו ״תועבות גדלות״ יותר שהנביא עתיד לחזות בהן. בשער שהובל מחצר המקדש לחצר הפנימית ראה הנביא, ״והנה שם הנשים יושבות, מבכות את התמוז,״ וב״חצר בית יהוה הפנימית, והנה פתח היכל יהוה בין האולם ובין המזבח, כעשרים וחמישה איש; אחריהם אל היכל יהוה, ופניהם קדימה, והמה משתחויתם קדמה, לשמש״ (פסוקים 16-13).PK 229.2

    הישות הנשגבה שהתלוותה לנביא בחזון המדהים על הרשע והתועבה שפשו במרכזי הקודש בארץ יהודה, פנתה אליו ושאלה: ״הראית בן אדם, הנקל לבית יהודה מעשות את התועבות אשר עשו פה? כי מלאו את הארץ חמס, וישבו להכעיסני, והינם שולחים את הזמורה, אל אפם. וגם אני אעשה בחמה, לא תחוס עיני ולא אחמל; וקראו באוזני קול גדול, ולא אשמע אותם״ (פסוקים 17, 18).PK 229.3

    דרך ירמיהו הכריז ה׳ לגבי הרשעים שהתיימרו לעמוד לפני העם בשמו: ״כי גם נביא, גם כוהן חנפו; גם בביתי נמצאתי רעתם, נאום יהוה״ (ירמיה כ״ג 11). בדין הנורא שנחרץ על יהודה, המתועד בסוף קורות מלכות צדקיהו בידי מחבר דברי הימים, שבה ומוזכרת האשמה זו על חילול המקדש. המחבר הקדוש הכריז: ״גם כל שרי הכוהנים והעם, הרבו למעול מעל, ככל תועבות הגוים; ויטמאו את בית יהוה, אשר הקדיש בירושלים״ (דהי״ב ל״ו 14). יום חורבנה של ממלכת יהודה הלך וקרב במהירות. ה׳ לא יכול היה עוד להמשיך לטעת בליבה את התקווה שהוא ימנע את עונשיו הכבדים. הוא הכריז: ״כי הנה בעיר אשר נקרא שמי עליה, אנוכי מחל להרע,״ הוא שאל את אנשי יהודה: ״ואתם, הנקה תינקו?״ ואז הכריז: “לא תינקו, כי חרב אני קורא על כל יושבי הארץ״ (ירמיה כ״ה 29). ואולם, אפילו מילים אלה התקבלו בלעג. העם שמיאן לחזור בתשובה הכריז: ״יארכו הימים, ואבד כל חזון.״ ואולם, באמצעות יחזקאל, התכחשותם לנבואת האמת הוודאית זכתה לתוכחה קשה. כך הכריז ה׳: ״לכן אמור אליהם: ׳כה אמר אדוני יהוה, השבתי את המשל הזה, ולא ימשלו אותו עוד בישראל: כי אם דיבר אליהם, קרבו הימים, ודבר כל חזון. כי לא יהיה עוד, כל חזון שווא ומקסם חלק בתוך בית ישראל כי אני יהוה, אדבר את אשר אדבר דבר ויעשה, לא תימשך עוד: כי בימיכם בית המרי, אדבר דבר ועשיתיו, נאום אדוני יהוה.׳״PK 229.4

    יחזקאל העיד:״ויהי דבר יהוה אלי לאמר: ׳בן אדם, הנה בית ישראל אומרים, החזון אשר הוא חזה, לימים רבים; ולעתים רחוקות הוא נבא. לכן אמר אליהם: ׳כה אמר אדוני יהוה, לא תימשך עוד, כל דברי, אשר אדבר דבר ויעשה, נאום אדוני יהוה.׳״ (יחזקאלי״ב 28-22).PK 229.5

    בראשם של שרי ובני העם שהחישו את חורבן האומה עמד צדקיהו מלכם. בעודו זונח לחלוטין את עצות ה׳ שניתנו לו דרך נביאי ה׳, בעודו שוכח את הכרת הטובה שחב לנבוכדנצר ומפר את שבועת הברית החגיגית שנשבע לו בשם אלוהי ישראל, מרד מלך יהודה בנביאי ה׳, בגומל חסדו (נבוכדנצר) ובאלוהיו. ברוב יהירותו הסתמך המלך על חוכמתו שלו, ופנה לעזרת אויבה העתיק של ישראל. הוא החליט ‘’לשלח מלאכיו מצרים, לתת לו סוסים ועם רב.”PK 230.1

    “היצלח?” שאל ה׳ בנוגע לאיש שהפר בשפלות כל ברית וכל אמון נאמן וקדוש. ״הימלט העושה אלה, והפר ברית ונמלט? וחי אני, נאום אדוני יהוה, אם לא במקום המלך הממליך אותו, אשר בזה את אלתו ואשר הפר את בריתו, איתו בתוך בבל, ימות. ולא בחיל גדול ובקהל רב, יעשה אותו פרעה במלחמה...ובזה אלה, להפר ברית; והנה נתן ידו וכל אלה עשה, לא ימלט’ (יחזקאל י“ז 18-15).PK 230.2

    יום הדין הגיע אל “חלל רשע, נשיא ישראל.” [צדקיהו הרשע]. ה׳ הכריז: “הסיר המצנפת, והרים העטרה״.” יהודה תיוותר ללא מלך עד ליום שבו המשיח בכבודו ובעצמו יכונן את מלכותו. כה הכריז ה׳: “ענה עוה, עוה אשימנה.” [כלומר, אחריב את המלכות]. היה זה צו ה׳ לגבי כס מלכות בית דוד. “גם זאת לא היה, עד בא אשר לו המשפט ונתתיו.” (יחזקאל כ“א 32-30).PK 230.3

    Larger font
    Smaller font
    Copy
    Print
    Contents