Loading...
Larger font
Smaller font
Copy
Print
Contents

מלכי ונביאי ישראל

 - Contents
  • Results
  • Related
  • Featured
No results found for: "undefined".
  • Weighted Relevancy
  • Content Sequence
  • Relevancy
  • Earliest First
  • Latest First
    Larger font
    Smaller font
    Copy
    Print
    Contents

    אש הכבשן

    החלום על הצלם הגדול שחשף בפני נבוכדנצר אירועים שיתרחשו עד אחרית הימים, ניתן לו כדי שיבין את מקומו ואת תפקידו בתולדות העולם, ואת הקשר שאמורה ממלכתו לקיים עם מלכות השמיים. בפרשנות החלום הוא קיבל הנחיות ברורות בנוגע להקמת מלכות אלוהים הנצחית. דניאל הכריז: ‘ובימי המלכים האלה יקיים אלוהי השמים מלכות שלא תחרב לעולם. מלכות זו לא תעובר לעם אחר. היא תפורר את כל המלוכיות האלה ותשים להן קץ והיא ותקום לעולם.. הנה האל הגדול הודיע למלך את אשר יהיה בעתיד. אמת החלום ונאמן פתרונו״ (דניאל ב׳ 44, 45).PK 258.1

    המלך הכיר בכוחו של ה׳ בזמן שאמר לדניאל: ״אמת הדבר כי אלוהיכם הוא אלוהי האלוהים... ומגלה הסודות... ״ (פסוק 47).PK 258.2

    במשך זמן מה אכן הושפע נבוכדנצר מיראת ה׳; אך ליבו טרם טוהר משאפתנותו ומן התשוקה לרומם את עצמו. העושר והשגשוג שרווחו בממלכתו מילאו את לבו גאווה. מקץ זמן מה חדל לכבד את ה׳, ושב לעבודת האלילים בלהט ובקנאות גדולים יותר.PK 258.3

    המילים ״אתה הינך ראש הזהב,״ הותירו בליבו של המלך רושם עז (פס׳ 38). חכמי ממלכתו שניצלו את התפעמותו מן החלום ואת שיבתו לאלילות, הציעו לו להקים צלם זהה לזה שראה בחלומו, ולכונן אותו במקום שבו הכול יוכלו לחזות בראש הזהב, שישמש סמל למלכותו.PK 258.4

    שבע רצון מן ההצעה המחמיאה, היה המלך נחוש בדעתו לבצעה ואף להתעלות עליה. במקום ליצור את הצלם שראה בחלומו, הוא יתעלה על המקור. הצלם שיקים לא יהיה עשוי מתכות וחומרים שערכם ילך ויפחת מן הראש ועד כפות הרגליים [כמו הצלם בחלום], כי אם יהיה עשוי זהב מכף רגל ועד ראש- סמל לבבל כממלכה אדירה, כל-יכולה, נצחית ובלתי ניתנת להריסה, שתשבור את יתר הממלכות ותעמוד לנצח.PK 258.5

    המחשבה על הקמת ממלכה ושושלת שיעמדו לנצח נשאה חן בעיני השליט האדיר, שאומות העולם לא הצליחו להביסו. בהתלהבות שנולדה משאפתנות שלא ידעה גבולות ומגאווה עצמית, הוא נועץ עם חכמיו באשר לדרך שבה יבצע זאת. הוא שכח את הדרכים המופלאות שזימנה לו יד ההשגחה בקשר לחלום על הצלם הגדול; הוא גם שכח שאלוהי ישראל הבהיר לו את משמעות הצלם דרך עבדו דניאל, ושבזכות פרשנות זו ניצלו חייהם של חכמי הממלכה הדגולים; המלך ויועציו, ששכחו הכול זולת תשוקתם לבסס את כוחם ועליונותם, החליטו לעשות כמיטב יכולתם ולהשתמש בכל האמצעים שיידרשו כדי לרומם את בבל כמלכות עילאית הראויה לנאמנותם של כל עמי העולם.PK 258.6

    הצלם ששימש סמל ושדרכו חשף ה׳ בפני המלך ואנשיו את תוכניתו בעבור אומות העולם, ישרת כעת מטרה אחרת: האדרת כוח אנוש. פרשנותו של דניאל תידחה על הסף ותישכח; האמת תסולף ותיושם שלא כהלכה. הסמל שתוכנן ביד ה׳ על מנת לחשוף בפני האדם אירועים עתידיים הרי חשיבות, ישמש כדי לחסום את הפצת הידע שאלוהים חפץ להעניק לעולם. וכך, באמצעות זממם ותחבולותיהם של אנשים שאפתניים אלה, ביקש השטן לסכל את תוכניתו ותכליתו של ה׳ בעבור האנושות.PK 259.1

    אויב האנושות ידע כי אמת שאינה מהולה בשקר כוחה רב להושיע; ואולם, כשמשתמשים באמת לשם האדרה עצמית וקידום מיזמים אנושיים, היא הופכת כוח משחית להרע.PK 259.2

    המלך נבוכדנצר הורה לעשות מן הזהב שבאוצרותיו צלם זהב אדיר, זהה בתבניתו ובמאפייניו לצלם שחזה בו בחלומו, זולת החומר שממנו עוצב. על אף שהבבלים היו מורגלים בפסלי אליליהם האדירים והמפוארים, הם לא יצרו מעולם צלם כה מרשים, מלכותי ומפואר כמו הפסל הנוצץ הזה, שגובהו היה שישים אמה ורוחבו שש אמות. אין להתפלא על כך שבארץ כה אלילית, הצלם הנאה, שערכו לא יסולא בפז, שהוצב בבקעת דורא וייצג את תהילתה, תפארתה ועוצמתה של מלכות בבל, קודש כצלם קדוש שהכול היו אמורים להשתחוות לו.PK 259.3

    הקדשת הצלם תיערך כדת וכדין; צו יצא מאת המלך שביום חנוכת הצלם הכול יפגינו את נאמנותם המוחלטת לשלטון בבל בכך שישתחוו לצלם.PK 259.4

    היום המיועד הגיע. קהל עצום של אנשים מ״כל העמים, האמות והלשונות,״ התקבץ בבקעת דורא. בהתאם לצו המלך, ברגע שנשמעו צלילי כלי הנגינה, ״נפלו... כל העמים, האמות והלשונות אפיים ארצה והשתחוו לצלם הזהב.״ ביום חגיגי זה דומה היה שכוחות הרוע נחלו ניצחון מרשים; נראה שהסגידה לצלם הזהב תקושר לצמיתות עם יתר צורות עבודת האלילים שזוהו בתור דת המדינה. השטן קיווה לסכל את תכליתו של ה׳ להשתמש בגלות ישראל בבבל כמקור לברכה בעבור עמי הממלכה האלילית.PK 259.5

    ואולם, ה׳ גזר אחרת. לא הכול ישתחוו לצלם האלילי שסימל את עוצמת האדם. בקרב ההמון הסוגד היו שלושה אנשים שהיו נחושים בדעתם להימנע מהפגנת חוסר כבוד לה’ צבאות. אלוהיהם הוא מלך מלכי המלכים ואדון האדונים; הם לא ישתחוו לאל אחר זולתו.PK 260.1

    לנבוכדנצר שהיה שיכור מהצלחתו, הגיעה השמועה כי בקרב נתיניו ישנם אחדים המעזים להפר את מצוותו. כמה מחכמי המלך שקינאו ביוקרה ובכבוד שהורעפו על רעיו הנאמנים של דניאל, דיווחו למלך שהללו חיללו את צוויו באופן בוטה. הם הכריזו: ״המלך לעולם יחיה!... ישנם אנשים יהודים אשר מנית על פקודת מדינת בבל, הרי הם שדרך, מישך ועבד נגו... [אשר] אינם שמים לב אליך המלך. את אלוהיך לא יעבדו, ולצלם הזהב שהקימות לא ישתחוו.״PK 260.2

    המלך הורה להביא אליו את העברים הסוררים. הוא חקר אותם: ״האמת הדבר... כי את אלוהי אינכם עובדים ולצלם הזהב שהקימותי אינכם משתחוים?״ הוא ניסה לאלצם באמצעות איומים לחבור להמונים שסגדו לצלם. בהצביעו על כבשן האש הבוערת, הוא הזכיר להם את העונש המצפה להם אם יתעקשו על סירובם לציית לרצונו. ואולם, הצעירים העבריים העידו בעוז על נאמנותם לאלוהי השמיים, ועל אמונתם בכוחו להצילם מיד המלך ומכבשן האש. השתחוות לצלם הזהב נתפסה בעיני הכול כסגידה, אך הצעירים העבריים יוכלו להעניק מחוות כבוד כזו רק לאלוהים.PK 260.3

    כאשר שלושת הצעירים העבריים עמדו לפני המלך, הוא היה משוכנע שיש בהם משהו שאין ליתר חכמיו, לכן הוא החליט להעניק להם מבחן נוסף. אם רק יביעו את נכונותם לחבור לקהל הסוגדים שהשתחווה לפני הצלם, לא יאונה להם כל רע. הוא הוסיף: ״ואם לא תשתחוו, תושלכוך לתוך כבשן אש בוערת.״ בהניפו את ידיו כלפי השמיים בהתרסה, הוא דרש לדעת: ״וכי הוא האל שיצילכם מידי?״PK 260.4

    איומי המלך נפלו על אוזניים ערלות. לא עלה בידו לגרום לשלושת העברים לנטוש את נאמנותם לבורא עולם. מתולדות אבותיהם, הם למדו כי אי ציות לה׳ סופו קלון, אסון ומוות; וכי יראת ה׳ היא ראשית כל חוכמה, והבסיס לכל שגשוג והצלחה אמיתיים.PK 260.5

    בעודם ניצבים רגועים ושלווים לנוכח כבשן האש, הם אמרו לנבוכדנצר: ״אל לנו להשיב לך דבר על כך, הרי אלוהינו, אשר אותו אנו עובדים, יכול להצילנו מכבשן האש הבוערת, ומידך הוא יציל אותנו.״ אמונתם הלכה והתחזקה בעודם מכריזים כי אלוהים יזכה לכבוד ולתהילה בזכות הצלתם. הם הוסיפו בביטחון מלא שנבע מאמון מוחלט באלוהים: ״וגם אם לא יעשה זאת, דע לך המלך, כי את אלוהיך לא נעבוד ולצלם הזהב שהקימות לא נשתחוה.״PK 260.6

    זעמו של המלך לא ידע גבולות. ״אז התמלא נבוכדנצר חמה ויתעותו פניו בכעסו על שדרך, מישך ועבד נגו,״ אותם נציגים של עם בזוי ושבוי. המלך הורה לאנשיו ״להסיק את הכבשן שבעת מונים,״ וציווה על גיבורי החיל בצבאו לכפות את עובדי ה׳, אלוהי ישראל, לקראת השלכתם אל כבשן האש הבוערת, שם יושמדו כליל.PK 260.7

    ״אז נכפתו האנשים האלה במעיליהם, במכנסיהם, בכטמתותיהם ובשאר לבושם, ויושלכו לתוך כבשן האש הבוערת. מאחר שפקודת המלך היתה אכזרית והכבשן הוסק יותר על המדה, המיתה לשון האש את האנשים שהעלו את שדרך, מישך ועבד נגו לכבשן.״PK 261.1

    אך ה׳ לא שכח את חסידיו. בזמן שהושלכו לכבשן בתור עדיו, המושיע בכבודו ובעצמו התגלה אליהם, ויחדיו הם פסעו בתוך האש. בנוכחות אדון עולם, השולט בכל, גם בחום ובקור, איבדו להבות האש את כוחן המאכל.PK 261.2

    מכס מלכותו המפואר השקיף המלך על המתרחש, בעודו מצפה לראות את האנשים שהמרו את פיו עולים באש ונשמדים כליל. אך רגשות הניצחון שהציפו את ליבו התפוגגו באחת. השרים שניצבו לידו הבחינו כי פניו החווירו בזמן שקם בבהלה מכס מלכותו והביט בריכוז רב בלהבות המרצדות. בחרדה פנה המלך אל יועציו ושאל: “הלא שלושה אנשים השלכנו לתוך האש כשהם כפותים?״ לאחר שיועציו איששו זאת, ״ויען ויאמר: ׳והרי רואה אני ארבעה המהלכים חופשיים בתוך האש ואין בהם כל חבלה, ומראה הרביעי כמראה בן אלוהים!׳״PK 261.3

    כיצד ידע המלך עובד האלילים מהי דמותו של בן האלוהים? השבויים העבריים, שכיהנו בעמדות מפתח בממלכת בבל ומילאו את תפקידיהם במסירות ובנאמנות, הפגינו לפניו בחייהם ובאופיים את האמת האלוהית. כאשר חקר אותם על הסיבה לאמונתם, הם השיבו לו ללא היסוס. בבהירות ובפשטות הם הציגו את עקרונות הצדקה, וכך לימדו את הסובבים אותם על אודות האלוהים שסגדו לו. הם סיפרו על המשיח, הגואל העתיד לבוא לעולם; לכן זיהה המלך בדמותו של האיש הרביעי שפסע עימם בתוך האש את בן האלוהים.PK 261.4

    נבוכדנצר, שגדולתו וכבודו נשתכחו מליבו, ירד מכס מלכותו, צעד אל פי הכבשן, וזעק: ״עבדי האל העליון, צאו ובאו!”PK 261.5

    שדרך, מישך ועבד נגו יצאו מן האש ועמדו בריאים ושלמים לפני הקהל העצום. נוכחותו של מושיעם שמרה עליהם מכל רע, ורק החבלים שכפתו אותם נשרפו ונשרו מגופם. ״ויתאספו האחשדרפנים, המושלים, הפחות ושרי המלך, ויראו כי לא שלטה האש בגופם של האנשים האלה. שיער ראשם לא נחרך, מראה מעיליהם לא השתנה, וריח אש לא עבר בהם.״PK 261.6

    צלם הזהב הכביר שהוקם ברוב פאר והדר נשכח מלב כול. בנוכחות אלוהים- חיים יראו הנוכחים ורעדו מפחד. המלך המושפל חש שעליו לאשש את גדולת ה׳ ונפלאותיו. הוא הכריז: ״ברוך אלוהי שדרך, מישך ועבד נגו, ששלח את מלאכו והציל את עבדיו, אשר בטחו בו, ועברו על פקודת המלך והקריבו את גופם למען לא יעבדו ולא ישתחוו לכל אל אחר, אלא לאלוהיהם בלבד.״PK 261.7

    נבוכדנצר הוציא צו שהורה ״שבן כל עם, אומה ולשון, שיאמר דבר נאצה על אלוהי שדרך, מישך ועבד נגו, יחתך לאיברים וביתו יושם לעיים.״ הוא טען כי הסיבה להוצאת הצו הייתה: ״יען כי אין אל אחר היכול להציל כמוהו.״PK 262.1

    במילים אלה ובמילים דומות אחרות הפיץ מלך בבל בקרב עמי העולם את אמונתו בכוחו ובסמכותו של אלוהי העברים, אשר ראוי לסגידה הגדולה ביותר. אלוהים ראה בעין יפה את מאמצי המלך להפגין יראה וכבוד כלפיו, ולספר במו פיו על גדולת ה׳ לכל העמים בתחומי ממלכתו.PK 262.2

    טוב עשה המלך כשהתוודה בפומבי על אמונתו ורומם את אלוהי השמיים מעל כל האלים; ואולם, במאמציו לכפות על נתיניו לצאת בהודאת אמונה דומה ולהפגין יראת כבוד דומה כלפי ה׳, חרג נבוכדנצר מזכויותיו כשליט בן תמותה. לא הייתה לו שום זכות, אזרחית או מוסרית, לאיים על נתיניו במוות אלמלא יעבדו את ה׳, בדיוק כפי שלא הייתה לו שום זכות לצוות להשליך לכבשן האש הבוערת את כל מי שסירב לסגוד לצלם הזהב.PK 262.3

    אלוהים לעולם אינו כופה על האדם לציית לו. הוא מותיר בידי הכול את החופש לבחור את מי לשרת.PK 262.4

    באמצעות הצלת עבדיו הנאמנים הכריז ה׳ כי הוא מתייצב לצד הנדכאים וגוער בכל הכוחות בעולם הזה אשר מורדים בשלטון השמיים. שלושת הצעירים העבריים הכריזו קבל כל העמים והאומות בממלכת בבל על אמונתם באל שהם עבדו. בשעת המבחן, הם זכרו את ההבטחה: ״כי תלך במו אש לא תכווה, ולהבה לא תבער בך״ (ישעיה מ״ג 2). בדרך מופלאה כובדה אמונתם בדבר ה׳ החי לעיני כול. הבשורות הטובות על הצלתם הנפלאה הגיעו לארצות רבות, באמצעות נציגי האומות השונות שהוזמנו על ידי נבוכדנצר לחנוכת צלם הזהב.PK 262.5

    וכך, באמצעות נאמנותם של בניו, זכה ה׳ לכבוד ולתהילה בעולם כולו.PK 262.6

    חשובים הם הלקחים שראוי להפיק מחווייתם של הצעירים העבריים בבקעת דורא. בימינו, רבים מעבדי ה׳ עתידים לעבור השפלות והתעללויות, ללא עוול בכפם, מידיהם של אלה שבהשראת השטן נמלאו קנאה ולהט דתי. זעמם של בני האדם ייצא במיוחד על המאמינים שישמרו את קדושת השבת על פי הדיבר הרביעי בעשרת דיברות; לבסוף יוכרז צו כלל עולמי שיוקיע אותם כמי שראויים למוות.PK 262.7

    ימי הצרה והמצוקה שיבואו על חסידי ה׳ יחייבו אמונה איתנה. ילדי ה׳ חייבים להפגין בפומבי כי אלוהים הוא מושא סגידתם היחיד, ושום שיקול, אפילו לא של חיים ומוות, לא יגרום להם להתפשר, ולו במידה קלה, על סגידתם לה׳ לטובת סגידה לאלילים. בליבם המסור, צוויהם של בני התמותה החוטאים יאבדו כל חשיבות לנוכח דבר ה׳ - דברו של האל הנצחי הגודש את ליבם. האמת תזכה לציות גם אם התוצאה תהיה מאסר, גלות או מוות.PK 262.8

    כפי שאירע בימיהם של שדרך, מישך ועבד נגו, כך באחרית הימים, בקץ תולדות העולם, יעשה ה׳ גדולות ונצורות למען חסידיו שיתייצבו בעוז לצד הצדק. בן האלוהים שהתהלך עם העברים הנכבדים באש הכבשן הבוערת, יהיה עם תלמידיו בכל אשר יהיו. נוכחותו השורה בקרבם תנחמם ותקיימם. בעיצומן של ימי הצרה, ׳׳אשר לא היתה כמוה מראשית העולם,” יעמדו בחיריו איתנים. השטן וכל צבאות הרוע לא יוכלו להשמיד אפילו את האדם החלש ביותר בקרב קדושי ה׳. מלאכים רבי כוח יגוננו עליהם, ובנוכחותם יתגלה ה׳ כ“מלך מלכי המלכים,” שבכוחו להציל בכל מקום את חסידיו השמים בו את מבטחם.PK 263.1

    Larger font
    Smaller font
    Copy
    Print
    Contents