Loading...
Larger font
Smaller font
Copy
Print
Contents

מלכי ונביאי ישראל

 - Contents
  • Results
  • Related
  • Featured
No results found for: "undefined".
  • Weighted Relevancy
  • Content Sequence
  • Relevancy
  • Earliest First
  • Latest First
    Larger font
    Smaller font
    Copy
    Print
    Contents

    הצופה הנסתר מן העין

    (פרק זה מבוסס על דניאל פרק ה’ )

    בערוב ימיו של דניאל התחוללו שינויים כבירים בארץ, שאליה הובלו הוא ורעיו לפני שישים שנה כשבויים עבריים.PK 268.1

    נבוכדנצר, “אימת הגויים” (יחזקאל כ“ח 7), מת, ובבל שהייתה “תהילת כל הארץ׳׳ (ירמיה נ“א 41), וניתנה תחת שלטונם הלא-נבון של המלכים שקמו אחריו, הלכה והתפוררה.PK 268.2

    עקב איוולתו וחולשתו של בלשאצר, נכדו של נבוכדנצר, בבל הגאה תיפול במהרה. בלשאצר, שנחשב מנערותו ליורש העצר, התפאר בכוחו ובעוצמתו ומרד מעומק ליבו באלוהי השמיים. רבות היו ההזדמנויות שניתנו לו כדי לדעת את רצון ה׳ ולהבין את מחויבותו לציית לו. הוא ידע על גירושו של סבו מכס המלכות ומחברת בני האדם עקב גזר הדין שגזר עליו ה׳; הוא ידע על חזרתו בתשובה של נבוכדנצר, ועל שיקומו והשבתו לכס המלכות בדרך נס. ואולם, בלשאצר הניח לאהבת התענוגות ולאהבת התהילה והכבוד למחוק את הלקחים שהיה אמור לא לשכוח לעולם. הוא החמיץ את ההזדמנויות שהוענקו לו בחסד ה׳, ולא השתמש באמצעים שהיו ברשותו כדי להתעמק באמת. בלשאצר התייחס באדישות ללקחים יקרי הערך שהפיק נבוכדנצר במחיר של סבל, השפלה וייסורים שלא יאמנו.PK 268.3

    בתוך זמן קצר התחוללו תבוסה ומהפך מדיני. כורש, אחיינו של דריווש המדי, צר על בבל עם מפקד צבאות מדי ופרס. ואולם, בלב העיר המבוצרת, שהייתה משופעת באספקת מזון ומים, ודומה היה שלא ניתן לכובשה בזכות חומותיה הכבירות, שערי הנחושת שלה ונהר הפרת שגונן עליה - חש השליט אוהב התענוגות מוגן ובטוח והעביר את זמנו במשחקים ובתחרויות.PK 268.4

    ברוב גאוותו ויהירותו, ומתוך תחושת ביטחון חסרת שחר, ערך בלשצאר “משתה גדול לאלף שריו, וישת יין כנגד אלף איש.” כל האטרקציות הנלוות לעושר ולעוצמה הוסיפו פאר והדר לאירוע החגיגי. נשים יפות על שלל קסמיהן היו בין הקרואים במשתה המלכותי. אנשי רוח ומשכילים היו שם. נסיכים, שרים ומדינאים שתו יין כאילו היה מים, והתהוללו תחת השפעתו מטריפת הדעת והחושים. המלך, שברוב שכרותו נטולת הבושה איבד את השכל הישר לטובת תאוותיו ויצריו הגשמיים, שעתה משלו בו, הוביל את ההילולה הפרועה. בעיצומה של ההילולה, ״ויאמר בלשאצר, כטוב לבו ביין, להביא את כלי הזהב והכסף שלקח נבוכדנצר אביו מן ההיכל אשרבירושלים, כדי שישתו בהם המלך ושריו ונשיו ופילגשיו.״ המלך יוכיח שדבר אינו קדוש מדי מכדי לעשות בו שימוש. ״אז הובאו כלי הזהב״. וישתו בהם המלך ושריו ונשיו ופילגשיו.״ ״הם שתו יין ונתנו שבח לאלוהי זהב וכסף, נחושת וברזל, עץ ואבן.״PK 268.5

    בלשאצר לא העלה בדעתו שעד שמיימי צופה בהילולה האלילית שערך; שצופה אלוהי עלום ונסתר מן העין צופה במחזה התועבה, שומע את קולות השמחה שיש בהם משום חילול הקודש, ורואה את עבודת האלילים.PK 269.1

    ואולם, במהרה גרם האורח הלא קרוא לאורחי הנשף לחוש בנוכחותו. בעיצומה של ההילולה יצאה כף יד חיוורת וכתבה על קיר היכל המלך אותיות שזרחו כאש - מילים שעל אף שלא הובנו בידי המוני החוגגים, היוו אות מבשר רעות שחרץ דין אבדון על המלך המבוהל שמצפונו החל לייסרו, ועל אורחיו.PK 269.2

    דממה נפלה בהמולת החגיגה הרועשת, בזמן שגברים ונשים, אחוזי בעתה צפו ביד הרושמת באיטיות את האותיות המסתוריות על כותל הארמון. לנגד עיניהם המשתאות חלפו כמו בתמונת נוף פנורמית המעשים הרעים שהם עוללו במהלך חייהם; דומה שמעשיהם הוצגו לפני כס המשפט של אלוהי הנצח, שאת שלטונו וסמכותו הם חיללו זה עתה. במקום שבו רק דקות ספורות קודם לכן הדהדו צהלות שמחה ופרצי צחוק רועם, ונשמעו דברי חידודים שחיללו את שם ה׳, עתה נשמעו זעקות אימה שפרצו מפי החוגגים שפניהם הפכו חיוורים כסיד. כשאלוהים גורם לבני האדם לפחד, אין ביכולתם להסתיר את עוצמת אימתם.PK 269.3

    בלשאצר פחד יותר מכולם. יותר מכולם היה הוא האחראי למרי נגד ה׳ בממלכת בבל, שהגיע בלילה הזה לשיאו. בנוכחותו של הצופה הנסתר מן העין, נציגו של ה׳ ששמו חולל ועל כוחו וסמכותו ערערו, קפא המלך באימה. מצפונו התעורר, ״פרקי חלציו הותרו וברכיו רעדו.״ ברוב כפירתו העז בלשאצר לרומם את עצמו מעל אלוהי השמיים ולבטוח בכוחו שלו, בלי להעלות בדעתו שמישהו יעז לשאול אותו, ״מדוע אתה עושה זאת?״ עכשיו הבין שעליו לתת דין וחשבון על התנהלותו כמלך, אך לא עלה בידו להעלות אף תירוץ להזדמנויות שהחמיץ, להתנהגותו הרעה ולמרידתו באלוהים.PK 269.4

    לשווא ניסה המלך לקרוא את האותיות הבוערות. כאן טמון היה סוד שלעומקו לא יכול היה לרדת; כאן טמון היה כוח שנבצר ממנו להבינו או לגבור עליו. ברוב ייאושו פנה המלך לעזרתם של חכמי ממלכתו. זעקתו המחרידה הדהדה באולם בזמן שזימן אליו את החרטומים, האסטרולוגים, הכשדים וקוראי העתידות, כדי שיקראו את הכתובת על הקיר.PK 269.5

    הוא הבטיח להם: ״כל מי שיקרא את הכתובת הזאת ויגלה לי את פשרה, ילבש ארגמן וענק זהב יושם על צווארו, והוא ישלוט כשלישי בממלכה.״ ואולם, פנייתו של המלך ליועציו הנאמנים והבטחתו להעניק להם תשורות נאות וגמול נכבד, היו לשווא. לא ניתן לקנות או למכור את חוכמת השמיים: ״אז באו כל חכמי המלך, אך לא יכלו לקרטא את הכתטבת, ולהגיד למלך את פישרה.״ נבצר מחכמי בבל לפענח את האותיות המסתוריות, בדיוק כפי שנבצר מחכמי הדור הקודם לפרש את חלומותיו של נבוכדנצר.PK 270.1

    או אז נזכרה המלכה האם בדניאל, שלפני מעל חצי מאה הודיע למלך נבוכדנצר את תוכן חלומו על הצלם הגדול והבהיר לו את פשרו. היא אמרה: ״המלך לעולם יחיה! אל יבהלוך מחשבותיך ואל ישתנה תואר פניך. ישנו איש בממלכונך אשר רוח אלוהי קוודש בו. בימי אביך נמצאו בו הארה ושכל וחוכמה כחכומת אלוהים, והמלך נבוכדנצר... העמידו לראש החרטומים, האשפים, הכשדים והקוסמים. כך עשה אביך המלך, כי רוח יתרה, דעת ושכל, יכולת לפתור חלומות, להגיד סודות ולהתיר סתומות נמצאו בדניאל, אשר המלך קרא את שמו בלטשאצר. ועתה יקרא נא דניאל והוא יגיד לך את הפשר.PK 270.2

    ״אז הביאו את דניאל לפני המלך.״ בלשאצר, שהשתדל להפגין שלווה וקור רוח, שאל את דניאל: ״ובכן, אתה הוא דניאל מבני גולי יהודה שהביא אבי מיהודה?״PK 270.3

    אז הוא הוסיף ואמר: ״שמעתי כי רוח אלהוים בך, וכי הארה, שכל וחוכמה נמצאים בך. ועתה, הנה הובאו לפני חכמים ואשפים, כדי שיקראו את הכתובת ויודיעו לי את פישרה, אבל אינם יכולים להגיד לי את פשר הדבר. ואני שמעתי כי יכול אתה לבאר פשרים ולהתיר סתומות. ועתה, אם תוכל לקרוא את הכתובת ולהודיעני את פישרה, תלבש ארגמן ושק זהב יושם על צווארך, וכשלישי בממלכתי תשלט.״PK 270.4

    לנגד הקהל הגדול ואחוז האימה ניצב דניאל, אדיש להבטחות המלך, כעבדו העניו של האל העליון אליו רחש כבוד בדממה. דניאל לא ביקש לומר למלך דברי חנופה, אלא רק לפרש את מסר האבדון. הוא אמר למלך: ״מתנותיך שמור לעצמך ודורונותיך תן לאחרים. אבל את הכתובת אקרא למלך ואת פישרה אגיד לו.״PK 270.5

    הנביא הזכיר תחילה למלך בלשאצר כמה עניינים שהמלך היה בקי בהם, אך לא הפיק מהם את לקח הענווה שהייתה עשויה להצילו. הוא דיבר על חטאו ונפילתו של נבוכדנצר ועל טיפולו של ה׳ בו - על המלוכה שהוענקה לו והתהילה שהורעפה עליו בחסד ה׳, ועל המשפט האלוהי על גאוותו, שלבסוף גרם לו להכיר בכוחו ובחסדו של אלוהי ישראל; ואז, במילים נוקבות אך מלאות אהדה הוכיח הנביא את בלשאצר על רשעותו הרבה. הוא הציג בפניו את חטאו והראה לו את הלקחים שהיה אמור להפיק מחטאו אך לא עשה זאת. בלשאצר לא למד את הלקח מהתנסות סבו, ולא שעה לאזהרה על אירועים הרי חשיבות מבחינתו. ניתנה לו הזדמנות להכיר את אלוהי האמת ולציית לו, אך הוא לא ניצל אותה, ועתה עמד לקצור את פרי הבאושים של מריו. הנביא הכריז: ״ואתה, בלשאצר... לא השפלת לבבך, אף כי כל זאת ידעת. ותתרומם על אדון השמים. את כלי ביתו הביאו לפניך, ואתה ושריך ונשיך ופילגשיך שתיתם בהם יין, ונתתם שבח לאלוהי כסף וזהב, נחושת וברזל, עץ ואבן, שאינם רואים ואינם שומעים ואינם יודעים ששיבחתם אותם. ואת האלוהים, אשר נשמתך בידו וכל ארחותיך מסורים לו, לא הדרת. אז נשלחה מלפניו פס היד שרשמה את הכתובת הזאת.״PK 270.6

    בפנותו אל עבר הכתובת שנרשמה על הקיר ביד שמיימית, קרא הנביא: ״מנא מנא תקל ופרסין.״ היד שכתבה את האותיות לא נראתה עוד, אף ארבע המילים זהרו עדיין בבהירות מבהילה; בנשימה עצורה הקשיבו החוגגים לדברי הנביא הקשיש שהכריז:PK 271.1

    ״זה פשר הדבר: מנא - מנה אלוהים את ימי מלכותך ומצא שהושלמה. תקל - נשקלת במאזנים ונמצאת חסר. פרס - נחלקה ממלכותו ונתנה למדי ופרס.״PK 271.2

    בלילה האחרון הזה של הילולה מטורפת גדשו בלשאצר ושריו את סאת עוונותיהם ועוון מלכות כשדים. ידו המרסנת של ה׳ לא יכלה עוד להדוף את הרוע הממשמש ובא עליהם. דרף אינספור נסים ומעשי ידי ההשגחה ביקש ה׳ ללמדם לכבד את תורתו. ה׳ הכריז על הממלכה שמשפטה הגיע עד השמיים: ״ריפאנו את בבל ולא נרפתה.״ כי נגע אל השמים משפטה״ (ירמיה נ״א 9). עקב שחיתותו וקלקלתו המוזרה של לב האדם, אלוהים מצא לבסוף לנכון לבצע את משפטו הסופי, שאין לשנותו. בלשאצר ימות, ומלכותו תעבור לידיים אחרות.PK 271.3

    כשחדל הנביא מדיבורו הורה המלף להעניק לו את התשורות המובטחות; בקנה אחד עם הבטחת המלך, ״וילבישו את דניאל ארגמן וישימו ענק זהב על צווארו, ויכריזו עליו שיהיה שולט כשלישי בממלכה.״PK 271.4

    לפני למעלה ממאה שנים נובא בהשראת רוח הקודש כי ליל משתה תענוגות שייערף בחצר המלכות, ובמהלכו יתחרו המלך ויועציו זה בזה בחילול הקודש, יהפוף לפתע פתאום לשעת אימה ואבדון. עתה, בזה אחר זה התרחשו אירועים הרי חשיבות אלה, בדיוק כפי שהוצגו בכתבי הנביאים שנים רבות לפני שהנפשות הפועלות בו נולדו.PK 271.5

    המלך, שעדיין שהה באולם הנשף בחברת נתיניו שגורלם נחרץ, קיבל מידע דרך שליח ״כי נלכדה עירו״ בידי האויב, שמפני תחבולותיו חש מוגן ובטוח; ״והמעברות נתפשו... ואנשי המלחמה נבהלו.״ (ירמיה נ״א 31,32). בשעה שהמלך ושריו שתו מכלי הקודש של ה׳ בעודם מהללים את אלילי הכסף והזהב שלהם, צעדו צבאות מדי ופרס שהטו את נהר הפרת מאפיקו, אל לב העיר חסרת ההגנה. צבא כורש נעצר תחת חומות הארמון, והעיר נמלאה בחיילי האויב ״כילק״ [מחילי ארבה, פס׳ 14]; קריאות הניצחון של הכובשים גברו על זעקות הייאוש של ההוללים המופתעים.PK 271.6

    ״באותו לילה הרג בלשאצר מלף הכשדים,״ ומלך זר עלה על כס המלוכה.PK 271.7

    נביאי ישראל דיברו בבהירות על האופן שבו תיפול בבל. בחזון גילה להם ה׳ את אירועי העתיד, והם הכריזו:PK 272.1

    ״איך נלכדה ששך ותיתפש תהילת כל הארץ! איך היתה לשמה בבל בגוים!״ ״איך ניגדע וישבר, פטיש כל הארץ! איך היתה לשמה בבל בגוים!״ ״מיקול נתפשה בבל, נרעשה הארץ; וזעקה בגוים נשמע.״ ״פתאום נפלה בבל, ותישבר.״ ״כי בא עליה על בבל שודד, ונלכדו גבוריה, חיתתה קשתותם: כי אל גמלות יהוה, שלם ישלם. והשכרתי שריה וחכמיה, פחותיה וסגניה וגיבוריה, וישנו שנת עולם ולא יקיצו. נאום המלך - יהוה צבאות שמו.״ ״יקשתי לך וגם נלכדת בבל, ואת לא ידעת; נמצאת וגם נתפשת, כי ביהוה היתגרית. פתח יהוה את אוצרו, ויוצא את כלי זעמו; כי מלאכה היא לאדוני יהוה צבאות בארץ כשדים.״PK 272.2

    ״כה אמר יהוה צבאות, עשוקים בני ישראל ובני יהודה יחדיו; וכל שוביהם החזיקו בם, מאנו שלחם. גואלם חזק, יהוה צבאות שמו, ריב יריב את ריבם, למען הרגיע את הארץ ןוהרגיז ליושבי בבל״ (ירמיה נ״א 41; נ׳ 23, 46; נ״א 8, 56, 57; נ׳ 24, 25, 33, 34).PK 272.3

    חומותיה הבצורות של בבל נוצתו בהתאם לדבר הנבואה: ״חמות בבל הרחבה ערער תתערער, ושעריה הגבוהים, באש יצתו.״ כך השפיל ה׳ אלוהי צבאות ״גאון זדים, וגאות עריצים.״ בבל האדירה, תהילת הממלכות, אשר כונתה ״צבי ממלכות, תפארת גאון כשדים,״ הייתה ״כמהפכת אלוהים את סדום ואת עמורה״ והפכה לאזור מקולל לדיראון עולם. בדבר ה׳ שנכתב בהשראת רוח הקודש נאמר על אודותיה: ״לא תשב לנצח, ולא תשכון עד דור ודור; ולא יהל שם ערבי, ורעים לא ירבצו שם. ורבצו שם ציים, ומלאו בתיהם אוחים; ושכנו שם בנות יענה, ושעירים ירקדו שם. וענה איים באלמנותיו, ותנים בהיכלי עונג.״ ״ושמתיה למורש קיפוד, ואגמי מים; וטאטאתיהPK 272.4

    במטאטא השמד, נאום יהוה צבאות״ (ירמיה נ״א 58; ישעיה י״ג 11, 22-19; י״ד 23).PK 272.5

    גזר הדין שגזר ה׳ ניתן למלכה האחרון של בבל, כשם שניתן למלכה הראשון: ״לך מודיעים המלך... כי המלכות סרה מעמך!״ (דניאל ד׳ 28).PK 272.6

    ״רדי ושבי על עפר, בתולת בת בבל,
    שבי לארץ אין כיסא, בת כשדים...
    שבי דומם ובאי בחושך, בת כשדים:
    כי לא תוסיפי יקראו לך גברת ממלכות.
    “קצפתי על עמי, חיללתי נחלתי, ואתנם בידך;
    לא שמת להם רחמים...
    “ותאמרי, לעולם אהיה גברת,
    עד לא שמת אלה על ליבך, לא זכרת אחריתה.
    “ועתה שימעי זאת עדינה, היושבת לבטח, האמרה בלבבה:
    PK 272.7

    אני ואפסי עוד;
    לא אשב אלמנה, ולא אדע שכול.’ “ותבאנה לך שתי אלה רגע ביום אחד, שכול ואלמן;
    כתומם באו עליך, ברב כשפיך, בעצמת חבריך מאוד.
    ותבטחי ודעתך היא שובבתך; ותאמרי בליבך:
    ’אני ואפסי עוד.’ ובא עליך רעה, לא תדעי שחרה,
    ותיפול עליך הוה, לא תוכלי כפרה;
    ותבא עליך פתאום שאה, לא תדעי.
    “עמדי נא בחבריך וברב כשפיך, באשר יגעת מנעוריך;
    אולי תוכלי הועיל, אולי תערוצי.
    “נלאית ברוב עצתיך;
    יעמדו נא ויושיעוך הברי שמים, החזים בכוכבים,
    מודעים לחדשים, מאשר יבאו עליך.
    “הנה היו כקש אש שרפתם,
    לא יצילו את נפשם מיד להבה...
    אין מושיעך״ (ישעיה מ״ז 1-15).
    PK 273.1

    כל אומה שקמה ופעלה על בימת ההיסטוריה הורשתה לתפוס את מקומה עלי אדמות, כדי שאפשר יהיה לקבוע אם הגשימה את מטרותיו של האל הקדוש המשגיח עלינו. נבואות נביאי התנ״ך התחקו אחר עלייתן ונפילתן של מעצמות-העל העולמיות: בבל, פרס ומדי, יוון ורומי. ההיסטוריה חזרה על עצמה עם כל אחת ואחת מהן, כמו גם עם אומות חלשות יותר. כל אחת ואחת מן האימפריות הללו זכתה לתקופת מבחן; כל אחת ואחת מהן הכזיבה, תהילתה דעכה ועוצמתה התפוגגה.PK 273.2

    בעוד שהגויים דחו על הסף את עקרונות ה׳ ובכך המיטו על עצמם את אובדנם, פעלה תכלית ה׳ בגלוי בכל הדורות כשידה על העליונה. זה מה שראה הנביא יחזקאל במחזה המופלא שנגלה לו בימי גלותו בארץ בבל, כשלנגד עיניו המשתאות נגלו הסמלים שחשפו כוח עליון ריבוני המתערב בענייניהם של מלכים בשר ודם.PK 273.3

    על גדות נהר כבר חזה יחזקאל ברוח סערה שנשבה מן הצפון, “ענן גדול ואש מתלקחת, ונוגה לו סביב; ומתוכה, כעין החשמל מתוך האש.” מספר גלגלים שהצטלבו זה בזה הונעו בעזרת ארבעה יצורים. מעליהם התנשא כס מלכות, “כמראה אבן ספיר, דמות כסא; ועל דמות הכסא, דמות כמראה אדם עליו מלמעלה.” ׳׳וירא לכרובים תבנית יד אדם תחת כנפיהם” (יחזקאל א׳ 4, 26; י׳ 8). הגלגלים היו מורכבים כל כך למראה, שבמבט ראשון דומה היה שהיו שרויים באי סדר; ואולם, הם נעו בהרמוניה מושלמת. יצורים שמיימיים שקיבלו הכוונה מן היד שמתחת לכנפי הכרובים הניעו את הגלגלים; מעליהם, על כס הספיר, ישב האל הנצחי; סביבו וסביב כס המלכות נראתה קשת בענן, סמל לחסד ה׳.PK 273.4

    כשם שמערכת האופנים המורכבת ניתנה תחת השגחת והכוונת היד שמתחת לכנפי הכרובים, כך נתון המשחק המורכב של אירועי האנושות תחת שליטת ה׳. בעיצומם של מלחמות, סכסוכים ומהומות בקרב העמים, ה׳, היושב מעל הכרובים, ממשיך לכוון ולנהל את ענייני העולם.PK 274.1

    ההיסטוריה של עמי העולם מדברת אלינו גם כיום. לכל אומה ולכל אדם הקצה ה׳ מקום ותפקיד בתוכניתו הגדולה. בימינו נבחנים אנשים ועמים בעזרת האנך הנתון בידי האל העליון, שאינו שוגה לעולם. כל בני האדם חורצים את גורלם דרך הבחירות שהם נוטלים, אך ה׳ שולט על הכול כדי להגשים את מטרותיו.PK 274.2

    ה׳, האל הכביר, ששמו ׳׳אהיה אשר אהיה” נתן בדברו נבואות המקשרות בין החוליות בשרשרת האירועים, המתחוללים מקדמת דנה ויתחוללו עד הנצח. נבואות אלה מראותלנו היכן אנו נמצאים היום במצעד הדורות,ולמהעלינו לצפותלעתיד לבוא.PK 274.3

    בדפי ההיסטוריה נוכל להתחקות אחר כל הנבואות שנחזו מראש, התגשמו, וממשיכות להתגשם עד עצם היום הזה, ונוכל להיות סמוכים ובטוחים שכל מה שעתיד לבוא, אכן יתגשם בעתו.PK 274.4

    בימינו, אותות העתים מכריזים מפורשות כי אנו עומדים על ספם של אירועים כבירים חמורים. הכול בעולמנו מצוי בתזוזה ובתסיסה. לנגד עיננו מתגשמת נבואת מושיענו על האירועים שיתרחשו לפני ביאתו השנייה: “ואתם עתידים לשמוע מלחמות ושמועות מלחמה... גוי יקום על גוי וממלכה על ממלכה ויהיו רעב ורעידות אדמה במקומות רבים” (מתי כ“ד 6, 7).PK 274.5

    העת הנוכחית מעוררת עניין רב בליבם של כל בני האדם. מושלים ומדינאים, גברים ונשים בעלי עמדות מפתח וסמכות, ואנשי רוח בכל התחומים, ממקדים את תשומת ליבם באירועים המתחוללים סביבנו. הם צופים ביחסים בין העמים. הם חוזים בעניין רב באינטנסיביות המשתלטת על יסודות העולם ואיתני הטבע, ומזהים כי אירוע כביר ומכריע עומד להתרחש, וכי העולם עומד על ספו של משבר עצום.PK 274.6

    אך רק כתבי הקודש מעניקים לנו השקפת מבט נכונה על אירועי העתים. לפנינו נחשפות התמונות הכבירות האחרונות של תולדות העולם, אירועים שכבר מטילים את צילם, וצליל התקרבותם מרעיד את האדמה ומטיל אימה בלבבות בני האדם המתחלחלים בפחד.PK 274.7

    ״הנה יהוה בוקק הארץ, ובולקה; ועוה פניה, והפיץ יושביה... כי עברו תורת חלפו חוק, הפרו ברית עולם. על כן אלה אכלה ארץ, ויאשמו יושבי בה; על כן חרו יושבי ארץ, ונשאר אנוש מזער.׳׳ (ישעיה כ“ד 6-1).PK 274.8

    ״אהה ליום! כי קרוב יום יהוה, וכשד משדי יבוא... עבשו פרודות, ונחת מגרפותיהם, נשמו אוצרות, נהרסו ממגורות: כי הביש דגן. מה נאנחה בהמה, בכו עדרי בקר, כי אין מרעה להם; גם עדרי הצאן נאשמו.״ ״הגפן הובישה, והתאנה אומללה; רימון גם תמר ותפוח, כל עצי העדה יבשו, כי הביש ששון מן בני אדם.״ (יואל א׳ 18-15, 12).PK 275.1

    ״קירות לבי, המה לי לבי, לא אחרוש: כי קול שופר שמעת נפשי, תרועת מלחמה. שבר על שבר נקרא, כי שדדה כל הארץ.״ (ירמיה ד׳ 19, 20).PK 275.2

    ״הוי, כי גדול היום ההוא מאין כמוהו; ועת צרה היא ליעקב, וממנה יוושע.״ (ירמיה ל׳ 7).PK 275.3

    ״כי אתה יהוה מחסי; עליון, שמת מעונך. לא תאונה אליך רעה; ונגע לא יקרב באהלך.״
    (תהילים צ״א 9, 10).
    PK 275.4

    ״בת ציון... יגאלך יהוה, מכף אויביך. ועתה נאספו עליך גוים רבים, האומרים תחנף, ותחז בציון עינינו. והמה לא ידעו מחשבות יהוה, ולא הבינו עצתו.״ (מיכה ד׳ -12 10). אלוהים לא יאכזב את קהילתו בשעת הסכנה הגדולה ביותר שתקלע אליה. הוא הבטיח להצילה. ״כה אמר יהוה: ׳הנני שב שבות אוהלי יעקוב, ומשכנתיו ארחם׳״ (ירמיה ל׳ 18).PK 275.5

    או אז תתגשם תכליתו של ה׳; עקרונות מלכותו יכובדו בידי כל בני האדם החיים תחת השמש.PK 275.6

    Larger font
    Smaller font
    Copy
    Print
    Contents