Loading...
Larger font
Smaller font
Copy
Print
Contents

מלכי ונביאי ישראל

 - Contents
  • Results
  • Related
  • Featured
No results found for: "undefined".
  • Weighted Relevancy
  • Content Sequence
  • Relevancy
  • Earliest First
  • Latest First
    Larger font
    Smaller font
    Copy
    Print
    Contents

    גאוות העושר וההצלחה

    כל עוד כיבד שלמה את חוקי השמיים, אלוהים שרה איתו והעניק לו חוכמה כדי למשול בישראל בחסד, ברחמים וללא משוא פנים. בראשית דרכו, כשנחל עושר וכבוד, כוח רב והשפעה כבירה, הוא נותר עניו. ״ושלמה, היה מושל בכל הממלכות מן הנהר [פרת] ארץ פלישתים, ועד גבול מצרים... ושלום, היה לו מכל עברו מסביב. וישב יהודה וישראל לבטח, איש תחת גפנו ותחת תאנתו... כל ימי שלמה.״ (מלכים א ה׳ 1, 4, 5).PK 27.1

    אך לאחר שדרך כוכבו, הועם עתידו המזהיר בידי כפירתו. דפי ההיסטוריה מתעדים את העובדה העגומה שהאיש שכונה ״ידידיה״, כלומר, אהוב האל (שמואל ב י״ב 25), אשר זכה לכבוד ולחסד רבים כל כך מאלוהים ולתהילת עולם בזכות חוכמתו ויושרו, אשר לימד את בני האדם לתת כבוד לאלוהי ישראל - דווקא הוא נטש את עבודת ה׳ לטובת עבודה זרה והשתחווה לאלילי הגויים.PK 27.2

    מאות שנים לפני ששלמה עלה על כס המלוכה, חזה אלוהים מראש את הסכנות שיארבו למלכי ישראל העתידיים, והעניק למשה הנחיות מפורשות להדרכתם. לפי הנחיות אלה, מי שיישב על כס המלכות בישראל חייב להחזיק בעותק של התורה (אשר מכילה את מצוות ה׳), ככתוב: ״וכתב לו את משנה התורה הזאת, על ספר,מלפני, הכוהנים הלוים. והיתה עמו, וקרא בו כל ימי חייו, למען ילמד ליראה את יהוה אלוהיו, לשמר את כל דברי התורה הזאת ואת החקים האלה, לעשותם. לבלתי רום לבבו מאחיו, ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאול, למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו, בקרב ישראל.״ (דברים י״ז 18-20). במצווה מיוחדת בהקשר זה הזהיר ה׳ את מי שיימשח למלך, ש״לא ירבה לו נשים, ולא יסור לבבו; וכסף וזהב, לא ירבה לו מאוד.״ (פס׳ 17).PK 27.3

    שלמה שהיה בקי במצוות התורה, ציית לחוקים הללו ונזהר בהם במשך זמן מה. עזה הייתה תשוקתו לחיות ולמשול על פי המצוות שניתנו לעם במעמד הר סיני. הדרך שבה ניהל את עניני הממלכה הייתה שונה תכלית שינוי ממנהגי העמים בתקופתו - עמים שלא יראו את ה׳, ושמושליהם רמסו ברגל גאה את תורתו הקדושה.PK 27.4

    בניסיונו להדק את קשריו עם הממלכה ששכנה דרומית לישראל, צעד שלמה על אדמה אסורה. השטן ידע היטב את התוצאות שיתלוו לציות לתורת ה׳; במהלך השנים הראשונות לשלטונו של שלמה - שנים נהדרות ומזהירות בזכות חוכמתו, יושרו וגמילות החסד של המלך - ביקש השטן להחדיר לחייו השפעות שיחתרו מתחת לפני השטח, יערערו את ציותו לחוקי ה׳ ויגרמו לו לנטוש את ה׳. ואכן, האויב הצליח במזימתו, ככתוב: ” ויתחתן שלמה את פרעה מלך מצרים; ויקח את בת פרעה, ויביאה אל עיר דוד” (מלכים א ג׳ 1).PK 28.1

    מנקודת מבט אנושית, נישואים אלה, על אף שסתרו את צו ה׳, הוכחו כברכה; שכן אישתו עובדת האלילים של שלמה חזרה בתשובה וחברה אליו לעבודת ה׳, אלוהי האמת.PK 28.2

    יתרה מכך, פרעה הועיל רבות לישראל כאשר כבש “את גזר.. ואת הכנעני היושב בעיר הרג; ויתנה, שילוחים, [כלומר, במתנה] לבתו, אשת שלמה.” (מל׳׳א ט׳ 16). שלמה בנה מחדש את העיר, דבר שתרם לביצור מישור החוף וחיזק מאוד את הממלכה. אך בכך שכרת ברית עם אומה עובדת אלילית וחתם אותה בנישואים עם נסיכה עובדת אלילים, שלמה נהג בחוסר שיקול דעת תוך התעלמות מחוקי ה׳ הנאורים שנועדו לשמר את טוהרת עמו. התקווה שאישתו המצרית תקבל על עצמה עול מלכות שמיים הייתה אך ורק תירוץ קלוש לחטאו.PK 28.3

    לזמן מה עיכב ה׳ ברוב חסדו את פרי הבאושים של הטעות הנוראה הזו; והמלך, בעזרת עצה נבונה, יכול היה לבלום במידה ניכרת את כוחות הרוע שהתעוררו לפעולה בשל מעשהו הנמהר. ואולם, שלמה שכח את המקור, את האחד אשר העניק לו את כוחו ותהילתו. כאשר יצר הרע השתלט על שכלו הישר, ביטחונו העצמי הלך וגבר, והוא ביקש להגשים את תכליתו של אלוהים בדרכו שלו. הוא סבר כי התקשרויות פוליטיות וכלכליות עם עמי הסביבה יביאו את האומות הללו להכיר את אלוהי האמת; לפיכך, הוא כרת, בזו אחר זו, בריתות לא כשרות עימן. לעיתים קרובות נחתמו בריתות אלה על ידי נישואיו של שלמה לנסיכות נוכריות. מצוות ה׳ נדחו על הסף לטובת מנהגי העמים השכנים.PK 28.4

    שלמה השלה את עצמו. הוא האמין שחוכמתו והמופת שלו יגרמו לנשותיו לנטוש את עבודת האלילים לטובת עבודת ה׳, וכן שהבריתות שכרת עם עמי הגויים יקרבו אותם לישראל. אך זו הייתה תקוות שווא! הטעות שעשה בכך שראה את עצמו חזק דיו כדי לעמוד נגד השפעת עמיתיו וידידיו עובדי האלילים הייתה גורלית. גורלית ואף קטלנית; הונאה עצמית שגרמה לו לקוות שלמרות חילול תורת ה׳ על ידו, אנשים אחרים ילמדו לכבד את תורת ה׳ ולציית לחוקיה.PK 28.5

    הבריתות שכרת המלך וקשרי המסחר שלו עם עמי הגויים עובדי האלילים הביאו לו תהילה, כבוד ועושר. הוא הצליח להביא לארץ זהב מאופיר וכסף מתרשיש בכמות אדירה. ״ויתן המלך את הכסף ואת הזהב, בירושלים, כאבנים; ואת הארזים, נתן כשיקמים אשר בשפלה לרוב.״ (דברי הימים ב א׳ 15).PK 28.6

    עושר, על כל פיתויו, הפך נחלתם של רבים מתושבי ישראל בימי שלמה, אך ברק הזהב הטהור של המידות הטובות הועם והושחת.PK 29.1

    כפירתו של שלמה הייתה הדרגתית כל כך, עד כי בטרם נעשה מודע לה, הוא התרחק מאוד מאלוהים. כמעט בלי שהרגיש בכך החל לבטוח פחות ופחות בהדרכת ה׳, חדל להישען על ברכותיו והחל לשים מבטחו בכוחו שלו. אט אט חדל לציית לה׳ מתוך ציות מוחלט ומסור, האמור לייחד את עם ישראל כעם סגולה, והחל לנהוג בהתאם למנהגי הגויים בארצות השכנות לישראל. הכניעה לפיתויים, שהיוותה חלק בלתי נפרד מהצלחתו ומעמדו הרם, גרמה לו לשכוח את ה׳ - המקור להצלחתו ולשגשוגו. השאיפה לעלות על יתר העמים בעוצמה, גדולה ופאר גרמה לו להשתמש לרעה ולמטרות אנוכיות במתנות שהשמיים הרעיפו עליו כדי שיביא תהילה לאלוהים. הכסף שהיה אמור להיות מופקד בידיים אמונות ונועד לסייע לנזקקים ולעניים ולקידום והפצת עקרונות לחיי קדושה ברחבי העולם, הושקע באנוכיות רבה בפרויקטים שאפתניים.PK 29.2

    שקוע ראשו ורובו בתשוקה שהשתלטה עליו להתעלות על יתר העמים בפאר ראוותני, המלך התעלם מהצורך לבנות את אופיו עד שיהפוך כליל שלמות. בתשוקה לרומם את עצמו לעיני העולם, הוא מכר את הכבוד והיושרה שלו. את ההכנסות העצומות שעשה מסחר החוץ עם ארצות רבות הוא השלים באמצעות הטלת מסים כבדים. וכך, גאווה, שאפתנות, בזבוז והתמכרות לחיי מותרות נשאו את פריים המר: עושק ואכזריות. אותה רוח של התחשבות בזולת ומצפוניות שניכרה במגעיו עם בני האדם בראשית שלטונו, השתנתה עכשיו לחלוטין. מהמושל החכם ביותר והרחום ביותר הוא הפך לעריץ רשע. ממושל רחמן וירא אלוהים שהגן על עמו, הוא הפך לרודן אכזר. מסים חדשים הוטלו על העם חדשות לבקרים, והללו שימשו אמצעי מימון לחצר המלכות המפואר ואפוף המותרות.PK 29.3

    העם החל להתלונן. הכבוד וההערצה שרחשו כלפי מלכם התפוגגו והפכו לתיעוב וחוסר נאמנות. אלוהים הזהיר מראש את מי שימלוך על ישראל לא להרבות סוסים לעצמו, וזאת כאמצעי הגנה מפני הסתמכות על כוח הזרוע. אבל שלמה, בהתעלמות מוחלטת מצו ה׳, רכש סוסים רבים ממצרים ומארצות אחרות. ככתוב: ״ומוצא הסוסים אשר לשלמה, ממצרים.״ ״ומוציאים סוסים ממצרים לשלמה, ומכל הארצות.״ ״ויאסף שלמה רכב ופרשים, והי לו אלף וארבע מאות רכב, ושנים עשר אלף פרשים; וינחם בערי הרכב, ועם המלך בירושלים.״ (דברי הימים ב א׳ 16; ט׳ 28; מלכים א י׳ 26).PK 29.4

    המלך החל לראות במותרות, בסיפוק היצר וביחס האוהד שזכה מהעולם, סממנים לגדולתו. נשים יפות ומושכות הובאו ממצרים, צור, אדום, מואב ומקומות רבים אחרים. היו אלה מאות נשים, וכולן עובדות אלילים שלמדו משחר ילדותן לבצע טקסי פולחן אכזריים ומשפילים. מוקסם מיופיין זנח המלך את מחויבויותיו לאלוהים ולממלכתו.PK 29.5

    לנשות שלמה הייתה השפעה עצומה עליו. בהדרגה הן שכנעו אותו להשתתף בטקסי הפולחן שערכו ולהשתחוות לאלים שלהן. שלמה התעלם מחוקי ה׳ שניתנו כדי לשמש מחסום מפני הכפירה, ועכשיו התמסר כליל לעבודת אלילי השקר. “ויהי, לעת זקנת שלמה, נשיו הטו את לבבו, אחרי אלוהים אחרים; ולא היה לבבו שלם עם יהוה אלוהיו, כלבב דויד אביו. וילך שלמה אחרי עשתורת, אלוהי צידונים; ואחרי מלכם, שיקוץ עמונים.״ (מלכים א י״א 4, 5).PK 30.1

    על הרמה הדרומית של הר הזיתים, מול הר המוריה, שעליו שכן היכל ה׳ היפיפה, הקים שלמה מערך שלם של מבנים מרשימים שנועדו לשמש מזבחות לעבודה זרה. כדי לשאת חן בעיני נשותיו, הוא הציב אלילי ענק מאבן ועץ בקרב חורשות ההדסים ומטעי הזיתים. שם, לפני מזבחות אלילי הגויים “לכמוש שקץ מואב,” “ולמלך, שיקוץ בני עמון,״ (פס׳ 7) נערכו הטקסים המתועבים ביותר של עבודת האלילים.PK 30.2

    הדרך שבה בחר שלמה המיטה עליו את עונשו. הנתק מה׳, שנוצר כאשר פנה לעבודת אלילים, הביא לאובדנו. ברגע שחדל לשמור אמונים לה׳, הוא איבד שליטה על עצמו. מוסריותו ויעילותו התפוגגו. הרגישות ודקות ההבחנה שניחן בהן נפגמו. מצפונו קהה. האיש שבראשית שלטונו הפגין חוכמה רבה כל כך, הבחנה דקה כל כך, אהדה וחמלה רבים כל כך (למשל כשהשיב לאם האומללה את תינוקה חסר הישע - ראו מל״א ג׳ 16-28), הידרדר לשפל מדרגה כזה, עד שהסכים להציב בארץ אליל שאליו הוקרבו באש ילדים בעודם בחיים. האיש שבצעירותו ניחן בתבונה ובשיקול דעת, וכשבגר כתב: “יש דרך ישר, לפני איש; ואחריתה, דרכי מוות״ (משלי י״ד 12), התרחק בשנים מאוחרות יותר מרחק רב כל כך מהטוהרה, עד שעודד את עריכתם של טקסים מתועבים, מבחילים וחסרי רסן שהיוו חלק מעבודת כמוש ואשתורת. האיש שבשעת חנוכת המקדש הפציר בעמו: “והיה לבבכם שלם, עם יהוה אלוהינו.” (מל״א ח׳ 61), הפך בעצמו למחלל התורה, ומעל במו פיו ומעשיו בעצם המילים הללו. שלמה בלבל בין התרת רסן לבין חופש. הוא ניסה למזג את האור עם החושך,את הטוהרה עם הטומאה, את המושיע עם בליעל. אך שילם על כך במחיר כבד.PK 30.3

    מאחד המלכים הדגולים ביותר שמלכו עלי אדמות הפך שלמה לאדם הולל ומופקר, כלי שרת בידי נשותיו ואנשים אחרים. אופיו האצילי והאיתן הפך חלש ורכרוכי. אמונתו היוקדת באלוהים התערערה, ואת מקומה תפסו ספקות וכפירה. חוסר האמונה שלו העיב על אושרו, החליש את עקרונותיו וביזה את חייו. הצדק והגדלות שאפיינו את ראשית מלכותו נעלמו, ואת מקומם תפסו רודנות ועריצות. כמה חלש הוא הטבע האנושי! אלוהים יכול לעשות מעט מאוד בעבור אנשים שחדלו לבטוח בו.PK 30.4

    במהלך שנות הכפירה הללו ישראל הלכה והידרדרה רוחנית. האם יכלה שלא להידרדר כשמלכה פעל בעצה אחת עם כוחות שטניים? באמצעות כוחות אלה פעל האויב כדי לבלבל את בני ישראל בכל הנוגע לעבודת האל האמיתית, והם נפלו בידיו כטרף קל. קשרי מסחר עם עמים אחרים הניבו קשרים הדוקים בין בני ישראל לגויים שלא אהבו את ה׳, ולפיכך פחתה אהבתם לה׳ במידה ניכרת. בעבר יכלו לחוש את רוממותו וקדושתו של ה׳, אך התחושה החדה קהתה. מתוך סירוב עיקש ללכת בדרך הציות, הם העבירו את נאמנותם לאויב הצדקה. נישואים עם עובדי/ות אלילים הפכו למנהג שכיח, ובני ישראל איבדו במהירות את התיעוב שחשו כלפי עבודת האלילים. פוליגמיה הפכה רווחת ונערכה בעידוד השלטונות. נשים עובדות אלילים גידלו את ילדי ישראל על ברכי העבודה הזרה ולימדו אותם את פולחניה. בחייהם של חלק מבני העם הוחלפה עבודת האלוהים הטהורה שכוננה בידי ה׳ בעבודה זרה מהסוג החשוך ביותר.PK 31.1

    בני עמו של אלוהים אמורים להיות שונים מהעולם. הם אמורים להיבדל מהעולם, להיבדל מרוח העולם הזה ומהשפעותיו. אלוהים יכול לשמור עלינו בעולם, אך אסור לנו להיות חלק מהעולם. אהבתו של אלוהים יציבה ובטוחה. אלוהים שומר על ילדיו באהבה ובדאגה אין קץ. אך הוא זקוק לנאמנותם המוחלטת של חסידיו. ״אין איש יכול לעבוד שני אדונים, שכן או ישנא אחד ויאהב את השני, או יהיה מסור לאחד ויזלזל בשני. אינכם יכולים לעבוד את האלהים ואת הממון.״ (מתי ו׳ 24).PK 31.2

    שלמה ניחן בחוכמה נפלאה, אך העולם שקסם לו משך אותו הרחק מאלוהים. בני האדם היום אינם חזקים יותר משלמה בשעתו; הם נוטים להיכנע לאותן השפעות שהמיטו עליו את אובדנו. כשם שאלוהים התריע בפני שלמה על סכנה זו, הוא מזהיר היום את ילדיו לא לסכן את נפשותיהם על ידי הידמות לעולם הזה: ״על כן צאו מתוכם והברו... וטמא אל תיגעו; ואני אקבל אתכם. והייתי לכם לאב ואתם תהיו לי לבנים ולבנות, נאום יהוה צבאות.״ (האיגרת השנייה אל הקורינתיים ו׳ 17, 18).PK 31.3

    בקרב העושר וההצלחה אורבת סכנה. לאורך כל הדורות, עושר וכבוד טמנו בחובם סכנה לענווה ולרוחניות. לא קשה לשאת כוס ריקה; הכוס המלאה והגדושה היא זו שעלינו לשאת בזהירות, פן תישפך על גדותיה. קשיים וייסורים עשויים לגרום לנו צער, אבל העושר הוא הגורם המסוכן ביותר לחיי הרוח. העושר יעורר בליבו של אדם שאינו נכנע בקביעות לאלוהים ולרצונו, ואינו מקודש על ידי האמת - את הנטייה הטבעית ליומרה ולעזות מצח.PK 31.4

    בעמק הבכא של הכניעה והענווה, שבו תלויים בני האדם לחלוטין בה׳ כדי שילמד אותם וידריך את צעדיהם, קיים ביטחון מסוים. אך אנשים הניצבים על פסגה רמה כביכול, ואשר בשל רום מעמדם אמורים להיות בעלי חוכמה רבה, נתונים בסכנה החמורה ביותר. אם אנשים כאלה לא ישליכו את יהבם על אלוהים, הם יפלו לבטח.PK 31.5

    חייו של אדם המטפח שאפתנות וגאווה יינזקו, שכן הגאווה, שאינה חסרה דבר, סוגרת את ליבו לשפע ברכות השמיים. מי ששם בראש מעייניו את המטרה לרומם את עצמו, ימצא את עצמו משולל מחסד האל, אשר מרעיף עלינו את העושר והשפע האמיתיים ביותר, ומעניק לנו את התענוגות המספקים ביותר. אך אדם שנותן את הכול למשיח ועושה הכול למענו, יזכה להתגשמות ההבטחה: ׳׳ברכת יהוה, היא תעשיר; ולא יוסיף עצב עימה.׳׳ (משלי י׳ 22). במחי מגע עדין של חסד, המושיע מסלק מן הנשמה כל אי שקט וכל שאפתנות אישית, והופך את השנאה לאהבה ואת חוסר האמונה לביטחון. כשהוא מדבר אל הנשמה ואומר לה “לכי אחרי”, נשבר קסמו של העולם עליה. ברגע שנשמע קולו, מסתלקת לה רוח השאפתנות ואהבת הבצע מן הלב, ובני האדם קמים, חופשיים ללכת בעקבותיו.PK 32.1

    Larger font
    Smaller font
    Copy
    Print
    Contents