Loading...
Larger font
Smaller font
Copy
Print
Contents

מלכי ונביאי ישראל

 - Contents
  • Results
  • Related
  • Featured
No results found for: "undefined".
  • Weighted Relevancy
  • Content Sequence
  • Relevancy
  • Earliest First
  • Latest First
    Larger font
    Smaller font
    Copy
    Print
    Contents

    שיבת גולי בבל

    הופעתו של צבא כורש לפני חומות בבל שימשה בעבור עם ישראל אות לכך ששחרורם משביים בגלות ממשמש ובא. למעלה ממאה שנה לפני הולדת כורש אוזכר שמו ביד ההשראה האלוהית, אשר העלתה על הכתב את תיעוד מלאכתו בכיבוש בבל, העיר השאננה, ובסלילת הדרך לשחרור גולי ציון. דבר ה׳ דובר מפי ישעיהו הנביא, כדלקמן:PK 283.1

    ״כה אמר יהוה, למשיחו לכורש, אשר החזקתי בימינו לרד לפניו גוים... לפתוח לפניו דלתיים, ושערים לא יסגרו. אני לפניך אלך, והדורים אישר; דלתות נחושה אשבר, ובריחי ברזל אגדע. ונתתי לך אוצרות חושך ומטמוני מסתרים; למען תדע, כי אני יהוה הקורא בשמך, אלוהי ישראל״ (ישעיה מ״ה 3-1).PK 283.2

    כניסתו הבלתי צפויה של צבא פרס אל לב הבירה הבבלית, דרך ערוץ הנהר שמימיו הוטו הצידה, ודרך שעריה הפנימיים של העיר שנותרו פתוחים ונטולי הגנה עקב רשלנות ושאננות מצד הבבלים, שימשה בעבור עם ישראל ראיה מספקת להתגשמות הממשית של נבואת ישעיהו על הכיבוש הפתאומי של מלכות בבל ביד אויביה. אירוע זה היה אמור להיות מבחינתם אות לכך שה׳ מתערב בענייני העמים לתועלתם שלהם. בהקשר לנבואה המציינת את אופן כיבוש בבל ומפלתה, ניתנו המילים הבאות:PK 283.3

    ״האומר לכורש רעי, וכל חפצי ישלם; ולאמור לירושלים תבנה, והיכל תוסד.״ ״אנוכי העירתהו בצדק, וכל דרכיו אישר; הוא יבנה עירי, וגלותי ישלח, לא במחיר ולא בשוחד, אמר יהוה צבאות״ (ישעיה מ״ד 28; מ״ה 13).PK 283.4

    אלה לא היו הנבואות היחידות שעליהן ביססו הגולים את תקוותם לגאולה מהירה. בכתבי ירמיהו שהיו בהישג ידם, נקבע בבירור משך הזמן שיחלוף עד שיבת ישראל מבבל ושיקומה.PK 283.5

    ה׳ הכריז מראש דרך שליחו: ״והיה כמלאות שבעים שנה אפקיד על מלך בבל ועל הגוי ההוא, נאום יהוה, את עונם, ועל ארץ כשדים; ושמתי אתו לשממות עולם״ (ירמיה כ״ה 12). חסד יורעף על שארית יהודה במענה לתפילתה היוקדת: ״ונמצאתי לכם, נאום יהוה, ושבתי את שבותכם וקיבצתי אתכם מכל הגוים ומכל המקומות אשר הדחתי אתכם שם, נאום יהוה; והשיבותי אתכם אל המקום, אשר הגליתי אתכם משם״ (ירמיה כ״ט 14).PK 283.6

    דניאל ורעיו שבו ועברו על הנבואות הללו ועל נבואות דומות אחרות, המתארות את תכלית ה׳ בעבור עמו. ועתה, עם התרחשותם המהירה של האירועים שבישרו את פעולת יד ה׳ הכבירה בקרב העמים, התעמק דניאל במיוחד בהבטחות שניתנו לעם ישראל. אמונתו בנבואות ה׳ הובילה אותו לחוות את ההתנסויות שנחזו מראש בידי מחברי התנ״ך הקדושים: ״כי כה אמר יהוה, כי לפי מלואת לבבל שבעים שנה, אפקוד אתכם; והקמתי עליכם את דברי הטוב להשיב אתכם... כי אנוכי ידעתי את המחשבת, אשר אנוכי חשב עליכם, נאום יהוה: מחשבות שלום ולא לרעה, לתת לכם אחרית ותקווה. וקראתם אותי והלכתם, והתפללתם אליי, ושמעתי אליכם. וביקשתם אותי, ומצאתם, כי תדרשני בכל לבבכם״ (ירמיה כ״ט 13-10).PK 284.1

    זמן קצר לפני נפילת בבל, כשדניאל הגה בנבואות אלה וביקש מה׳ להעניק לו תובנות באשר לאירועי העתים, ניתנה לו סדרת חזיונות בנוגע לעלייתן ונפילתן של ממלכות התבל. בחזון הראשון, כמתועד בפרק השביעי בספר דניאל, ניתן לנביא דניאל פירוש לחזון, אך עדיין לא הכול הובהר לו. דניאל כתב בנוגע לחווייתו בעת ההיא: ״מחשבותי מאוד הבהילוני ותואר פני השתנה ואת הדבר בלבי שמרתי״ (דניאל ז׳ 28).PK 284.2

    חזון נוסף שקיבל דניאל שפך אור רב יותר על אירועי העתיד; בסופו של החזון שמע דניאל ״אחד קדוש מדבר ויאמר אחד קדוש לפלמוני המדבר: ׳עד מתי החזון התמיד והפשע שמם תת וקודש וצבא מרמס?׳״ (דניאל ח׳ 13). התשובה שניתנה בחזון: ״עד ערב בוקר אלפיים ושלוש מאות ונצדק קודש״ (פס׳ 14), מילאה את ליבו במבוכה. הוא חיפש בלהט אחר משמעות החזון, והתקשה להבין את ההקשר של שבעים שנות הגלות שנובאו מפי ירמיהו ל״אלפים ושלוש מאות״ השנים, בחזון שבו שמע את המלאך השמיימי מכריז כי אלפיים ושלוש מאות שנים יחלפו עד טיהור המקדש. המלאך גבריאל נתן לו פירוש חלקי; ואולם, עתה, כששמע את המילים, ״ואתה סתום החזון כי לימים רבים,״ הוא התעלף. ״ואני דניאל נהייתי ונחליתי ימים, ואקום ואעשה את מלאכת המלך, ואשתומם על המראה ואין מבין״ (פסוקים 26, 27).PK 284.3

    עדיין מוטרד וחושש לגורל ישראל שב דניאל והתעמק בנבואות ירמיהו. הנבואות היו ברורות מאוד. כה ברורות ומפורשות, עד שהוא הבין באמצעות העדויות הללו מן הכתובים את ״מספר השנים אשר היה דבר יהוה אל ירמיה מנביא למלאות לחרבות ירושלים שבעים שנה״ (דניאל ט׳ 2).PK 284.4

    באמונה איתנה שהתבססה על דבר הנבואה המהימן, הפציר דניאל בה׳ להגשים במהרה את ההבטחות הללו. הוא התחנן שכבוד ה׳ יישמר. בתחינתו, הוא הזדהה לחלוטין עם בני עמו שנכשלו במילוי תכלית ה׳, בעודו מתוודה על חטאי עמו כאילו היו חטאיו שלו. הנביא הכריז: ״ואתנה את פני אל אדוני האלוהים לבקש תפילה ותחנונים בצום ושק ואפר. ואתפללה ליהוה אלוהי ואתוודה״׳ (דניאל ט׳ 3, 4). על אף שדניאל שירת זה זמן רב בשירות ה׳, ונחשב בעיני השמיים ל״איש חמודות״ אהוב ורצוי על ידי ה׳, עתה הוא הציג עצמו לפני ה׳ כחוטא, ושטח בפניו את צרכיו הכבירים של העם שהוא אהב. תפילתו הייתה מרשימה בפשטותה, רצינית וכנה. הקשיבו לתחינתו:PK 284.5

    ״אנא אדוני, האל הגדול והנורא, שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו. חטאנו ועוינו, הרשענו ומרדנו; וסור ממצוותך וממשפטיך. ולא שמענו אל עבדיך הנביאים, אשר דיברו בשמך אל מלכינו שרינו ואביתינו ואל כל עם הארץ.PK 285.1

    ״לך אדוני הצדקה, ולנו בושת הפנים כיום הזה, לאיש יהודה וליושבי ירושלם ולכל ישראל הקרובים והרחוקים בכל הארצות אשר הדחתם שם במעלם אשר מעלו בך. יהוה, לנו בושת פנים למלכינו, לשרינו ולאבתינו אשר חטאנו לך.PK 285.2

    ״לאדוני אלהינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו.PK 285.3

    ״אדוני, ככל צדקתך ישב נא אפף וחמתך מעירך ירוישלים הר קודשך, כי כחטאינו ובעונות אבותינו ירושלים ועימך לחרפה לכל סביבתינו.PK 285.4

    ״ועתה, שמע אלוהינו אל תפלת עבדך ואל תחנוניו, והאר פניך על מקדשך השמם למען אדוני. הטה אלוהי אוזנך וישמע פקח עיניך וראה שממתינו והעיר אשר נקרא שמך עליה, כי לא על צדקתינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך, כי על רחמיך הרבים.PK 285.5

    ״אדוני, שמעה אדוני, סלחה אדוני, הקשיבה ועשה אל תאחר למענך אלהי, כי שמך נקרא על עירך ועל עמך.״ (דניאל ט׳ 9-4, 19-16).PK 285.6

    אלוהים היטה אוזנו מן השמיים כדי לשמוע את תחינתו הכנה של הנביא. בטרם סיים דניאל את תחינתו למחילה ולשיקום, שב והופיע לפניו המלאך הכביר גבריאל, והסב את תשומת ליבו לחזון שראה לפני נפילת בבל ומות בלשצאר. המלאך התווה לפניו בפרטי פרטים את תקופת שבעים השבועות, שיתחילו מן היום בו ייצא צו על הקמתה מחדש של ירושלים, ככתוב: ״מן מוצא דבר להשיב ולבנות ירושלחם״ (פס׳ 25). דניאל נשא את תפילת התחנונים בשנת מלכותו הראשונה של דריווש, ״אשר המלך על מלכות כשדים״ (פסוק 1), לאחר שכורש מצביאו גזל מבבל את ריבונותה העולמית. שלטונו של דריווש כובד בידי ה׳. ה׳ שלח אליו את המלאך גבריאל ״למחזיק ולמעוז לו,״ כלומר, כדי לחזקו (דניאל י״א 1).PK 285.7

    עם מותו של דריווש, כשנתיים לאחר נפילת בבל, עלה כורש על כס המלכות. ראשית מלכותו של כורש סימנה את תום שבעים השנים מאז שקבוצת הגולים העבריים הראשונה נלקחה בידי נבוכדנצר מביתה שביהודה והוגלתה לבבל.PK 285.8

    שחרורו של דניאל מגוב האריות שימש ביד ה׳ לשם יצירת רושם חיובי על ליבו ומוחו של כורש הגדול. תכונותיו הנעלות של איש האלוהים בתפקידו כמדינאי הרואה את הנולד, גרמה למלך הפרסי לחלוק לו כבוד רב ולכבד את שיקול דעתו.PK 285.9

    עתה, בדיוק בשעה היעודה שבה אמר אלוהים שהוא יביא לבנייתו מחדש של המקדש בירושלים, הוא פעל בליבו של כורש ששימש כנציגו, וגרם לו לבחון את הנבואות בנוגע אליו )נבואות שדניאל היה בקיא בהן), ולהעניק לעבריים את חירותם.PK 286.1

    כאשר ראה המלך את המילים שניבאו למעלה ממאה שנה לפני לידתו את האופן שבו בבל תיכבש, וכאשר הוא קרא את המסר שקיבל ממושל היקום, מלך מלכי המלכים: “אאזרך, ולא ידעתני. למען ידעו ממזרח שמש וממערבה, כי אפס בלעדי;” ראה לנגד עיניו את הכרזתו של האל הנצחי: “למען עבדי יעקב וישראל בחירי; ואקרא לך בשמך, אכנך ולא ידעתני,” וקרא את דבר ה׳ שנכתב ברוח ה׳: ׳׳אנוכי העירתהו בצדק, וכל דרכיו אישר; הוא יבנה עירי, וגלותי ישלח, לא במחיר ולא בשןחד, אמר יהוה צבאות” - נגעו הדברים עמוקות בליבו, והוא היה נחוש בדעתו למלא את שליחותו האלוהית (ישעיה מ“ה 5, 6, 4, 13). הוא יתיר לגולי יהודה השבויים לצאת לחופשי ולשוב לארצם. הוא יסייע להם לבנות מחדש את בית ה׳.PK 286.2

    צו כתוב הוכרז “בכל מלכותו”, ובו הבהיר כורש את רצונו לממן את שיבת העברים לארצם ואת בנייתו מחדש של מקדשם. המלך הכריז בהכרת טובה קבל עם ועולם: “כל ממלכות הארץ נתן לי יהוה אלןהי השמים; והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה. מי בכם מכל עמו, יהי אלוהיו עמו, ויעל לירושלים אשר ביהודה; ויבן את בית יהוה אלוהי ישראל, הוא האלהוים, אשר בירושלים. וכל הנשאר מכל המקמות אשר הוא גר שם, ינשאוהו אנשי מקומו בכסף ובזהב וברכוש ובבהמה; עם הנדבה לבית האלוהים אשר בירושלים” (עזרא א׳ 4-1).PK 286.3

    בנוסף, המלך נתן צו לגבי בית המקדש: “בית האלוהים בירושלים, הבית יבנה, מקום אשר זובחים זבחים ויסודותיו מוגבהים, גובהו שישים אמה, רוחבו שישים אמה. נדבכי אבן גלל שלושה ונדבך עץ אחד, וההוצאה מבית המלך תינתן, ואף כלי בית האלוהים של זהב וכסף, אשר נבוכדנצר הוציא מן ההיכל אשר בירושלים והוליך לבבל, ישיבו ויובלו להיכל אשר בירושלים למקומו ותניח בבית האלוהים” (עזרא ו׳ 5-3).PK 286.4

    בשורות על צו זה הגיעו למחוזות הרחוקים והנידחים ביותר בממלכה, ובכל מקום הייתה שמחה גדולה בקרב בני הגלות. רבים מבני הגלות, בדומה לדניאל, למדו את הנבואות וחילו את פני ה׳ כדי שיתערב למען ציון כפי שהבטיח. עתה נענו תפילותיהם; בלב מלא שמחה הם פצחו פה אחד בשירה:PK 286.5

    ״בשוב יהוה את שיבת ציון, היינו כחלמים.
    אז ימלא שחוק פינו, ולשוננו רינה.
    אז יאמרו בגוים: הגדיל יהוה לעשות עם אלה!’
    הגדיל יהוה לעשות עימנו, היינו שמחים״ (תתילים קכ״ו 3-1).
    PK 286.6

    ״ויקומו ראשי האבות, ליהודה ובנימין, והכוהנים והלוים; לכל העיר האלוהים את רוחו.״ היו אלה אנשי שארית הפליטה הגדולה, כחמישים אלף איש, אנשים חזקים וחסונים בקרב עם ישראל בתפוצות, שהחליטו לנצל את ההזדמנות הנפלאה שניתנה להם, ״לעלות לבנות את בית יהוה אשר בירושלים.״ חבריהם לא הניחו להם ללכת בידיים ריקות: ״וכל סביבותיהם חיזקו בידיהם בכלי כסף, בזהב, ברכוש ובבהמה ובמגדנות.״ למתנות אלה ולתרומות רבות אחרות שניתנו להם בחפץ לב, התווספו ״כלי בית יהוה, אשר הוציא נבוכדנצר מירושלים... ויוציאם כורש מלך פרס, על יד מתרדת הגזבר״.. ואלה מספרם:... חמשת אלפים וארבע מאות.״ כל אלה ניתנו בעבור המקדש שעמד לקום מחדש בירושלים )עזרא א׳ 5-11).PK 287.1

    המלך כורש הטיל על זרובבל )צאצא משושלת דוד שכונה גם ששבצר) את תפקיד מושל חבורת גולי בבל ששבה ליהודה; יהושע אמור היה לשרת לצדו במשרת הכוהן הגדול. המסע הארוך דרך הישימון הסתיים בשלום, והחבורה העליזה, מלאת הכרת תודה לה׳ על חסדיו הרבים, החלה מיד במלאכת הקמתם מחדש של היכל ה׳ ועיר הקודש שנהרסו וחרבו. ״ראשי האבות, בבואם לבית יהוה אשר בירושלים,״ היו הראשונים שנתנו מכספם ומרכושם כדי לממן את בניית המקדש. בני העם שעשו כדוגמתם נתנו בחפץ לב מתנות ותרומות ממשאביהם הדלים (עזרא ב׳ 64-70).PK 287.2

    מהר ככל האפשר הוקם מזבח באתר המזבח העתיק של חצר המקדש. כדי לקיים את המנהגים והטקסים הקשורים לחנוכת המזבח, ״ויאספו העם כאיש אחד,״ והתאחדו בכינון מחדש של עבודות הקודש שחדלו מאז חורבן ירושלים בידי נבוכדנצר. לפני שנפרדו והלכו לבתיהם, הם עשו כמיטב יכולתם כדי לקיים ולחגוג ״את חג הסוכות״ (עזרא ג׳ 1-6).PK 287.3

    הקמת מזבח העולות, עליו יועלו לה׳ עולות מדי בוקר וערב, שימחה מאוד את שארית הפליטה הנאמנה ועודדה את רוחה. בכל ליבם החלו שבי ציון בהכנות להקמתו מחדש של המקדש, בעודם נאזרים באומץ ככל שההכנות הלכו והתקדמו מדי חודש בחודשו. במשך שנים רבות נמנעו מהם הסמלים הגלויים לעין של שכינת ה׳. עתה, מוקפים בתזכורות עגומות רבות לכפירת אבותיהם, הם ייחלו לסמל ממשי ובר קיימא, ולמחילת ה׳ וחסדו. מעל הכול, מעל להשבת נחלתם האישית וקבלה מחדש של זכויות עתיקות, הם העריכו והוקירו את האישוש שקיבלו מה׳.PK 287.4

    ה׳ חולל נפלאות למענם, והם חשו את נוכחותו שורה בקרבם; ועדיין, הם חפצו בברכות כבירות יותר. בציפייה מלאת שמחה, הם המתינו וייחלו לזמן שבו יחזו בהיכל ה׳ שהוקם מחדש ובזוהר תהילתו.PK 287.5

    העושים במלאכה שעסקו בהכנת חומרי הבנייה מצאו בין ההריסות כמה מן האבנים הגדולות שהובאו לאתר המקדש בימי שלמה. הם הכשירו אותן לשימוש. בנוסף, סופקו להם חומרי בנייה חדשים. במהרה התקדמה העבודה עד לשלב שבו היה עליהם להניח את אבן הפינה. טקס הנחת אבן הפינה נערך בנוכחות אלפים מבני העם, שנאספו במקום כדי לחזות בהתקדמות העבודה ולהביע את שמחתם על השתתפותם במלאכה. בטקס הנחת אבן הפינה, בני העם, בלווי חצוצרות הכוהנים והמצלתיים של בני אסף, ׳׳ויענו בהילל ובהודות ליהוה, כי טוב, כי לעולם חסדו על ישראל״ (פס׳ 11).PK 287.6

    היכל ה׳ שעמד להיבנות מחדש הוא הנושא של נבואות רבות שניבאו על החסד שחפץ ה׳ להרעיף על ציון; כל הנוכחים במעמד הנחת אבן הפינה חייבים היו להיכנס בכל ליבם ומאודם לרוח האירוע. ואולם, במוזיקה, בתרועות השמחה ובשאגות ההלל שנשמעו ביום המשמח הזה, נמהל צליל צורם: ״ורבים מהכוהנים והלוים וראשי האבות הזקנים, אשר ראו את הבית הראשון ביסדו, זה הבית בעיניהם, בוכים בקול גדול״ (פס׳ 12).PK 288.1

    היה זה אך טבעי שעצב מילא את לבבותיהם של זקני העדה בעודם מהרהרים בתוצאות המרות של קשיחות ליבם ואי חזרתם בתשובה. אילו הם ובני דורם היו מצייתים לה׳ ומגשימים את תכליתו לישראל, המקדש שהקים שלמה לא היה נחרב, והגלות לא הייתה נחוצה. אך בעטיים של אי הכרת תודה וחוסר נאמנות, הם גלו והופצו בקרב הגויים.PK 288.2

    עכשיו, הנסיבות השתנו. ברוב חסדו ואהבתו שב ה׳ ופקד את עמו והתיר לו לשוב לארצו. צער ועצב על שגיאות העבר אמורים היו לפנות את מקומם לרגשות של שמחה רבה. ה׳ עורר את ליבו של כורש לסייע להם בהקמת המקדש מחדש, והדבר אמור היה לגרום להם להביע את תודתם לה׳ מתוך הכרת טובה עמוקה. ואולם, אחדים מהם לא זיהו את ברכות יד ההשגחה שהורעפו עליהם. במקום לשמוח, הם שקעו במורת רוח ובייאוש. בזמנו הם חזו בתהילת מקדש שלמה, ועכשיו הם קוננו על נחיתותו של המקדש שעמד לקום מחדש.PK 288.3

    להתמרמרות, לתלונות ולהשוואות השליליות הייתה השפעה מדכאת על ליבם של רבים מבני העם; הן אף ריפו את ידיהם של הבונים. העושים במלאכה החלו לתהות האם עליהם להמשיך בבניית המקדש, שכבר מראשית הקמתו ספג ביקורת כה נוקבת ועורר צער רב וקינה מרה.PK 288.4

    ואולם, אנשים רבים בקרב העדה שהיו בעלי אמונה חזקה יותר וחזון רחב יותר, לא הביטו במורת רוח בתהילה הפחותה של המקדש שיבנה מחדש: ״ורבים בתרועה בשמחה, להרים קול. ואין העם מכירים קול תרועת השמחה לקול בכי העם: כי העם מריעים תרועה גדולה, והקול נשמע עד למרחוק״ (פסוקים 12, 13).PK 288.5

    אילו יכלו אלה שלא שמחו על הנחת אבן הפינה לחזות מראש בתוצאות חוסר אמונתם ביום ההוא, הם היו מזדעזעים עמוקות. הם לא הבינו כלל את כובד משקלן של מילות ההסתייגות והאכזבה שיצאו מפיהם; הם לא שיערו את העיכוב הרב להשלמת היכל ה׳ שיסבו דבריהם השליליים, שהביעו את מורת רוחם.PK 288.6

    פארו של המקדש הראשון וטקסי עבודת הקודש המרשימים שנערכו בו היו מקור לגאוות ישראל לפני הגלות; אך לפעמים, ההלל והשתחוויה של העם לקו בחסר: נעדרו מהן אותן איכויות הנחשבות הכרחיות בעיני ה׳. תהילת בית ראשון, ההדר והזוהר של עבודת הקודש בו, לא יכלו לעשות אותם רצויים בעיני ה׳; הם לא העלו לפניו את הדבר היחיד רב הערך בעיניו: הם לא הביאו לו קורבן של רוח ענווה ומלאת חרטה.PK 289.1

    כאשר עקרונות מלכות ה׳ נשכחים, מכוננים בני האדם טקסי קודש רבים יותר וראוותניים יותר. כאשר בניית האופי נזנחת, הנשמה נותרת עירומה, פשטותה של יראת ה׳ מבוזה, והגאווה ותאוות הראוותנות תובעות את הקמתם של היכלות כנסייתיים מפוארים, המעוטרים בשלל תשמישי קדושה וקישוטים מרהיבים, ועריכתם של טקסים מרשימים. אך אלוהים אינו זוכה לכבוד בכל הדברים הללו. ה׳ מעריך ומוקיר את קהילתו, לא על יתרונותיה החיצוניים, אלא על חסידותה האמיתית המבדילה אותה מן העולם. ה׳ אומד את קהילתו לפי צמיחת חבריה בידיעת המשיח והתקדמותם הרוחנית. הוא מחפש בקרבם אחר עקרונות של אהבה וטוב לב. יצירת אמנות, יפה ככל שתהיה, אינה יכולה להשתוות ליופיים של מזג נוח ואופי טוב ומתון, האמורים להיחשף בקרב נציגי המשיח. קהילה עשויה להיות הדלה והענייה ביותר בארץ, ואף ייתכן שאין לה במה להתהדר ולהרשים את הבריות - אך כאשר חבריה מפגינים את עקרונות אופיו של המשיח, מלאכי ה׳ מתאחדים עמם בשעת סגידתם. ההלל וההודיה שינבעו מלבבות מלאי הכרת טובה יעלו השמיימה לאלוהים כקטורת שניחוחה מתוק, כנאמר:PK 289.2

    ״הודו ליהוה כי טוב: כי לעולם חסדו.
    יאמרו גאולי יהוה, אשר גאלם מיד צר.
    שירו לו, זמרו לו; שיחו בכל נפלאותיו.
    התהללו בשם קדשו; ישמח לב מבקשי יהוה.”
    “כי השביע נפש שקקה; ונפש רעבה מילא טוב״ (תהילים ק״ז 1, 2; ק״ה 2, 3; ק״ז 9).
    PK 289.3

    Larger font
    Smaller font
    Copy
    Print
    Contents