“נביאי ה’ עוזרים להם”

בסמוך לבני ישראל שנערכו למשימת בנייתו מחדש של המקדש, שכנו השומרונים, גזע מעורב שצמח מנישואי תערובת בין גויים שכבשו את הארץ, שמוצאם במחוזות אשור, לבין עשרת השבטים שנותרו בשומרון ובגליל. בשנים מאוחרות יותר טענו השומרונים כי הם סוגדים לאל האמיתי, אך בלבם ובמעשיהם היו עובדי אלילים. אומנם הם האמינו שאליליהם היוו אך ורק תזכורת לאלוהים-חיים, מושל היקום; אך הלכה למעשה, נטה העם השומרוני לעבודה זרה וסגד לפסלים ולצלמים.PK 290.1

בתקופת בנייתו מחדש של המקדש נחשבו השומרונים ל״צרי יהודיה ובנימין.״ כאשר הם שמעו ״כי בני הגולה בונים היכל ליהוה אלהי ישראל,״ הם באו ״אל זרובבל ואל ראשי האבות,״ והביעו את רצונם לסייע במלאכת הבנייה. הם הציעו להם: ״נבנה עמכם, כי ככם נדרוש לאלוהיכם; ולו אנחנו זובחים מימי אסר חדון מלך אשור, המעלה אותנו פה.״ אך הזכות שביקשו לעצמם נשללה מהם. מנהיגי הבונים העבריים הכריזו: ״לא לכם לנו לבנות בית לאלוהינו; כי אנחנו יחד נבנה ליהוה אלוהי ישראל, כאשר צוונו המלך כורש מלך פרס״ (עזרא ד׳ 3-1).PK 290.2

רק שארית פליטה נבחרה לשוב לארץ מבבל. ועתה, בזמן שהבונים עשו במלאכה שדומה שהייתה מעל לכוחותיהם, באו שכניהם והציעו להם את עזרתם. השומרונים דיברו על סגידתם לאלוהי האמת, והביעו את תשוקתם לחלוק בזכויות ובברכות המקושרות לעבודת הקודש במקדש. הם הכריזו: ״נבנה עמכם, כי ככם נדרוש לאלוהיכם.״ ואולם, אילו קיבלו המנהיגים העבריים את הצעת העזרה של השומרונים, הם היו פותחים פתח לעבודת אלילים. למזלם, הם זיהו את חוסר הכנות של השומרונים. הם הבינו שעזרה המושגת דרך ברית עימם תועיל להם כאפס וכאין בהשוואה לברכות שהם עשויים להתברך בהן דרך ציות למצוות ה׳ המפורשות.PK 290.3

כך הכריז ה׳ באמצעות משה בנוגע לקשרים של עם ישראל עם העמים השכנים: ״החרם תחרים אותם, לא תכרות להם ברית ולא תחנם. ולא תתחתן בם... כי יסיר את בנך מאחרי, ועבדו אלוהים אחרים; וחרה אף יהוה בכם, והשמידך מהר.״PK 290.4

ה׳ הכריז לגבי עמו: ״כי עם קדוש אתה ליהוה אלוהיך; ובך בחר יהוה להיות לו לעם סגולה מכל העמים, אשר על פני האדמה.״ (דברים ז׳ 4-2; י״ד 2).PK 291.1

התוצאה שתנבע מכריתת ברית עם העמים השכנים הוכרזה מראש מפורשות: ״והפיצך יהוה בכל העמים, מקצה הארץ ועד קצה הארץ.״ משה הכריז: ״ועבדת שם אלוהים אחרים, אשר לא ידעת אתה ואבותיך, עץ ואבן. ובגוים ההם לא תרגיע, ולא יהיה מנוח לכף ורגלך; ונתן יהוה לך שם לב רגז, וכליון עיניים ודאבון נפש. והיו חייך תלואים לך מנגד, ופחדת לילה ויומם, ולא תאמין בחייך. בבוקר תאמר כמי יתן ערב, ובערב תאמר מי יתן בוקר, מפחד לבבו אשר תפחד, וממראה עיניו אשר תראה״ (דברים כ״ח 67-64). ואולם, בני ישראל קיבלו את ההבטחה הבאה: ״וביקשתם משם את יהוה אלוהיך, ומצאת: כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך״ (דברים ד׳ 29).PK 291.2

זרובבל ורעיו הכירו את הפסוקים האלה ופסוקים דומים אחרים מן הכתובים; בגלות שממנה יצאו לאחרונה, הם היו עדים להוכחה אחר הוכחה שאיששו את התגשמותן של הנבואות הללו. עתה, לאחר שחזרו בתשובה וחדלו מן המעשים הרעים שהמיטו עליהם ועל אבותיהם את העונשים שנובאו מפורשות מפי משה, ולאחר ששבו בכל ליבם ומאודם לה׳ וחידשו את קשר הברית עמו - הם הורשו לשוב ליהודה כדי לשקם את מה שנהרס וחרב. האם עליהם לכרות ברית עם עובדי אלילים בראשית ביצוע המיזם?PK 291.3

אלוהים אמר: ״לא תכרית להם ברית״; בני העם, שזה עתה הקדישו עצמם מחדש לה׳ לרגלי המזבח שהוקם על חורבות היכל ה׳, הבינו שקו ההפרדה בין עם ה׳ לבין העולם חייב להישאר תמיד ברור ומפורש. הם סירבו לכרות ברית עם אנשים אלה, שעל אף שהיו בקיאים במצוות תורת ה׳, מיאנו לציית להן.PK 291.4

עם ה׳ חייב לדבוק עד אחרית הימים בעקרונות שכוננו בספר דברים להנחיית ישראל. שגשוג אמיתי תלוי בהמשכיות קשר הברית שכרתנו עם אלוהים. לעולם לא נוכל להרשות לעצמנו להתפשר על עקרון אלוהי דרך כריתת ברית עם אנשים שאינם יראי ה׳.PK 291.5

קיימת סכנה תמידית שאנשים הטוענים להיותם משיחיים יחשבו שעל מנת להשפיע בעניינים ארציים, עליהם לציית במידת מה לכללי העולם. ואולם, על אף שדרך כזו עשויה להיראות רווחית מאוד ובעלת תועלת רבה, היא מסתיימת תמיד באובדן רוחני. אנשי ה׳ חייבים לעמוד תמיד על המשמר, ולהישמר מכל השפעה מתוחכמת החותרת לקבלתם של אויבי האמת בידי חסידי ה׳ דרך פיתויים מחניפים. חסידי ה׳ הם צליינים וזרים בעולם הזה, אשר עושים את דרכם בדרך רצופת סכנות. עליהם להישמר מפני תכסיסים תחבולניים ולסרב לפיתויים מפתים מצד אנשים המציעים להם ברית אמונים.PK 291.6

לא מאויביו הגלויים והמושבעים של ה׳ ותכליתו עלינו לחשוש. דווקא לאנשים שבאים אל בני האלוהים בדברי חנופה ודברי חלקות, בבקשם לכרות עימם ברית שלום, כפי שעשו צרי יהודה ובנימין - יש כוח רב יותר להוליך שולל.PK 291.7

מפני אנשים כאלה חייבת כל נשמה לעמוד על המשמר, שמא מלכודת מתוחכמת ומוסוות היטב תלכוד אותה כאשר לא תשים לב. במיוחד בימינו, בשעה האחרונה בתולדות העולם, ה’ דורש מילדיו ערנות מתמדת ללא לאות. אך על אף שהעימות אינו פוסק, איש אינו נעזב לנפשו כדי להילחם לבד. מלאכי ה’ מסייעים ועוזרים למי שמתהלכים בענווה לפני אלוהים. ה’ לא יבגוד לעולם באדם התולה בו את מבטחו. בזמן שילדי ה’ מתקרבים אל אלוהים בבקשם הגנה מפני הרוע, ה’ מניף למענם בחמלה ובאהבה דגל נגד האויב. אל תיגע בהם, הוא אומר; הרי הם שייכים לי, הרי חרטתי אותם על כפות ידי.PK 292.1

השומרונים שפעלו ללא לאות נגד בני יהודה, היו “מרפים ידי עם יהודה ומבהלים אותם לבנות, וסוכרים עליהם יועצים להפר עצתם, כל ימי כורש מלך פרס ועד מלכות דריוש מלך פרס” (עזרא ד’ 5-4). באמצעות דיווחים כוזבים, הם עוררו חשדנות באנשים שהיה קל לתעתע בהם. אך במשך שנים רבות רוסנו כוחות הרוע, ואנשי יהודה המשיכו במלאכתם ללא הפרעה.PK 292.2

כאשר השטן התאמץ להשפיע על בעלי הסמכות והשררה בממלכת פרס ומדי כדי לגרום להם להתייחס בשלילה לעם ה’, פעלו מלאכי ה’ למען הגולים. כל צבאות השמיים התעניינו בסלע מחלוקת זה.PK 292.3

באמצעות הנביא דניאל, אנו זוכים למבט חטוף על המלחמה העזה הניטשת בין כוחות הטוב לכוחות הרוע. במשך שלושה שבועות נאבק המלאך גבריאל עם כוחות החושך, בניסיון לבטל את ההשפעות השליליות שהשפיעו על מוחו של כורש; לפני תום המאבק, המשיח בכבודו ובעצמו בא לעזרתו.PK 292.4

המלאך גבריאל הכריז: “ושר מלכות פרס עמד לנגדי עשרים ואחד יום, והנה מיכאל, אחד השרים הראשונים, בא לעזרני ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס” (דניאל י’ 13). כל מה שהשמיים יכלו לעשות למען עם ה’ נעשה. הניצחון הושג לבסוף; כוחות האויב רוסנו בימי שלטונו של כורש ובימי שלטונו של בנו כנבוזי, שמלך כשבע וחצי שנים.PK 292.5

הייתה זו שעה של הזדמנות נפלאה לעם ישראל. כוחות השמיים העליונים ביותר פעלו בליבם של מלכים, ובני עם ה’ היו אמורים לעשות כמיטב יכולתם כדי לקיים את צו כורש. היה עליהם לעשות כמיטב יכולתם, ולא לחסוך בשום מאמץ כדי לשקם את המקדש, לכונן מחדש את עבודות הקודש בו ולהתיישב מחדש בבתיהם שביהודה. ואולם, ביום גבורת ה’, רבים מהם הביעו חוסר רצון לעשות זאת. ההתנגדות מצד אויביהם הייתה עזה ונחושה, ולאט לאט התייאשו הבונים ונפלו ברוחם. הם התקשו לשכוח את טקס הנחת אבן הפינה, שבמהלכו רבים מקרבם הביעו חוסר אמון במבצע. בזמן שהשומרונים נעשו נועזים יותר ויותר בהתנגדותם, רבים מן הבונים העבריים נמלאו ספקנות וחשבו לעצמם: “האם באמת הגיעה השעה לבנות את המקדש מחדש?” תחושה זו הפכה במהרה לנחלת הכלל. רבים מן העושים במלאכה שהתייאשו וידיהם רפו, שבו לבתיהם כדי להמשיך בחייהם.PK 292.6

במהלך שלטונו של כנבוזי, בנו של כורש, העבודה על המקדש הואטה בהדרגה. בימי שלטונו של ארתחששתא (על פי עזרא ד׳ 7), שלחו השומרונים למלך כתב שטנה, והצליחו להסית את המלך המתחזה וחסר המצפון להוציא צו שאסר על היהודים להקים מחדש את מקדשם ועירם.PK 293.1

במשך למעלה משנה נזנח המקדש וננטש. בני העם ישבו בבתיהם והתאמצו לשפר את מצבם הכלכלי. אך זה לא שינה דבר ומצבם נשאר עגום. הם עמלו בכול כוחם אך השתכרו מעט. דומה היה שאיתני הטבע קשרו קשר נגדם. משום שנטשו את המקדש בחורבותיו, פקד אותם ה׳ בבצורת קשה שכילתה את יבוליהם.PK 293.2

לפני הבצורת הרעיף עליהם אלוהים את פרי השדה והאדמה, את החיטה, את היין ואת השמן כמחוות חסד. אך משום שהשתמשו במתנותיו השופעות באנוכיות רבה כל כך, מנע מהם עתה את ברכותיו.PK 293.3

אלה היו התנאים ששררו בראשית מלכותו של דריווש היסטספס. מבחינה רוחנית וגשמית, מצבם של בני ישראל היה עגום ביותר. מזה זמן רב הם התמרמרו ופקפקו; מזה זמן רב הם בחרו לשים בראש ענייניהם את שאיפותיהם ומטרותיהם האישיות, בזמן שהביטו באדישות בבית ה׳ החרב, עד שרבים מהם שכחו את תכלית ה׳ בהשבתם ליהודה. הם אמרו: “לא עת בא עת בית יהוה להיבנות” (חגי א׳ 2).PK 293.4

ואולם, אפילו בעיצומה של שעה אפלה זו, לא אפסה תקווה לבוטחים באלוהים.PK 293.5

ה׳ הקים את הנביא חגי והנביא זכריה כדי שיתמודדו עם המשבר הנוכחי. בעזרת עדויות אישיות מסעירות ותוכחות נוקבות גילו שליחי ה׳ אלה לבני העם את הסיבה לצרותיהם. הם הכריזו כי היעדר השגשוג באותה עת נבע מהזנחת ענייני ה׳, שאותם היה עליהם לשים בראש מעייניהם. אילו כיבדו בני ישראל את אלוהים, אילו חלקו לו את הכבוד הראוי והפגינו כלפיו את מחוות הנימוס הראויה לו בכך שהיו בונים תחילה את היכלו, הם היו מזמנים אליהם את שכינתו ואת ברכותיו.PK 293.6

חגי פנה אל בני העם שידיהם רפו בתוכחה נוקבת: “העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים, והבית הזה חרב?” “ועתה, כה אמר יהוה צבאות: ׳שימו לבבכם על דרכיכם.״׳ מדוע עשיתם כה מעט? מדוע אתם דואגים לבתיכם ואינכם דואגים לבית ה׳? לאן נעלם הלהט שמילא את לבכם בקשר לבנייתו מחדש של היכל ה׳? מה השגתם בכך שעשיתם רק לביתכם? הרצון להימלט מחרפת הדלות גרם לכם להזניח את המקדש, אך הזנחה זו המיטה עליכם את אשר יגורתם מפניו, כנאמר: ״זרעתם הרבה והבא מעט, אכול ואין לשבעה, שתו ואין לשכרה, לבוש ואין לחום לו; והמשתכר, משתכר אל צרור נקוב” (פסוקים 6-4).PK 293.7

ואז, במילים ברורות שהם לא יכלו שלא להבינן, גילה להם ה׳ את הסיבה שגרמה לעוני ולמחסור: “פונה אל הרבה והנה למעט, והבאתם הבית ונפחתי בו. יען מה? נאום יהוה צבאות, יען ביתי אשר הוא חרב, ואתם רצים איש לביתו. על כן עליכם כלאו שמים מטל; והארץ כלאה יבולה. ואקרא חרב על הארץ ועל ההרים, ועל הדגן ועל התירוש ועל היצהר, ועל אשר תוציא האדמה; ועל האדם, ועל הבהמה, ועל כל יגיע כפיים״ (פסוקים 11-9). ה׳ האיץ בהם: ״שימו לבבכם על דרכיכם. כלו ההר והבאתם עץ ויבנו הבית; וארצה בו ואכבדה״ (פסוקים 7, 8).PK 293.8

בני יהודה והמנהיגים לקחו ברצינות את העצה ואת התוכחה שניתנו להם מאת ה׳ באמצעות חגי. הם חשו שאלוהים מתכוון ברצינות לכל מה שאמר להם. הם לא העזו להתעלם מן התובנה שקיבלו שוב ושוב - ששגשוגם, הן הארצי והן הרוחני, תלוי בציות מלא למצוות ה׳. זרובבל ויהושע, שאזהרות ה׳ גרמו להם לציית לה׳, ״וכל שארית העם, [שמעו] בקול יהוה אלוהיהם, ועל דברי חגי הנביא, כאשר שלחו יהוה אלוהיהם״ (פסוק 12).PK 294.1

מרגע שבני ישראל בחרו לציית לאחר דברי התוכחה ששמעו, הם קיבלו מסר של עידוד: ״ויאמר חגי... לעם לאמור: ׳אני איתכם, נאום יהוה.׳ ויער יהוה ואת רוח זרובבל... ואת רוח יהושע... ואת רוח כל שארית העם; ויבואו ויעשו מלאכה בבית יהוה צבאות אלוהיהם״ (פסוקים 13, 14).PK 294.2

בתוך פחות מחודש לאחר תחילת העבודה על המקדש קיבלו הבונים מסר מנחם נוסף. ה׳ בכבודו ובעצמו עודדם באמצעות נביאו: ״ועתה חזק זרובבל, נאום יהוה, וחזק יהושע... וחזק כל עם הארץ, נאום יהוה, ועשו: כי אני איתכם, נאום יהוה צבאות״ (חגי ב׳ 4).PK 294.3

ה׳ הכריז באוזני בני ישראל שחנו לרגלי הר סיני: ״ושכנתי בתוך בני ישראל; והייתי להם לאלוהים. וידעו, כי אני יהוה אלוהיהם, אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, לשכני בתוכם: אני יהוה אלוהיהם״ (שמות כ״ט 45, 46). ועתה, בלי להתחשב בעובדה שבני עמו שבו ו״מרו ועיצבו את רוח קדשו״ (ישעיה ס״ג 10), שב ה׳ והושיט אליהם את ידו דרך דברי נביאו, כדי להושיעם. כמחוות הוקרה על שיתוף הפעולה מצדם בהגשמת תכליתו, הוא חידש איתם את בריתו כדי שרוחו תשרה בקרבם. וכך הפציר בהם: ״אל תיראו.״PK 294.4

לילדיו בימינו מכריז ה׳: ״חיזקו ועשו: כי אני אתכם.״ חסידי ה׳ ימצאו תמיד סעד ועזרה בה׳ הכול-יכול, רב הגבורה והחסד. ייתכן שלא נדע מהי דרכו של ה׳ לסייע לנו. ואולם, זאת אנו יודעים לבטח: אלוהים לעולם לא יכזיב את מי שתולה בו את מבטחו. אילו רק יכלו בני עמו של אלוהים להבין כמה פעמים סילק ה׳ מכשלות ומהמורות מדרכם, וזאת כדי שמטרות האויב נגדם לא יתגשמו, וכך הם לא יכשלו בדרכם ולא יתלוננו. אמונתם חייבת להתמקד באלוהים, ואז, לשום ניסיון או מבחן לא יהיה את הכוח להזיזם מהתמקדותם. הם יכירו בה׳ כמקור חוכמתם ויעילותם, וה׳ יגשים את כל מה שהוא חפץ לבצע דרכם.PK 294.5

ההפצרות הכנות ודברי העידוד שניתנו לעם באמצעות חגי, שבו והודגשו באמצעות זכריה, אותו הקים ה׳ כדי לעמוד לצד חגי ולסייע לו להאיץ בעם ישראל לציית לצו שקרא לו לקום ולבנות. המסר הראשון של זכריה כלל את ההבטחה שדבר ה׳ לא יכזיב לעולם, והבטחה נוספת, לברך את כל מי שיקשיב לדברי הנבואה המהימנים.PK 294.6

למרות שדותיהם השוממים, מאגר מזונם שהלך והידלדל והעמים העוינים שהקיפו אותם, נענו בני העם לקריאת שליחי ה׳ ופעלו באמונה בעודם עומלים בשקדנות על בנייתו מחדש ושיקומו של המקדש החרב. ביצוע המלאכה דרש הסתמכות מוחלטת על אלוהים. ובשעה שבני העם השקיעו את מרצם וכוחם כדי לבצע את המטלות שהוטלו עליהם, ובמקביל ביקשו לזכות מחדש בחסדי ה׳ על ליבם וחייהם, הם קיבלו מסר אחר מסר מאת ה׳ באמצעות חגי וזכריה; המסרים לוו בהבטחות על כך שאמונתם תתוגמל בעין יפה, ושהמקדש, שאת קירותיו בנו, ינחל תהילה רבה בהתאם לדבר ה׳. בהיכל זה ממש עתיד להופיע במלוא העתים “חמדת כל הגויים” בדמותו של רבה וגואלה של האנושות.PK 295.1

הבונים לא נעזבו לנפשם, ולא היה עליהם להיאבק לבד; “ועמהם נביאי האלוהים עוזרים להם.” ה׳ אלוהי צבאות בכבודו ובעצמו הכריז: “חיזקו ועשו: כי אני איתכם, נאום יהוה צבאות” (עזרא ה׳ 2; חגי ב׳ 4).PK 295.2

לאחר שהביעו חרטה כנה ונכונות להתקדם באמונה, הם זכו בהבטחה לשגשוג חומרי. ה׳ הכריז: “מן היום הזה, אברך” (פס׳ 19). זרובבל מנהיגם, שברבות השנים מאז שיבתם מבבל הפך עייף ותשוש, קיבל מסר יקר מפז. ה׳ הכריז: ממשמש ובא היום שבו כל אויבי עמי, העם הנבחר, יובסו וידוכאו. “ביום ההוא, נאןם יהוה צבאות, אקחך זרןבבל... עבדי... ושמתיך כחותם: כי בך בחרתי, נאןם יהוה צבאות” (פס׳ 23). עתה מושל ישראל יכול היה לראות את המשמעות הטמונה בעובדה שיד ההשגחה הובילה אותו דרך עתות של ייאוש ומבוכה; עתה יכול היה להבחין בתכלית ה׳ בתוך כל האירועים הללו.PK 295.3

דבר ה׳ לזרובבל תועד בכתובים לשם עידוד ילדי ה׳ בכל דור ודור. לאלוהים יש תכלית כאשר הוא שולח לילדיו קשיים ומבחנים. הוא לעולם אינו מובילם בדרך אחרת מזו שהם עצמם היו בוחרים להיות מובלים אליה, אילו יכלו לראות את סופה מראשיתה ולזהות את הכבוד, היקר והתפארת של תכליתם. כל מה שה׳ מביא עליהם בקשיים ובמבחנים נועד לחזקם כדי שיוכלו לעשות למענו ולסבול למענו.PK 295.4

המסרים שניתנו לבני העם באמצעות חגי וזכריה עוררו את ליבם להתאמץ למען הקמתו מחדש של המקדש. ואולם, בזמן שעבדו, הם הוטרדו קשות בידי השומרונים ואנשים אחרים שהמציאו תחבולות שונות על מנת לעכב את עבודתם. באחד המקרים, שרי ממלכת פרס ומדי ביקרו בירושלים ודרשו לקבל את שמו של האדם שאישר את שיקום המבנה. אילו בעת ההיא לא בטחו היהודים בה׳ להדרכתם, חקירה זו הייתה עלולה להסתיים בכי רע מבחינתם. ואולם, “עין אלוהיהם הייתה על זקני היהודים, ולא ביטלו אותם, עד אשר ילך הדבר לדריווש” )עזרא ה׳ 5). השרים קיבלו מזקני היהודים מענה נבון כל כך, שהם החליטו לשגר איגרת לדריווש היסטספס, מושל פרס ומדי, ובה הסבו את תשומת ליבו לצו המקורי של כורש, שהורה על הקמתו מחדש של בית ה’ בירושלים, ועל מימון מפעל הבנייה מאוצר המלך.PK 295.5

דריווש חיפש את הצו הקדום; לאחר שהצו נמצא, הוא הורה לשרים שחקרו את העניין לאפשר ליהודים להמשיך בבניית המקדש.PK 296.1

הוא ציווה: ״הניחו לעבודת בית האלוהים ההוא. מושל היהודים וזקני היהודים יבנו בית האלוהים ההוא על מקומו.״PK 296.2

דריווש המשיך: ״וממני ניתן צו על אשר תעשו עם זקני היהודים האלה לבנות את בית האלוהים ההוא. ומנכסי המלך של מסי עבר הנהר, בדייקנות ההוצאה תהיה ניתנת לאנשים האלה שלא לבטלם [ממלאכתם.] וכל מחסורם, בני בקר ואילים וכבשים לעולות לאלוהי השמיים, חיטים, מלח, יין ושמן, כדבר הכוהנים אשר בירושלים, יהי ניתן להם יום יום בלא שגגה: למען אשר יהיו מקריבים ניחוחים לאלוהי השמיים ומתפללים על חיי המלך ובניו״ (עזרא ו’ 10-7).PK 296.3

בנוסף, גזר המלך שעונשים חמורים יוטלו על כל מי שישנה את הצו בכל דרך שהיא; הוא חתם את הצו בהכרזה מרשימה: ״והאלוהים אשר שיכן שמו שם, ימגר כל מלך ועם, אשר ישלח ידו לשנות ולהחריב בית האלוהים הזה אשר בירושלים. אני דריווש נתתי צו, בשלמות יעשה״ (פס’ 12).PK 296.4

כך סלל אלוהים את הדרך להשלמת בניית המקדש.PK 296.5

בחודשים שקדמו למתן הצו המשיכו בני ישראל במלאכת הבנייה באמונה, ונביאי ה’ המשיכו לסייע בידם באמצעות מסרים שבאו בעיתם, דרכם הובהרה לבונים תכלית ה’ לישראל. חודשיים אחרי שניתן המסר המתועד האחרון של חגי, קיבל זכריה סדרת חזונות על אודות פועלו של אלוהים עלי אדמות. מסרים אלה, שניתנו במשלים ובסמלים, באו בתקופה של אי ודאות וחשש, ונודעה להם חשיבות מיוחדת בעיני חסידי ה’ שהציגו וקידמו את שמו של אלוהי ישראל. נדמה היה למנהיגי העם שהרשות שניתנה ליהודים לבנות מחדש את המקדש ואת עיר הקודש עמדה להתבטל; העתיד נראה אפל. אך אלוהים ראה שעמו נזקק לעידוד ולנחמה דרך התגלות רחמיו ואהבתו האינסופיים.PK 296.6

בחזון שמע זכריה את מלאך ה’ שואל: ״יהוה צבאות, עד מתי אתה לא תרחם את ירושלים ואת ערי יהודה, אשר זעמתה זה שבעים שנה?״ תשובת ה’ ניתנה לזכריה כדלקמן: ״ויען יהוה את המלאך הדובר בי, דברים טובים, דברים נחומים.PK 296.7

״ויאמר אלי המלאך הדובר בי, קרא לאמור: ‘כה אמר יהוה צבאות: קינאתי לירושלים ולציון קנאה גדולה. וקצף גדול אני קצף על הגוים השאננים, אשר אני קצפתי מעט, והמה עזרו לרעה. לכן כה אמר יהוה, שבתי לירושלים ברחמים: ביתי יבנה בה... וקו ינטה על ירושלים״ (זכריה א’ 16-12).PK 296.8

עתה צווה הנביא לנבא את הדברים הבאים: ״כה אמר יהוה צבאות: ‘עוד תפוצנה ערי מטוב; וניחם יהוה עוד את ציון, ובחר עוד בירושלים״ (פס’ 17).PK 296.9

או אז ראה זכריה את המעצמות ״אשר זרו את יהודה, את ישראל וירושלים,״ שסומלו על ידי ארבע קרניים. מיד לאחר מכן ראה ארבעה נגרים, שייצגו את הנציגים ששימשו ביד ה׳ לשם שיקום עמו ובית תפילתו. (פסוקים 21-18).PK 297.1

זכריה אמר: ״ואשא עיני וארא, והנה איש ובידו חבל מידה. ואמר: ׳אנה אתה הולך?׳ ויאמר אלי: ׳למוד את ירושלים, לראות כמה רחבה וכמה ארכה.׳ והנה המלאך הדובר בי יוצא; ומלאך אחר יצא לקראתו. ויאמר אליו: ׳רוץ דבר אל הנער הלז, לאמור: פרזות תשב ירושלים מרוב אדם ובהמה בתוכה. ואני אהיה לה, נאום יהוה, חומת אש סביב; ולכבוד אהיה בתוכה׳״ (זכריה ב׳ 9-1).PK 297.2

אלוהים ציווה שירושלים תיבנה מחדש; החזון על מדידת שטחה של ירושלים ניתן לנביא לשם אישוש פועלו של ה׳, אשר ינחם ויחזק את בניו הסובלים, ויקיים למענם את הבטחותיו על בריתו הנצחית.PK 297.3

ברוב אהבתו המגוננת הכריז ה׳ כי הוא יגונן על בני עמו ויהיה להם כ״חומת אש סביב;״ וכי באמצעותם תיחשף תהילתו לעיני כל בני האדם. הגדולות והנצורות שהוא עושה למען עמו ייוודעו בעולם כולו: ״צהלי ורוני יושבת ציון: כי גדול בקרבך קדוש ישראל״ (ישעיה י״ב 6).PK 297.4