Loading...
Larger font
Smaller font
Copy
Print
Contents

מלכי ונביאי ישראל

 - Contents
  • Results
  • Related
  • Featured
No results found for: "undefined".
  • Weighted Relevancy
  • Content Sequence
  • Relevancy
  • Earliest First
  • Latest First
    Larger font
    Smaller font
    Copy
    Print
    Contents

    עזרא, הכוהן והסופר

    כשבעים שנה משיבת ציון של קבוצת הגולים הראשונה בראשות זרובבל ויהושע, עלה לכס השלטון במלכות פרס ומדי ארתחשסתא לוניגמאנוס. שמו של מלך זה תועד בהיסטוריה התנ׳׳כית בהקשר של סדרת התערבויות מרשימות שבאו מיד ההשגחה. בימי שלטונו חיו ופעלו עזרא ונחמיה. בשנת 457 לפני הספירה הוציא המלך את הצו השלישי והאחרון לשיקום ירושלים. מלכותו חזתה בשיבת ציון על ידי קבוצת יהודים בראשות עזרא, בהשלמת חומות ירושלים בידי נחמיה ורעיו, בארגון מחדש של עבודות הקודש במקדש, ובתיקון הדתי הנרחב שכונן בידי עזרא ונחמיה.PK 311.1

    בתקופת שלטונו הממושך שב והפגין המלך חסד כלפי עם ה׳; הוא ראה בחבריו הנאמנים והאהובים, עזרא ונחמיה, אנשי אלוהים שהקים ה׳ למשימה מיוחדת.PK 311.2

    חווייתו של עזרא בזמן שחי עם הגולים שנותרו בבבל הייתה כה יוצאת דופן, שהיא משכה אליה את תשומת ליבו ואהדתו של המלך ארתחשסתא, שעימו שוחח עזרא בגילוי לב על גבורתו של אלוהי השמיים, ועל התכלית האלוהית בהשבת עם ישראל לירושלים.PK 311.3

    עזרא, שנמנה על בני אהרון, זכה בהכשרה שניתנה לכוהנים; בנוסף, הוא רכש בקיאות בכתבי הקוסמים, האסטרולוגים והחכמים בממלכת פרס ומדי.PK 311.4

    ואולם, הוא לא היה שבע רצון מחיי הרוח שלו. הוא ערג לקרבה יתרה עם אלוהים ולשיתוף פעולה מלא עימו; הוא כמה לחוכמה שתסייע לו לעשות את רצון ה׳. לפיכך, הוא ‘’הכין לבבו לדרוש את תורת יהוה ולעשות, וללמד בישראל חוק ומשפט׳׳ (עזרא ז׳ 10). תשוקה זו דרבנה אותו להתעמק בשקדנות בתולדות עם ה׳, על פי ספר מלכים וכתבי הנביאים. הוא חקר את הספרים ההיסטוריים והספרים הפיוטיים בכתובים כדי ללמוד מדוע ה׳ הניח לירושלים להיחרב, ולעמו לגלות לארץ אלילית.PK 311.5

    עזרא הקדיש מחשבה רבה לחוויותיו של עם ישראל מראשית דרכו, החל בהבטחה שניתנה לאברהם. הוא למד את ההנחיות והמצוות שניתנו לעם בהר סיני ובמהלך התקופה הארוכה של נדודיו במדבר. ככל שהתעמק בדרך שבה נהג ה׳ בבני ישראל, והבין את קדושת התורה שניתנה בהר סיני, ליבו נסער. מהפך עמוק התחולל בו, והוא החליט ללמוד היטב את ההיסטוריה המתועדת בכתובים, וזאת כדי להשתמש בידע זה כדי להביא לעמו ברכה ואור.PK 311.6

    עזרא התאמץ מאוד כדי להכשיר את ליבו למלאכה שעמדה לפניו. הוא חילה את פני ה׳ בכל ליבו ומאודו, במטרה לשמש מורה חכם בישראל. כשלמד להכניע את ליבו ורצונו לשליטת ה׳, הוא למד על בשרו את עקרונות ההתקדשות האמיתית, שבשנים מאוחרות יותר השפיעו רבות לא רק על בני הנעורים שביקשו ללמוד מפיו, אלא גם על כל בני האדם שהתוודעו אליו.PK 312.1

    אלוהים בחר בעזרא לשמש כלי שרת לרווחת עמו ישראל, כדי שהוא, ה׳, יוכל לחלוק לכהונה כבוד ולהשיב לה את התהילה שהתמעטה מאוד בתקופת הגלות. עזרא צמח לאדם מלומד וגדול בתורה. הוא היה ל“סופר מהיר בתורת משה״ (פס׳ 6). כישורים אלה הפכו אותו לאישיות בולטת במלכות פרס ומדי.PK 312.2

    עזרא שימש עתה כדוברו של ה׳; הוא לימד את כל הסובבים אותו על העקרונות השולטים בממלכת השמיים. ביתרת חייו, בשנים שבהן שהה בקרבת חצר מלך פרס ומדי או בירושלים, פועלו העיקרי היה כמורה. בזמן שלימד את האמיתות שצבר בחייו העמיקה מאוד חסידותו וגברה פעילותו להפצת דבר ה׳. הוא הפך לאדם חסיד וקנאי אף יותר מקודם. הוא שימש כעד ה׳, והעיד בפני העולם על כוחה של האמת המקראית לרומם את חיי היומיום. מאמציו לעורר עניין מחודש בכתובים ולהחיות את לימוד הכתובים, הונצחו לצמיתות בעזרת מפעל חייו ומאמציו השקדניים לשימור, העתקת והפצת הכתובים. הוא אסף את כל עותקי התורה שמצא, והללו הועתקו והופצו. כך זכה דבר ה׳ הטהור לתפוצה רבה, הגיע לידיהם של אנשים רבים והעניק להם ידע יקר מפז.PK 312.3

    אמונתו של עזרא שה׳ יעשה גדולות ונצורות בעבור עמו, המריצה אותו לספר לארתחשסתא על תשוקתו לשוב לירושלים כדי לעורר בקרב שבי ציון עניין מחודש בדבר ה׳, ולסייע לאחיו בבנייה מחדש של עיר הקודש.PK 312.4

    בזמן שעזרא הכריז על אמונו המלא באלוהי ישראל, אשר בכוחו להגן על עמו ולטפל בו בכפפות של משי, נגעו דבריו עמוקות בליבו של המלך. הוא הבין שבני ישראל שבו לירושלים כדי לשרת את ה׳; כה גדול היה בטחונו ביושרתו של עזרא, שהוא הפגין כלפיו חסד רב: הוא אישר את בקשתו, והעניק לו תשורות יקרות בעבור עבודת הקודש במקדש. הוא מינה אותו לנציג המיוחד של מלכות פרס ומדי, והעניק לו סמכויות נרחבות לביצוע המטרות שנצר בליבו.PK 312.5

    הצו שהוציא ארתחשסתא לונגימאנוס לבנייתה מחדש ולשיקומה של ירושלים (הצו השלישי מתום שבעים שנות הגלות), ראוי לציון בזכות ההתבטאויות המרשימות הכלולות בו על אודות אלוהי השמיים, ההכרה בהישגיו של עזרא, והליברליות של החירויות וההיתרים שהוענקו לשארית הפליטה.PK 312.6

    ארתחשסתא מתייחס לעזרא כאל ״ספר דברי מצוות יהוה וחוקיו על ישראל״, וכ״סופר תורת אלוהי השמיים.״ בעצה אחת עם יועציו העניק המלך תרומה נכבדה ״לאלוהי ישראל אשר בירושלים משכנו.״ בנוסף, הוא התחייב לממן את ההוצאות הכבדות של מפעל הבנייה, והורה לשלם אותם ״מבית אוצרות המלך״ (עזרא ז׳, פסוקים 11, 12, 15, 20).PK 313.1

    ארתחשסתא הכריז באוזני עזרא: ״אתה שלוח מלפני המלך ושבעת יועציו לחקור על יהודה וירושלים בתורת אלוהיך אשר בידיך״ (פס׳ 14). עוד הוא הכריז: ״כל אשר במצוות אלוהי השמיים ייעשה במסירות לבית אלוהי השמיים, שמא יהיה קצף על מלכות המלך ובניו״ (פסוק 23).PK 313.2

    בהיתר השיבה לארץ שנתן ארתחשסתא לבני יהודה, הוא קבע כי הכוהנים והלוויים יחזרו למשרת הכהונה, יערכו את טקסי הקודש הקדומים ויזכו שוב בזכויות היתר שניתנו להם מתוקף תפקידם. הוא הכריז: ״ולכם מודיעים, כי כל הכוהנים והלוויים, המשוררים, השוערים, הנתינים ועובדי בית האלוהים הזה, מס קרקע, מס גולגולת ומס המכס אין רשות להטיל עליהם.״ בנוסף, הוא הסמיך את עזרא למנות פקידים אזרחיים שיפקחו על העם בהתאם לתורת ישראל. הוא הכריז: ״ואתה עזרא, כחוכמת אלוהיך אשר בידך, מנה שופטים ודיינים, אשר יהיו דנים את כל העם אשר בעבר הנהר, את כל תורת אלוהיך; ומי שלא יודע - תודיעו לו. וכל אשר לא יהא עושה מצוות תורת אלוהיך ומצוות המלך - מהרה דין ייעשה בו, אם למוות, אם לגירוש, אם לעונש ממון ולמאסר״ (פסוקים 24-26).PK 313.3

    כך שכנע עזרא את המלך, ״כיד אלוהיו הטובה עליו״ לספק שפע של אמצעים ומשאבים לשיבת כל בני ישראל וכל הכוהנים והלוויים במלכות פרס ומדי שהתנדבו ללכת לירושלים. (פס׳ 9). כך זכו יהודי הגלות בהזדמנות לשוב לציון, כשבידם היתר לשבת בארצם ולכונן את עבודת הקודש וברשותם כספים למימון עבודת הקודש - כל הדרוש למימוש ההבטחות שניתנו לבית ישראל.PK 313.4

    צו זה שימח מאוד את האנשים שלמדו עם עזרא על מטרותיו של אלוהים לעמו. עזרא הכריז: ״ברוך יהוה, אלוהי אבותינו, אשר נתן כזאת בלב המלך, לפאר את בית יהוה אשר בירושלים. ועלי הטה חסד לפני המלך ויועציו, ולכל שרי המלך הגיבורים; ואני התחזקתי כיד יהוה אלוהי עלי, ואקבצה מישראל ראשים לעלות עימי״ (פסוקים 28,27).PK 313.5

    בכינון הצו בידי ארתחשסתא נחשפה ברכת יד ההשגחה. היו שזיהו זאת וניצלו את זכות השיבה לארץ בחסות המלך ובעזרת תנאים טובים כל כך. נקבע מקום מפגש, ובשעה היעודה נאספו בני העם שהשתוקקו לעלות לירושלים והתארגנו לקראת המסע הממושך. עזרא העיד: ״ואקבצם אל הנהר הבא אל אהוא, ונחנה שם ימים שלושה״ (עזרא ח׳ 15).PK 313.6

    עזרא ציפה שעם רב ישוב עימו לירושלים, אך מספרם של אלה שנענו לקריאתו היה מצומצם ומאכזב. לרבים מבני העם שרכשו בתים ואדמות בגולה לא היה שום רצון לוותר על רכושם. הם אהבו חיי נוחות ומותרות, ושמחו להישאר במקומם. הדוגמה הרעה שהם נתנו הייתה בעוכרי העם, שכן היו בעם אנשים שאלמלא דוגמה שלילית זו, היו בוחרים לחבור לגורלם של אלה שהחליטו לעלות לארץ ולצאת לדרך באמונה.PK 313.7

    בזמן שעזרא צפה בחבורה שנאספה לקראת המסע, הוא הופתע לגלות שבני לוי נעדרו ממנה. היכן הם בני השבט שהוקדש לשירות בקודש בבית ה׳? הלוויים היו אמורים להיות הראשונים שייענו לקריאה: ״מי לה׳ אלי!״ בתקופת הגלות ואחריה הוענקו להם זכויות יתר רבות. בגולה הם נהנו מחירות מלאה למלא את צרכיהם הרוחניים של בני עמם. נבנו בתי כנסת שבהם ערכו הכוהנים את טקסי התפילות וההלל ולימדו את העם. ניתן להם היתר לשמירת השבת ולעריכת טקסי הקודש הייחודיים לעם ישראל. ואולם, במרוצת השנים שחלפו מתום הגלות השתנו התנאים ומחויבויות חדשות רבות הוטלו על מנהיגי ישראל. בית המקדש בירושלים נבנה מחדש ונחנך; היה צורך בכוהנים רבים יותר לעריכת טקסי עבודת הקודש. בנוסף, התעורר צורך דחוף באנשי ה׳ שיתפקדו כמורי העם. זאת ועוד, היהודים שנשארו בבבל נמצאו בסכנה של הגבלת חירותם הדתית. באמצעות דברי הנביא זכריה, והתנסותם בעת האחרונה בתקופת הצרות שבאו בימי אסתר ומרדכי, קיבלו היהודים במלכות פרס ומדי אזהרות מפורשות לשוב לארצם. הגיע הזמן שבו היה מסוכן בעבורם להמשיך לחיות בקרב השפעות אליליות. לאור השינוי שחל בתנאים אלה, הכוהנים שחיו בבבל היו אמורים לזהות בכינון הצו קריאה מיוחדת בעבורם שזימנה אותם לשוב לירושלים לאלתר.PK 314.1

    המלך ושריו עשו מעל ומעבר למצופה בסלילת הדרך לשיבתם של בני ישראל והכוהנים לציון. הם העניקו להם שפע של אמצעים חומריים, אך היכן היו האנשים? בני לוי כשלו - אילו היו מצטרפים לאחיהם במסע לציון, הייתה להחלטתם השפעה מכרעת על רבים בעם שהיו נוהגים כדוגמתם.PK 314.2

    אדישותם המוזרה של בני לוי מהווה עדות מצערת ליחסם של בני ישראל בבבל לתכלית ה׳ לעמו.PK 314.3

    פעם נוספת פנה עזרא אל הלוויים בשגרו אליהם הזמנה בהולה להצטרף לחבורת העולים. על מנת להדגיש את חשיבותה של פעולה מהירה, הוא שלח את איגרתו בידי אחדים מ״ראשי העם״ ואנשים ״מבינים״ (כלומר, אנשים נבונים). (עזרא ז׳ 28 ; ח׳ 16).PK 314.4

    בזמן שהנוסעים המתינו עם עזרא, מיהרו שליחים נאמנים אלה אל העם ובידם הבקשה: ״להביא לנו משרתים לבית אלהינו״ (עזרא ח׳ 17). הבקשה נענתה; אחדים מן המהססים החליטו לשוב לציון. בסך הכול, כארבעים כוהנים ומאתיים ועשרים נתינים, אנשים שעזרא יכול היה להסתמך עליהם בתור שרים חכמים ומורים ועוזרים טובים, הובאו למחנה.PK 314.5

    עתה הכול היה מוכן לקראת היציאה לדרך. ציפה להם מסע ממושך שיארך מספר חודשים. הגברים הביאו איתם את נשותיהם וילדיהם, את רכושם וכספם, ואת התרומה הנכבדה מאוצר המלך בעבור המקדש ועבודות הקודש. עזרא היה מודע לכך שאויבים ארבו בדרך, מוכנים ומזומנים לשדוד ולהשמיד אותו ואת שיירתו; ואף על פי כן, הוא לא ביקש מן המלך לשלוח כוח חמוש שילווה אותם ויגן עליהם. הוא הסביר: ׳׳כי בושתי לשאול מן המלך חיל ופרשים, לעזרנו מאויב בדרך; כי אמרנו למלך לאמור, יד אלוהינו על כל מבקשיו לטובה, ועוזו ואפו על כל עוזביו” (פס׳ 22).PK 314.6

    כאן מצאו עזרא ורעיו הזדמנות לרומם את שמו של אלוהים לפני עובדי האלילים.PK 315.1

    אם בני ישראל יפגינו אמונה איתנה במנהיגם האלוהי, תתחזק האמונה בכוחו של אלוהים-חיים בקרב הגויים. לפיכך, הם החליטו לתלות את מבטחם באלוהים בלבד. הם לא יבקשו מן המלך חיל משמר. הם לא יתנו לגויים הזדמנות לזקוף את גבורת האדם לתהילה השייכת אך ורק לאלוהים. הם לא רצו לעורר בליבם של חבריהם עובדי האלילים ולו ספק קל בביטחונם הרב באלוהים, אלוהי ישראל. הם ידעו שעוצמה והגנה לא יושגו באמצעות עושר, וגם לא באמצעות כוחם והשפעתם של עובדי אלילים; עוצמה והגנה יושגו אך ורק באמצעות חסד ה׳. הם ידעו שרק על ידי שמירת תורת ה׳ לעיני הגויים והשתדלותם לציית לה, הם יהיו מוגנים.PK 315.2

    תובנות חשובות אלה שבעזרתן הם ימשיכו ליהנות מהגנתה ומברכותיה של יד ההשגחה, נסכו חגיגיות רבה מן הרגיל בטקס ההקדשה שערכו עזרא ורעיו לחסידי ה׳ הנאמנים מיד לפני היציאה לדרך. עזרא העיד בנוגע לחוויה זו: “ואקרא שם צום על הנהר אהוא, להתענות לפני אלוהינו, לבקש ממנו דרך ישרה, לנו ולטפנו ולכל רכושנו... ונצומה ונבקשה מאלוהינו על זאת; ויעתר לנו׳׳ (פסוקים 21, 23).PK 315.3

    ואולם, ברכת ה׳ לא ביטלה את הצורך בנקיטת זהירות, במחשבה לקראת הבאות ובתכנון מוקדם. כאמצעי זהירות מיוחד לשמירה על האוצר שנשאו עימם, עזרא הבדיל “משרי הכהנים, שניים עשר איש” - אנשים שדבקותם ונאמנותם הוכחו - והפקיד אותם עליו: ׳׳ואשקלה להם את הכסף ואת הזהב ואת הכלים - תרומת בית אלוהינו, ההרימו המלך ויעציו ושריו, וכל ישראל הנמצאים.” על אנשים אלה הוטלה המחויבות הקדושה לשמש כשומרים ערניים ודרוכים של אוצר המקדש שהופקד תחת חסותם. עזרא הכריז: “ואומרה אליהם, אתם קודש ליהוה, והכלים קודש; והכסף והזהב נדבה ליהוה אלוהי אבותיכם. שיקדו ושימרו, עד תשקלו לפני שרי הכוהנים והלוים ושרי האבות לישראל בירושלים: הלישכות בית יהוה” (פסוקים 25,24, 28, 29).PK 315.4

    משנה הזהירות שנקט עזרא בנשיאת ובשמירת אוצר ה׳, מלמדנו לקח חשוב הראוי ללימוד מעמיק. רק אנשים שנמצאו נאמנים וראויים לאמון נבחרו על ידו; הללו קיבלו הנחיות מפורשות בנוגע למחויבות שהוטלה עליהם. מינויים של השרים הנאמנים לתפקיד אוצרי כלי הקודש ואוצר ה׳, העיד כי עזרא זיהה את הנחיצות ואת הערך הרב של סדר וארגון בעבודת ה׳.PK 315.5

    במהלך הימים הספורים שבהם השתהו בני הגלות על גדות הנהר, הושלמו כל ההכנות לקראת המסע הממושך, והחבורה הצטיידה בכל הציוד והמצרכים הדרושים לדרך. עזרא כותב: ״ונסעה מנהר אהוא, בשניים עשר לחודש הראשון, ללכת ירושלים; ויד אלוהינו היתה עלינו, ויצילנו מכף אויב ואורב על הדרך’ (פס׳ 31). המסע - שארך כארבעה חודשים - הצריך התקדמות איטית בגלל ההמון הרב שליווה את עזרא, שמנה כמה אלפים, כולל נשים וילדים. אך המסע היה בטוח ומוצלח; האויב שארב בדרך רוסן, והכול הגיעו לירושלים בריאים ושלמים ביום הראשון של החודש החמישי, בשנה השביעית למלכות ארתחשסתא.PK 315.6

    Larger font
    Smaller font
    Copy
    Print
    Contents