תחייה רוחנית

עזרא הגיע לירושלים ברגע הנכון. היה צורך גדול בנוכחותו ובהשפעתו. ביאתו הפיחה אומץ ותקווה בלב רבים, אנשים שליבם שח מזה זמן רב תחת קשיים. מאז שיבת חבורת הגולים הראשונה בראשות זרובבל ויהושע, למעלה משבעים שנה קודם לכן, הושלמו מיזמים רבים. הקמתו מחדש של בית המקדש הסתיימה וחומות העיר תוקנו חלקית. ואולם, נותרו עדיין דברים רבים שלא נעשו. בקרב שבי ציון שחזרו לירושלים בשנים קודמות היו רבים שדבקו בה׳ כל ימי חייהם. אך רבים מצאצאיהם שכחו את קדושת תורת ה׳. אפילו אחדים מן האנשים שבידיהם הופקדו מחויבויות קדושות, חיו בחטא בפרהסיה. דרכם הרעה נטרלה את מאמציהם של חסידי ה׳ שניסו לקדם את מטרותיו; וכל עוד התבצע חילול בוטה כזה של התורה, בלא שנשמעה שום תוכחה, ברכת השמיים לא תשרה על העם.PK 317.1

בחסד ה׳, האנשים ששבו לארץ בחברת עזרא הקדישו זמן מיוחד להתייחדות עם ה׳. החוויות שהם חוו במסעם מבבל בהיותם חסרי הגנה, לימדו אותם לקחים רוחניים עמוקים. רבים מהם צמחו באמונה; כאשר הם התערבבו עם בני העם המיואשים והאדישים שחיו בירושלים, השפעתם הייתה גורם חשוב בתיקון שכונן זמן מה לאחר מכן.PK 317.2

ביום הרביעי להגעתם חילקו האוצרים את אוצרות הזהב והכסף וכלי הקודש בין הממונים על המקדש. הם עשו זאת בנוכחות עדי ראיה ובדייקנות קפדנית. כל פריט נבדק ‘׳במספר במשקל” (עזרא ח׳ 34).PK 317.3

בני הגלות ששבו לארץ עם עזרא העלו ׳׳עולות לאלוהי ישראל׳׳, ששימשו כעולות חטאת וכמחווה להכרת הטובה וההודיה שלהם על ההגנה שסיפקו להם מלאכי ה׳ הקדושים במהלך המסע: “ויתנו את דתי המלך לאחשרדפני המלך, ופחוות עבר הנהר; ונשאו את העם ואת בית האלוהים” (פסוקים 35, 36).PK 317.4

בתוך זמן קצר, אחדים מראשי ישראל באו אל עזרא ובפיהם תלונה חמורה. אחדים מבני העם ומן “הכוהנים והלוים” חיללו את מצוות ה׳ הקדושות בכך שהתחתנו עם העמים השכנים. לעזרא דווח: “כי נשאו מבנותיהם להם ולבניהם, והתערבו זרע הקודש בעמי הארצות; ויד השרם והסגנים היתה במעל הזה - ראשונה׳׳ (עזרא ט׳ 1, 2).PK 317.5

עזרא, שהרבה להתעמק בסיבות שהביאו לגלות בבל, ידע כי כפירתה של ישראל הייתה קשורה רבות להתרועעותם של בני ישראל עם עמים עובדי אלילים. הוא הבין שאילו בני ישראל היו שומרים את צו ה׳, שהורה להם להיבדל מן העמים השכנים, היו נחסכות מהם חוויות עגומות ומשפילות רבות. עתה, כשנוכח לדעת שאנשי המעלה בעם התעלמו מלקחי העבר, והעזו לחלל את המצוות שניתנו לעם ישראל כדי לשמור עליו מפני כפירה, ליבו סער בקרבו. הוא הגה בטובו ובחסדו של ה׳ שנתן לעמו דריסת רגל בארץ מולדתו, וליבו נמלא זעם מוצדק וצער רב על אי הכרת הטובה של עמו. וכך אמר: ״וכשמעי את הדבר הזה, קרעתי את בגדי ומעילי; ואמרטה משיער ראשי וזקני, ואשבה משומם.PK 318.1

״ואלי יאספו כל חרד בדברי אלוהי ישראל, על מעל הגולה; ואני ישב משומם עד למנחת הערב.״ (פסוקים 3, 4).PK 318.2

בשעת מנחת הערב קם עזרא, קרע בשנית את בגדו ומעילו, נפל על ברכיו ושפך את ליבו ומשא נשמתו בתפילה ובתחנונים לפני השמיים. בהושיטו ידיו אל ה׳, הכריז: ״אלוהי, בשתי ונכלמתי להרים אלוהי פני אליך: כי עונתינו רבו למעלה ראש, ואשמתנו גדלה עד לשמים.״PK 318.3

״מימי אבותינו, אנחנו באשמה גדלה עד היום הזה; ובעונתינו נתנו אנחנו, מלכינו, כוהנינו ביד מלכי הארצות, בחרב בשבי ובביזה ובבושת פנים, כהיום הזה. ועתה כמעט רגע היתה תחנה מאת יהוה אלוהינו, להשאיר לנו פליטה ולתת לנו יתד במקום קודשו, להאיר עינינו אלוהינו, ולתתנו מחיה מעט בעבודתנו. כי עבדים אנחנו, ובעבודתנו לא עזבנו אלוהינו; ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס לתת לנו מחיה, לרומם את בית אלוהינו ולהעמיד את חרבותיו, ולתת לנו גדר ביהודה ובירושלים.PK 318.4

״ועתה, מה נאמר אלוהינו אחרי זאת? כי עזבנו מצוותיך, אשר צוית ביד עבדיך הנביאים... ואחרי כל הבא עלינו במעשינו הרעים ובאשמתנו הגדולה. כי אתה אלוהינו חשכת למטה מעוננו ונתתה לנו פליטה כזאת. הנשוב להפר מצותיך ולהתחתן בעמי התועבות האלה? והלוא תאנף בנו עד כלה, לאין שארית ופליטה. יהוה אלוהי ישראל, צדיק אתה: כי נשארנו פליטה כהיום הזה; הננו לפניך באשמתינו, כי אין לעמוד לפניך על זאת.״ (פסוקים 15-6).PK 318.5

צערם של עזרא ורעיו על הרעות החולות שחלחלו בחשאי אל לב עבודת האל, נגע בליבם של בני העם וחולל חזרה בתשובה. רבים מן החוטאים הושפעו עמוקות מצערם, כנאמר: ״בכו העם, הרבה בכה״ (עזרא י׳ 1). הם החלו להבין, במידת מה, את גודל שפלות חטאם ואת תיעובו של ה׳ ממנו. הם ראו את קדושתה של התורה שניתנה בסיני מפי ה׳, ורבים מהם התחלחלו מן המחשבה על עוונותיהם.PK 318.6

אחד הנוכחים, שכניה שמו, אישש את נכונות הדברים שאמר עזרא. הוא התוודה: ״אנחנו מעלנו באלהינו, ונשב נשים נטכריות מעמי הארץ; ועתה יש מקווה לישראל על זאת.״ הוא הציע שכל החוטאים יכרתו ברית עם ה׳, ישובו מחטאיהם, ודינם ייחרץ על פי ה״תורה״. הוא הפציר בעזרא: ״קום, כי עליך הדבר, ואנחנו עימך: חזק ועשה.״ ״ויקם עזרא, וישבע את שרי הכהנים, הלוים וכל ישראל, לעשות כגיבור הזה, וישבעו.״ (פסוקים 4 , 5).PK 318.7

זו הייתה תחילתו של תיקון רוחני נפלא. בסבלנות אין קץ, ברוב טקט ובהתחשבות קפדנית בזכויות וברווחת הפרט, חתרו עזרא ורעיו להשיב את החוזרים בתשובה אל דרך הישר. עזרא, מעל הכול, היה מורה התורה; בזמן שבחן בתשומת לב כל מקרה ומקרה לגופו [של נישואי תערובת], הוא ביקש להרשים את בני העם בקדושת התורה ובברכות שיורעפו עליהם דרך ציות למצוותיה.PK 319.1

בכל מקום שבו פעל עזרא התעוררה תחייה של לימוד הכתובים. מורים מונו כדי ללמד את העם; תורת ה׳ רוממה וזכתה לכבוד רב. ספרי הנביאים נלמדו לעומק, והנבואות שניבאו את ביאת המשיח הפיחו תקווה ונחמה בלבבות עצובים ויגעים רבים.PK 319.2

למעלה מאלפיים שנה חלפו מאז שעזרא ״הכין לבבו לדרוש את תורת יהוה ולעשות״ (עזרא ז׳ 10), ועם זאת, פרק הזמן הממושך שחלף לא הפחית את השפעת מופת חסידותו. במהלך הדורות העניק תיעוד חייו, שהוקדשו לשירות ה׳, השראה לאנשים רבים שהחליטו ״לדרוש את תורת יהוה ולעשות.״PK 319.3

מניעיו של עזרא היו נעלים וקדושים; כל מעשיו נבעו מאהבה עמוקה לנשמות בני האדם. החמלה והרוך שהפגין כלפי החוטאים, שחטאו בזדון או בשוגג, אמורים לשמש שיעור מאלף לכל המבקש לכונן תיקון רוחני. משרתי ה׳ אמורים לעמוד איתנים כסלע כשמדובר בעקרונות הצדק; ואולם, עליהם אף להפגין אהדה ואורך רוח. בדומה לעזרא, עליהם ללמד את החוטאים את דרך החיים הטובה על ידי הסתמכות על עקרונות המהווים את התשתית של דרך הישר.PK 319.4

בדור זה, כשהשטן באמצעות נציגיו הרבים מבקש לעוור את עיני בני האדם למצוותיה המחייבות של תורת ה׳, יש צורך במאמינים שיעוררו אנשים רבים להיות ״חרדים במצוות אלוהינו״ (עזרא י׳ 3). יש צורך במתקני דת אמיתיים, שיכוונו את החוטאים אל מעניק התורה הכביר, וילמדו אותם כי ״תורת יהוה תמימה, משיבת נפש״ (תהילים י״ט 8). יש צורך במאמינים הבקיאים בכתבי הקודש ודבקים בהם, שכל מילה וכל צעד שלהם מרוממים את צווי ה׳, ואשר בחפצם לחזק את האמונה. דרושים מורים שיעוררו השראה בלבבות בני האדם ליראת כבוד ולאהבת כתבי הקודש.PK 319.5

החטא והרשע הרווחים בימינו נובעים במידה רבה מהיעדר לימוד הכתובים ומאי ציות למצוותיהם. שכן כאשר מתעלמים מדבר ה׳, ניטל כוחו לרסן את יצר הרע ואת התאוות הרעות המקננות בלב האדם, שהרי ״מי שזורע בשדה בשרו, מן הבשר יקציר כליון״ (גלט׳ ו׳ 8).PK 319.6

ההתעלמות מכתבי הקודש הובילה להתרחקות מתורת ה׳. הדוקטרינה שעל פיה בני האדם שוחררו מעול התורה, ולפיכך פטורים הם מציות לצווי ה׳, החלישה את עוצמת החובה המוסרית, ופרצה את שערי הסכר של החטא, שעתה מציף את העולם.PK 319.7

הפקרות, הוללות ושחיתות שוטפות את העולם כנחשולי שיטפון כביר. בכל מקום אנו רואים קנאה, תאוות בצע, מזימות רעות, צביעות, ניכור, חיקוי, בגידה באמון, סכסוכים והתמכרות לתאוות. דומה שמערכת העקרונות והתורות הדתיות, האמורה לשמש כתשתית וכמסגרת של החברה, מתנודדת באי יציבות ועומדת לקרוס בכל רגע.PK 320.1

בימים האחרונים בתולדות העולם, הקול שדיבר במעמד הר סיני, עדיין מכריז: ״לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני״ (שמות כ׳ 2). האדם מתריס נגד ה׳ ועושה את רצונו בניגוד לרצון ה׳, אך נבצר ממנו להשתיק את צו ה׳. הנפש האנושית אינה יכולה להתחמק ממחויבותה לכוח עליון.PK 320.2

ישנן כיום אינספור תיאוריות והשערות; האדם מנסה להציב את המדע נגד התגלות ה׳, וכך לבטל את תורת ה׳. אך צו ה׳ רם וחזק יותר: ״׳ליהוה אלוהיך תשתחוה ואותו לבדו תעבוד״ (מתי ד׳ 10).PK 320.3

לא ניתן להחליש או לחזק את תורת ה׳. כפי שהתורה ניתנה, כך היא עומדת גם היום. מאז ומעולם הייתה התורה קדושה, ישרה, טובה וכלילת שלמות, וכך היא תישאר תמיד. לא ניתן לבטלה או לשנותה. האדם יכול ל״כבד״ או ל״חלל״ אותה, אך אין בכך כדי לגרוע ממנה, לפגום בה או לשנות אותה.PK 320.4

העימות הגדול האחרון בין האמת לשקר ייערך בין צווי ה׳ וחוקי האדם. אנו נכנסים כעת לשדה הקרב הזה; קרב הנערך לא בין כנסיות יריבות המתחרות על עליונות, אלא בין אמונה בכתבי הקודש לאמונות המבוססות על אגדות ומסורות. אויבי ה׳ שחברו יחדיו נגד האמת פועלים עכשיו. דבר ה׳ הקדוש, שנמסר לנו מדור לדור במחיר יקר של סבל ושפיכות דמים, כמעט אינו זוכה להערכה. רק מתי מעט מקבלים את דבר ה׳ כחוקת חיים. בגידה וחוסר נאמנות רווחים במידה מבהילה, לא רק בעולם, אלא גם בקהילת המשיח. מאמינים רבים מתכחשים לעיקרי האמונה אשר מהווים את עמודי התווך של האמונה המשיחית. העובדות הנשגבות של מעשה הבריאה, פרשת החטא הקדמון, מעשה הכפרה, נצחיותה של התורה - כפי שהוצגו בידי מחברי כתבי הקודש בהשראת רוח ה׳ - כל אלה נדחים, הלכה למעשה, בידי חלק גדול מן העולם הנוצרי.PK 320.5

רבבות בני אדם המתגאים בידע שלהם, רואים בהסתמכות מוחלטת על כתבי הקודש מתוך אמונה שלמה אך ורק הוכחה לחולשה; הוכחה המסייעת להם למצוא פגמים וסתירות בכתבי הקודש, ולהפריך את האמיתות החשובות ביותר.PK 320.6

שומה על המשיחיים להתכונן לקראת מה שבמהרה יפרוץ ויכה את העולם בתדהמה עזה; בהכנה זו, עליהם לשקוד על לימוד דבר ה׳ ולחתור לחיות על פי מצוות ה׳. סוגיות הנצח הכבירות דורשות מאיתנו להתעלות מעל דת מדומה, דת של מילים ופולחנים, הכובלת את האמת בחצר האחורית. ה׳ קורא לנו לחולל תחייה ותיקון. רק דברי כתבי הקודש אמורים להישמע מעל הבימות בבתי המדרשים ובקהילות. אולם כתבי הקודש איבדו מכוחם, והדבר מתבטא בהידרדרות חיי הרוח. דרשות רבות בימינו אינן חדורות באותה התגלות אלוהית, המעוררת את המצפון ומחייה את הנשמה. מאזיני הדרשות הללו אינם יכולים לומר: “הרי לבנו היה בוער בקרבנו כשדיבר אלינו בדרך ופתר לנו את הכתובים!” (לוקס כ״ד 32). אנשים רבים זועקים לאלוהים-חיים מתוך כמיהה עזה לשכינתו. הניחו לדבר ה׳ לדבר אל לבכם. הניחו לאלה ששמעו אך ורק מסורות בני אדם, תיאוריות ופתגמים אנושיים, לשמוע את קולו של האל האחד והיחיד, אשר בכוחו לחדש את הנפש ולהנחילה חיי נצח.PK 320.7

אור גדול זורח עלינו מאבות האומה ונביאיה. דברים נשגבים נאמרו על ציון, עיר האלוהים. ה׳ יעד שאור גדול יזרח מחסידיו אשר חיים בימינו. אם קדושי התנ״ך נשאו עדות כה מאירה ומופתית של דבקות וחסידות, האם אלה שאור גדול יותר זורח עליהם, אור שנצבר במשך הדורות, אינם אמורים לשאת עדות מרשימה יותר על כוחה של האמת? נבואות ה׳ המהוללות, המאירות, שופכות את אורן על דרכנו. סמל הכפרה מצא את ייצוגו והתגשמותו במותו של בן האלוהים. המשיח שקם לתחייה הכריז מעל קברו הפתוח: “אני התחיה והחיים!״ (יוחנן י״א 25). המושיע שלח את רוח קודשו לעולם כדי להזכיר לנו את כל דבריו ותורתו. בדרך נס שהתחולל בגבורתו, השתמר דברו הכתוב במהלך הדורות.PK 321.1

מתקני הדת שהרימו קולם במחאה (באנגלית protest, מכאן שמו של הזרם הפרו¬טסטנטי), האמינו כי אלוהים קרא להם להאיר את העולם באורה של הבשורה; לשם כך, הם היו מוכנים להקריב את רכושם וחירותם, ואפילו את חייהם. הבשורה בושרה בכל קצווי תבל לנוכח רדיפות ומוות. דבר ה׳ נמסר לבני האדם; כל המעמדות, הג¬בוהים והנמוכים, העשירים והעניים, המשכילים והבורים, למדו אותו בלהיטות. האם אנו, המצויים בעיצומו של המאבק האחרון בעימות הגדול, מסורים לדבר שהופקד בידנו כפי שמתקני הדת הקדומים היו מסורים למשימתם?PK 321.2

״תיקעו שופר בציון; קדשו צום, קראו עצרה. איספו עם, קדשו קהל, קיבצו זקנים, איספו עוללים... בין האולם ולמזבח יבכו הכוהנים, משרתי יהוה; ויאמרו: ׳חוסה יהרה על עמך, ואל תיתן נחלתך לחרפה...׳״PK 321.3

“שובו עדי בכל לבבכם; ובצום ובבכי ובמספד. וקרעו לבבכם ואל בגדיכם, ושובו אל יהוה אלוהיכם: כי חנון ורחום הוא, ארך אפים ורב חסד, וניחם על הרעה. מי יודע, ישוב וניחם והשאיר אחריו ברכה?” (יואל ב׳ 17-15, 14-12).PK 321.4