Loading...
Larger font
Smaller font
Copy
Print
Contents

מלכי ונביאי ישראל

 - Contents
  • Results
  • Related
  • Featured
No results found for: "undefined".
  • Weighted Relevancy
  • Content Sequence
  • Relevancy
  • Earliest First
  • Latest First
    Larger font
    Smaller font
    Copy
    Print
    Contents

    תוכחה על עושק

    חומת ירושלים טרם הושלמה כשנודע לנחמיה על מצבם העגום של עניי עמו. בארץ יהודה הלא-מיושבת הוזנח עיבוד האדמה במידה ניכרת. זאת ועוד, בשל אנוכיותם של חלק מן הגולים ששבו ליהודה, ברכת ה׳ לא שרתה על אדמתם ונוצר מחסור בתבואה.PK 332.1

    העניים נאלצו לקנות תבואה ומוצרי מזון בהקפה ובמחירים מופקעים, ובנוסף, ללוות כספים בריבית קצוצה כדי לשלם את המסים הכבדים שהטיל מלך פרס. מה שהחריף את מצוקת העניים היה העובדה שעשירי העם ניצלו את נזקקותם, וכך התעשרו על חשבונם.PK 332.2

    ה׳ ציווה על ישראל באמצעות משה, שכל שנה שלישית ייאסף מעשר לטובת העניים; הוא סיפק למענם אמצעי נוסף: שנת שמיטה שתחול אחת לשבע שנים, במהלכה האדמה לא תעובד והיבול שיצמח מאליו ייוותר בשדות למען העניים.PK 332.3

    אילו עשירי העם היו מקדישים את התרומות הללו בחפץ לבל רווחת העניים ולמימון מעשי חסד אחרים, הם היו נזכרים בכל פעם מחדש באמיתה שהכול שייך לאלוהים, והיו זוכים בהזדמנות לשמש מקור לברכת הזולת. הייתה זו תכלית ה׳ שבני ישראל יקבלו הכשרה רוחנית שתצמית את אנוכיותם ותפתח בהם אופי אצילי ושאר-רוח.PK 332.4

    אלוהים אף ציווה דרך משה: ״אם כסף תלוה את עמי, את העני עימך, לא תהיה לו כנשה; לא תשימון עליו נשך.״ ״לא תשיך לאחיך נשך כסף, נשך אוכל, נשך כל דבר אשר ישך״ (שמות כ״ב 25-24; דברים כ״ג 20). ה׳ שב ואמר מפורשות: ״כי יהיה בך אביון מאחד אחיך, באחד שעריך בארצך, אשר יהוה אלוהיך נתן לך, לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון. כי פתח תפתח את ידך לו; והעבט תעביטנו די מחסרו, אשר יחסר לו.״ ״כי לא יחדל אביון מקרב הארץ; על כן אנוכי מצווך לאמור: פתח תפתח את ידך לאחיך, לעניך ולאביונך בארצך״ (דברים ט״ו 7, 8, 11).PK 332.5

    בשנים שאחרי שיבת גלות בבל פעלו עשירי העם בניגוד גמור לצווי ה׳. כאשר העניים נאלצו ללוות כדי לשלם את מסי המלך, העשירים הם שהלוו להם את הכסף ואף גבו מהם ריבית ונשך. הם משכנו את אדמות העניים, וכך הביאו את בישי המזל הללו לעוני מרוד. רבים נאלצו למכור את בניהם ובנותיהם לעבדות; דומה שאפסה כל תקווה לשיפור מצבם; דומה שלא הייתה שום דרך לפדות את ילדיהם או את אדמותיהם, שלא היה להם שום סיכוי זולת הידרדרות רבה יותר, מצוקה הולכת וגוברת, דלות נצחית ושעבוד אינסופי. אך הם היו בני אותה אומה וילדיהם היו בני אותה ברית, בדיוק כמו אחיהם העשירים שגורלם שפר עליהם.PK 332.6

    בצר להם פנו בני העם אל נחמיה וסיפרו לו על מצבם. הם אמרו: “והנה אנחנו כובשים את בנינו ואת בנותינו לעבדים, ויש מבנותינו נכבשות ואין לאל ידנו, ושדותינו וכרמינו, לאחרים.”PK 333.1

    כששמע נחמיה על הדיכוי האכזר, הוא נמלא חמת זעם. כך אמר: “ויחר לי מאוד כאשר שמעתי את זעקתם ואת הדברים האלה.” הוא הבין שעל מנת לבטל את מנהג העושק הנורא הזה, עליו לנקוט עמדה נחרצת לצד הצדק. במרץ בלתי נלאה ובנחישות האופייניים לו, החל לפעול לשיפור מצבם של אחיו.PK 333.2

    העובדה שהעושקים היו עשירי העם ושתמיכתם הועילה רבות לשיקום העיר, לא השפיעה כהוא זה על נחמיה. הוא הוכיח בחריפות את שרי ונכבדי העם, וכאשר כינס אספת עם גדולה הציג בפניהם את צווי ה׳ הדנים ביחס לעניים.PK 333.3

    הוא הסב את תשומת ליבם לאירועים שהתרחשו במלכות המלך אחז. הוא חזר על התוכחות ששלח ה׳ לישראל בעת ההיא כדי לגנות ולהוכיח את בני עמו על אכזריותם ושעבודם.PK 333.4

    עקב התמסרותם לעבודת אלילים נמסרו בני יהודה לידיהם של אחיהם בני ישראל, שהיו שקועים אפילו יותר מהם בעבודת אלילים. בני ישראל הפגינו את עוינותם באמצעות טבח של רבבות בני יהודה ושביית כל הנשים והילדים, בהם התכוונו להשתמש כעבדים ושפחות או למכור אותם לעבדות בידי הגויים.PK 333.5

    בשל חטאי יהודה, ה׳ לא התערב כדי למנוע את המלחמה; ואולם, באמצעות עודד הנביא גינה ה׳ את התוכנית האכזרית של הצבא המנצח: “ועתה בני יהודה וירושלים, אתם אומרים לכבוש לעבדים ולשפחות לכם; הלא רק אתם עימכם אשמות ליהוה אלוהיכם” (דברי הימים ב כ“ח 10). עודד הזהיר את בני ישראל מפני זעמו של ה׳ שניצת נגדם ומהעונשים שימיט עליהם בשל דרכם הרעה, חוסר מוסריותם ושעבוד אחיהם. בשומעם את המילים הללו עזבו החיילים את השבויים ואת השלל לפני שרי העם וכל העדה. או אז, אחדים מראשי שבט אפרים קמו, “ויחזיקו בשביה, וכל מערומיהם הלבישו מן השלל וילבשם, וינעלום, ויאכלום, וישקום, ויסוכום, וינהלם בחמורים לכל כושל, ויביאום ירחו, עיר התמרים, אצל אחיהם” (פס׳ 15).PK 333.6

    נחמיה ורעיו פדו כמה מאחיהם היהודים שנמכרו לגויים; עתה הציב נחמיה את הדוגמה הזו בניגוד חד להתנהגותם של משעבדי אחיהם לשם השגת רווח חומרי. הוא הוכיח אותם: “לא טוב הדבר אשר אתם עושים: הלוא ביראת אלוהינו תלכו, מחרפת הגוים אויבינו.”PK 333.7

    נחמיה הסביר שיכול היה לדרוש מן העם, בחסות ובסמכות מלך פרס, תרומות גדולות לתועלתו האישית. אך תחת זאת, הוא אפילו לא לקח את מה שהגיע לו בצדק, אלא נתן ביד רחבה כדי להקל על העניים את סבלותיהם. הוא האיץ בראשי יהודה האשמים בעושק לחדול מחטאיהם, להשיב לעניים את אדמותיהם ואת סכומי הכסף הגדולים שגבו מהם, ולהעניק להם הלוואות ללא ביטחונות, משכון או ריבית.PK 334.1

    מילים אלה נאמרו בנוכחות העדה כולה. אילו בחרו המנהיגים להצדיק את עצמם, הייתה להם הזדמנות לעשות זאת. אך הם לא העלו שום תירוץ. הם הכריזו: ״נשיב, ומהם לא נבקש. כן נעשה, כאשר אתה אומר.״ בשומעו זאת, השביע אותם נחמיה בנוכחות הכוהנים: ״ואשביעם לעשות כדבר הזה.״ ״ויאמרו כל הקהל אמן, ויהללו את יהוה, ויעש העם כדבר הזה.״PK 334.2

    ניתן להפיק לקח חשוב מסיפור זה. ״הלא שורש כל הדעות הוא אהבת הכסף״ (טימ״א ו׳ 10). בדורנו, התשוקה לממון ותאוות הבצע הפכו להתמכרות. עושר מושג לעתים קרובות דרך הונאה. רבבות בני אדם הסובלים עוני ומחסור נאלצים לעבוד קשה תמורת משכורת דלה, ואין ידם משגת לרכוש את צרכי החיים הבסיסיים ביותר. עמל, מחסור וחוסר תקווה לשיפור המצב, מעיקים על העול הכבד הרובץ עליהם. אכולי דאגה ומדוכאים, הם אינם יודעים למי לפנות לעזרה. וכל זה באשמת העשירים, המבקשים להגדיל את עושרם ובזבזנותם, ולהתמכר לתשוקתם לצבור עוד ועוד נכסים וכספים!PK 334.3

    אהבת הממון ואהבת הראוותנות הפכו את העולם למאורת גנבים ושודדים. כתבי הקודש מתארים את החמדנות והדיכוי שישררו בעולם ממש לפני ביאת המשיח השנייה. יעקב כותב: ״הוי העשירים, בכו והילילו על הצרות הבאות עליכם... אוצר אצרתם לאחרית הימים! הנה זועק שכר הפועלים קוצרי שדותיכם, אשר הלינותם אותו, וצעקת הקוצרים באה באוזני ה’ צבאות. חייתם בארץ חיי תענוגות והוללות; סעדתם את לבכם כמו ביום זבח. הרשעתם והרגתם את הצדיק והוא אינו קם עליכם.״ (איגרת יעקב, פרק ה׳ פסוקים 1, 6-3).PK 334.4

    אפילו בקרב אנשים המתיימרים להתהלך ביראת ה׳, ישנם כאלה שהולכים בדרכם של שרי ישראל. משום שבכוחם לעשות זאת, הם גובים כספים רבים יותר מן הנדרש, וכך הופכים לנושים ולמשעבדים. תורת ישראל מבוזה בשל אהבת הבצע והבוגדנות המופגנות בחייהם של אנשים הנושאים את שם המשיח, וכן משום שקהילת המשיח נוצרת ברשימותיה את שמות חסידיה שהשיגו את נכסיהם במעשי עוולה.PK 334.5

    בזבזנות, ראוותנות, שאפתנות ועושק משחיתים את אמונתם של רבים ומצמיתים את רוחניותם. קהילת המשיח אחראית במידה רבה לחטאי חבריה. היא נותנת את הסכמתה לרוע כאשר היא אינה נושאת את קולה נגדו.PK 334.6

    המנהגים הרווחים בעולם אינם משמשים קני מידה לתלמיד המשיח. הוא אינו אמור לחקות את מנהגי העולם הערמומיים, את שאפתנותו ואת העושק המתבצע בו. כל מעשה עוול נגד אחינו בני האדם מהווה חילול של כלל הזהב האלוהי. כל עוול שנעשה לילדי האלוהים נעשה למשיח בכבודו ובעצמו בדמותם של חסידיו. כל ניסיון לנצל את הבורות, את החולשה, את האסון או את המזל הרע של הזולת, נרשם כמעשה הונאה בספרי השמיים. מי שבאמת ובתמים ירא את ה׳, יעמול יומם ולילה ויאכל לחם עוני, במקום להתמכר לתאוות הבצע, הגוזלת מן האלמנות והיתומים את מקורות מחייתם, ומן הזר את זכויותיו.PK 335.1

    חריגה קלה מן המוסריות וההגינות שוברת את העכבות ומכשירה את הלב למעשי עוולה חמורים יותר. אדם שישיג לעצמו רווח על חשבון אדם אחר, נשמתו תהפוך אטומה להשפעת רוח קודשו של ה׳. רווח המושג במחיר כבד כזה הוא הפסד נוראי.PK 335.2

    כולנו היינו בעלי חוב לצדק האלוהי, אך ידנו לא השיגה כדי לשלם את החוב. או אז, בן האלוהים, שרחמיו נכמרו עלינו, שילם את מחיר גאולתנו. הוא הפך עני כדי שבזכות עוניו נהיה עשירים. באמצעות מעשי צדקה למען העניים שלו, נוכיח את כנות הכרת הטובה שלנו על חסדו שהורעף עלינו. שאול השליח מאיץ בנו: ״לכן, בעוד יש לנו הזדמנות, נגמל טוב לכל אדם, וביחוד לבני אמונתנו״״ (אל הגלטים ו׳ 10). דבריו אלה עולים בקנה אחד עם דברי המושיע שאמר: ״העניים איתכם תמיד, ובכל עת שתרצו תוכלו להיטיב עמהם.״PK 335.3

    ״לכו, כל מה שתרצו שיעשו לכם בני האדם, כן גם אתם עשו להם, כי זאת התורה והנביאים.״ (מרקוס י״ד 7; מתי ז׳ 12).PK 335.4

    Larger font
    Smaller font
    Copy
    Print
    Contents