Loading...
Larger font
Smaller font
Copy
Print
Contents

מלכי ונביאי ישראל

 - Contents
  • Results
  • Related
  • Featured
No results found for: "undefined".
  • Weighted Relevancy
  • Content Sequence
  • Relevancy
  • Earliest First
  • Latest First
    Larger font
    Smaller font
    Copy
    Print
    Contents

    העם לומד את התורה

    מועד חג הסוכות הגיע. רבים מבני העם נאספו בירושלים. האווירה הייתה קודרת. רבים התאבלו ובכו מרה. חומת ירושלים נבנתה מחדש ושעריה כוננו, אך חלק גדול מן העיר נותר עדיין בחורבותיו.PK 340.1

    עזרא, עתה אדם בא בימים, עמד על בימת עץ שהוקמה באחד הרחובות הרחבים, מוקף מכל צד בתזכורות עגומות לתהילת יהודה שאבדה. לימינו ולשמאלו ניצבו אחיו הלוויים. בעודם עומדים על הבימה ומביטים נכוחה, חזו עיניהם בים של ראשים. מכל קצווי הארץ נאספו בני עם הברית לטקס הקראת התורה, “ויברך עזרא את יהוה האלוהים הגדול; ויענו כל העם אמן, אמן... ויקדו וישתחוו ליהוה אפים ארצה.”PK 340.2

    ואולם, אפילו כאן נמצאה ראיה חותכת לחטאה של ישראל. באמצעות נישואי תערובת עם עמי הגויים הפכה השפה העברית משובשת, והנואמים נדרשו לתשומת לב רבה כדי להסביר את התורה בשפת העם כדי שהכול יבינו. אחדים מן הכוהנים והלווים סייעו לעזרא במאמציו להבהיר לעם את עקרונות התורה: “ויקראו בספר בתורת האלוהים, מפורש ושום שכל.׳׳PK 340.3

    בני העם הקשיבו קשב רב לדבריהם, ‘ויבינו במקרא.”PK 340.4

    הם הקשיבו לדברי ה׳, האל העליון, בכוונה רבה וביראת כבוד. לאחר שהתורה הובהרה להם, הם הבינו היטב את חטאיהם; מצפונם ייסרם והם התאבלו על חטאיהם. אך היום הזה היה יום חג, מקרא קודש, יום שמח, וה׳ ציווה על העם לחגוג אותו בשמחה וברינה. לפיכך הם התבקשו לרסן את צערם ולא להיעצב; אדרבה, לשמוח על חסדו הרב של ה׳. נחמיה והכוהנים הכריזו: ׳׳היום קודש הוא ליהוה!”PK 340.5

    נחמיה אמר לעם: “אל תתאבלו, ואל תבכו... לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים, ושלחו מנות לאין נכון לו, כי קדוש היום לאדונינו; ואל תעצבו, כי חדוות יהוה היא מעוזכם.”PK 340.6

    שעותיו הראשונות של יום החג הוקדשו לטקסי קודש. את המשך היום בילה העם בהגות ובהכרת טובה על ברכות ה׳, ונהנה משפע המאכלים המשובחים שהעניק להם ה׳ ביד רחבה. מנות של משמנים וממתקים נשלחו לעניים שידם לא השיגה להכין דבר. שמחה גדולה הייתה ביום הזה על כך שדברי התורה הוקראו והובנו.PK 340.7

    למחרת נמשכו הקראת והבהרת התורה. במועד שנקבע בתורה, ביום העשירי בחודש השביעי, נערכו טקסי הקודש החגיגיים של יום הכיפורים על פי צו ה’.PK 341.1

    מן החמש עשרה ועד העשרים ושתיים באותו חודש חגגו העם והמנהיגים פעם נוספת את חג הסוכות, כנאמר: ‘’ואשר ישמיעו, ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלים לאמור: ‘צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן, ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות, לעשות סוכות, ככתוב.׳PK 341.2

    “ויצאו העם, ויביאו, ויעשו להם סוכות איש על גגו ובחצרותיהם, ובחצרות בית האלוהים... ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סוכות, וישבו בסוכות.״ ותהי שמחה גדולה מאוד. ויקרא [עזרא] בספר תורת האלהים, יום ביום, מן היום הראשון עד היום האחרון.”PK 341.3

    בזמן שהקשיבו לדברי התורה בכל יום ויום במהלך החג, הבינו בני העם את חטאיהם וחטאי האומה בדורות הקודמים והשתכנעו באשמתם. הם הבינו כי עקב נטישת אלוהים את עמו נמנעה מהם הגנתו, ולכן בני אברהם הופצו בארצות הגויים; הם היו נחושים בדעתם להתחנן לה’ שירעיף עליהם את חסדו, ולהתחייב בפניו שישמרו את מצוותיו. לפני תחילת הטקס החגיגי שנערך ביום השני מתום חג הסוכות, הם התבדלו מן הגויים שחיו בקרבם.PK 341.4

    כאשר בני העם השתחוו לפני ה’, התוודו על חטאיהם והתחננו למחילה, עודדו אותם מנהיגיהם להאמין שאלוהים שמע את תפילותיהם בהתאם להבטחתו. עליהם לא רק להתאבל, לבכות ולחזור בתשובה, אלא גם להאמין שאלוהים סלח להם. עליהם להפגין את אמונתם בכך שיספרו שוב ושוב על חסדיו, ויהללו אותו על טובו וחסדו. מורי העם אמרו: “קומו ברכו את יהוה אלהיכם, מן העולם עד העולם.׳’ או אז, מקרב ההמון החוגג שניצב כשידיו פרושות אל על, עלה המזמור:PK 341.5

    ״ויברכו שם כבדך,
    ומרומם על כל ברכה ותהילה.
    אתה הוא יהוה,
    לבדך אתה עשית את השמים, שמי השמים וכל צבאם,
    הארץ וכל אשר עליה, הימים וכל אשר בהם,
    ואתה מחיה את כולם;
    וצבא השמים לך משתחוים.״
    PK 341.6

    כששירת מזמור ההלל הסתיימה סיפרו מנהיגי העדה את תולדות ישראל, והראו לעם כמה רב חסדו של ה’ עליהם וכמה עזה כפיות טובתם. במעמד חגיגי זה קיבל העם על עצמו לשמור את כל מצוות ה׳ וחתם על אמנת ברית. הם נענשו על חטאיהם בייסורים רבים; עתה הם הכירו בצדק האלוהי, הודו שהיו ראויים לעונש שהשית עליהם ה’ והתחייבו לשמור את כל מצוותיו. כדי שתהיה זו ״אמנת ברית״ שתישמר לעד כזכר למחויבויות שקיבלו על עצמם, היא הועלתה על הכתב, והשרים, הכוהנים והלוויים חתמו עליה. היא נועדה להזכיר להם את מחויבותם ולשמש כמחסום כנגד פיתוי. העם נשבע חגיגית: ״ללכת בתואת האלהים, אשר נתנה ביד משה עבד האלוהים; ולשמור ולעשות את כל מצות יהוה אדונינו, ומשפטיו וחוקיו.״ השבועה החגיגית שניתנה במועד זה כללה הבטחה לא להתחתן עם הגויים תושבי הארץ.PK 341.7

    לפני שיום הצום הסתיים, בני העם המשיכו להפגין את החלטתם הנחושה לשוב לה׳ בכך שהתחייבו לחדול מחילול השבת. במועד זה לא השתמש נחמיה (כפי שעשה בשלב מאוחר יותר), בסמכות שניתנה לו כדי למנוע מן הסוחרים הגויים לבוא לירושלים ולמכור את מרכולתם. אך בניסיון להציל את העם מכניעה לפיתוי, הוא השביע אותם בשבועה חגיגית שלא לחלל את קדושת השבת, בכך שיימנעו מלקנות אצל הסוחרים הללו, בתקווה שהדבר ירפה את ידי הסוחרים וישים קץ למסחר בשבת.PK 342.1

    בנוסף, כללה האמנה תקנות שנועדו לתמיכה בתפילות בציבור ובעבודת ה׳ במקדש. על המעשר שהתחייבה העדה לתת לה׳ מדי שנה, הוסף סכום נוסף שיוקדש לעבודת הקודש במקדש ולאחזקת המקדש. נחמיה כותב: ״והגורלות הפלנו על קורבן העצים, הכוהנים הלוים והעם, להביא לבית אלוהינו, לבית אבותינו לעתים מזומנים, שנה בשנה: לבער על מזבח יהוה אלוהינו, ככתוב בתורה. ולהביא את ביכורי אדמתנו, וביכורי כל פרי כל עץ, שנה בשנה לבית יהוה. ואת בכורות בנינו ובהמתנו, ככתוב בתורה; ואת בכורי בקרינו וצאנינו,...״ (פרק י׳, פסוקים 37-35). ישראל שבה לה׳ בצער עמוק על ששבה לסורה ונטשה את ה׳. בני העם התוודו על חטאיהם בקינה ובנהי. הם הכירו בצדק שבו נהג בהם ה׳ ונשבעו לציית לתורתו. עתה עליהם להפגין אמונה בהבטחותיו.PK 342.2

    אלוהים קיבל את חרטתם, ועתה עליהם לשמוח באישוש שקיבלו על מחילת חטאיהם ובחסד ה׳ שהושב להם.PK 342.3

    מאמציו של נחמיה להשיב על כנם את עבודת ה׳ ואת טקסי הקודש שנועדו לסגידה לאל האמת, הוכתרו בהצלחה. כל עוד יקיים העם את השבועה שנשבע, כל עוד יציית לדבר ה׳, ימלא ה׳ את הבטחתו בכך שירעיף עליו שפע ברכות נפלאות.PK 342.4

    אנשים המשוכנעים בחטאיהם וחיים בתחושה המעיקה שהם אינם ראויים לחסדי ה׳, ימצאו בסיפור זה לקחים חשובים של אמונה ועידוד. כתבי הקודש מציגים נאמנה את תוצאות כפירתה של ישראל; אך בעת ובעונה אחת, הם מציגים את ההשפלה הרבה, החרטה העזה, ההתמסרות הכנה והקורבן הנדיב, המאפיינים את התקופות שבהן בני ישראל שבו לה׳.PK 342.5

    כל שיבה אמיתית לחיק ה׳ מביאה עימה שמחה לחייו של החוזר בתשובה. כשחוטא נכנע להשפעת רוח הקודש, הוא רואה את אשמתו וטומאתו בניגוד חד לקדושת ה׳, האל הכביר וחוקר הלבבות; הוא רואה בעצמו חוטא מורשע. אך אל לו להרים ידיים ולהתייאש, שכן מחילתו כבר הובטחה והושגה. עליו לשמוח על כך שנמחלו לו חטאיו בזכות אהבת אבינו שבשמיים, המוחל לחוטאים. תהילת ה׳ מערסלת את החוטא ששב בתשובה בחיקו האוהב של האב, חובשת את פצעיו, מחטאת ומטהרת אותו מן החטא, ועוטה אותו בגלימת הצדקה של הישועה.PK 343.1

    Larger font
    Smaller font
    Copy
    Print
    Contents