Loading...
Larger font
Smaller font
Copy
Print
Contents

מלכי ונביאי ישראל

 - Contents
  • Results
  • Related
  • Featured
No results found for: "".
  • Weighted Relevancy
  • Content Sequence
  • Relevancy
  • Earliest First
  • Latest First
    Larger font
    Smaller font
    Copy
    Print
    Contents

    ביאת הגואל

    במהלך הדורות הארוכים שבהם שררו ״צרה וחשכה״ וייסורים (ישעיה ח׳ 22), אשר אפיינו את תולדות האנושות משחר ההיסטוריה, מן היום שבו איבדו אבותינו הראשונים את ביתם בגן עדן ועד לביאת בן האלוהים כגואל החוטאים - התמקדה תקוות האנושות החוטאת בביאת מושיע שישחרר את בני האדם מכבלי החטא והמוות.PK 352.1

    הרמז הראשון לתקווה זו ניתן לאדם וחווה בגזר הדין שגזר ה׳ על הנחש בגן עדן, כאשר הכריז באוזני השטן בנוכחותם: ״ואיבה אשית, בינך ובין האשה, ובנין זרעך ובין זרעה: הוא ישופך ראש, ואתה תשופנו עקב״ (בראשית ג׳ 15).PK 352.2

    כשבני הזוג שסרחו הקשיבו למילים אלה פיעמה בליבם תיקווה. שכן בנבואה על שבירת כוחו של השטן, הם הבחינו בהבטחה לגאולה מן ההרס שימיט החטא על האדם. על אף שעליהם לסבול מנחת זרועו של אויבם המר (שכן נכנעו לפיתוייו ובחרו להמרות את פי ה׳ ולחלל את מצוותו המפורשת), אל להם להיכנע לייאוש גמור. בן האלוהים הציע לכפר בדמו על חטאם. ניתנה להם תקופת מבחן, שבמהלכה, דרך אמונה בכוחו של המשיח להושיע, יוכלו לשוב ולהיות ילדי האלוהים.PK 352.3

    השטן שהצליח לגרום לאדם לנטוש את דרך הציות, הפך ל״אל העולם הזה״ (קור״ב ד׳ 4). הריבונות שניתנה לאדם הראשון הועברה לידיו של חומס השלטון. ואולם, בן האלוהים שם לו למטרה לבוא לעולם כדי לשלם את מחיר החטא, ובכך, לא רק להושיע את האדם, אלא גם להשיב על כנה את השליטה שאבדה. הנביא מיכה ניבא על חזרתה על כנה של ריבונות זו, כשאמר: ״ואתה מגדל עדר, עופל בת ציון, עדיך תאתה; ובאה הממשלה הראשונה...״ (מיכה ד׳ 8). שאול השליח התייחס לשיבת הריבונות לידי האנושות כאל ״פדית הקנין״ (אפס׳ א׳ 14). מחבר מזמורי התהילים חזה בעיני רוחו בשיבת נחלתו וריבונותו המקוריים של האדם לידיו, כשהכריז: ״צדיקים יירשו ארץ; וישכנו לעד עליה״ (תהל׳ ל״ז 29). תקווה זו לגאולה באמצעות ביאת בן האלוהים כמלך ומושיע, לא אפסה מעולם בלבבות בני האדם. מראשית האנושות, מבראשית היו אנשים שאמונתם התעלתה מעל צללי ההווה וחזתה את ממשויות העתיד. באמצעות אדם הראשון, שת, חנוך, מתושלח, נוח, שם, אברהם, יצחק ויעקב - לאלו ולאנשים אחרים שנשאו חן בעיני ה׳ - נצר ה׳ את התגלויות רצונו היקרות מפז. וכך נתן ה׳ לבני ישראל, העם הנבחר שדרכו יינתן לעולם המשיח המובטח, את הידע על מצוות תורתו, ועל הגאולה שתושג באמצעות קורבן התמורה של בנו האהוב.PK 352.4

    תקוות ישראל התגלמה בהבטחה שניתנה לאברהם בשעה שה׳ קרא לו והבהיר לו את ייעודו; בשלב מאוחר יותר שב אברהם וחזר עליה באוזני צאצאיו: “ונברכו בך כל משפחת האדמה” (בראשית י“ב 3).PK 353.1

    בשעה שתכליתו של ה׳ בגאולת האנושות נפרשה לפני אברהם, זרחה שמש הצדקה על לבו והאפלה שהיה שרוי בה התפוגגה. לבסוף, כאשר המושיע בכבודו ובעצמו התהלך עלי אדמות ושוחח עם בני האדם, הוא נשא עדות בפני עם ישראל על תקוות הגאולה המזהירה שפיעמה בליבו של אבי האומה, אשר תתגשם באמצעות ביאת המושיע. וכך הכריז המשיח: “אברהם אביכם שש לראות את יומי, ואכן ראה ושמח” (יוחנן ח׳ 56).PK 353.2

    אותה תקווה מבורכת בושרה בברכה שנתן יעקב על ערש דווי לבנו יהודה:PK 353.3

    “יהודה, אתה יודוך אחיך, ידך בעורך אויביך; ישתחוו לך בני אביך...
    לא יסור שבט מיהודה, ומחקק מבין רגליו, עד כי יבוא שילה, ולא
    יקהת עמים.” (בראשית מ״ט 10-8).
    PK 353.4

    פעם נוספת, על סף הארץ המבוטחת, בושרה ביאת מושיע העולם בנבואת בלעם:PK 353.5

    ״אראנו ולא עתה, אשורנו ולא קרוב; דרך כוכב מיעקב, וקם שבט
    מישראל, ומחץ פאתי מואב, וקרקר כל בני שת.״ (במדבר כ״ד 17).
    PK 353.6

    באמצעות משה נצר עם ישראל את תכלית ה׳ לשלוח את בנו, המשיח, כמושיע האנושות החוטאת. זמן קצר לפני מותו הכריז משה לפני העם: “נביא מקרבך מאחיך כמוני, יקים לך יהוה אלוהיך: אליו תשמעון.”PK 353.7

    משה הסביר לעם ישראל מפורשות את פועלו של המשיח שיבוא לעולם. ה׳ אמר למשה עבדו: “נביא אקים להם מקרב אחיהם, כמוך; ונתתי דברי בפיו, ודיבר אליהם את כל אשר אצוונו” (דברים י“ח 15, 18).PK 353.8

    בימי אבות האומה, הקורבנות שהועלו בעת עבודת ה׳ היוו תזכורת מתמדת לביאת המושיע, וכך גם טקסי הקודש במקדש במהלך תולדות ישראל. בעבודת sהקודש במשכן, ובמקדש שהוקם בשלב מאוחר יותר, למדו בני העם מדי יום ביומו, באמצעות סמלים ואותות מבשרים, את האמיתות הכבירות המתייחסות לביאת המשיח כגואל, כוהן עליון ומלך מלכי המלכים; מדי שנה בשנה נישאו רוחם ומחשבותיהם אל האירועים החותמים את העימות הגדול בין המשיח לשטן, את ההיטהרות הסופית של היקום מן החטא ומהחוטאים. הקורבנות והמנחות על פי חוקי העולה בתורת משה הצביעו על עבודת ה׳ נשגבה יותר, עבודת ה׳ שמיימית. המקדש הארצי היה אך ורק סמל או “בבואה״ של המשכן האמיתי בשמיים. במקדש הארצי הועלו מנחות וקורבנות; ה״קודש״ ו״קודש הקודשים״ במקדש היוו את ״תבנית הדברים הנמצאים בשמים,״; שכן כיום, המשיח, הכוהן הגדול העליון שלנו, “משרת בקודש ובמשכן האמיתי אשר כונן אלוהים ולא אדם״ (האיגרת אל העברים ט׳ 9, 23; ח׳ 2, 5).PK 353.9

    מן היום שבו הכריז ה׳ באוזני הנחש בגן עדן: ״ואיבה אשית בינך ובין האחשה, ובין זרעך ובין זרעה״ (בראשית ג׳ 15), ידע השטן כי לעולם לא תהיה לו שליטה מוחלטת על בני העולם הזה. כשאדם וחווה ושני בניהם החלו להקריב את העולות שנועדו לעבודת האל, וכוננו ביד ה׳ כסמל למושיע שיבוא לעולם, ראה השטן בקורבנות אלה סמל לתקשורת בין הארץ לשמיים. במהלך הדורות הארוכים שחלפו מאז, הוא התאמץ ללא הרף לעצור את התקשורת הזו. ללא ליאות פעל כדי להציג את אלוהים באור מוטעה, ולפרש באופן שגוי את טקסי עבודת הקודש המצביעים על המשיח. לדאבוננו, הוא נחל הצלחה בקרב חלק גדול מחברי משפחת האדם.PK 354.1

    בזמן שאלוהים חפץ ללמד את בני האדם כי המתנה יקרת הערך שנתן לאנושות מתוך אהבתו תפייס בינו לבינם, עושה אויב האנושות כל מאמץ כדי להציג את אלוהים כמי ששמח לאידם של בני האדם ושש על מפלתם. בעטיו סולפה תכליתם של הקורבנות וטקסי הקודש שכוננו בשמיים כדי לחשוף את אהבת ה׳ לאנושות; סילוף זה נועד כדי שהם ישמשו אמצעי שדרכו מקווים החוטאים לשווא לשכך את זעמו של האל הפגוע ולהתפייס עימו באמצעות מנחות, עולות, תרומות ומעשי חסד.PK 354.2

    בעת ובעונה אחת ביקש השטן לעורר ולהעצים את התאוות הרעות המקננות בלב האדם, וזאת במטרה שדרך חטאים חוזרים ונשנים, רבבות בני אדם יתרחקו יותר ויותר מאלוהים, בעודם כבולים ללא תקווה בכבלי החטא.PK 354.3

    כשדבר ה׳ הועלה על הכתב בידי נביאי ישראל, השטן למד בשקדנות את הנבואות המשיחיות. הוא התחקה בקפדנות אחר המילים שתיארו בבהירות את פועלו של המשיח בקרב בני האדם כעבד סובל, קורבן תמורה ומלך מנצח. בגווילי מגילות התנ״ך, הוא קרא על המושיע העתיד לבוא, אשר יובל ״כשה לטבח״, ויאמרו עליו כי ״משחת מאיש מראהו; ותוארו מבני אדם״ (ישעיה נ״ג 7; נ״ב 14). המושיע המובטח, גואל האנושות, נידון להיות בזוי, דחוי ומעונה: ״נבזה וחדל אישים, איש מכאובות וידוע חלי... נגוע, מוכה אלהים ומעונה״; עם זאת, הוא יפעל במלוא גבורתו כדי להושיע את דלי העם ולשבור את כוחם של משעבדיהם: ״פלטו דל ואביון; מיד רשעים הצילו״ (ישעיה נ״ג 3, 4; תהילים פ״ב 4). נבואות אלה גרמו לשטן לרעוד מפחד; ואף על פי כן, הוא לא ויתר על זממו לסכל ככל הניתן, את אמצעי החסד שכונן ה׳ לגאולת האנושות האובדת. הוא החליט לעוור את עיני בני האדם ככל שיעלה בידו למשמעות האמיתית של הנבואות המשיחיות, וזאת כדי לסלול את הדרך לדחיית המשיח בעת ביאתו לעולם.PK 354.4

    במהלך הדורות שקדמו למבול נחל השטן הצלחה במאמציו לעורר מרי גורף בעולם כולו נגד ה׳. ואולם, אפילו לקחי המבול נשתכחו במהרה. בדרכים יצירתיות וערמומיות, בחנופה ובגניבת דעת הוביל השטן את בני האדם, צעד אחר צעד, למרי בוטה. פעם נוספת דומה היה שידו הייתה על העליונה, אך תכליתו של ה׳ לאנושות החוטאת לא בוטלה בעטיו. דרך צאצאי אברהם הצדיק, בן לשושלת שם, ישתמר ידע על תוכניותיו רבות החסד של ה׳ למען הדורות הבאים. מעת לעת יקומו שליחים מטעם ה׳ כדי להסב את תשומת לב העם למשמעות של טקסי הקורבנות, ובמיוחד להבטחת ה׳ בדבר ביאת המושיע, שחוקי תורת הקורבנות (קרבן העולה) הצביעו עליו. כך יישמר העולם מפני כפירה כלל עולמית.PK 355.1

    תוכנית ה׳ התבצעה, אך לא בלי התנגדות נחרצת. אויב האמת והצדקה פעל בכל דרך אפשרית כדי לגרום לצאצאי אברהם לשכוח את קריאתם הנעלה והקדושה, ולהדיחם לעבוד אלילי שקר. לעתים קרובות הוכתרו מאמציו בהצלחה. במהלך דורות רבים, טרם ביאת המשיח הראשונה, אפפה חשכה את העולם ועלטה כבדה ירדה על בני האדם. השטן הטיל את צלו השטני על דרכם, וזאת כדי למנוע מהם להשיג את הידע על אלוהים ועל העולם הבא. רבבות ישבו תחת צלו הקודר של המוות. תקוותם היחידה הייתה שהקדרות תתפוגג, ואלוהים ייחשף במלוא זוהרו ותפארתו.PK 355.2

    בחזון נבואי חזה דוד, משוח ה׳, את ביאת המשיח שתפציע כאור השחר: ״וכאור בקר, יזרח שמש; בקר לא עבות״ (שמ״ב כ״ג 4). הנביא הושע העיד על אודות המושיע: ״כשחר נכון מצאו״ (הושע ו׳ 3). בחרישיות ורכות מפציע השחר על הארץ, מפזר את צללי החושך ומעיר את העולם לחיים. כך תזרח שמש הצדקה על העולם: ״וזרחהה לכם... שמש צדקה ומרפא בכנפיה״ (מלאכי ג׳ 20). ההמונים השרויים בעלטה ״בארץ צלמוות״ יראו ״אור גדול״ (ישעיה ט׳ 2).PK 355.3

    הנביא ישעיהו שחזה בהתפעמות ובשמחה עילאית בגאולה נשגבה זו, הכריז:PK 355.4

    ״כי ילד יולד לנו, בן ניתן לנו, ותהי המשרה על שכבו; ויקרא שמו פלא
    יועץ, אל גיבור, אבי עד, שר שלום. למרבה המשרה ולשלום אין קץ
    על כיסא דוד ועל ממלכתו, להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה
    מעתה ועד עולם. קנאת יהוה צבאות תעשה זאת.” (ישעיה ט’ 6,7).
    PK 355.5

    בדורות מאוחרים יותר בתולדות ישראל, טרם ביאת המשיח הראשונה, הכול הבינו כי ביאת המשיח אוזכרה בנבואות. הנביא ישעיהו ניבא על המשיח: ״נקל מהיותך לי עבד להקים את שבטי יעקב, ונצורי ישיראל להשיב; ונתתיך לאור גוים, להיות ישועתי עד קצה הארץ.״ ״ונגלה כבוד יהוה; וראו כל בשר יחדיו” (ישעיה מ״ט 6; מ׳ 5). בתקופה מאוחרת יותר העיד יוחנן המטביל בעוז ובאומץ על האור שזרח על האנושות, כשהכריז: ״אני קול קורא במדבר, פנו דרך יהוה, כמו שאמר ישעיהו הנביא״ (יוחנן א׳ 23).PK 356.1

    המשיח קיבל את ההבטחה הנבואית הבאה: ״כה אמר יהוה, גואל ישראל קדושו...PK 356.2

    כה אמר יהוה... ואצרך, ואתנך לברית עם, להקים ארץ, להנחיל נחלות שוממות. לאמור לאסורים צאו, לאשר בחושך היגלו... לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש: כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם״ (ישעיה מ״ט 10-7).PK 356.3

    בעלי האמונה בע םישראל, צאצאי השושלת הקדושה שנצרה את הידע על אלוהים, התחזקו באמונתם באמצעות הגות בפסוקים אלה ובפסוקים דומים אחרים. בשמחה עילאית הם קראו כיצד ימשח ה׳ את המשיח וישלח אותו ״לבשר ענוים... לחבוש לנשברי לב, לקרא לשבוים דרור,״ ולהכריז על ״שנת רצון ליהוה״ (ישעיה ס״א 1, 2).PK 356.4

    ואולם, ליבם נמלא עצב כאשר הגו בסבל ובייסורים שחייב המשיח לעבור כדי להגשים את תכליתו האלוהית. בענווה ושפלות רוח הם עקבו אחר המילים הנבואיות במגילת הנביא ישעיהו:PK 356.5

    ״מי האמין לשמועתנו?
    וזרוע יהוה על מי נגלתה?
    ויעל כיונק לפניו, וכשורש מארץ ציה, לא תאר לו, לא הדר;
    ונראהו ולא מראה ונחמדהו.
    נבזה וחדל אישים, איש מכאבות וידוע חלי;
    וכמסתר פנים ממנו, נבזה ולא חשבנוהו.
    “אכן חלינו הוא נשא, מוכה אלוהים ומעונה.
    “והוא מחלל מפשענו, מדוכא מעוונתינו;
    מוסר שלומינו עליו, ובחבורתו נרפא לנו.
    “כולנו כצאן תיענו, איש לדרכו פנינו;
    ויהוה הפגיע בו את עוון כולנו.
    “ניגש והוא נענה, ולא יפתח פיו, כשה לטבח יובל,
    וכרחל לפני גזזיה נאלמה; ולא יפתח פיו.
    “מעצר וממשפט לוקח, ואת דורו מי ישוחח?
    כי נגזר מארץ חיים, מפשע עצמי נגע למו. ויתן את רשעים קברו, ואת עשיר במותיו;
    על לא חמש עשה ולא מרמה בפיו.” (ישעיה נ״ג 9-1).
    PK 356.6

    ה׳ בכבודו ובעצמו דיבר באמצעות הנביא זכריה על המשיח הסובל, כשהכריז: “חרב, עורי על רעי ועל גבר עמיתי... הך את הרעה״.” (זכריה י“ג 7). המשיח שנועד לשמש ערבון ותחליף לאדם החוטא, היה חייב לשאת את העונש שנגזר על החוטא על פי דין הצדק האלוהי. היה עליו לחוות על בשרו צדק מהו. היה עליו לדעת מה יחושו החוטאים אילו יתייצבו לפני ה׳ ללא מליץ.PK 357.1

    באמצעות מחבר מזמורי התהילים ניבא הגואל על עצמו:PK 357.2

    ״חלפה שברה לבי, ואנושה. ואקוה לנוד ואין;
    ולמנחמים ולא מצאתי. ויתנו בברותי ראש, ולצמאי ישקוני חומץ.״ (תהילים ס״ט 21, 22).
    PK 357.3

    המושיע ניבא על היחס שהוא עתיד לקבל: “כי סבבוני כלבים; עדת מרעים הקיפוני כארי, ידיי ורגליי. “אספר כל עצמותי; המה יביטו יראו בי. יחלקו בגדי להם, ועל לבושי יפילו גורל.” (תהילים כ“ב 19-16).PK 357.4

    ואולם, נבואות עגומות אלה, המתארות את הסבל המר והמוות האכזרי שיהיו מנת חלקו של המשיח המובטח, אף גדושות בשלל הבטחות. ה׳ הכריז כי בחפצו לייסר את המושיע כדי שישמש קורבן חטאת, יושיע רבים וינחל ניצחון וחיי נצח. ככתוב:PK 357.5

    ״ויהוה חפץ דיכאו, החלי, אם תשים אשם נפשו,
    יראה זרע, יאריך ימים; וחפץ יהוה בידו יצלח.
    מעמל נפשו יראה, ישבע.
    בדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים; ועונתם הוא יסבל.
    ״לכן אחלק לו ברבים, ואת עצומים יחלק שלל,
    תחת אשר הערה למות נפשו ואת פשעים נמנה;
    והוא חטא רבים נשא, ולפשעים יפגיע.״ (ישעיה נ״ג 12-10).
    PK 357.6

    מתוך אהבתו העזה לחוטאים ניאות המשיח לשלם את מחיר גאולתם: “וירא כי אין איש, וישתומם כי אין מפגיע.” אף אחד זולתו לא יכול היה לפדות את בני האדם מכוחו של האויב; “ותושע לו זרעו, וצדקתו היא סמכתהו” (ישעיה נ“ט 16).PK 357.7

    ״הן עבדי אתמך בו, בחירי רצתה נפשי; נתתי רוחי עליו, משפט לגוים יוציא״
    (ישעיה מ״ב 1). בחייו עלי אדמות, המושיע לא היה אמור לעמוד על זכויותיו, להתבלט ולזכות בכבוד, יוקרה והעצמה. הכבוד שחולק העולם לבעלי השררה, הממון והכישרונות, לא היה אמור להיות מנת חלקו של בן האלוהים. הוא לא היה אמור לנקוט באמצעים שבני האדם נוקטים בהם כדי לזכות בכבוד או לרכוש לעצמם בעלי ברית. התכחשותו העצמית המוחלטת נובאה מראש:
    PK 358.1

    ״לא יצעק ולא ישא; ולא ישמיע בחוץ קולו. קנה רצוץ לא ישבר,
    ופשתה כהה לא יכבנה; לאמת יוציא משפט״ (ישעיה מ״ב 2, 3).
    PK 358.2

    המושיע היה אמור להתנהג בדרך שונה לחלוטין ממורי התורה בימיו. הוא לא יערוך ויכוחים קולניים או פולחני סגידה ראוותניים; הוא לא ייעשה שום צעד כדי לקצור תשואות. המשיח היה אמור לחסות באלוהים, ואלוהים היה אמור להתגלות באופיו של בנו. ללא ידע על אלוהים, האנושות תאבד לנצח. ללא עזרה מיד ה׳, בני האדם ילכו וידרדרו לשפל המדרגה. חיים ועוצמה חייבים לבוא מידיו של המשיח, בורא היקום. האדם לא יוכל למלא את צרכיו בדרך אחרת.PK 358.3

    עוד נובא על המשיח: “לא יכהה ולא ירוץ, עד ישים בארץ משפט; ולתורתו, איים ייחלו.” בן אלוהים ‘יגדיל תקרה ויאדיר.” (ישעיה מ“ב 4, 21). המשיח לא היה אמור להפחית מחשיבות התורה או לבטל את מצוותיה המחייבות; אדרבה, הוא היה אמור לרומם אותה. בעת ובעונה אחת, הוא היה אמור לשחרר את מצוות ה׳ מהתקנות היתרות המעיקות שהוספו עליהן ביד אדם, אשר ריפו את ידיהם של אנשים רבים שהשתדלו לשרת את ה׳ כהלכה ולשאת חן בעיניו.PK 358.4

    על אודות שליחותו של המושיע נאמר בדבר ה׳: ׳׳אני יהוה קראתיך בצדק, ואחזק בידך; ואצרך, ואתנך לברית עם, לאור גוים. לפקח עינים עורות, להוציא ממסגר אסיר, מבית כלא יושבי חושך. אני יהוה, הוא שמי; וכבודי לאחר לא אתן , ותהולתי לפסילים. הראשונות הנה באו; וחדשות אני מגיד, בטרם תצמחנה אשמיע אתכם״ (ישעיה מ“ב 9-6).PK 358.5

    באמצעות הזרע המובטח יביא אלוהי ישראל תשועה לציון: ׳׳ויצא חוטר מגזע ישי, ונצר משורשיו יפרה.” “לכן יתן אדוני הוא לכם אות: הנה העלמה הדה ויולדת בן, הקראת שמו עימנו אל. חמאה ודבש יאכל, לדעתו מאוס ברע, ובחור בטוב” (ישעיה י“א 1; ז׳ 14, 15).PK 358.6

    ״ונחה עליו רוח יהוה, רוח חוכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת, ויראת יהוה. והריחו ביראת יהוה; ולא למראה עיניו ישפוט, ולא למשמע אוזניו יוכיח. ושפט בצדק דלים, והוכיח במישור לענוי ארץ; והכה ארץ בשבט פיו, וברוח שפתיו ימית רשע. והיה צדק אזור מותניו; והאמונה אזור חלציו.״ ״והיה ביום ההוא, שורש ישי אשר עמד לנס עמים, אליו גוים ידרשו; והיתה מנוחתו כבוד.״ (ישעיה י״א 5-2, 10).PK 359.1

    ״הנה איש צמח שמו... ובנה את היכל יהוה. והוא יבנה את היכל יהוה, והוא ישא הוד, וישב ומשל על כסאו; והיה כוהן על כסאו.״ (זכריה ו׳ 12, 13).PK 359.2

    יום יבוא שבו ינבע מעיין ״לחטאת, ולנידה״ (זכריה י״ג 1); או אז, ישמעו בני האדם את ההזמנה המבורכת:PK 359.3

    ״הוי כל צבא לכו למים, ואשר אין לו כסף;
    לכו שיברו, ואכלו, ולכו שיברו בלוא כסף ובלוא מחיר,
    יין וחלב. למה תשקלו כסף בלוא לחם?
    ויגיעכם בלוא לשבעה?
    שימעו שמוע אלי ואכלו טוב, ותתענג בדשן נפשכם.
    “הטו אוזניכם ולכו אלי, שימעו ותחי נפשכם;
    ואכרתה לכם ברית עולם, חסדי דוד הנאמנים.” (ישעיה נ״ה 3-1).
    PK 359.4

    לישראל ניתנה ההבטחה: ״והן עד לאומים נתתיו; נגיד ומצוה לאומים. הן גוי לא תדע תקרא, וגויי לא ידעוך אליך ירוצו, למען יהוה אלוהיך, ולקדוש ישראל כי פארך.״ (ישעיה נ״ה 4, 5).PK 359.5

    ״קרבתי צידקתי לא תרחק, ותשועתי לא תאחר; ונתתי בציון תשועה, לישראל תפארתי.״ (ישעיה מ״ו 13).PK 359.6

    המשיח היה אמור לחשוף בפני האנושות, באמצעות מוצא פיו ומעשיו עלי אדמות, את כבוד ה׳, אלוהים האב. כל פעולה שעשה בחייו, כל מילה שהגה מפיו, כל נס שחולל, נועדו להרעיף על האנושות השרויה בחטא את אהבתו הנצחית של אלוהים.PK 359.7

    “על הר גבה עלי לך, מבשרת ציון, הרימי בכוח קולך, מבשרת ירושלים;
    הרימי, אל תיראי, אימרי לערי יהודה, הנה אלוהיכם.
    הנה אדוני יהוה בחזק יבוא, וזרעו משלה לו;
    הנה שכרו איתו, ופעולתו לפניו.
    כרועה עדרו יראה, בזרעו יקבץ טלאים, ובחיקו ישא; עלות ינהל.” (ישעיה מ’ 9-11) “ושמעו ביום ההוא החירשים דברי ספר;
    ומאפל ומחושך עיני עיוורים תראינה.
    ויספו ענווים ביהוה שמחה;
    ואביוני אדם בקדוש יראל יגילו.”
    “וידעו תעי רוח בינה; ורוגנים ילמדו לקח.” (ישעיה כ״ט 18, 19, 24).
    PK 359.8

    וכך, דרך אבות האומה ונביאי ה׳, כמו גם באמצעות סמלים ואותות מבשרים, דיבר אלוהים אל העולם על ביאת הגואל שיושיע את האנושות מחטאיה. נבואות רבות שנכתבו בהשראת רוח הקודש הצביעו על ביאת המושיע, ״חמדת כל הגוים״ (חגי ב׳ 7). אפילו מקום לידתו ומועד הופעתו צוינו בפרוטרוט. משיח בן דויד חייב להיוולד בעירו של דויד. הנביא מיכה הכריז: ״ואתה בית לחם אפרתה, צעיר להיות באלפי יהודה, ממך לי יצא להיות מושל בישראל; ומוצאתיו מקדם, מימי עולם.״ (מיכה ה׳ 1).PK 360.1

    ראשי ההנהגה הרוחנית איששו את הנבואה הזו כאשר הכריזו לגבי הולדת המושיע:PK 360.2

    ״׳ואתה בית לחם ארץ יהודה, אינך צעיר באלופי יהודה, כי ממך יצא
    מושל אשר יראה את עמי ישראל.״ (נתי ב׳ 6).
    PK 360.3

    פרטים על מועד ביאת המשיח הראשונה, ועל חלק מן האירועים העיקריים שייקשרו למפעל חייו של המושיע, נמסרו לדניאל מפי המלאך גבריאל. המלאך אמר: ״שבועים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשך, לכלא הפשע ולהתם חטאת ולכפר עוון ולהביא צדק עולמים ולחתום חזון ונביא ולמשוח קודש קודשים.״ (דניאלPK 360.4

    ט׳ 24). על פי נבואות התנ״ך, יום אחד מקביל לשנה אחת (ראו במדבר י״ד 34; יחזקאל ד׳ 6). שבעים השבועות, או ארבע מאות ותשעים יום, מייצגים ארבע מאות ותשעים שנים. נקודת המוצא של תקופה זו צוינה בנבואה הבאה: ״ותדע ותשכל מן מוצא דבר, להשיב ולבנות ירושלים עד משיח נגיד שבועים שבעה, ושבועים שישים ושניים...״ (דניאל ט׳ 25). דהיינו, שישים ותשעה שבועות, או ארבע מאות שמונים ושלוש שנים. הצו שהורה על בנייתה מחדש ושיקומה של ירושלים, שהושלם באמצעות צו ארתחשסתא לונגימאנוס, בוצע בסתיו, שנת 457 לפני הספירה (עזרא ו׳ 14; ז׳ 1, 9). מעת זו יחלפו ארבע מאות שמונים ושלוש שנים עד לסתיו, שנת 27 לספירה. לפי הנבואה, בשנה זו יכהן המושיע, משיח ה׳, עלי אדמות. בשנת 27 לספירה קיבל ישוע בשעת טבילתו את משיחת רוח הקודש; מיד לאחר מכן הוא החל בכהונתו הציבורית. או אז, הוכרז המסר: ׳׳מלאה העת וקרבה מלכות אלוהים!׳׳ (מרקוס א׳ 15).PK 360.5

    לאחר מכן אמר המלאך לדניאל: ׳׳והגביר ברית לרבים שבוע אחד [שבע שנים].” במשך שבע שנים מתחילת כהונתו של המשיח תבושר הבשורה, במיוחד ליהודים; במשך שלוש וחצי שנים, המשיח, בכבודו ובעצמו, יבשר את בשורת הגאולה, ולאחר מכן היא תבושר מפי השליחים. “שבוע אחד וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה׳׳ (דניאל ט׳ 27). באביב שנת 31 לספירה, המשיח, שה הפסח האמיתי, קורבן התמורה שלנו, נצלב בגולגולתא. באותה השעה נקרעה פרוכת המקדש לשניים, אות להשבתת טקסי הקורבנות במקדש, לאחר שקדושתם, חשיבותם ונחיצותם של הקורבנות התפוגגו. הגיעה השעה לחדול להעלות קורבנות ומנחות במקדש.PK 361.1

    השבוע האחד - שבע השנים - הסתיים בשנת 34 לספירה. ואז, בסקילתו של סטפנוס, הביעו בני ישראל את מאיסתם הסופית בבשורה; תלמידי המשיח שנפוצו בגולה עקב רדיפתם “עברו בארץ ובישרו את דבר אלוהים” (מעשי השליחים ח׳ 4). זמן קצר לאחר מכן, שאול שרדף את המשיחיים החל להאמין במשיח והפך לשליח בקרב הגויים.PK 361.2

    נבואות רבות על ביאת המשיח גרמו לבני ישראל לחיות בציפייה מתמדת. רבים מתו על קידוש אמונתם, מבלי שנחלו את ההבטחות. ואולם, כשחזו בהן ממרחק, הם הודו כי היו זרים וצליינים בעולם הזה. מימי חנוך ואילך, ההבטחות ששבו וניתנו באמצעות אבות האומה ונביאיה, שמרו על גחלת התקווה המייחלת לביאת המשיח.PK 361.3

    אלוהים לא גילה מן ההתחלה את המועד המדויק של ביאת המשיח הראשונה; אפילו כשנבואת דניאל תיארכה את מועד ביאתו, לא הכול פירשו כהלכה את מסר הנבואה.PK 361.4

    מאות שנים חלפו, עד שלבסוף גוועו קולות הנביאים. יד הכובש העיקה על ישראל. כאשר בני ישראל נטשו את אלוהים, האמונה התעמעמה, התקווה אפסה וחדלה להאיר את העתיד. דברי הנביאים נבצרו מהבנתם של רבים; אלה שאמונתם הייתה אמורה להישאר חזקה, כבר היו מוכנים ומזומנים להכריז בחוסר אמונה: ׳׳יארכו הימים, ואבד כל חזון׳׳ (יחזקאל י“ב 22). ואולם, במועצת השמיים נקבעה שעת ביאתו של המשיח; ׳׳כאשר מלאה העת, שלח אלוהים את בנו... לפדות את הכפופים לתורה כדי שנקבל את מעמד הבנים׳׳ (אל הגלטים ד׳ 4, 5).PK 361.5

    כדי ללמד את האנושות, יש לדבר אליה בשפתה שלה. שליח הברית מוכרח לדבר. קולו חייב להישמע בהיכלו. הוא, יוצרה של האמת, חייב להפריד את האמת מן המוץ של מלל האדם, שכן מילות האדם הפכו אותה חסרת תוקף. עקרונות מלכות האלוהים ותוכנית הגאולה חייבים להיות מוגדרים בבהירות. יש להציג בפני בני האדם את לקחי התנ׳׳ך במלואם.PK 361.6

    כשהמשיח בא לבסוף לעולם בדמות בשר ודם (פיל׳ ב׳ 7), והחל בכהונת החסד שלו, עלה בידי השטן לפצוע את עקבו בלבד, ואילו המשיח היכה ומחץ את ראש אויבו כל אימת שחווה השפלה או סבל. סאת הייסורים שהמיט החטא על העולם נשפכה על המושיע החף מחטא; ואולם, בזמן שהמשיח נשא באורך רוח את התנגדותם ומריים של החוטאים, הוא שילם את מחיר חובם ושבר את כבלי השעבוד שכבלו את האנושות. כל אנחת צער שיצאה מליבו, כל קללה וכל עלבון שהוטחו על ראשו, פעלו למען גאולת האנושות.PK 362.1

    אילו עלה בידי השטן להדיח את המשיח לפיתוי אחד ויחיד, אילו היה גורם לו לעשות ולו צעד שגוי אחד, או אפילו להגות מחשבה אחת שיכתימו את טוהרו הצרוף, היה שר החושך נוחל ניצחון על המושיע )ששימש כערבון בעבור האנושות כדי לפדותה משבייה ומחטאיה), והוא היה משיג שליטה על כל משפחת האדם.PK 362.2

    בשעת הפיתוי במדבר, בגן בגת שמנים ועל הצלב, העמיד מושיענו כלי נשק נגד שר החושך. פצעיו היו לשלל שנחל בניצחונו בעבור האנושות. בעודו תלוי על הצלב, כואב ומיוסר, בזמן שרוחות רעות שמחו לאידו ורשעים גידפוהו, נמחץ עקבו של המשיח בידי השטן. אך פעולה זו עצמה מחצה את ראשו של הנחש. באמצעות מותו הצמית המשיח “את זה שבידו ממשלת המוות, הוא השטן׳ (אל העברים ב׳ 14). צעד זה חתם לעד את גורלו של שר המורדים, והבטיח לעד את הצלחתה של תוכנית הגאולה. במותו נחל המשיח ניצחון מוחץ על כוחו של המוות; בתחייתו, הוא פתח לרווחה את שערי הקבר לכל תלמידיו. בעימות הגדול האחרון אנו חוזים בהתגשמות הנבואה: “הוא ישופך ראש, ואתה תשופנו עקב” (בראשית ג׳ 15).PK 362.3

    ׳׳אהובי, עכשיו ילדי אלוהים אנחנו, ועוד לא נגלה מה נהיה. יודעים אנו שבהיגלותו נהיה כמוהו, כי נראהו כמו שהוא׳׳ (יוח׳׳א ג׳ 2). מושיענו סלל את הדרך כדי שהחוטאים הגדולים ביותר, הנזקקים הגדולים ביותר והנדכאים והמבוזים ביותר, יוכלו לבוא אל אביהם שבשמיים.PK 362.4

    ״יהוה, אלוהי אתה, ארוממך, אודה שימך, כי עשית פלא:
    עצות מרחק, אמונה אמן״ (ישעיה כ״ה 1).
    PK 362.5

    Larger font
    Smaller font
    Copy
    Print
    Contents