שלמה חוזר בתשובה

פעמיים נגלה אלוהים בפני שלמה בתקופת שלטונו, והעניק לו דברי עידוד והכוונה. בחזון הלילה בגבעון הוא הבטיח לחנון אותו בחוכמה, עושר, כבוד ותהילה. ההבטחה לוותה באזהרה שעליו להישאר עניו וצייתן. לאחר חנוכת הבית דרש ה׳ בשנית משלמה לשמור לו אמונים. האזהרות שקיבל היו פשוטות וברורות, ואילו ההבטחות היו נפלאות ממש. אבל הכתוב מעיד על האיש שהתאים מכל בחינה שהיא - באופיו, באורחות חייו ובקורותיו - לשאת בתפקיד הרם ולמלא אחר ציפיותיו של ה׳, את הדברים הקשים הבאים: “ולא שמר את אשר צוה יהוה.” “כי נטה לבבו מעם יהוה אלוהי ישראל, הנראה אליו, פעמיים. וציוה אליו, על הדבר הזה, לבלתי לכת, אחרי אלוהים אחרים.״ (מלכים א י״א 9, 10).PK 40.1

כפירתו הייתה מוחלטת כל כך, ליבו קשה כל כך בשל חטאיו, עד שכמעט אפסה כל תקווה לגביו. שלמה לא הסתפק בשמחת ההתחברות עם ה׳. הוא נטש את אלוהים כדי למצוא סיפוק בתענוגות העולם הזה. על חוויות אלה הוא כותב:PK 40.2

״הגדלתי מעשי: בניתי לי בתים, נטעתי לי כרמים. עשיתי לי גנות ופרדסים... קניחי עבדים ושפחות ... כנסתי לי גם כסף וזהב, וסגולת מלכים והמדינות; עשיתי לי שרים ושרות, ותענוגות בני האדם, שדה ושדות. וגדלתי והוספתי, מכל שהיה לפני בירושלים... וכל אשר שאלו עיני, לא אצלתי מהם: לא מנעתי את ליבי מכל שמחה, כי ליבי שמח מכל עמלי, וזה היה חלקי מכל עמלי. ופניתי אני, בכל מעשי שעשו ידי ובעמל שעמלתי לעשות; והנה הכל הבל ורעות רוח, ואין יתרון תחת השמש. ופניתי אני לראות חוכמה, והוללות וסיכלות: כי מה האדם, שיבוא אחרי המלך, את אשר כבר עשוהו... ושנאתי את החיים... ושנאתי אני את כל עמלי, שאני עמל תחת השמש.״PK 40.3

(קהלת ב׳ 18-4)PK 40.4

מניסיונו המר למד שלמה על ריקנותם של חיי החומר ותענוגות ארציים. הוא הקים מזבחות לאלילי הגויים, רק כדי לגלות שאין בכוחם להעניק לו שלוות נפש. מחשבות קודרות וטורדניות הציקו לו יומם ולילה. שמחת החיים ושלוות הנפש נטשו אותו, והעתיד נראה קודר וחסר תקווה. אך ה׳ לא נטש אותו. באמצעות תוכחות ועונשים כבדים, הוא ביקש לעורר את מצפונו ולגרום לו לראות את דרכו החוטאת. הוא הסיר ממנו את ידו המגוננת, והניח לאויביו להציק לממלכתו ולהחליש אותה. ״ויקם יהוה שטן לשלמה, את הדד האדומי... ויקם אלוהים לו שטן, את רזון.. ויהי שר גדוד... ויקץ בישראל, וימלוך על ארם. והאיש ירבעם, גיבור חיל״. עבד לשלמה; וירם יד במלך.״ (מלכים א י״א 28-14). לבסוף העביר ה׳ לשלמה באמצעות נביאו את המסר המזעזע הבא: ״יען אשר היתה זאת עמך, ולא שמרת בריתי וחוקתי, אשר ציוויתי עליך - קרע אקרע את הממלכה מעליך, ונתתיה לעבדך. אך בימיך לא אעשנה, למען דוד אביך: מיד בנך אקרענה.״ (פסוקים 11, 12).PK 40.5

כששמע שלמה את המשפט החמור שנגזר עליו ועל ביתו, הוא התפכח; הוא ראה את איוולת דרכו באורה האמיתי. מיוסר ברוחו, מותש בגופו ובנפשו, הוא פנה עייף וצמא מבורות המים הנשברים כדי לשוב ולגמוע ממעיין החיים. סוף סוף עשו הייסורים שהתייסר בהם את פעולתם בחייו. מזה זמן רב התענה בפחדים שמא יגיע לחורבן מוחלט בשל חוסר יכולתו לנטוש את איוולת דרכו. אך עתה מצא במסר שקיבל מה׳ שביב של תקווה. אלוהים לא ימית אותו. להפך, הוא ניצב מוכן ומזומן להציל אותו משעבוד אכזר יותר מן הקבר, שממנו אין בכוחו לשחרר את עצמו.PK 41.1

בהכרת תודה הודה שלמה בכוחו ובאהבתו של אלוהים, שהוא ״גבה מעל גביה״ (קהלת ה׳ 8). בחרטה כנה פנה כדי לשוב על עקבותיו בחזרה לפסגת הטוהרה והקדושה שממנה נפל. מעולם לא קיווה שיצליח להימלט מתוצאותיו ההרסניות של החטא. לעולם לא יצליח לשחרר את מחשבתו מזיכרונות התענוגות האסורים שאחריהם רדף. אך הוא ינסה להניא אנשים אחרים מללכת בדרך האיוולת. הוא יתוודה בענווה על דרכיו הרעות, ויישא קולו כדי להזהיר את בני האדם מפני האובדן הגמור הצפוי להם בעטיין של ההשפעות הרעות שבמו ידיו עורר לפעולה.PK 41.2

החרטה הכנה אינה משכיחה מזיכרונו את חטאיי העבר. מרגע ששבה אליו שלוות נפשו, הוא אינו חדל לדאוג בנוגע לטעויות שעשה. הוא חושב על אלו שהלכו בעקבותיו ופנו לדרך הרעה, והוא מנסה בכל דרך אפשרית להוביל אותם חזרה אל דרך האמת. ככל שהאור שהוא פוסע בו הופך בהיר ועז יותר, כך מתעצמת תשוקתו להוביל את בני האדם בדרך הישר. הוא אינו מסתיר את דרכו הסוררת; הוא אינו מקל ראש ברע שעשה; אך הוא מניף דגל אדום כדי להזהיר את בני האדם. שלמה הכיר בכך ש״לב בני האדם מלא רע, והוללות בלבבם.״ (קהלת ט׳ 3). הוא שב והכריז: ״אשר אין נעשה פתגם, מעשה הרעה מהרה; על כן מלא לב בני האדם, בהם, לעשות רע. אשר חוטא, עושה רע מאת ומאריך לו: כי, גם יודע אני, אשר יהיה טוב ליראי האלוהים, אשר ייראו מלפניו. וטוב לא יהיה לרשע, ולא יאריך ימים כצל, אשר איננו ירא, מלפני אלוהים.״ (קהלת ח׳ 13-11).PK 41.3

בהשראת רוח הקודש תיעד המלך את קורות שנותיו המבוזבזות ואת הלקחים שהפיק מהן למען הדורות הבאים. בדרך זו, על אף שהזרע שזרע הניב פרי באושים שנקטף בידי עמו, מפעל חייו לא אבד לגמרי. בענווה ושפלות רוח שאפיינו את אחרית ימיו, הוא ״לימד דעת את העם, ואיזן וחיקר, תיקן משלים הרבה.״PK 41.4

״ביקש קוהלת, למצא דברי חפץ; וכתוב ישר, דברי אמת. דברי חכמים כדורבנות, וכמשמרות נטועים בעלי אסופות; נתנו, מרועה אחד״ (קהלת י״ב 11-9).PK 42.1

הוא כתב: ״סוף דבר, הכל נשמע: את האלהים ירא ואת מצותיו שמור, כי זה כל האדם. כי את כל מעשה האלוהים יביא במשפט על כל נעלם: אם טוב ואם רע.״ (פסוקים 13, 14).PK 42.2

כתביו המאוחרים של שלמה חושפים את העובדה שככל שהבין לאשורה את רשעת דרכו, כך העניק תשומת לב רבה יותר כדי להזהיר את הצעירים מליפול לאותן טעויות שעשה, אשר גרמו לו לבזבז לריק את מתנות השמיים המובחרות שהוענקו לו. בצער ובושה הוא התוודה על כך שכאשר בשיא חייו, כשהיה אמור למצוא באלוהים את הנחמה, התמיכה והחיים, הוא נטש את השמיים ואת חוכמת האלוהים, והציב את עבודת האלילים הבזויה במקומה של עבודת ה׳ הנשגבת. ועתה, לאחר שלמד מנסיונו המר על האיוולת הטמונה בחייו שבעבר, כל כמיהתו הייתה להושיע אחרים מלעבור את אותה החוויה המרה שעבר.PK 42.3

ברגש נוגע ללב הוא כותב על הזכויות ועל החובות של בני הנעורים בשירות ה׳: ״ומתוק האור וטוב לעינים, לראות את השמש. כי אם שנים הרבה יחיה האדם, בכולם ישמח; ויזכור את ימי החשך, כי הרבה יהיו כל שבא הבל. שמח בחור בילדותיך, ויטיבך לבך בימי בחורותיך, והלך בדרכי לבך, ובמראי עיניך; ודע, כי על כל אלה יביאך האלוהים במשפט. והסר כעס מליבך, והעבר רעה מבשרך: כי הילדות והשחרות, הבל.״ (קהלת י״א 10-7).PK 42.4

ולא רק לבני הנעורים, אלא גם לאנשים בוגרים, ולאנשים היורדים מפסגת הר החיים לעבר השמש השוקעת, הוא כותב ומזהיר:PK 42.5

“וזכור את בוראיך, בימי בחורתיך:
עד אשר לא יביאו ימי הרעה, והגיעו שנים,
אשר תאמר אין לי בהם חפץ.
עד אשר לא תחשך
השמש, האור, והירח, והכוכבים;
ושבו העבים אחר הגשם.
ביום שיזועו שמרי הבית, והתעותו אנשי החיל;
ובטלו הטחנות כי מיעטו, וחשכו הראות בארובות.
וסוגרו דלתיים בשוק, בשפל קול הטחנה;
ויקום לקול הציפור, וישחו כל בנות השיר.
גם מיגבה יראו והתחתים בדרך, וינאץ השקד ויסתבל החגב,
ותפר האביונה:
כי הלך האדם אל בית עולמו,
וסבבו בשוק הסופדים.
עד אשר לא ירתק חבל הכסף,
ותרוץ גולת הזהב;
ותשבר כד על המבוע,
ונרץ הגלגל אל הבור.
>וישב העפר על הארץ, כשהיה;
והרוח תשוב, אל האלוהים אשר נתנה.” (קהלת י“ב 1-7)PK 42.6

חייו של שלמה גדושי לקחים ואזהרות. אנו יודעים על חוסר היציבות המאפיינת את הנעורים, כשבני הנעורים מתנודדים בין דרך הישר לדרך הרעה, והשטן כמעט תמיד גובר עליהם. אך כשמדובר באנשים בוגרים, איננו מצפים למצוא אצלם חוסר יציבות וחוסר אמונה, אלא אופי חזק, שעקרונות המוסר והאמונה הכו בו שורש. אך זה לא תמיד כך. כשאופיו של שלמה היה אמור להיות איתן כאלון, התערערה יציבותו תחת כוחו של הפיתוי. דווקא בשעה שהיה אמור להיות במלוא אונו וכוחו, הוא התגלה במלוא חולשתו.PK 43.1

מדוגמאות כאלה עלינו ללמוד כי עמידה על המשמר ותפילה הם הדרך הבטוחה היחידה הן לצעירים והן למבוגרים. ביטחון אינו תלוי בעמדה רמה ובזכויות יתר. אדם עשוי לדבוק באמונה במשך שנים רבות וליהנות מזכויותיו כתלמיד המשיח, אך הוא עדיין חשוף להתקפות השטן. במאבק בתאוות ובפיתוי מבחוץ, אפילו אדם חכם וכביר כמו שלמה הובס. כישלונו מלמדנו כי יהיו אשר יהיו כישוריו השכליים של האדם, יהיו אשר יהיו דבקותו בה׳ ונאמנותו אליו, איש אינו יכול לבטוח בחוכמתו וביושרתו.PK 43.2

הבסיס האמיתי והדרך היחידה לבניית האופי זהים בכל דור ובכל ארץ. צו ה׳: “ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך... ואהבת לרעך כמוך׳׳ (לוקס י׳ 27); המצווה הגדולה שהתגלמה באופיו ובחייו של מושיענו, היא הבסיס היחיד, המדריך האמין היחיד שלנו. ׳׳והיה אמונת עתיך, חוסן ישועת חוכמת ודעת.” מדובר בחוכמה ובידע שרק דבר האלוהים יכול להעניק לנו )ישעיה ל“ג 6).PK 43.3

המילים שניתנו לבני ישראל בנוגע לציות למצוות ה׳: ‘׳ושמרתם, ועשיתם - כי הוא חוכמתכם ובינתכם, לעיני העמים׳׳ (דברים ד׳ 6), שרירות ותקפות גם בימינו. כאן טמון אמצעי ההגנה היחיד שלנו לשמירה על יושרה אישית, על טוהרת המשפחה, על רווחת החברה ועל יציבות האומה. בקרב כל התסבוכות, המהמורות, הסכנות והמגמות הסותרות המאפיינות את החיים, הכלל הבטוח היחיד שלנו הוא לציית לדבר האלוהים. “עדות יהוה נאמנה.” ׳׳עשה אלה - לא ימוט לעולם.” (תהילים י“ט 8; ט“ו 5).PK 43.4

מי שיקשיבו לאזהרה הנובעת מכפירתו של שלמה, יתרחקו מלכתחילה מאותם חטאים שגברו עליו. רק ציות למצוות השמיים ישמור על האדם מפני כפירה. אלוהים העניק לאדם אור גדול וברכות רבות; אך אם האור והברכות הללו לא יתקבלו, הם לא יהוו ביטחון מפני חוסר ציות וכפירה. כאשר אנשים שאלוהים רומם מפנים לו עורף ופונים לחוכמת אנוש, אורם הופך לחושך. היכולות שחוננו בהן הופכות למלכודת.PK 44.1

עד לסיומו של העימות בין הטוב לרע יהיו תמיד אנשים שיפנו עורף לאלוהים. השטן יעצב את הנסיבות בדרך כזו שאם לא נשמר בידי גבורת ה׳, הן יערערו ויחלישו כמעט באופן סמוי את כוחות הנפש שלנו. עלינו לשאול בכל צעד וצעד: “ה׳, האם זו הדרך?” כל עוד החיים נמשכים, צריכים המאמינים להישמר מפני הרע ולפקח על רגשותיהם ותשוקותיהם בדבקות מוחלטת במטרה. לא נהיה בטוחים ולו לרגע אחד, אלמלא נסתמך על אלוהים ועל החיים האצורים במשיח. עמידה על המשמר ותפילה הם אמצעי ההגנה היחידים לחיי טהרה.PK 44.2

כל הנכנס לעיר האלוהים ייכנס אליה דרך השער הישר; דבר שכרוך במאמץ ובייסורים, ככתוב, “ולא יכנס אליה כל טמא.” (ההתגלות כ“א 27). אך מי שמעד, אל לו לאבד תקווה ולהתייאש. ישנם אנשים באים בימים, שבעבר זכו לכבוד מאת ה׳, אך טימאו את נפשם בכך שהקריבו את מידותיהם הטובות על מזבח התאווה; אך אם הם יחזרו בתשובה, יחדלו לחטוא וישובו לאלוהים, ישנה עדיין תקווה בעבורם. האחד שהכריז: “היה נאמן עד מות ואתן לך עטרת החיים”, אף מזמין את החוטאים: “יעזיב רשע דרכו, ואיש אלו מחשבותיו; וישוב אל יהוה וירחמהו, ואל אלהינו כי ירבה לסלוח.” (ההתגלות ב׳ 10; ישעיה נ“ה 7). אלוהים שונא את החטא, אך אוהב את החוטא. הוא מכריז: “ארפא משובתם, אוהבם נדבה.” (הושע י“ד 5).PK 44.3

חרטתו של שלמה הייתה כנה, אך את הנזק שנגרם ממופת דרכו הרעה אי אפשר היה לתקן. בתקופת כפירתו היו בממלכה אנשים שדבקו באמונה ושמרו על טוהר מידותיהם ועל נאמנותם לה׳. אך רבים סטו מדרך הישר. המלך לא יכול היה לעצור בקלות את כוחות הרוע שהתעוררו לפעולה בעקבות העבודה הזרה ומנהגי הגויים שרווחו בארץ. השפעתו הטובה נחלשה מאוד בקרב העם. רבים היססו עכשיו לתת בו אמון מלא ולבטוח במנהיגותו. על אף שהמלך התוודה על חטאיו וכתב למען הדורות הבאים עדות על איוולת דרכו ועל חזרתו בתשובה, הוא לא יכול היה לקוות לבטל לחלוטין את ההשפעה הרעה של מעשיו הרעים.PK 44.4

מעודדים מכפירתו של מלכם, המשיכו רבים לעשות את הרע, ורק את הרע. בהידרדרותם של המלכים הרבים שקמו אחרי שלמה והלכו בעקבותיו ניתן למצוא את עקבות ההשפעה הרעה שלו כאשר הפקיר את הכשרונות שחונן בהם מאת ה׳. כשערך חשבון נפש מר ונוקב על רוע מעלליו, נאלץ שלמה להכריז: “טובה חוכמה, מכלי קרב; וחוטא אחד, יאבד טובה הרבה.” “יש רעה, ראיתי תחת השמש - כשגגה, שיצא מלפני השליט.”PK 44.5

“זבובי מוות, יבאיש יביע שמן רוקח; יקר מחוכמה מכבוד, סיכלות מעט.׳׳ (קהלת ט׳ 18, י׳ 5, 1).PK 45.1

משלל הלקחים הרבים שהותירו חייו של שלמה, הלקח הנוקב ביותר הוא כוחה של השפעה לטובה או לרעה. גם אם צר עולמנו, אנו עדיין משפיעים לטובה או לרעה על הזולת. כוח ההשפעה שלנו עשוי להביא ברכה או עלול להמיט קללה על הזולת, ואין הדבר בשליטתנו. הוא עלול להיות קודר מרוב אנוכיות וחוסר שביעות רצון. הוא עלול להיות מוכתם ברעל הקטלני של החטא החביב עלינו ולפיכך רעיל, או חדור בכוח מעניק חיים, אמונה, אומץ ותקווה, האפוף בניחוחות מתוקים של אהבה. אך אין ספק שתהיה לו השפעה לטובה או לרעה. הרעיון שכוח ההשפעה שלנו ידיף ריח של מוות ויוביל למוות הוא מחשבה מפחידה, אך אפשרית. נשמה אחת שהוטעתה, שסטתה מדרך הישר ואיבדה את האושר העילאי הצפון לה - מי יוכל להעריך את גודל האובדן?! עם זאת, מעשה נמהר אחד, מילה אחת שביטאנו ללא מחשבה, עלולים להשפיע רבות על חיי הזולת ולהביא לאובדן נשמתם. פגם אופי אחד עלול להפנות אנשים רבים מן המשיח.PK 45.2

כפי שהזרע יניב פרי, כך זרעי הפרי יישאו פרי והיבול יגדל שבעתיים. כלל זה תקף גם לגבי קשרינו עם הזולת. כל מעשה, כל מילה שלנו הם זרע שיישא פרי. כל מעשה של אדיבות והתחשבות, ציות והקרבה עצמית ישוכפלו אצל הזולת, ובאמצעותם אצל אנשים נוספים. לכן, כל מעשה שנעשה מתוך קנאה, זדון, ריב ומדון מהווה זרע שיצמיח “שורש פורה מרירות, ויטמאו בו רבים.׳׳ (האיגרת אל העברים י“ב 15). וככל שיגדל מספרם של אלה שטומאו בו, ימשיך אותו “שורש מרירות” להרעיל רבים. וכך, זריעת הזרע הטוב והרע תמשיך עד הקץ.PK 45.3