Loading...
Larger font
Smaller font
Copy
Print
Contents

מלכי ונביאי ישראל

 - Contents
  • Results
  • Related
  • Featured
No results found for: "undefined".
  • Weighted Relevancy
  • Content Sequence
  • Relevancy
  • Earliest First
  • Latest First
    Larger font
    Smaller font
    Copy
    Print
    Contents

    ירבעם

    ירבעם, עבד שלמה לשעבר, שעלה על כס המלכות ומלך על עשרת שבטי ישראל שמרדו בבית דוד, נמצא בעמדה שאפשרה לו לערוך תיקונים נבונים בענייני המדינה, הן האזרחיים והן הדתיים. כאשר שירת את שלמה, הוא הפגין כושר שכלי ושיפוט בריא; הידע שצבר במהלך שירותו הנאמן הכשיר אותו למשול על העם בתבונה ובשיקול דעת. ואולם, הוא לא השכיל לתלות את מבטחו באלוהים.PK 52.1

    פחדו הגדול ביותר של ירבעם היה שבשלב כלשהו ייכבשו לבבות נתיניו בידי המלך שישב על כס דוד. הוא סבר שאילו יתיר לעשרת השבטים לעלות לעיתים קרובות לירושלים, בירת מלכות ישראל, בה נערכו טקסי הפולחן במקדש כפי שהיה בימי מלכות שלמה, רבים מנתיניו יחדשו את ברית האמונים שלהם עם הממשל בירושלים. לאחר שנועץ ביועציו נטל החלטה נועזת: למזער ככל האפשר את האפשרות של מרד בשלטונו. הוא האמין שהדבר יעלה בידו באמצעות יצירת שני מרכזי פולחן בממלכה החדשה שכונן, האחד בבית אל והשני בדן. עשרת השבטים יוזמנו להתכנס בשני מרכזים אלה כדי לעבוד את ה׳ במקום לעלות לירושלים.PK 52.2

    דרך העתקת מרכז הפולחן למקומות הללו ביקש ירבעם להצית את דמיונם של בני ישראל בכך שהציב לפניהם מיצג מוחשי שסימל את נוכחותו של האל הסמוי מן העין. לשם כך יצר שני עגלי זהב שהוצבו בשני מרכזי הפולחן המיועדים. בניסיונו זה של ירבעם לייצג את האלוהות בדמות עגל זהב, הוא חילל את מצוותו המפורשת של ה’: “לא תעשה לך פסל וכל ותמונה... לא תשתחוה להם ולא תעבדם״ (שמות כ׳, 3, 4).PK 52.3

    כה עזה היתה תשוקתו של ירבעם לנתק את עשרת השבטים מירושלים, שנבצר ממנו לראות את נקודת התורפה הבסיסית של תוכניתו. הוא לא לקח בחשבון את הסכנה הגדולה שאליה חשף את בני ישראל כשהציב לפניהם אליל, שסימל את האלוהות שאבות אבותיהם התוודעו אליה במהלך שעבוד מצרים. שהותו של ירבעם במצרים היתה אמורה ללמדו על האיוולת שבהצבת סמלי עבודה זרה בפני העדה. ואולם, החלטתו הנחושה לפתות את שבטי המלכות הצפונית לחדול מביקוריהם בעיר הקודש, גרמה לו לנקוט באמצעים הנמהרים ביותר. הוא האיץ בהם: ״׳רב לכם מעלות ירושלים, הנה אלוהיך ישראל, אשר העלוך מארץ מצרים״ (מלכים א’ י״ב 28). וכך הם הוזמנו לכרוע ברך לפני צלמי זהב ולאמץ פולחן של עבודה זרה.PK 52.4

    המלך ניסה לשכנע את בני לוי, שאחדים מהם חיו בתחומי ממלכתו, לשרת ככוהנים במרכזי הפולחן החדשים בבית אל ובדן; ואולם, ניסיונו לא צלח. משום כך הוא נאלץ למנות כוהנים מקרב “קצות העם” (פס’ 31), כלומר, מכל שבטי העם ולא משבט לוי. רבים מיראי ה’ ובכללם רבים מבני לוי שנבהלו מן המגמה הזו, נמלטו לירושלים, שם יוכלו לעבוד את אלוהים בהתאם לצווי ה’. ״ויעש ירבעם חג בחודש השמיני בחמאשה עשר יום לחודש כחג אשר ביהודה, ויעל על המזבח, כן עשה בבית אל, לזבח לעגלים אשר עשה; והעמיד בבית אל את כוהני הבמות אשר עשה״ (פס’ 32).PK 53.1

    ה’ לא יעבור בשתיקה על מריו הבוטה וחסר הבושה של המלך, שהתבטא בהתעלמותו המוחלטת מכללי הדת שייסד ה’. בזמן שירבעם סגד לעגל הזהב והקטיר על המזבח בחנוכת המזבח אשר חנך במקדש בבית אל, בא אליו איש אלוהים מממלכת יהודה, שנשלח כדי לגנותו על שהתיימר להציג בפני עדת ישראל צורות פולחן חדשות ולהדיחם לעבודה זרה. הנביא קרא ״על המזבח בדבר יהוה, ויאמר: ‘מזבח מזבח, כה אמר יהוה: הנה בן נולד לבית דוד, יאשיהו שמו, וזבח עליך את כוהני הבמות המקטרים עליך, ועצמות אדם ישרפו עליך!PK 53.2

    ״ונתן ביום ההוא מופת, לאמור, זה המופת, אשר דבר יהוה: הנה המזבח נקרע, ונשפך הדשן אשר עליו’... והמזבח נקרע וישפך הדשן מן המזבח: כמופת, אשר נתן איש האלוהים בדבר יהוה״ (מלכים א’ י״ג 2, 3, 5).PK 53.3

    כשירבעם חזה במו עיניו בהתגשמות הנבואה, הוא נמלא רוח מרי נגד ה’ וניסה לתפוס את הנביא. ברוב זעמו, ״וישלח ירבעם את ידו מעל המזבח, לאמר תפשוהו.״ מעשהו הנמהר זכה לתוכחה מידית: ״ותיבש ידו אשר שלח עליו, ולא יכל להשיבה אליו״ (פס’ 4). היד שהושטה נגד שליח ה’ הפכה בין רגע חלושה ומשותקת, וירבעם לא יכול היה להניעה ולהשיבה אליו.PK 53.4

    המלך מוכה האימה התחנן אל איש האלוהים לעתור בעבורו לפני ה’: ״חל נא את פני יהוה אלהיך והתפלל בעדי, ותשב ידי אלי’; ויחל איש האלוהים את פני יהוה, ותשב יד המלך אליו, ותהי כבראשנה״ (פס’ 6).PK 53.5

    מאמציו של ירבעם לערוך את טקס חנוכת מזבח העבודה הזרה לפי כל גינוני הטקס, היו יהירים; הכבוד שביקש לחלוק למזבח זה היה פוגע בכבוד פולחן ה’ במקדש בירושלים. המסר של הנביא נועד לעורר את מלך ישראל לחזור בתשובה ולנטוש את זממו ותוכניותיו הרעות, שגרמו לעם לנטוש את עבודת האל האמיתית. ואולם, ירבעם הקשה את ליבו והיה נחוש ללכת בדרכו.PK 53.6

    בזמן החג בבית אל, בני ישראל לא הקשו את ליבם לחלוטין. רבים מהם היו פתוחים להשפעת רוח הקודש. ה’ תכנן שאותם אנשים שנסחפו לעבודה זרה, ייעצרו בדרכם לפני שיאחרו את המועד. הוא שלח את שליחו כדי לעצור את פולחן העבודה הזרה וכדי לחשוף בפני המלך והעם את תוצאותיה המרות של הכפירה. שבירת המזבח היוותה אות למורת רוחו של ה׳ מן התועבה שנעשתה בישראל.PK 53.7

    ה’ מבקש להושיע, לא להשמיד. הוא שש בגאולתם של החוטאים. ״חי אני נאום אדוני יהוה, אם אחפץ במות הרשע, כי אם בשוב רשע מדרכו, וחיה״ (יחזקאל ל״ג 11). באמצעות אזהרות והפצרות קורא ה’ לסוררים לחדול ממעשיהם הרעים, לשוב אליו ולחיות. הוא מעניק לשליחיו הנבחרים עוז רוח רווי קדושה, כדי ששומעיהם יתמלאו יראה ופחד, יתחרטו על מעשיהם ויחזרו בתשובה. באיזו תקיפות הוכיח איש האלוהים את המלך! תקיפות זו היתה חיונית, שכן אין דרך אחרת לגנות את הרעות החולות הללו. ה’ הפיח בעבדו אומץ רב כדי שיותיר רושם בל יימחה על שומעיו. על שליחי ה’ לא לחשוש לעולם לעמוד בפני בני האדם; עליהם להתייצב תמיד ללא חת לצד הצדק. כל עוד הם תולים את מבטחם בה’, אל להם לפחד כלל; שכן האל שהטיל עליהם את שליחותו, אף מעניק להם ודאות בהגנתו ובטיפולו המסור בהם.PK 54.1

    לאחר שהעביר את המסר שהביא עמו, עמד הנביא לשוב על עקבותיו, אך המלך ירבעם הפציר בו: ״’באה אתי הביתה וסעדה; ואתנה לך מתת.’ ״ויאמר איש האלוהים אל המלך: ‘אם תתן לי את חצי ביתך, לא אבוא עמך; ולא אוכל לחם ולא אשתה מים במקום הזה. כי כן צווה אותי בדבר יהוה לאמור, לא תאכל לחם, ולא תשתה מים; ולא תשוב בדרך אשר הלכת״ (מל״א י״ג 9-7).PK 54.2

    מוטב היה לנביא ה’ לדבוק בתוכניתו לשוב ליהודה ללא דיחוי. בזמן שנסע חזרה לביתו בדרך אחרת, הוא נתקל באיש זקן שהתיימר להיות נביא והעביר לו מסר שקרי, בהכריזו: ״גם אני נביא כמוך, ומלאך דיבר אלי בדבר יהוה לאמור: ‘השבהו איתך ואל ביתך, ויאכל לחם וישת מים’ - כיחש לו״ (פס’ 18). הוא שב וחזר על השקר והאיץ באיש האלוהים לקבל את הזמנתו. לבסוף שוכנע איש האלוהים לשוב עמו לבית אל.PK 54.3

    משום שנביא האמת הרשה לעצמו ללכת במסלול מנוגד לזה שהתווה לו תפקידו, ה’ הניח לו לשאת בעונש על חטאו. כאשר איש האלוהים והנביא הזקן שהזמין אותו לשוב עמו לבית-אל הסבו לשולחן, רוח קודשו של האל הכביר נחה על נביא השקר שפנה לנביא האלוהים ואמר לו: ‘כה אמר יהוה: יען כני מרית כי יהוה ולא שמרת את המצווה, אשר ציווך יהוה אלוהיך...לא תבוא נבלתך אל קבר אבותיך’״ (פסוקים 22-18).PK 54.4

    נבואת האבדון עמדה להתגשם במהרה מילה במילה. ״ויהי אחרי אכלו לחם ואחרי שתותו; ויחבש לו החמור, לנביא אשר השיבו. וילך, וימצאהו אריה בדרך וימיתהו; ותהי נבלתו, מושלכת בדרך, והחמור עומד אצלה, והאריה עמד אצל הנבלה. והנה אנשים עוברים, ויראו זאת הנבלה מושלכת בדרך... ויבואו וידברו בעיר, אשר הנביא הזקן ישב בה. וישמע הנביא, אשר השיבו מן הדרך, ויאמר: ‘איש האלוהים הוא, אשר מרה זאת פי יהוה״ (פסוקים 26-23).PK 54.5

    חומרת עונשו של איש האלוהים שהפר את צו ה’, היתה עדות נוספת לאמיתות הנבואה שהוכרזה מעל המזבח בבית אל. אילו הורשה הנביא שהפר את פי ה’ לשוב לביתו בבטחה, היה המלך משתמש בעובדה זו כדי לנסות להצדיק את מריו שלו בה’. באותות ובמופתים של המזבח שנקרע, ביד שלקתה בשיתוק ובגורל המר שפקד את איש האלוהים שהעז להפר צו מפורש של ה’, היה ירבעם אמור להבחין במורת רוחו של האל הפגוע. עונשים כבדים אלה היו אמורים להזהירו ולהרתיע אותו מלהמשיך במעשיו הרעים. אך במקום לחזור בתשובה, “לא שב ירבעם מדרכו הרעה; וישב ויעש מקצות העם, כוהני במות, החפץ ימלא את ידו, ויהי כוהני במות׳׳ (פס’ 33). וכך, לא רק שהגדיל ירבעם לעשות את הרע בעצמו, אלא אף ׳׳החטיא את ישראל.״ ככתוב: “ויהי בדבר הזה, לחטאת בית ירבעם; ולהכחיד ולהשמיד מעל פני האדמה...״ (פס’ 34; י״ד 16).PK 54.6

    בסמוך לתום עשרים ושתיים שנות מלכות סוערות נחל ירבעם מפלה ניצחת במלחמה נגד אביהו, יורשו של רחבעם: “ולא עצר כוח ידבעם עוד, בימי אביהו; ויגפהו יהוה, וימות״ (דברי הימים ב י״ג 20).PK 55.1

    הכפירה שפשטה בעם בימי ירבעם הלכה והחריפה, והביאה לבסוף לחורבנה המוחלט של מלכות ישראל. אפילו לפני מותו של ירבעם הכריז אחיה (הנביא הזקן משילה, ששנים רבות קודם לכן ניבא על עלייתו של ירבעם לשלטון) את הדברים הבאים: ״והיכה יהוה את ישראל, כאשר ינוד הקנה במים ונתש את ישראל מעל האדמה הטובה הזאת אשר נתן לאבותיהם, וזרם מעבר לנהר: יען, אשר עשו זאת אשריהם, מכעיסים את יהוה. ויתן את ישראל, בגלל חטאות ירבעם, אשר חטא, ואשר החטיא את ישראל״ (מל״א י״ד 15, 16)PK 55.2

    ואולם, ה’ לא ויתר על עם ישראל בלי לעשות תחילה כמיטב יכולתו כדי להשיבו אליו ואל הברית שכרת עמו.PK 55.3

    לאורך שנים ארוכות ואפלות, כשמנהיג אחר מנהיג מרדו בגלוי בשמיים ודרדרו את ישראל עמוק יותר ויותר לתוך האלילות, שלח אלוהים לעמו הסורר ששב לסורו מסר אחר מסר. באמצעות נביאיו הוא נתן לעמו שלל הזדמנויות לעצור את גל הכפירה ולשוב אליו. במהלך השנים שיבואו לאחר התפלגות הממלכה, יקומו אליהו ואלישע ויעמלו למען העם, והפצרותיהם הכואבות ומלאות האהבה של הושע, עמוס ועובדיה יישמעו בכל רחבי הארץ.PK 55.4

    מלכות ישראל מעולם לא נותרה ללא עדות מרשימה לכוחו הכביר של ה’ להושיע את עמו מחטאיו. גם בשעות האפלות ביותר יהיו אנשים יראי ה’ שישמרו אמונים למלכם, מלך המלכים, ויחיו חיים ללא רבב ובצדק לפני האל הקדוש בקרב עבודת האלילים. חסידים נאמנים אלה נמנים על שארית הפליטה יראת האלוהים, שבאמצעותה תתגשם לבסוף תכליתו הנצחית.PK 55.5

    Larger font
    Smaller font
    Copy
    Print
    Contents