פרשת בלעם

פרק זה מבוסס על במדבר כב׳ עד כד׳

בשובם מכיבוש הבשן חנו בני ישראל על גדות הירדן מול ערבות יריחו, בנקודה בה נשפך הירדן לים המלח. שם הם נערכו לקראת פלישתם הקרובה לכנען. הם נמצאו עתה בגבול מואב, ועל המואבים נפל פחד גדול בשל קרבתם המיידית של הפולשים.PP 328.1

המואבים טרם הותקפו בידי ישראל, אך הם בחנו את המתרחש בארצות השכנות מתוך תחושה מבשרת רע. האמורים הובסו בידי ישראל, והאזור שכבשו ממואב נמצא עתה תחת שליטת ישראל. צבאות בשן הובסו בידי הכוח המסתורי ששכן בעמוד הענן והגן על ישראל. מעוזי הענקים אוכלסו עתה בבני ישראל. המואבים חששו להסתכן במתקפה נגד ישראל; בקשת סיוע צבאי מבני בריתם הייתה חסרת תועלת נוכח הכוחות המסתוריים שפעלו בעבור ישראל. אך כמו פרעה בשעתו, הם החליטו להשתמש בכישוף כדי להפר את פועל ה׳. הם היו נחושים בדעתם להטיל קללה על ישראל.PP 328.2

בין המואבים למדיינים שררו יחסי ידידות שהיו מעוגנים בקשרי דת ולאום. בלק, מלך מואב, שלח למדיינים מסר שעורר את חששותיהם. בדרך זו הוא הצליח להשיג את שיתוף הפעולה שלהם נגד ישראל. וזה היה לשון המסר: ״עתה ילחכו הקהל את כל סביבתינו, כלחך השור, את ירק השדה״ (במדבר כב:4)ג בלעם, יליד ארם נהריים, נודע בכוחו העל טבעי ושמעו הגיע עד ארץ מואב. המואבים החליטו לזמן אותו לבוא לעזרתם. לפיכך, ״זקני מואב, וזקני מדין״ יצאו לדרך כדי לשכור את בלעם להטיל קללות וכישופים על ישראל.PP 328.3

השליחים יצאו מיד לדרכם הארוכה לארם נהריים, שעברה דרך הרים ומדברות. כאשר הגיעו אל בלעם מסרו לו את דברי מלך מואב: ״הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את עין הארץ, והוא ישב, ממלי. ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה, כי עצום הוא ממני - אולי אוכל נכה בו, ואגרשנו מן הארץ: כי ידעתי, את אשר תברך מברך, ואשר תאר, יואר״ (במדבר כב:5-6).PP 328.4

בלעם היה איש חסיד ונביא ה׳, אך הוא בגד בה׳ והתמכר לתאוות הבצע. עם זאת, הוא עדיין טען כי הוא עובד את האל העליון. פועלו של ה׳ למען ישראל לא נעלם מידיעתו. וכאשר הכריזו שליחיו של מלך מואב את הסיבה לביקורם, הוא ידע היטב כי עליו לסרב לבקשתם, לדחות את השכר שהציעו לו ולשלחם מעליו. אך הוא השתעשע במחשבות על הכסף שהוצע לו, ולכן דחק בשרי מואב ומדיין ללון בביתו. הוא הכריז כי לא יוכל למסור להם את החלטתו עד אשר ישאל את פי ה׳, ורצונו ייוודע לו. בלעם ידע היטב כי קללתו לא תפגע בישראל. אלוהים ניצב לצידם של בני ישראל, וכל עוד הם דבקים בו, שום אויב עלי אדמות או בשאול לא יגבר עליהם. אך דברי החנופה של השרים נעמו לו: ״את אשר תברך מברך, ואשר תאר, יואר,״ וטפחו על גאוותו. כאשר ראה בלעם את המתנות היקרות שהשרים נשאו עימם, התעוררה תאוות הבצע בליבו. ברוב חמדנותו ניאות לקבלן, ובשעה שהתיימר לציית לה׳ ולדבוק ברצונו, ניסה להיענות לדרישת בלק.PP 329.1

בלילה בא מלאך ה׳ אל בלעם ובפיו המילים הבאות: ״לא תלך עמהם; לא תאיר את העם, כי ברוך הוא.״PP 329.2

בבוקר ביקש בלעם משרי מואב ומדיין לשוב לארצם, וזאת בלי שמסר להם את דברי ה׳ אליו. מתוך צער וזעם על כך שנכזבה תוחלתו להשיג כבוד ועושר, הכריז בקוצר רוח: ״לכו אל ארצכם: כי מאן יהוה, לתתי להלך עמכם.״PP 329.3

בלעם ״אהב את שכר הרשע״ (איגרת פטרוס השנייה ב:15). חטא החמדנות, הזהה בעיני ה׳ לחטא האלילות, הפך את בלעם לאופורטוניסט. מגרעת יחידה זו באופיו נתנה לשטן שליטה מלאה עליו, וזה הדבר שהביא למפלתו. השטן מדיח את בני האדם לנטוש את עבודת ה׳ באמצעות פיתויי רווח חומרי וכבוד. הוא לוחש באוזניהם כי נקיפות המצפון שלהם מוגזמות וכי הן מונעות את הצלחתם ושגשוגם. לפיכך, רבים מתפתים לסטות מדרך הישר. צעד מוטעה אחד מקל על נטילת הצעד הבא, ובדרך זו הופכים בני האדם יהירים ובעלי ביטחון עצמי מופרז. ברגע שהם מניחים לתאוות הבצע ולתשוקה לכוח לשלוט בהם, הם מעזים לבצע את המעשים הנוראים ביותר. אנשים רבים משלים את עצמם כי בכוחם לסטות לזמן מה מדרך הישר, וזאת כדי להשיג רווח חומרי, מעמד או יתרון, אך לאחר שישיגו את מטרתם יוכלו בנקל לשוב אל דרך הישר. כאשר הם נוהגים כך, הם הולכים ומסתבכים במלכודת שהשטן הציב להם, ורק לעיתים רחוקות יצליחו להיחלץ ממנה.PP 329.4

כאשר שרי מואב הודיעו לבלק על סירובו של בלעם להתלוות אליהם, הם לא אמרו לו כי אלוהים אסר עליו לבוא איתם. בלק הניח כי השתהותו של בלעם נועדה אך ורק כדי להשיג גמול רב יותר. לכן, הוא שב ושלח אליו שרים רבים ונכבדים יותר מן הראשונים, ובפיהם הבטחות לתגמל אותו היטב ולהעניק לו כבוד רב. המלך אף נתן לשריו את הסמכות להסכים לכל תנאי שבלעם יציב בפניהם. וזו לשון המסר ששלח בלק לבלעם: ״כי כבד אכבדך מאד, וכל אשר תאמר אלי אעשה; ולכה נא, קבה לי, את, העם הזה.״PP 329.5

בלעם נבחן בשנית. בתגובה להפצרותיהם של שליחי המלך נהג בלעם ביושר ובגילוי לב, והבטיח להם כי שום כמות של זהב וכסף לא תגרום לו לפעול בניגוד לרצון האלוהים. אך משום שהשתוקק להיענות לבקשת המלך, וזאת על אף שידע היטב את רצון ה׳, הוא האיץ בהם להישאר בלילה בביתו כדי שיוכל לשוב ולשאול את פי ה׳, ממש כאילו אלוהים הוא בשר ודם שאפשר לשכנע אותו לשנות את דעתו.PP 330.1

בלילה בא אלוהים אל בלעם ואמר לו: ״אם לקרא לך באו האנשים, קום לך אתם; ואך, את הדבר אשר אדבר אליך - אתו תעשה.״ אלוהים הניח לבלעם לנהוג כרצונו משום שהיה כל כך נחוש בדעתו. בלעם לא ביקש לעשות את רצון ה׳ אלא בחר ללכת בדרכו הוא, ורק לאחר מכן השתדל להשיג את רשותו.PP 330.2

אלפי בני אדם פוסעים בימינו בדרך דומה. אילו התיישבה החובה המוטלת עליהם עם נטיות ליבם, הם לא היו מפקפקים בה. על כל בני האדם מוטלת חובה; היא מוצגת מפורשות בכתבי הקודש או מתחייבת מן המציאות והשכל הישר. אך דווקא משום שחובה זו אינה עולה בקנה אחד עם תאוותיהם ונטיות ליבם, הם מתעלמים ממנה לעיתים קרובות ופונים לאלוהים כדי לברר איזו חובה מוטלת עליהם. הם מתפללים ארוכות ובכוונה רבה לאור, אבל אלוהים לא ייתן שיזלזלו בו. לעיתים קרובות הוא מתיר לאנשים כאלה לעשות ככל העולה על רוחם ולשאת את פרי הבאושים של מעלליהם. ״ולא שמע עמי לקולי... ואשלחהו, בשרירות לבם; ילכו, במועצותיהם.״ (תהילים פא: 12, 13) כאשר אדם יודע בוודאות מהי החובה המוטלת עליו, מוטב שלא יפנה אל אלוהים כדי להיחלץ ממנה. ההפך הוא הנכון. עליו לבקש בתפילה וברוח ענווה וכנועה את הגבורה והחוכמה האלוהית כדי שיצליח למלא את חובתו על הצד הטוב ביותר.PP 330.3

המואבים היו עובדי אלילים מושחתים, אך על פי הדין האלוהי אשמתם לא הייתה כבדה כאשמת בלעם. בלעם התיימר להיות נביא ה׳, ולפיכך, כל מה שיצא מפיו נחשב כאילו יצא מפי הגבורה. לכן אלוהים לא הניח לו לדבר כאוות נפשו, אלא הורה לו למסור במדויק את דבריו: ״ואך, את הדבר אשר אדבר אליך - אתו תעשה.״ בלעם קיבל עתה מאלוהים רשות ללכת עם שרי מואב, אם וכאשר יבואו בבוקר לקרוא לו. אך שרי מואב שרגזו על השתהותו וציפו לסירוב נוסף מצידו, יצאו לדרכם השכם בבוקר בלי ליידע אותו. לבלעם לא נותר עתה שום תירוץ להיענות לבקשתו של בלק. אך הוא היה נחוש בדעתו להשיג את הגמול שהובטח לו; לאחר שחבש את אתונו, יצא לדרך בעקבותיהם. הוא חשש פן ישוב ה׳ מן הרשות שנתן לו, ולכן מיהר להשיג את שרי מואב כדי שלא יפסיד חלילה את הגמול הנחשק.PP 330.4

אך לפתע, ״ויתיצב מלאך יהוה בדרך, לשטן לו״ (פס׳ 22). האתון שראתה את מלאך ה׳ ,שנעלם מעיני אדם, וחרבו שלופה בידיו, סטתה מן הדרך ופנתה לעבר השדה. בלעם היכה אותה נמרצות שכן ביקש להטותה בחזרה אל הדרך. אך עתה שב מלאך ה׳ והופיע לפניה, והאתון שפסעה על שביל צר בין שתי גדרות אבן ניסתה לנטות ולעקוף את הדמות המפחידה, ואז נצמדה אל הגדר ותוך כדי כך לחצה את רגלו של אדונה אל הגדר. בלעם לא ראה את מלאך ה׳, ולכן נבצר ממנו להבין כי אלוהים הוא שחוסם את דרכו. בלעם הזועם היכה את האתון ללא רחמים ואילץ אותה להתקדם.PP 331.1

״ויוסף מלאך יהוה, עבור; ויעמד במקום צר, אשר אין דרך לנטות ימין ושמאול.״ שוב נגלה המלאך לעיני האתון בחרבו השלופה והמאיימת, והאתון האומללה שרעדה מפחד עצרה ורבצה תחת רוכבה. זעמו של בלעם הלך וגבר, ובמקל שבידו חבט בה באכזריות רבה יותר. עתה פתח ה׳ את פי האתון וחנן אותה בכוח הדיבור. ״אתון אלמת דברה בקול אדם ועצרה את אולת הנביא״ (איגרת פטרוס השנייה ב:16). ״ותאמר [האתון] לבלעם: ׳מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים?׳״ (במדבר כב:28)PP 331.2

אחוז זעם בשל העיכוב שהסבה לו פנה בלעם אל אתונו כאילו הייתה יצור תבוני, והשיב לה: ״כי התעללת בי; לו יש חרב בידי, כי עתה הרגתיך.״ לפנינו מכשף מיומן, העושה את דרכו כדי להטיל קללה על עם שלם במטרה לנטרל את כוחו, אך אין בידו להמית אפילו את הבהמה שעליה הוא רוכב!PP 331.3

עתה נפקחו עיני בלעם והוא ראה את מלאך ה׳ ניצב בדרך וחרבו שלופה בידו כדי להמיתו. באימה וביראה הרכין בלעם את ראשו, ״ויקד וישתחו, לאפיו.״ מלאך ה׳ אמר לבלעם: ״על מה הכית את אתנך זה שלוש רגלים? הנה אנוכי יצאתי לשטן, כי ותט הדרך לנגדי. ותראני, האתון, ותט לפני, זה שליש רגלים; אולי נטתה מפני, כי עתה גם אתכה הרגתי ואותה החייתי.״ (פס׳ 32-33).PP 331.4

בלעם חב את חייו לאתון האומללה שאליה התאכזר כל כך. האיש שהתיימר להיות נביא ה׳, שהכריז כי עיניו נפקחו לראות בחזון את אלוהים, האל העליון, היה כה עיוור בשל חמדנותו ושאפתנותו עד שנבצר ממנו לראות את מלאך ה׳ שנגלה לעיני אתונו. ״אל העולם הזה עור את שכלם של הבלתי מאמינים״ (השנייה אל הקורינתים ד:4). כמה רבים הם העיוורים הללו! אצים רצים הם בדרכם לעשות את הרע ולחלל את תורת ה׳, ואינם רואים כי ה׳ ומלאכיו ניצבים נגדם. כמו בלעם בשעתו, הם כועסים על כל מי שעומד בדרכם ומנסה להציל אותם מאובדנם.PP 331.5

יחסו של בלעם אל אתונו העיד על הרוח שמשלה בו. ״יודע צדיק, נפש בהמתו; ורחמי רשעים, אכזרי״ (משלי יב׳:10)PP 331.6

רק מעטים מבינים את חומרתו של חטא ההתעללות בבעלי חיים או את העוול שבהזנחתם. בורא האדם ברא גם את בעלי החיים. ״טוב יהוה לכל; ורחמיו, על כל מעשיו.״ )תהילים קמה:9). בעלי החיים נוצרו למען האדם, אך לאדם אין שום זכות להסב להם כאב וסבל על ידי ניצול מחפיר, יחס רע ואכזר או הזנחה.PP 331.7

בשל חטאו של אדם הראשון, ״כל הבריאה נאנחת וסובלת״ (אל הרומים ח:22). סבל ומוות נגזרו לא רק על המין האנושי אלא אף על בעלי החיים. לפיכך, מן הראוי שהאדם ינסה להקל על סבלם של בעלי החיים ולא להגביר אותו, שכן חטאו שלו הוא שהמיט על ברואי האל סבל ומוות. מי שמתעלל בבעלי חיים רק משום שהם נתונים תחת שליטתו אינו אלא רודן פחדן. הדחף להכאיב ולהתעלל בבני אדם ובבעלי חיים הוא שטני. אנשים רבים אינם מבינים כי אכזריותם תיחשף. הם סבורים כי נבצר מן החיות האילמות והמסכנות לדבר ולהתלונן. אך אילו נפקחו עיניהם, כעיני בלעם, היו רואים את מלאך ה׳ ניצב לפניהם כעד מרשיע שיעיד נגדם בבית דין של מעלה. כל מעשינו נרשמים בשמיים, וביום הדין יוכרז גזר דינם של האנשים שהתעללו בברואי ה׳.PP 332.1

כאשר בלעם ראה את מלאך ה׳, הוא הכריז ביראה: ״חטאתי - כי לא ידעתי, כי אתה נצב לקראתי בדרך׳; ועתה אם רע בעיניך, אשובה לי.״ מלאך ה׳ נתן לבלעם רשות להתקדם בדרך ולהצטרף אל שרי מואב, אך נתן לו גם להבין שהדברים שייצאו מפיו יישלטו על ידי גבורת ה׳. אלוהים ביקש להראות למואב כי ישראל מוגנת ובטוחה תחת ידו. כאשר המואבים נוכחו בחוסר האונים של בלעם, שלא הצליח להטיל קללה ללא רשות השמיים, הם ראו את יד ה׳ שגוננה על עמו.PP 332.2

כאשר נודע למלך מואב על הגעתו של בלעם לארצו, יצא עם פמליה גדולה אל גבולות ממלכתו כדי לקבל את פניו. כאשר הביע באוזני בלעם את תמיהתו מן העיכוב, בייחוד לאור הגמול הרב שציפה לו, השיב הנביא: ״הנה באתי אליך. עתה, היכל אוכל דבר מאומה? הדבר, אשר ישים אלוהים בפי - אתו אדבר.״ בלעם הצטער מאוד על המגבלה שאלוהים הטיל עליו, וזאת מחשש שלא יעלה בידו להגשים את המטרה שלשמה הגיע למואב, שכן גבורת ה׳ ריסנה אותו.PP 332.3

המלך ושרים נכבדים מממלכתו ליוו את בלעם אחר כבוד אל ״במות בעל״, כדי שיראה משם את מחנה ישראל.PP 332.4

עתה עומד הנביא במקום גבוה ומתצפת על מחנה העם הנבחר. אך בני ישראל לא ידעו דבר וחצי דבר על מה שהתחולל בסמוך אליהם! ה׳, שומר ישראל, הוא שהגן עליהם יומם וליל! כמה קשי הבנה הם חסידי ה׳ בכל דור ודור, כמה איטית תפיסתם, כמה אינם מבינים את גודל אהבתו ורחמיו של אלוהים! אילו הבינו מיד כי גבורת ה׳ פועלת ללא הרף בעבורם, האם ליבם לא היה נמלא הכרת תודה על אהבתו, ויראה מן המחשבה על הוד תפארתו וגבורתו?PP 332.5

בלעם ידע דבר מה על תורת הקורבנות של העברים, ולכן קיווה כי אם יזבח לה׳ זבח גדול יותר מזבחי ישראל ישיג את ברכת אלוהים ויצליח לבצע את זממו. השקפת העולם של המואבים עובדי האלילים הלכה וקנתה לה אחיזה בנפשו. חוכמתו הפכה לכסילות; חזונו הרוחני התערפל; ומשום שנכנע לכוחו של השטן לקה עתה בעיוורון.PP 332.6

שבעה מזבחות הוקמו בפקודת בלעם. על כל אחד ואחד מהם העלה בלעם קורבן,PP 333.1

ואז הלך לראש הגבעה כדי להתייחד עם אלוהים. הוא הבטיח לבלק למסור לו את כל מה שה׳ יגלה לו.PP 333.2

כאשר שרי מואב ניצבו ליד המזבחות נאסף סביבם קהל רב שציפה בכיליון עיניים לשיבת הנביא. הכול חיכו למילים שיצמיתו לעד את הכוח המסתורי המוזר שפעל למען בני ישראל השנואים. כאשר שב בלעם, הוא אמר:PP 333.3

״מן ארם ינחני בלק מלך מואב, מהררי קדם — לכה ארה לי יעקב,
ולכה זעמה ישראל.
מה אקב, לא קבה אל?
ומה אזעם, לא זעם יהוה?
כי מראש צרים אראנו, ומדבעות אשורנו:
הן עם לבדד ישכן, ובגוים לא יתחשב.
מי מנה עפר יעקב, ומספר את רבע ישראל?
תמת נפשי מות ישרים, ותהי אחריתי כמהו!״PP 333.4

בלעם הודה קבל עם ועדה כי בא למואב במטרה לקלל את ישראל, אך המילים שהגה עתה מפיו סתרו לחלוטין את רגשת ליבו. הוא הוכרח לברך את ישראל בשעה שליבו היה מלא וגדוש קללות.PP 333.5

כאשר צפה בלעם במחנה ישראל העצום, הוא חזה בהשתאות בסדר המופתי ששרר בו. הוא שמע כי בני ישראל הם אספסוף גס וחסר ארגון, שפשט על הארץ והפיל את חיתתו על עמי האזור. אך המחזה שנגלה לעיניו סתר לחלוטין את כל מה ששמע. הוא ראה את המחנה העצום מאורגן למופת: הכול העיד על סדר ומשמעת מופתיים. הוא ראה את חסד ה׳ שורה על ישראל, ואת ייחודיותה בתור העם הנבחר. ישראל לא הייתה אמורה להידמות ליתר העמים אלא להתעלות עליהם. ״הן עם לבדד ישכן, ובגוים לא יתחשב.״ כאשר הגה בלעם את המילים הללו, בני ישראל טרם ישבו בארצם; בלעם לא ידע דבר וחצי דבר על אופיים, מנהגיהם ואורחותיהם המיוחדים. כמה מרשימה התגשמותה של נבואה זו בתולדות ישראל! במרוצת שנות שיעבודם וגלותם של בני ישראל, לאחר שגלו מארצם והתפזרו בין האומות, הם נותרו עם נבדל. בדומה, בחירי האלוהים הפזורים בין כל העמים שוהים זמנית עלי אדמות, אך אזרחותם תהיה בשמיים.PP 333.6

בלעם זכה לראות בחזון נבואי את תולדות עם ישראל, אך במקביל חזה בבחירי ה׳ (המאמינים) משגשגים וגדלים במספרם באחרית הימים. הוא ראה את החסד המיוחד שמלך מלכי המלכים יטה על אוהביו ויראיו. הוא ראה את יד ה׳ התומכת בחסידיו כאשר הם פוסעים בגיא צלמוות. הוא חזה בהם קמים לתחייה ויוצאים מקברותיהם כדי לנחול חיי נצח, כאשר הוד והדר, תהילה וכבוד מעטרים את ראשם. הוא חזה בנושעים הששים ומתענגים על יופייה של הארץ החדשה. וכאשר הביט משתאה במחזה, הכריז: ״מי מנה עפר יעקב, ומספר את רבע ישראל?״ הוא חזה בכתר הכבוד הזורח מעל מצחות הנושעים ובשמחה ובנהרה שקרנו מפניהם. וכאשר צפה בחיי הנצח הרוויים אושר צרוף, נשא תפילה נשגבת: ״תמת נפשי מות ישרים, ותהי אחריתי כמהו!״PP 333.7

אילו ניאות בלעם לקבל את האור שהעניק לו אלוהים היה דבק בדברי ה׳! הוא היה מנתק מיד כל קשר עם מואב. הוא לא היה מנצל לרעה את חסד ה׳, אלא היה שב אליו בחרטה וביראת כבוד. אך תאוות הבצע של בלעם הכריעה אותו. הוא השתוקק לגמול שהוצע לו בעבור מעשי רשעתו, והיה נחוש להשיגו.PP 334.1

בלק חיכה בביטחון גמור לקללה שתצא מפיו של בלעם ותמיט על ישראל מכת מחץ; אך כאשר שמע את דברי הנביא, התפרץ ברגש עז: ״מה עשית לי? לקב איבי לקחתיך, והנה ברכת ברך.״ בלעם שביקש להציג זאת כמעשה טוב, טען כי דיבר מתוך התחשבות ברצונו של אלוהים, ששם את המילים הללו בפיו. הוא השיב לבלק: ״הלא, את אשר ישים יהוה בפי - אתו אשמר, לדבר.״PP 334.2

אפילו עכשיו סירב בלק לוותר על זממו. הוא סבר כי מחנה העברים העצום הפחיד כל כך את בלעם, עד שלא העז להפעיל את כשפיו נגדם. המלך החליט לקחת את הנביא לעמדת תצפית אחרת, בה ניתן היה לראות רק את קצה המחנה העצום. ייתכן כי זה מה שימריץ את בלעם לקלל את קצות המחנה, ותוך זמן קצר יושמד המחנה כולו. הוא לקח את בלעם אל ראש הפסגה, ושם, בעמדת התצפית, נערך ניסיון נוסף. שוב הוקמו שבעה מזבחות ושוב נזבחו שבעה קורבנות, כמו בפעם הראשונה. המלך ושריו ניצבו ליד הקורבנות, ואילו בלעם הלך להתייחד עם אלוהים. אלוהים שב ודיבר אל בלעם, ולכן נבצר ממנו לשנות את המסר שקיבל, או לא למסור אותו כלל.PP 334.3

כאשר שב בלעם אל המלך ושריו שחיכו לו בחרדה ובכיליון עיניים, שאל אותו המלך: ״מה דבר יהוה?״ תשובת הנביא הטילה מורא בלב המלך ושריו, ממש כמו בפעם הקודמת:PP 334.4

״לא איש אל ויכזב, ובן אדם ויתנחם:
ההוא אמר ולא יעשה?
ודבר ולא יקימנה?
הנה ברך, לקחתי; וברך, ולא אשיבנה.
לא הביט און ביעקב, ולא ראה עמל בישראל;
יהוה אלהיו עמו, ותרועת מלך בו.״PP 334.5

נפעם ומלא יראת כבוד מן ההתגלויות הללו, הכריז בלעם:״ כי לא נחש ביעקב, ולא קסם בישראל!״ כלומר, שום כשפים, לחשים או קסמים לא יפגעו בישראל. המכשף הגדול ניסה את כל קסמיו וכוחות הכישוף שלו בהתאם לבקשת המואבים, אך לשווא. עתה, ״יאמר... לישראל: מה פעל אל!״ כאשר ישראל חוסה תחת כנפי אלוהים, שום אומה לא תוכל לגבור עליה, גם לא בסיוע השטן. כל העולם כולו אמור להשתאות נוכח פועלו הנפלא של אלוהים בעבור עמו, שכן המכשף שהיה נחוש להטיל קללה נוראה על ישראל, רוסן בידי גבורת ה׳, ובמקום לקלל, נבעו מפיו שפע של ברכות בשירה פיוטית ונמלצת. חסד ה׳ שנטה בשעה זו על ישראל אמור להעיד על טיפולו המסור של אלוהים בחסידיו הצייתנים בכל הדורות. כאשר השטן יסית את הרשעים כדי שיציגו את הצדיקים באור שקרי, יציקו להם, יתאנו לחסידי ה׳ וינסו להשמידם, זכר מאורע זה יחזק את אמונתם בה׳, ויפיח אומץ בליבם.PP 335.1

בצערו וברוב ייאושו הכריז מלך מואב: ״גם קב לא תקבנו; גם ברך, לא תברכנו!״ כלומר, אם אינך יכול לקלל את עם ישראל, אל תקלל, אבל גם אל תברך אותו. אך תקווה קלושה פיעמה עדיין בליבו, והוא היה נחוש בדעתו לערוך ניסיון נוסף. עתה הוא לקח את בלעם אל ראש הפעור, שם ניצב מקודש למען עבודת הבעל, אלוהי מואב. כאן שבו והוקמו שבעה מזבחות כבעבר, ושוב והועלו שבעה קורבנות. אך הפעם לא הלך בלעם להתבודד כפי שעשה בפעמים הקודמות, כדי להתייחד עם האל ולדעת את רצונו. עתה הוא לא ניסה להשתמש בכשפיו, אלא ניצב ליד המזבחות והשקיף מלמעלה על אוהלי ישראל. רוח הקודש שבה ונחה עליו, ודבר ה׳ יצא מפיו:PP 335.2

״מה טבו אהליך, יעקב; משכנתיך, ישראל!
כנחלים נטיו, כגנת עלי נהר;
כאהלים נטע יהוה, כארזים עלי מים.
יזל מים מדליו, וזרעו במים רבים;
וירם מאגג מלכו, ותנשא מלכתו...
כרע שכב כארי וכלביא, מי יקימנו?
מברכיך ברוך, וארריך ארור.״PP 335.3

שגשוגה של ישראל מוצג בנבואה באמצעות אחדים מן הדימויים היפים ביותר מעולם הטבע. הנביא מדמה את ישראל לעמקים פוריים ושופעי יבולים; לגנים פורחים הרוויים מעיינות מים חיים; לעצי בושם ולארזים תמירים ונאים. הדימוי האחרון הוא היפה והמרשים ביותר בכתבי הקודש. ארז הלבנון זכה להערכה ולהערצה בקרב עמי המזרח. עצי מחט ממשפחה זו צומחים בכל מקום בו דרכה כף רגלו של האדם, מן הקוטב הצפוני עד לאזורים הטרופיים. הם משגשגים בחום ובקור, גדלים בשפע על גדות נחלים, ומתנשאים לגובה על אדמה צחיחה. הם שולחים את שורשיהם לעומק בין סלעי ההרים, וניצבים בגאון מול כל סופה. עליהם רעננים וירוקים תמיד, גם כשעלוות העצים האחרים נושרת עם בוא החורף. מכל העצים כולם, ארז הלבנון מצטיין בחוזקו ובחוסנו, והוא משמש כדימוי לחסידי ה׳, שחייהם ״ צפונים עם המשיח באלוהים״ (אל הקולוסים ג:3). בתהילים נאמר: ״צדיק... כארז בלבנון ישגה״ (צב:13). יד ה׳ רוממה את ארז הלבנון למעמד של מלך היער. ״ברושים לא דמו אל סעפתיו, וערמנים לא היו כפראתיו: כל עץ, בגן אלוהים, לא דמה אליו, ביפיו״ (יחזקאל לא:8). הארז מסמל בדרך כלל מלכות. בכתבי הקודש מייצג הארז את הצדיקים, ומעיד על הדרך בה רואים השמיים את החסידים העושים את רצון ה׳.PP 335.4

בלעם ניבא שמלך ישראל יהיה גדול וחזק יותר מאגג, מלך עמלק, שהייתה באותה עת אומה חזקה מאוד. אם ישראל תדבק בה׳, היא תכניע את כל אויביה. מלך ישראל הוא בן האלוהים; יבוא יום והוא יכונן את כס מלכותו עלי אדמות, וכוחו יהיה גדול יותר מכוחן של כל מעצמות תבל.PP 336.1

כאשר הקשיב בלק לדברי הנביא ונוכח כי נכזבה תוחלתו, נמלא פחד וזעם. הוא כעס על כך שבלעם לא נתן לו ולו מעט דברי עידוד, לאור העובדה שיתר הנבואות שיצאו מפיו היו לרעתו ולטובת ישראל. הוא בז לנביא על שום שנהג בוותרנות (מול ה׳) ולא עמד על דעתו. הוא כעס עליו על שתעתע בו, ולכן הכריז בזעף: ״ועתה, ברח לך אל מקומך; אמרתי כבד אכבדך, והנה מנעך יהוה מכבוד.״ אך בלעם השיב למלך, כי הזהיר אותו מראש שיוכל לומר רק את דבר ה׳.PP 336.2

בטרם שב לארצו נשא בלעם את הנבואה היפה והנשגבת ביותר על גואל העולם ועל חורבנם הסופי של אויבי ה׳:PP 336.3

״אראנו ולא עתה, אשורנו ולא קרוב; דרך כוכב מיעקב, וקם שבט
מישראל, ומחץ פעתי מואב, וקרקר כל בני שת.״PP 336.4

הוא חתם את דבריו בנבואה על חורבנם של מואב ואדום, עמלק ושבט הקייני, ובכך לא השאיר למלך מואב שביב של תקווה.PP 336.5

עתה, משסר חינו בעיני המלך, ומשנכזבה תוחלתו להשיג עושר וכבוד, סיים בלעם את משימתו ויצא לדרכו, מודע לכך שעורר את מורת רוחו של ה׳. לאחר ששב לביתו נטשה אותו גבורת ה׳, ותאוות הבצע שלו, שרק רוסנה לזמן מה, שבה והשתלטה עליו. הוא היה מוכן לעשות הכול כדי לזכות בגמול שהובטח לו על ידי בלק. בלעם ידע כי שגשוגם של בני ישראל תלוי בציותם לה׳, וכי אין כל דרך להביסם זולת על ידי הדחתם לחטא. עתה גמר אומר בנפשו לשאת חן בעיני בלק בכך שישיא לו עצה כיצד להמיט קללה על ישראל.PP 336.6

בלעם שב מיד למואב ופרש בפני המלך את תוכניתו. המואבים האמינו שכל עוד בני ישראל דבקו באלוהים, הוא הגן עליהם. תוכניתו של בלעם הייתה לגרום להם לנטוש את ה׳ באמצעות הדחתם לעבודת אלילים. אם יצליחו המואבים לגרום להם ליטול חלק בפריצות הפולחנית הכרוכה בעבודת הבעל ואשתורת, ה׳, מגינם הכול יכול, יהפוך לאויבם, והם יובסו במהרה בידי העמים שוחרי המלחמה הסובבים אותם. המלך הביע את שביעות רצונו מן התוכנית, ובלעם נשאר במואב כדי לסייע בהוצאתה אל הפועל.PP 336.7

בלעם היה עד להצלחתה של תוכניתו השטנית. הוא ראה את קללת ה׳ רובצת על העם הנבחר; אלפים מבני ישראל נשפטו בידי ה׳ ומתו, אך יד ה׳ שהענישה את החוטאים לא הניחה למדיחים להימלט מן העונש. בלעם נהרג במלחמת ישראל נגד מדיין. כאשר בלעם אמר: ״תמת נפשי מות ישרים, ותהי אחריתי כמהו,״ (כלומר, ביקש שגורלו יהיה כגורל ישראל), הוא אמר זאת מתוך תחושה כי קיצו קרב. בלעם בחר שלא ללכת בדרך הישר, ולכן, לרוע מזלו, נגזר גורלו יחד עם אויבי ה׳.PP 337.1

גורלו של בלעם היה זהה לגורלו של יהודה איש קריות, ולשניהם היה אופי דומה. שניהם ניסו לעבוד את אלוהים ואת הממון בעת ובעונה אחת, אך נחלו כישלון חרוץ. בלעם הודה בקיומו של האל האחד והיחיד והתיימר לעבוד אותו; יהודה האמין בישוע המשיח והלך בעקבותיו עם יתר תלמידיו. אך בלעם קיווה שעבודת ה׳ תשמש אמצעי להשגת עושר וכבוד עלי אדמות; וכאשר לא הצליח להשיג את מטרתו, מעד ונשבר. יהודה ציפה להשיג באמצעות קשריו עם ישוע עושר וקידום במלכות שתקום בעולם הזה, שאותה כך האמין, יכונן המשיח. אך משנכזבה תוחלתו, נפל בכפירה שהביאה לאובדנו. הן בלעם והן יהודה קיבלו אור גדול מה׳ ונהנו מזכויות מיוחדות, אך החטא שטיפחו בליבם הרעיל את אופיים והמיט עליהם את אובדנם.PP 337.2

מסוכן מאוד לדבוק בתכונה או במידה רעה ולטפח בלב תשוקה רעה.PP 337.3

גם אם נטפח בליבנו חטא אחד ויחיד, הוא ישחית אט אט את אופיינו ויתעל את כל תעצומות הנפש שלנו כדי למלא אחר אותה תשוקה רעה. התמכרות להרגל רע אחד, מעידה אחת, סטייה קלה מדרך הישר, התרופפות קלה של המצפון - כל אלה יהרסו את מגננות הנשמה ויסללו את הדרך לשטן, שיחדור לליבנו וידיח אותנו לחטא. הדרך הבטוחה היחידה היא להתפלל אל הקדוש ברוך הוא, ולבקש מדי יום ברוח חפצה ובלב נכון, כמו דוד המלך: ״תמך אשרי, במעגלותיך; בל נמוטו פעמי׳׳ (תהילים יז:5).PP 337.4