לאחר המבול

פרק זה מבוסס על בראשית ז׳:20 עד ט׳:17

המים התרוממו לגובה של עשרה מטרים מעל לראשי ההרים הנישאים ביותר. לעיתים נדמה היה לבני משפחת נח הצפונים בתיבה, כי גם הם ייספו במבול, משום שספינתם הטלטלה במים הסוערים והתהפכה מצד לצד, נתונה לחסדי הרוחות והגלים, במשך חמישה חודשים ארוכים. היה זה ניסיון קשה, ואולם, אמונתו של נח לא התערערה; הוא היה סמוך ובטוח שיד ההשגחה שולטת בהגה הספינה ומנווטת אותה.PP 77.1

כאשר שככו המים, גרם הקדוש ברוך הוא לתיבה להיסחף לעבר מקום מוגן, מוקף בהרים שלא ניזוקו במבול, משום שגבורת ה׳ סוככה והגנה עליהם. ההרים היו מרוחקים קמעה זה מזה, והספינה שטה לאיטה במפרץ השקט, וחדלה להיטלטל על פני האוקיינוס העצום. נוסעיה, שנלאו מטלטוליה הממושכים, חשו עתה הקלה רבה.PP 77.2

נח ובני משפחתו ציפו מדי יום בדאגה לרגע שבו יפחתו המים, משום שהם השתוקקו לפסוע שוב על פני האדמה. ארבעים ימים לאחר שנגלו לעיניהם ראשי ההרים, שילח נח עורב - ציפור בעלת חוש ריח חד, כדי לגלות אם יבשה האדמה. העורב, שלא מצא דבר זולת מים, המשיך לצאת ולשוב אל התיבה. מקץ שבוע שולחה גם יונה, אשר שבה לתיבה לאחר ש״לא מצאה מנוח לכף רגלה.״ נח חיכה שבעה ימים נוספים, ואז שילח שוב את היונה. כאשר שבה היונה לעת ערב ובפיה עלה זית, שמחו יושבי התיבה שמחה גדולה. מאוחר יותר, ״ויסר נוח, את-מכסה התיבה, וירא, ״הנה חרבו פני האדמה. ״ בשלב זה, נח חיכה עדיין בסבלנות בתוך התיבה. כשם שנכנס לתיבה במצוות ה׳, כך גם חיכה להוראה לעזבה.PP 77.3

לבסוף ירד מלאך מן השמיים, פתח את הדלת הכבירה של התיבה, והורה לראש המשפחה ולבני ביתו לצאת מן התיבה יחד עם כל בעלי החיים ששהו בה. בשמחתו הרבה על יציאתם מן התיבה, לא שכח נח את ה׳ אלוהים, ששמר והגן עליהם בחסדו. המעשה הראשון שעשה לאחר עזיבת התיבה היה הקמת מזבח והקרבת זבח תודה לה׳ מכל מיני הבהמות הטהורות והעופות הטהורים. בדרך זו הביע נח את הכרת תודתו על ההצלה שה׳ זימן להם, ואף את אמונתו במשיח - שה האלוהים, הקורבן הנשגב. הקדוש ברוך הוא קיבל את הזבח ברצון, ואז בירך, לא רק את נח ומשפחתו אלא את כל משפחת האדם. ככתוב: ״וירא יהוה, את-ריח הנחוח, ויאמר יהוה אל-לבו לא-אוסיף לקלל עוד את-האדמה בעבור האדם... עד, כל-ימי הארץ: זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף, ויום ולילה - לא ישבתו.״PP 77.4

במעשיהו של נח טמון לקח לכל הדורות הבאים. נח יצא מן התיבה אל ארץ חרבה ושוממה, אך בטרם הכין לעצמו בית בנה מזבח לאלוהים. משק החי שלו היה קטן ונשמר במחיר כבד. עם זאת, הוא שש להעניק חלק ממנו כמנחה לאלוהים כאות להכרתו בכך שהכול שייך לה׳. בדומה, עלינו בראש ובראשונה להעניק את מנחותינו לאלוהים מתוך רצון חופשי. על כל גילוי של חסד ואהבה אלוהית כלפינו עלינו להפגין את הכרת תודתנו באמצעות סגידה לה׳ והעלאת תרומות בעבור מטרותיו הנעלות.PP 78.1

הקדוש ברוך-הוא ביקש לעודד ולחזק את רוחם של בני משפחת נח, וזאת כדי שבעתיד בני האדם לא יימלאו תחושת אימה בכל עת בה יתקבצו עננים בשמיים וגשם יתחיל לרדת, ולא יחששו מפני מבול נוסף. לפיכך, הוא העניק להם את ההבטחה הבאה: ״ואני, הנני מקים את-בריתי אתכם, ואת-זרעכם, אחריכם... ולא יהיה עוד מבול, לשחת הארץ. את-קשתי נתתי בענן; והיתה לאות ברית, ביני ובין הארץ. והיה, 1בענני ענן על-הארץ, ונראתה הקשת, בענן... וראיתיה, לזכור ברית עולם, בין אלוהים, ובין כל-נפש וחיה בכל-בשר אשר על-הארץ.״PP 78.2

כמה גדולים ועצומים היו חסדיו ורחמיו של הקדוש ברוך-הוא על יצירי כפיו, שיצר הרע טבוע בהם, בשעה שקבע בין העננים את הקשת המרהיבה ביופייה כאות לברית שכרת עימם! ה׳ אלוהים הכריז, כי בכל עת בה הוא יראה את הקשת בענן, הוא יזכור את בריתו. מובן שאין משתמע מכך שהוא ישכח אי פעם את הברית שכרת עימנו, אך הוא משתמש באמצעי סמלי כמו הקשת בענן כדי שניטיב להבינו. תכליתו של ה׳ הייתה שכאשר צאצאי הדורות הבאים ישאלו לפשרה של הקשת הנהדרת הנמתחת מעל הרקיע, ישננו הוריהם באוזניהם את סיפור המבול, ויספרו להם כי הקדוש ברוך הוא כופף את הקשת והניח אותה בין העננים, כדי להבטיח לבני האדם שהמבול לא יפקוד שוב את האדמה. באופן זה, בכל דור ודור תעיד הקשת בענן על אהבת ה׳ לאדם, ותחזק את בטחונו באלוהים.PP 78.3

קשת שמראיה כעין הקשת בענן הקיפה את כס המלכות בשמיים, וכיתרה את ראשו של המשיח. הנביא יחזקאל אומר: ״כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם, כן מראה הנוגה סביב [כס הכבוד] - הוא, מראה דמות כבוד-יהוה.״ (יחזקאל א: 28). בעל ההתגלות מכריז: ״והנה כסא מוצב בשמים... וקשת סביב לכסא דומה במראה לברקת.״ (התגלות ד: 2, 3). כאשר גוזר ה׳ את דינו של אדם בשל מעשיו הרעים, עותר המשיח בפני האב ומפגיע בעבור אדם זה ומצביע על הקשת בענן - הקשת המקיפה את כס מלכותו, מכתרת את ראשו ומשמשת כאות לחסד האל כלפי החוטא ששב בתשובה.PP 78.4

הקדוש ברוך-הוא קישר את אות הברית שהעניק לנח, בהקשר למבול, לאחת ההבטחות הנפלאות ביותר של חסדו: ״ כי-מי נוח, זאת לי, אשר נשבעתי מעבר מי-נח עוד, על-הארץ - כן נשבעתי מקצוף עליך, ומגער-בך. כי ההרים ימושו, והגבעות תמוטינה - וחסדי מאיתך לא-ימוש, וברית שלומי לא תמוט, אמר מרחמך, יהוה.״ (ישעיהו נד: 9-10).PP 79.1

כאשר הביט נח בחיות הטרף העזות שיצאו מן התיבה, הוא חשש כי בני משפחתו, שמנתה שמונה חברים בלבד, ייטרפו על ידן. ואולם, אלוהים שלח אל עבדו נוח מלאך מן השמיים עם דברי עידוד: ״ומוראכם וחתכם, יהיה, על כיל-חית הארץ, ועל כל-עוף השמים; בלל אשר תרמש האדמה ובכל-תי הים, בידכם ^ותנו. כל-רמש אשר הוא-רחי, לכם יהיה לאכלה: כירק עשב, נתתי לכם את-כל. אך־בשר, בנפשו דמו לא ת׳אכ;לו. ״ ה׳ ייעד את האנושות להתקיים אך ורק מפרי האדמה; ואולם עתה, כשכל צמחיית האדמה הושמדה, התיר ה׳ לנח ולבני משפחתו לאכול מבשרם של בעלי החיים הטהורים שהוצפנו עימם בתיבה.PP 79.2

המבול חולל שינוי עצום על פני האדמה כולה. קללה נוראה, שלישית במספר, הוטלה על האדמה בעטיו של החטא. כאשר שככו המים, הקיף ים עכור ורחב ידיים את הגבעות וההרים. אינספור גופות של בני אדם ובעלי חיים כיסו את האדמה. כדי שהללו לא יירקבו ויזהמו את האוויר, הפך ה׳ את האדמה לקבר ענקי. הרוח העזה שהחלה לנשוב כדי לייבש את המים, סחפה את הגופות בעוצמה רבה. לעיתים היא עקרה את ראשי ההרים ממקומם וערמה אותם על גופות המתים ביחד עם עצים, סלעים ועפר. גם הזהב, הכסף והאבנים היקרות שעיטרו את העולם לפני המבול - כל אותם אוצרות שבני דור המבול סגדו להם, הוסתרו עתה מעין, והמים הגועשים ערמו עליהם סלעים ואדמה, ולעיתים אפילו ערמו עליהם הרים כבירים. ה׳ אלוהים נוכח שככל שהוא מביא על בני האדם החוטאים עושר ושגשוג, כך הם משחיתים יותר את דרכיהם. אוצרות יקרי ערך אלו, שהיו אמורים לגרום להם להללו ולהודות לו על שפע חסדו, הפכו למושא לסגידתם, בשעה שאלוהים בוראם זכה לחוסר כבוד ולתיעוב מצידם.PP 79.3

לא ניתן לתאר את ההרס, השממה והמהומה ששררו על פני האדמה לאחר המבול. ההרים שהיו בעבר מושלמים וכלילי יופי, התפוררו ואיבדו את צורתם. אבנים, סלעים ושברי סלעים היו פזורים עתה על פני האדמה. במקומות רבים נמחו ההרים והגבעות מעל האדמה, ולא הותירו שום סימן שהעיד על המקום בו ניצבו בעבר. על הערבות צמחו עתה רכסי הרים. שינויים אלו בלטו במקומות אחדים יותר מאשר באחרים. במקום בו נמצאו אוצרותיה היקרים של האדמה, אותם מרבצי זהב, כסף ואבנים יקרות, ניכרו עתה עקבותיה הבולטים ביותר של הקללה. ואולם, את הארצות הבלתי מיושבות ואת המקומות בהם חטאי האדם לא טימאו כל פינה, פקדה הקללה בצורה קלה יותר.PP 79.4

יערות-עד כבירים נקברו עתה מתחת לאדמה והפכו לפחם. הם יצרו את מרבצי הפחם הקיימים בימינו, והפיקו כמויות נפט גדולות. לעיתים, כאשר הנפט והפחם מתלקחים ובוערים מתחת לפני הקרקע, הסלעים מתחממים, אבן הסיד נשרפת ומחצבי הברזל מותכים. מגע המים באבן הסיד מחולל בעירה עזה יותר, וכתוצאה מכך מתחוללות רעידות אדמה, התפרצויות של הרי געש וחומרים מתלקחים אחרים. כאשר המים והאש באים במגע עם הסלעים והמחצבים מתחוללים פיצוצים עזים מתחת לאדמה, הנשמעים כקולו של רעם עמום. האוויר נעשה חם ומחניק. לאחר מכן מתחוללות התפרצויות של הרי געש; לעיתים קרובות, כאשר התפרצויות אלו אינן מצליחות לתת פורקן מספק ליסודות הטבע הרותחים, האדמה עצמה מיטלטלת, פני הקרקע מתרוממים ושוקעים קצובות בדומה לגלי הים ובקיעים גדולים נפערים באדמה. לעיתים אף בולעות התפרצויות הגעש כפרים, ערים שלמות והרים עשנים. מחזות רבי עוצמה אלו יהפכו שכיחים ונוראים יותר ויותר בסמוך לשיבתו השנייה של המשיח וקץ העולם, וישמשו סימנים שיבשרו על חורבנו הממשמש ובא של העולם.PP 80.1

עמוק בבטן האדמה נמצא מחסן הנשק של ה׳ צבאות; מקרבם של תהומות האדמה נטל ה׳ את כלי הנשק ששימשו בהחרבת העולם העתיק. המים שפרצו מן האדמה התמזגו עם המים שהומטרו מן השמיים, כדי להשלים את פעולת ההרס. מאז המבול, משמשים האש והמים כאמצעי בידי ה׳ להחריב ערים חטאות מאוד. ה׳ שולח עונשים חמורים אלו כדי שבני האדם, אשר מזלזלים בתורתו ומבזים את סמכותו, יתחלחלו בפני גבורתו ויכירו בשלטון צדקו. כאשר בני האדם חוזים בהרים עשנים המקיאים מקרבם זרמי אש ולהבות מן המחצבים שהותכו, המייבשים נהרות, מכסים ערים שוקקות וזורעים הרס וחורבן בכל מקום, אפילו האדם בעל הלב העיקש ביותר יימלא אימה לנוכח האסונות הללו, וכל הכופרים בה׳ ומנאצי שמו יאלצו להכיר בגבורתו הנצחית.PP 80.2

נביאי ישראל אמרו בנוגע למחזות כאלה: ״כקדוח אש המסים, ומים תבעה- אש, להודיע שמך, לצריך; מפניך, גוים ירגזו. בעשותך וראות, לא נקוה; ירדת , מפניך הרים נזלו. ומעולם לא־שמעו, לא האזינו; עין לא-ראתה, אלוהים זולתך - יעשה, למחכה-לו.״ (ישעיהו סד: 1-3). ״...יהוה, בסופה ובשערה דרכו, וענן, אבק רגליו. גוער בים ויבשהו, וכל-הנהרות החריב...״ (נחום א: 3, 4).PP 80.3

בשעת שיבתו השנייה של המשיח עתיד העולם לחזות בגילויים נוראים יותר מכל מה שנגלה אי פעם. ״הרים רעשו ממנו, והגבעות התמגגו; ותשא הארץ מפניו, ותבל וכל-יושבי בה. לפני זעמו מי יעמוד, ומי יקום בחרון אפו; חמתו נתכה כאש, והצרים נתצו ממנו.״ (נחום א: 5, 6). ״יהוה, הט-שמיך ותרד; גע בהרים ויעשנו. ברוק ברק, ותפיצם; שלח חציך, ותהומם.״ (תהילים קמד: 5, 6).PP 80.4

״ונתתי מופתים בשמים ממעל לאותות בארץ מתחת, דם ואש ותמרות עשן.״ (מעשי השליחים ב: 19). ״ברקים וקולות ורעמים התחוללו, רעידת-אדמה גדולה אשר לא היתה כמוה מאז היות אדם על הארץ; רעידת-אדמה גדולה כל כך! ... כל אי נסוג והרים לא נמצאו. אבני ברד גדולות שמשקלן כמאה ושלושים ליטראות ירדו מן השמים על בני אדם...״ (התגלות טז: 18, 20, 21).PP 81.1

בשעה שברקי השמיים יתמזגו עם האש הבוערת בבטן האדמה, ההרים יעשנו ככבשן וישפכו מקרבם זרמי לבה אדירים, שיכסו כליל את הגנים והשדות, הכפרים והעצים. כמויות אדירות של לבה רותחת ישפכו לתוך הנהרות, ירתיחו את המים ויגרמו להם לירוק החוצה בעוצמה בל תתואר סלעי ענק, שיישברו ברגע שינחתו על האדמה ושבריהם יתפזרו לכל עבר. הנהרות יתייבשו. האדמה תפרכס ותרעד, ובכל מקום יתחוללו רעשי אדמה והתפרצויות געש איומות ונוראות.PP 81.2

בדרך זו ימחה ה׳ אלוהים את הרשעים מעל פני האדמה. ואולם, הצדיקים לא ייפגעו כלל במהלך האסונות הללו, כשם שנח נשמר בתיבה. הקדוש ברוך הוא ישמש להם מחסה; הם ישימו בו את מבטחם וימצאו מקלט תחת כנפיו. כדברי מחבר תהילים: ״כי-אתה יהוה מחסי; עליון, שמת מעונך. לא-תאונה אליך רעה; ונגע, לא-יקרב באהלך.״ (תהילים צא:9, 10). ״ כי יצפנני, בסוכה ביום רעה: יסתרני בסתר אהלו.״ (תהילים כז:5). הקדוש ברוך הוא מבטיח לצדיקים: ״כי בי חשק, ואפלטהו; אשגבהו, כי-ידע שמי.״ (תהילים צא:14).PP 81.3