בניית התיבה

אלוהים הורה לנוח את המידות המדויקות של התיבה וקבע כיצד לבנות חלקים מסוימים. אפשר לומר שהתיבה הוקמה לא כספינה, אלא כמו בית מגורים בעל תחתית בצורת סירה, שאפשר לה לשוט על פני המים. גובהה היה כשלוש קומות, ואף חלון לא נקרע בדופנותיה. האור חדר אל תוכה דרך חלון יחידי שהיה קבוע בגג. דלת הכניסה נקבעה בצד. האגפים שבהם היו אמורים לשהות בעלי החיים נערכו כך, שאל כל אחד מהם הגיע אור מהחלון בגג. התיבה הייתה עשויה מעץ ברוש שאיננו נרקב במשך מאות שנים. היה זה מבנה יציב עד מאוד. אף אדם מן היישוב לא היה מסוגל להמציא מבנה כזה ולבנותו. אלוהים היה זה שתכנן, ונוח - הבנאי הראשי.SRHeb 35.4

אף-על-פי שנוח מילא בדייקנות אחר הוראותיו של אלוהים, קשה היה להאמין שהספינה תחזיק מעמד בסערה האיומה שאותה יטיל אלוהים על-פני האדמה בזעם. שלבי הבנייה האחרונים עברו באיטיות. כל מקום חיבור צופה בזפת בקפדנות, כל קרש הותאם בדיוק למקומו. כל אשר יכלו לעשות אלה שבנו את התיבה כדי שהיא תהיה יציבה יותר, נעשה. אבל לאחר שהעבודה הסתיימה, רק אלוהים היה יכול, בכוחותיו המופלאים, להגן על המבנה מהגלים הקשים והסוערים.SRHeb 35.5

תחילה האמינו בני אדם רבים לאזהרתו של נוח, אבל חזרתם בתשובה לא הייתה כנה והם לא פנו אל אלוהים בכל ליבם ונשמתם. לפני תחילת המבול העניק להם אלוהים זמן קצר לחרטה, ובמהלכו בחן את אמונתם. אף אחד לא עמד במבחן הזה. הטומאה המוסרית וההתדרדרות ששלטו בעולם כולו דיכאו אותם, ובסופו של דבר הם הצטרפו לכל השאר, שצחקו ולגלגו על נוח הנאמן לאלוהים. הם לא רצו לוותר על חטאיהם. פוליגמיה התפתחה במהירות, ובני האדם טבעו בהנאות ובתשוקות שפלות.SRHeb 36.1

תקופת הניסיון שאלוהים הקציב לאנושות התקרבה לסופה. כל אנשים שחיו ללא אמונה באלוהים, לגלגו על הצדיק, אמורים היו לראות סימן לכוחו העצום של האל. נוח ביצע בדייקנות את כל הוראותיו של אלוהים, ובניית התיבה הסתיימה במועד שאלוהים קבע. בתאים המיוחדים שנועדו לכך אכסן נוח כמות גדולה של מוצרי מזון למשפחתו ולבעלי החיים. אחרי שסיים מלאכה זאת, אמר אלוהים לנוח הנאמן, “ב א־אתה וכל־ביתך אל־התבה; כי־א תך ראיתי צדיק לפני.”SRHeb 36.2

בעלי חיים נכנסים לתיבהSRHeb 36.3

הבורא הגדול שלח את מלאכיו לאסוף מכול קצווי הארץ את בעלי החיים אשר ברא. המלאכים הלכו לפנים ואחריהם, זוג אחר זוג, זכר ונקבה, הלכו בעלי החיים. מאלה שהיו טהורים היו שבעה זוגות, ומאלה שלא היו טהורים - זוג אחד. כל בעלי החיים האלה, החל במסוכנים והאכזריים ביותר ועד ללוטפניים והבלתי-מזיקים, נכנסו במסדר חגיגי אל תוך התיבה. נראה היה שהשמים התכסו בעננים, כיוון שציפורים, מכל סוג שהוא, החלו גם הן להתעופף לתיבה בזוגות, זכר ונקבה. טהורים - שבעה זוגות, לא טהורים - זוג אחד. כל העולם הסתכל במתרחש בפליאה. היו אלה שהתבוננו בכל זה בפחד, אבל הקשו את ליבם בהתנגדות לרצון אלוהים עד כדי כך, שהביטוי של הכוח האלוהי המשמעותי הזה נגע לליבם רק לרגע. במשך שבעה ימים נכנסו בעלי החיים לתיבה, זוג אחר זוג, ונוח מיקם אותם, כל אחד למקומו המיועד.SRHeb 36.4

בעודם מביטים על השמש שזהרה בתהילתה מעל האדמה, שהייתה יפה כמעט כמו גן העדן, ניסו בני האדם הנידונים להשמדה לשכך את הפחד והחשש שהופיעו פתאום בליבם על-ידי מעשים חסרי תבונה ושמחה רעשנית. נראה שהם עצמם רצו כבר לקבל את זעמו של אלוהים שעמד ליפול עליהם.SRHeb 36.5

אז, כשהכול היה מוכן, הגיע הזמן לסגור את דלת התיבה. אבל נוח שנמצא בפנים, לא יכול היה לעשות זאת. כעבור זמן-מה ראו האנשים המגחכים בחוץ מלאך שירד מהשמים בדמות ברק, עוטה אור זוהר. הוא סגר את הדלת הגדולה ושב ועלה מעלה.SRHeb 36.6

עוד לפני שטיפות הגשם הראשונות נפלו לאדמה, כבר שהו נוח ומשפחתו בתיבה שבעה ימים. הם התכוננו לזמן שיהיה עליהם להתגורר בביתם הצף, כשמי המבול יסערו על פני האדמה. ולכל אלה שלא האמינו לנוח היו אלה ימים של שמחה בזויה. בני האדם חשבו שאם דבריו של נוח לא התגשמו מיד עם כניסתו לתיבה - אלו הם דברי שקר שאין צורך לפחד מהם, ושלא ייתכן להשמיד את העולם במבול. הרי לפני כן לא היו גשמים בעולם, רק ערפל קל עלה מעל פני המים, ועל-פי חוקיו של אלוהים ירד בלילה בצורת טל, הרטיב את הצמחייה וגרם לפריחתה ולשגשוגה.SRHeb 36.7

אף שאלוהים הדגים לכול את כוחו הרב, בעלי החיים החלו לעזוב את היערות והשדות ובעצמם נכנסו לתיבה, דבר שכמוהו לא קרה מעולם, ומלאך לבוש בזוהר האור ירד משמים בכל גדולתו המפחידה וסגר את דלת התיבה - עדיין הקשיחו בני האדם את לבבותיהם והמשיכו לחגוג, לשמוח ולצחוק על כל סימני הכוח האלוהי המזהירים.SRHeb 37.1