“אל־תגעי בי”

כשפנתה מהקבר ראתה מרים את ישוע עומד בקרבתה, אבל לא זיהתה אותו. הוא שאל אותה בעדינות על סיבת עיצבונה ואת מי היא מחפשת. מרים הניחה שהוא החצרן שלקח את גופו של בן אלוהים, והתחננה בפניו לומר לה היכן הניח את גופו כדי לשאת אותו בעצמה.SRHeb 122.5

ישוע פנה אליה בקולו השמימי ואמר, “מרים!” זה היה הצליל המוכר של הקול היקר, ומרים קראה “רבוני”. בשמחתה ביקשה מרים לחבקו, אבל הוא הזהירה, “אל־תגעי בי כי עוד ל א עליתי אל־אבי ולכי־נא אל־אחי והגידי להם אני ע לה אל־אבי ואביכם ואל־אל הי ואל היכם אלוהים “(הבשורה הקדושה על-פי יוחנן כ’:17). מלאת שמחה מיהרה מרים לרוץ אל תלמידיו של ישוע להביא להם את הבשורה הנפלאה. ישוע עלה לשמים, אל אביו, ושמע ממנו הבטחה כי הקורבן המכפר שלו כיפר על חטאי האנושות ושעכשיו הוא בעל השליטה בשמים ובארץ. המלאכים הקיפוהו כמו ענן, והורו לשערים הנצחיים להתרומם כדי שמלך התהילה ייכנס. ראיתי את ישוע בנכחותו של אלוהים, מוקף בתהילתו ובצבא השמים, אבל לא שוכח על תלמידיו שנשארו על האדמה. הוא קיבל את הכוח מאביו וחזר לאדמה באותו יום, אל תלמידיו, כדי להעניק להם את כוחו. עכשיו אפשר המשיח לכולם לגעת בו, כיוון שכשעלה אל האב קיבל ממנו כוח ועוצמה.SRHeb 122.6