שני אגפי המשכו

המשכן היה בעל שני אגפים, מופרדים בווילון זה מזה. כל העיטורים הפנימיים והחפצים שהונחו במשכן היו עשויים זהב או מקושטים בו. הווילונות נתפרו מחוטים צבעוניים, שהתמזגו בצורה יפה להפליא על פני הבד בחוטי זהב וכסף, שמהם נרקמו כרובים. אלה סימלו את צבא המלאכים שבשמים, שמשתחווים לאלוהים במקדש השמים ומגנים על ילדיו של אלוהים על פני האדמה.SRHeb 83.4

מעבר לווילון המעוטר, ששוליו העליונים לא הגיעו עד תקרת המבנה, עמד ארון הברית הקדוש. משני אגפי המשכן אפשר היה לראות את רוח הקודש שורה מעל כיסא הכבוד, אך היא הייתה גלויה יותר מהאגף הקדמי. בדיוק מול התיבה, מעבר לווילון, נמצא מזבח הקטורת. אלוהים בעצמו הדליק את האש על המזבח הזה, היא נשמרה והוזנה בקפדנות וביראת כבוד בקטורת, וענן ריחני מילא את המשכן יום ולילה. ריחו התפשט לקילומטרים רבים סביב המשכן. כשהכין הכוהן את שמן המשחה, הוא הביט לעבר כס הרחמים, ואף-על-פי שלא יכול היה לראותו, ידע שהוא שם. כשעלתה הקטורת הריחנית כמו ענן, ירדה רוח הקודש אל כיסא הרחמים ומילאה את קודש הקודשים. את הענן הזה אפשר היה לראות מהאגף הקדמי של המשכן, שנקרא הקדש, וכך קרה לפעמים שהשכינה מילאה את שני האגפים של המשכן עד כדי כך, שהכוהן כבר לא היה מסוגל להישאר ולהמשיך בשירותו ונאלץ להישאר ליד הכניסה למשכן.SRHeb 83.5

הכוהן שנמצא בקדש ומפנה את תפילתו באמונה אל כיסא הרחמים, שאותו הוא אינו יכול לראות, מסמל את העם האלוהי שפונה בתפילותיו לישוע העומד מול כס הרחמים במשכן. איננו מסוגלים לראות את המתווך שלנו, אבל במבט מלא האמונה שאנו מביטים בו, עומד מול כס הרחמים, ומפנים אליו את תפילותינו, אנו בטוחים בתוצאות השירות המתווך שהוא עושה עבורנו.SRHeb 83.6

בשני האגפים של המשכן לא היו חלונות שדרכם יכול היה לחדור אור. המשכן הואר במנורה עשויה זהב, שהאש בתוכה זהרה יום ולילה, מאירה את שני האגפים של המשכן. האור מהמנורה השתקף על פני הקירות המצופים בזהב, על החפצים הקדושים שהיו במשכן ועל-פני הווילונות הצבעוניים והנהדרים שכרובים רקומים על פניהם. בזכות זה התמלא המשכן בתהילה וגדולה שאין לתארן. אף שפה אינה יכולה לתאר את היופי ואת התהילה המדהימה והקדושה שבהם היו מלאים שני האגפים של המשכן. הזהב שהיה במשכן שיקף את הווילונות הצבעוניים במראה שדמה למראה הקשת.SRHeb 84.1

רק פעם אחת בשנה יכול היה הכוהן הגדול להיכנס לקודש הקודשים, אבל רק אחרי הכנות חגיגיות רבות וקפדניות. מכול עיניהם של כל בני התמותה - רק עיניו זכו לראות את הגדולה הקדושה של האגף הזה של המשכן, כיוון שזה היה מקום מיוחד שבו שכנה רוח הקודש. הכוהן הגדול נכנס למקום המקודש הזה ברעד, ובזמן זה חיכו לו בני העם בשקט ובדאגה. לבבותיהם היו מופנים לאלוהים, ורצונם היחידי ברגע זה - לקבל את ברכתו של הבורא. מול מכסה התיבה דיבר אלוהים עם הכוהן הגדול. אם היה הכוהן משתהה זמן רב בקודש הקודשים, בני האדם התחילו לחשוש מאוד. הם פחדו שבשל חטאיהם או חטאי הכוהן, רוח הקודש הרגה אותו. אבל כשהיה נשמע צליל הפעמונים הקטנים שעל לבושו של הכוהן, הם הרגישו הקלה ענקית. אז היה הכוהן הגדול יוצא מהמשכן ומברך את העם.SRHeb 84.2

כשנגמרו כל עבודות הבנייה של המשכן, “ויכס הענן, את-אהל מועד; וכבוד יהוה, מלא את-המשכן. ולא-יכל משה, לבוא אל-אהל מועד--כי-שכן עליו, הענן; וכבוד יהוה, מלא את-המשכן”, “כי ענן יהוה על-המשכן, יומם, ואש, תהיה לילה בו--לעיני כל-בית-ישראל, בכל-מסעיהם.”SRHeb 84.3

המשכן נבנה כך שאפשר היה לפרקו ולשאתו לאורך כל מסעם של בני ישראל.SRHeb 84.4