פרק 12 - יעקוב ועשיו

(בראשית כ״ה: 34-19, כ״ז 32-1)

אלוהים תמיד יודע את הסוף עוד לפני ההתחלה. טרם לידתם של יעקוב ועשיו כבר ידע אלוהים מה יהיה אופיו של כל אחד מהם. הוא ידע שליבו של עשיו לא יהיה נאמן לו. בתשובה לתפילתה המודאגת של רבקה, בישר לה אלוהים שהיא תלד שני בנים ושהבנה הבכור יעבוד את הצעיר. הוא סיפר לה על עתיד בניה, מהם יצאו שני עמים, “ולאום מלאום יאמץ, ורב יעבוד צעיר”, אף שבזמנים ההם היה הבן הבכור זכאי להטבות ולזכויות מיוחדות שכמוהן לא ניתנו לאף בן משפחה אחר.SRHeb 49.1

יצחק אהב יותר את בנו עשיו שהביא לו בשר-ציד והיה בעל רוח אמיצה ונועזת, שהתבטאה בזמן ציד חיות בר. יעקוב היה הבן האהוב על אמו, כיוון שהיה בעל אופי רך שגרם לה לשמחה ולאושר. ליעקוב נודע מפי אמו שאלוהים גילה לה שבכורה יעבוד את בנה הצעיר. בהיגיון של נער הוא חשב שהבטחתו של אלוהים לא תוכל להתגשם, כיוון שלעשיו היו כל היתרונות והזכויות שהוענקו לבכור. פעם אחת, כשחזר עשיו מן השדה מותש מרעב, ניצל יעקוב את ההזדמנות הזאת להפוך את צרכיו של עשיו לתועלתו שלו. הוא הציע לאחיו נזיד עדשים ובתמורה ביקשו לוותר על זכויותיו כבן הבכור. עשיו הסכים ולמעשה מכר את בכורתו ליעקוב.SRHeb 49.2

עשיו נשא שתי נשים, שתיהן עובדות אלילים. דבר זה העציב מאוד את הוריו, יצחק ורבקה. בכל זאת, יצחק אהב את עשיו יותר מאשר את יעקוב. כשחש יצחק שמותו הקרב, הוא ביקש מעשיו להכין לו מטעמים כדי שיוכל לברכו לפני המוות. עשיו הסתיר מאביו את העובדה שמכר את בכורתו תמורת נזיד עדשים ואישר את ברכת אביו בשבועה. כששמעה רבקה את דבריו של יצחק היא נזכרה בדבריו של אלוהים, “רב יעבוד צעיר,” וכיוון שידעה שעשיו לא התייחס ברצינות לבכורתו ומכר אותה לאחיו, היא שכנעה את יעקוב לשקר לאביו ולקבל את ברכתו במסווה. אם לא יעשה כן, נראה היה לה שלא יוכל לקבל את הברכה לעולם. יעקוב לא רצה לשקר לאביו, אבל לבסוף הסכים עם תוכניתה של אמו.SRHeb 49.3

רבקה ידעה על אהבתו וקרבתו של יצחק לעשיו, והייתה משוכנעת ששום טענות מצידה לא יגרמו לו לשנות את כוונתו לברך את עשיו. במקום לסמוך על אלוהים, שהכול בידיו, היא הפגינה חוסר אמון ושכנעה את יעקוב לשקר לאביו. כל אשר עשה יעקוב אחר-כך לא נשא חן בעיני אלוהים. רבקה ויעקוב היו אמורים לחכות שאלוהים עצמו יגשים את כוונותיו, במקום לנסות להגשימן בעצמם ותוך כדי שימוש במעשה רמייה.SRHeb 49.4

גם אם עשיו היה מקבל את ברכת אביו, כפי שנהוג היה להעניקה לבכור, רווחתו ושגשוגו היו תלויים באלוהים בלבד, ואלוהים היה מברכו בשגשוג או מביא עליו אסונות בהתאם לדרכו ולמעשיו. אם עשיו, כמו הבל הצדיק, היה אוהב את אלוהים ומכבד אותו, אלוהים היה מקבלו ומברך אותו. אם עשיו היה נוהג על-פי תאוותיו המושחתות, לא נשמע לדברי אלוהים ולא מכבד אותו כפי שעשה קין הרשע, אלוהים לא היה מברך אותו אלא היה נוטש אותו, כמו את קין. אם יעקוב היה חי חיים צדיקים, היה ירא את אלוהים ואוהב אותו, הבורא היה מברך אותו וידו הטובה הייתה מעליו גם אם לא היה מקבל את כל הברכות וזכויות שאמור לקבל הבכור.SRHeb 49.5