Loading...
Larger font
Smaller font
Copy
Print
Contents

מלכי ונביאי ישראל

 - Contents
  • Results
  • Related
  • Featured
No results found for: "undefined".
  • Weighted Relevancy
  • Content Sequence
  • Relevancy
  • Earliest First
  • Latest First
    Larger font
    Smaller font
    Copy
    Print
    Contents

    מנשה ויאשיהו

    מלכות יהודה ששגשגה בימי חזקיהו שבה ואיבדה ממעמדה ומכוחה בשנים הארוכות של מלכותו הרשעה של מנשה, במהלכן נשאה הפגניות את ראשה ואנשים רבים הודחו לעבודת אלילים, ככתוב: ״ויתע מנשה את יהודה ויושבי ירושלים: לעשות רע מן הגוים, אשר השמיד יהוה מפני בני ישראל״ (דברי הימים ב ל״ג 9). לאחר האור הנפלא שזרח בדורות הקודמים השתררה אפילה של אמונות תפלות ותורות שקר. רעות חולות רבות פרחו ושגשגו - עריצות, דיכוי, מעשי עוול ושנאה לכל דבר טוב וישר. הצדק סולף, ואלימות ומעשי חמס שלטו בכיפה.PK 198.1

    ואולם, תקופות רעות אלה לא נותרו ללא עדים, אשר העידו על ה׳ ועל דרך הישר. המבחנים הקשים שעברה יהודה בהצלחה בימי מלכות חזקיהו חישלו את ליבם ואופיים של אנשים רבים, ועתה שימש אופיים החזק מעוז כנגד הרשע והחטא שרווחו בכול. עדותם של אנשים אלה על האמת והצדקה עוררו את זעמם של מנשה וחבר מרעיו בצמרת ההנהגה, שהתאמצו לקדם את עצמם במעשי הרשע שלהם באמצעות השתקת כל קול של מחאה וגינוי.PK 198.2

    ״וגם דם נקי שפך מנשה, הרבה מאוד, עד אשר מחלא את ירושלחם, פה לפה״ (מלכים ב כ״א 16). אחד מראשוני הנופלים היה הנביא ישעיהו, שבמשך למעלה מחצי מאה עמד לפני יהודה כשליח ה’. ״אחרים התנסו בחרפת לעג והלקאות שוטים וגם בכבלים וכלא; נסקלו, נוסו בעינויים, נוסרו במשור, הומתו בחרב, נעו ונדו עטופי עורות כבשים ועיזים, בסבלם מחסור, צרות והתעללות. (אכן העולם לא היה ראוי לאנשים אשר כאלה), ותועים היו במדבריות, בהרים, במערות ובנקיקי הארץ״ (האיגרת אל העברים י״א 38-36).PK 198.3

    על אחדים מאלה שסבלו רדיפות בימי מלכות מנשה הוטלה השליחות לשאת מסרים מיוחדים של תוכחה ומשפט. על מנשה מלך יהודה הכריזו הנביאים: ״יען אשר עשה... התועבות האלה, וירע, מכיל אשר עשו האומרי אשר לפניו.״ בעטיו של הרשע הזה עמדה מלכותו לפני משבר; במהרה יוגלו תושבי הארץ לבבל, שם יהיו ״לבז ולמשסה, לכל אויביהם״ (מל״ב כ״א 11, 14). אך ה׳ לא יזנח לחלוטין את בני עמו שיכירו בו בגלות כשליטם הריבון; ייתכן שהם יחוו פורענויות וצרות, אך ה׳ יביא להם הצלה וגאולה בעיתו ובדרכו. כל מי שיתלה בו את מבטחו בכל ליבו ומאודו, ימצא מפלט בטוח.PK 198.4

    באמונה המשיכו הנביאים באזהרותיהם ותוכחותיהם; ללא מורא דיברו אל מנשה ואל עמו, ואולם, דבריהם נדחו בבוז; יהודה הסוררת מיאנה להקשיב ולחזור בתשובה. כאות למה שעתיד לקרות לבני העם אם ימשיכו בחוסר חרטתם, הניח ה׳ למלכם להילכד בידי חבורת לוחמים אשוריים. ״וילכדו את מנשה בחוחים; ויאסרהו בנחושתים, ויוליכהו בבלה״, ששימשה כעיר בירה זמנית. הסבל הזה שעבר המלך גרם לו להתעשת ולחזור בתשובה. ככתוב: ״וכהצר לו, חליה את פני יהוה אלוהיו; ויכנע מאד מלפני אלוהי אבותיו. ויתפלל אליו, ויעתר לו ויישמע תחינתו, וישיבהו ירוישלים, למלכותו; וידע מנשה, כי יהוה הוא האלוהים״ (דהי״ב ל״ג 13-11). ואולם, חרטה זו, מרשימה ככל שהיתה, באה מאוחר מדי ולא הועילה להצלת הממלכה מן ההשפעה המשחיתה של עבודת האלילים שנמשכה שנים רבות. אנשים רבים מעדו ונפלו, ולעולם לא קמו שוב.PK 199.1

    בין אלה שחייהם עוצבו באופן בלתי הפיך בידי כפירתו הקטלנית של מנשה, היה בנו, אמון, שעלה על כס המלכות בגיל עשרים ושתיים. על אודותיו כתוב: ״ויעש הרע בעיני יהוה, כאשר עשה מנשה אביו. וילך בכל הדרך אשר הלך אביו; ויעבד את הגילולים אשר עבד אביו, וישתחו להם. ויעזב את יהוה אלוהי אבותיו״ (מל״ב כ״א 22-20). ״ולא נכנע מלפני יהוה, כהיכנע מנשה אביו: כי הוא אמון, הרבה אשמה.״ ה׳ לא הניח למלך הרשע למלוך לאורך זמן. חוסר יראת השמיים שהפגין בעזות מצח נגדע באיבו: מקץ שנתיים בלבד מיום שעלה לשלטון נרצח המלך בארמון בידי עבדיו, ככתוב: “ויכו עם הארץ את כל הקשרים על המלך אמון. ״וימליכו עם הארץ את יאשיהו בנו, תחתיו״ (דהי״ב ל״ג 23, 25).PK 199.2

    עם עליית יאשיהו לכס המלכות שבו היה עתיד למשול שלושים ואחת שנה, קיוו בני העם אשר שמרו על טוהר אמונתם שהידרדרותה של הממלכה תיעצר, שכן המלך החדש, על אף שהיה רק בן שמונה, היה ירא אלוהים, ומראשית מלכותו ״ויעש הישר בעיני יהוה; וילך בכל דרך דוד אביו, ולא סר ימין ושמאל״ (מל״ב כ״ב 2). על אף שיאשיהו היה בנו של מלך רשע, על אף שהיה מוקף פיתויים רבים שהיו עלולים להדיח אותו ללכת בדרכו של אביו, ועל אף שהיו לו יועצים ספורים בלבד שעודדוהו ללכת בדרך הישר, הוא נותר נאמן לאלוהי ישראל. לנוכח טעויותיהם של הדורות הקודמים, הוא בחר לעשות את הטוב והישר, במקום לרדת לשפל המדרגה של החטא וההשפלה שחוו אביו וסבו. הוא הלך בדרך הישר, ״ולא סר ימין וישמאל.״PK 199.3

    מראשית שלטונו ביקש יאשיהו לזכות באמון העם ואלוהים, ולכן החליט לציית להנחיות שניתנו למלכי ישראל מאת ה׳; ציותו אפשר לה׳ להשתמש בו ככלי שרת למען כבודו.PK 200.1

    בזמן שיאשיהו עלה לשלטון, ואף במשך שנים רבות לפני כן, תהו ברי הלבב ביהודה האם הבטחות ה׳ לישראל הקדומה יוכלו להתגשם אי פעם. מנקודת מבט אנושית, דומה היה שתכליתו של ה׳ בעבור העם הנבחר כמעט שאינה יכולה להתגשם. הכפירה שהחלה בדורות הקודמים צברה תאוצה והתגברה בשנים האחרונות; עשרת שבטי ישראל הוגלו ונפוצו בין הגויים; רק שבט יהודה ושבט בנימין נותרו בארץ, ודומה שאפילו שבטים אלה נמצאו עתה על סף אבדון מוסרי ולאומי. נביאי ה׳ החלו לנבא את חורבנה המוחלט של עירם היפה, עיר הקודש שבליבה ניצב היכל ה׳ שבנה שלמה, ובה התמקדו תקוות העם לגדולה לאומית. האם ייתכן שה׳ יזנח את תכליתו המוצהרת להביא ישועה לאלה שתלו בו את מבטחם? לאור הרדיפה הממושכת של הצדיקים ושגשוגם לכאורה של הרשעים, האם יכולים חסידי ה׳ לקוות לימים טובים יותר?PK 200.2

    תהיות וחששות אלה הובעו בידי הנביא חבקוק. לנוכח מצבם של הצדיקים בימיו הביע חבקוק את משא ליבו בשאלות שהפנה לה׳: ״עד אנה יהוה שועתי, ולא תשמע? אזעק אליך חמס, ולא תושיע? למה תראני און ועמל תביט, ושד וחמס לנגדי?״ בנוסף, הוא הכריז: ״ויהי ריב ומדון, ישא. ועל כן תפוג תורה, ולא יצא לנצח משפט: כי רשע מכתיר את הצדיק, ועל כן יצא משפט מעוקל״ (חבקוק א׳ 4-2).PK 200.3

    ה׳ שמע את זעקתם של בניו הנאמנים וענה להם. דרך דוברו הנבחר גילה ה׳ לחסידיו את החלטתו הנחושה להמיט ייסורים על האומה שהפנתה לו עורף כדי לעבוד את אלוהי הגויים. האנשים שהמשיכו לתהות לגבי העתיד יחזו במהלך חייהם במהפך שיחולל ה׳ בדרך נס במעמדן של המעצמות השולטות בעולם, כאשר הוא יעניק עליונות לבבלים. בבלים אלה, שתוארו כעם ״איום ונורא״, יפלשו לפתע לארץ יהודה ככלי נקם ביד ה׳ (פס׳ 7). שרי ונכבדי יהודה יוגלו לבבל; ערי וכפרי יהודה, וכן השדות המעובדים ביהודה, יישארו בשיממונם; דבר לא יוותר.PK 200.4

    בעודו משוכנע שאפילו דרך עונש נורא זה תתגשם תכליתו של ה׳ לעמו, השתחווה חבקוק בכניעה לפני ה׳ לאחר שרצונו נגלה אליו. הוא הכריז: ״הלוא אתה מקדם, יהוה אלוהי קדשי!״ וכשאמונתו התעלתה מעל התחזית המרה לעתיד המיידי, וכן על סמך דבקותו בהבטחות ה׳ היקרות מפז, החושפות את אהבת ה׳ לבניו הבוטחים בו, הוסיף הנביא ואמר: “לא נמות!״ (פס׳ 12). בהכרזת אמונה זו הפקיד הנביא את טיעוניו ואת טיעוניהם של כל חסידי ה׳ בקרב עם ישראל, בידיו של אלוהים רחום וחנון.PK 200.5

    זו לא היתה החוויה היחידה בחייו של חבקוק אשר בה הביע אמונה חזקה. פעם אחת, כאשר הגה בעתיד, הוא אמר: ״על משמרתי אעמודה, ואתייצבה על מצור; ואצפה, לראות מה ידבר בי.״PK 201.1

    ה׳ נעתר לבקשתו. ״ויענני יהוה, ויאמר: ׳כתוב חזון, ובאר על הלוחות, למען ירוץ קורא בו. כי עוד חזון למועד, ויפח לקץ ולא יכזב; אם יתמהמה, חכה לו, כי בוא יבוא, לא יאחר. הנה עופלה, לא ישרה נפשו בו; וצדיק, באמונתו יחיה׳״ (חבקוק ב׳ 4-1).PK 201.2

    האמונה שחיזקה את חבקוק ואת יתר הקדושים והצדיקים באותם ימים של ניסיונות קשים, היתה אותה אמונה המקיימת את חסידי ה׳ בימינו. בשעות הקשות והאפלות ביותר, תחת נסיבות וסכנות מאיימות ביותר, יכול תלמיד המשיח לדבוק בכל ליבו ונשמתו במקור האור והגבורה הבלעדי. באמצעות האמונה באלוהים יתוגמלו תקוותיו ואומץ ליבו מדי יום ביומו, כנאמר, ״צדיק באמונתו יחיה.״ בשירות ה׳ אין מקום לדכדוך, היסוס או פחד. ה׳ ימלא את הציפיות הנשגבות ביותר של חסידיו הבוטחים בו, ואף יעשה מעל ומעבר בעבורם. הוא יעניק להם את החוכמה הנדרשת למילוי צורכיהם השונים.PK 201.3

    שאול השליח נושא עדות ברורה על שפע אמצעי החסד העומדים בפני כל נשמה שפותתה. הוא זכה לקבל את הבטחת ה׳: ״׳די לך חסדי, כי בחולשה תושלם גבורתי.׳״ בהכרת תודה ובאמון הגיב עבד ה׳ שנוסה בפיתוי: ״על כן בשמחה רבה אתגאה בחולשותי, כ די שתשרה עלי גבורת המשיח. משום כך מרצה אני בחולשות, בחרפות, במצוקות מחסור, ברדיפות ובצרות הבאות עלי למען המשיח; כי כאשר אני חלש, דווקא אז חזק אני״ (האיגרת השנייה אל הקורינתיים י״ב 9, 10).PK 201.4

    עלינו לנצור, לטפח ולחזק את האמונה שעליה העידו הנביאים והשליחים. אמונה זו דבקה בהבטחות ה׳ ומייחלת לגאולה שתבוא במועד שיעד ה׳ ובדרכו שלו. דבר הנבואה המהימן יתגשם סופית בביאת אדוננו ומושיענו, ישוע המשיח, שישוב אלינו ברוב כבוד והדר כמלך המלכים ואדון האדונים. ייתכן שתקופת הציפייה נראית ארוכה מדי; הנשמה עלולה לחוש דכדוך בשל נסיבות מייאשות, ואנשים רבים שבטחנו בהם עלולים למעוד בדרך. אך הבה נצטרף לנביא שיצא מגדרו כדי לעודד את יהודה בתקופה זו של כפירה שאין דומה לה, ונכריז עימו בביטחון: ״ויהוה בהיכל קדשו: הס מפניו, כל הארץ״ (חבקוק ב׳ 20). הבה ניזכר תמיד במסר המעודד: ״כי עוד חזון למועד, ויפח לקץ ולא יכזב; אם יתמהמה, חכה לו, כי בוא יבוא, לא יאחר... וצדיק, באמונתו יחיה״ (פסוקים 3, 4). ״יהוה, פעלך בקרב שנים חייהו, בקרב שנים תודיע; ברוגז, רחם תזכור. אלוה מתימן יבוא, וקדוש מהר פארן סלה; כיסה שמים הודו, ותהילתו מלאה הארץ. ונוגה כאור תהיה, קרנים מידו לו; ושם, חביון עוזה. לפניו, ילך דבר; ויצא רשף, לרגליו. עמד וימדוד ארץ, ,ראה ויתר גוים, ויתפוצצו הררי עד, שחו גבעות עולם; הליכות עולם לו״ ״יצאת לישע עמך.״ ״כי תאנה לא תפרח, ואין יבול בגפנים, כחש מעשה זית, ושדמות לא עשה אוכל; גזר ממכלה צאן, ואין בקר ברפתים. ואני, ביהוה אעלוזה: אגילה באלוהי ישעי. יהוה אדוני, חילי״.״ (חבקוק ג׳ 6-2, 13, 19-17).PK 201.5

    חבקוק לא היה היחיד שקיבל מסר של תקווה נפלאה ונבואה על עתיד מזהיר ועל עונש מיידי. במהלך שלטון יאשיהו קיבל הנביא צפניה את דבר ה׳. בדברו הדגיש ה׳ מפורשות את תוצאות הכפירה המתמשכת, וקרא לקהילת האמת לייחל לעתיד הנפלא הצפון לה. נבואותיו של צפניה בדבר המשפט הממשמש ובא על יהודה חלות באותה המידה על ימי ביאת המשיח השנייה, כאשר משפטי ה׳ יוטלו על הכופרים שלא יחזרו בתשובה באותם ימים: ״קרוב יום יהוה הגדול, קרוב ומהר מאד; קול יום יהוה, מר צורח שם גבור. יום עברה, היום ההוא: יום צרה ומצוקה, יום שואה ומשואה, יום חושך ואפלה, יום ענן וערפל. יום שופר ותרועה, על הערים הבצורות ועל הפינות הגבוהות״ (צפניה א׳ 16-14).PK 202.1

    ״והצרתי לאדם, והלכו כעורים, כי ליהוה חטאו; ושופך דמם כעפר.״ גם כספם גם זהבם לא יוכל להצילם ביום עברת יהוה; ובאש קנאתו תאכל כל הארץ: כי כלה אך נבהלה יעשה את כל יושבי הארץ״ (פסוקים 17, 18). ״התקוששו וקושו, הגוי לא נכסף. בטרם לדת חוק, כמיץ עבר יום; בטרם לא יבוא עליכם, חרון אף יהוה, בטרם לא יבוא עליכם, יום אף יהוה. בקשו את יהוה כל ענוי הארץ, אשר משפטו פעלו; בקשו צדק, בקשו ענוה, אולי ותיסתרו ביום אף יהוה״ (צפניה ב׳ 3-1).PK 202.2

    ״הנני עושה את כל מעניך, בעת ההיא; והושעתי את הצולעה, והנדחה אקבץ, ושמתים לתהילה ולשם, בכל הארץ בשתם. בעת ההיא אביא אתכם, ובעת קבצי אתכם: כי אתן אתכם לשם ולתהעלה, בכל עמי הארץ, בשובי את שבותיכם לעיניכם, אמר יהוה״ (צפניה ג׳ 19, 20). ״רני בת ציון, והריעו ישראל; שמחי ועלזי בכל לב, בת ירושלים. הסיר יהוה משפטיך, פנה אויבך; מלך ישראל יהוה בקרבך, לא תיראי רע עוד. ביום ההוא, יאמר לירושלים אל תיראי: ציון, אל ירפו ידיך. יהוה אלוהיך בקרבך, דיבור יושיע, ישיש עליך בשמחה, יחריש באהבתו, יגיל עליך ברינה״ (פסוקים 17-14).PK 202.3

    Larger font
    Smaller font
    Copy
    Print
    Contents