Loading...
Larger font
Smaller font
Copy
Print
Contents

מלכי ונביאי ישראל

 - Contents
  • Results
  • Related
  • Featured
No results found for: "undefined".
  • Weighted Relevancy
  • Content Sequence
  • Relevancy
  • Earliest First
  • Latest First
    Larger font
    Smaller font
    Copy
    Print
    Contents

    בחצר מלך בבל

    בקרב בני ישראל שהוגלו לבבל בראשית שבעים שנות הגלות היו גם משיחיים פטריוטיים. הם נותרו נאמנים כפלדה לעקרונות הצדק והמוסר, לא הושחתו ברשע ואנוכיות, אלא כיבדו את ה׳ בכל מחיר, יהיה אשר יהיה אובדנם. בארץ שביים הם היו אמורים להוציא לפועל את תכלית ה׳ בכך שיעניקו לגויים את הברכות הנובעות מידיעת ה׳. הם היו אמורים להיות שגריריו. ה׳ ציפה מהם שלא יתפשרו עם עובדי האלילים, ושיישאו בגאון את אמונתם ואת שמם כעובדי ה׳, אלוהי האמת, וזאת כדי להביא לו כבוד. והם אכן עשו זאת. הם כיבדו את ה׳, הן בעת שלום ושגשוג והן בעת צרה ומחסור, וה׳ כיבד אותם.PK 245.1

    הגויים המנצחים הכריזו ביהירות כי אנשים אלה, חסידי ה׳, חיו כעת בשבי בבבל, וכי כלי היכל ה׳ ניצבו כעת במקדש אלילי בבל - ראיה לכך שדתם ומנהגיהם עלו על דתם ומנהגיהם של העברים. ואולם, באמצעות ההשפלות שחוותה ישראל עקב נטישתה את אלוהיה, נתן ה׳ לבבל ראיות לעליונותו, לקדושת מצוותיו ולתוצאות הוודאיות של אי ציות למצוותיו. הוא נתן את העדות הזו בדרך היחידה שיכולה הייתה להינתן: דרך חסידיו ששמרו לו אמונים.PK 245.2

    בין בני העם ששמרו אמונים לה׳ היו דניאל ושלושת רעיו: דוגמאות מופתיות של אנשים החוברים לאלוהי החוכמה והגבורה. מן הפשטות היחסית של ביתם העברי הצנוע, שלושה נערים אלה שמוצאם משושלת מלכות, נלקחו לערים המפוארות ביותר, ומשם לחצרו של המלך הכביר ביותר בעולם.PK 245.3

    נבוכדנצר הורה ״לאשפנז רב סריסיו להביא מבני ישראל ומזרע המלוכה ומן הפרתמים, ילדים אשר אין בהם כל מאום וטובי מראה ומשכילים בכל חוכמה ויודעי רעת ומביני מדע ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך...״ ״ויהי בהם מבני יהודה דניאל, חנניה, מישאל ועזריה.״ (דניאל א׳ 6-3). נבוכדנצר, שראה בצעירים אלה הבטחה ליכולת מזהירה ויוצאת דופן, היה נחוש בדעתו להכשירם כדי שימלאו תפקידים חשובים בממלכתו.PK 245.4

    הוא ביקש להכשירם לקראת מפעל חייהם, ולכן דאג שהם ילמדו את שפת בבל, ובמשך שלוש שנים יזכו בהכשרה מעולה ובחינוך יוצא דופן, כיאה לנסיכים.PK 246.1

    שמותיהם של דניאל וחבריו שונו לשמות שייצגו אלילים בבליים. משמעות רבה נודעה לשמות שנתנו הורים עבריים לילדיהם. לרוב, שמות אלה ייצגו את תכונות האופי שביקשו ההורים לפתח בילדיהם.PK 246.2

    השר שהנערים העבריים הופקדו תחת חסותו העניק להם שמות חדשים: ״וישם לדניאל בלטשאצר, ולחנניה שדרך, ולמישאל מישך, ולעזריה עבד נגו.״ (שם, פס׳ 7).PK 246.3

    המלך לא הכריח את הנערים העבריים להתכחש לאמונתם ולאמץ את האלילות, אך הוא קיווה שהדבר יקרה בהדרגה. בכך שהעניק להם שמות הקשורים לאלילות וגרם להם לחזות מדי יום במנהגים אליליים, ובכך שהיו נתונים תחת השפעת הטקסים המפתים של עבודת האלילים, הוא קיווה להדיחם לנטוש את דתם ולאמץ את עבודת האלילים הבבלית.PK 246.4

    מראשית כהונתם בחצר המלכות נבחנו הנערים העבריים במבחן אופי מכריע. תכלית המבחן הייתה לגרום להם לאכול את המזון שהוגש על שולחן המלך ולשתות את יין המלך. במבחן זה ביקש המלך להפגין את חסדו כלפיהם ואת דאגתו לשלומם. אך מכיוון שחלק מן המזון שהוגש על שולחן המלך הוקרב לאלילים, המזון כולו הוקדש לאלילים; לכן, מי שאכל ממנו נחשב כמי שחלק כבוד לאלילי בבל. דניאל וחבריו נדרשו לקחת חלק במחוות כבוד זו, אך נאמנותם לה׳ מנעה מהם לאכול על שולחן המלך. אפילו אם יעמידו פנים שהם אוכלים ושותים מן המזון והיין שעל שולחן המלך, הדבר ייחשב כהתכחשות לאמונתם. אילו יעשו זאת, הם יצדדו באלילות ויחללו את עקרונות תורת ה׳.PK 246.5

    בנוסף, הם לא יעזו להסתכן בהשפעה המחלישה של חיי מותרות וחיי הוללות על התפתחותם הגופנית, השכלית והרוחנית. בזכות בקיאותם בחומש, הם הכירו היטב את מעלליהם ואחריתם של נדב ואביהו שלא ריסנו את תאוותיהם, והם ידעו היטב כי בריאותם הגופנית והנפשית וכושרם השכלי יינזקו עקב שתיית יין.PK 246.6

    דניאל ורעיו חונכו בידי הוריהם למתינות ולהינזרות. לימדו אותם שה׳ ידרוש מהם דין וחשבון על יכולותיהם וכישוריהם, וכי עליהם לא להחליש לעולם את כוחות הנפש שלהם. חינוך זה וההרגלים שהקנו להם הוריהם, היו האמצעי שעזר לדניאל ולרעיו לשמור על עצמם בעיצומן של ההשפעות המשחיתות של חצר מלכות בבל. עזים היו הפיתויים שסבבו אותם בחיי הפאר והמותרות בחצר המלכות המושחתת. אך שום כוח, שום השפעה, לא יכלו להסיטם מן העקרונות שלמדו משחר ילדותם דרך לימוד דבר ה׳ ומעשיו.PK 246.7

    אילו רק רצה יכול היה דניאל למצוא בסביבתו ובחייו הנוכחיים סיבה סבירה לוותר על הרגלי המתינות הנוקשים שדבק בהם. יכול היה לטעון כי בשל תלותו בחסד המלך והיותו נתון תחת שליטתו, לא הייתה לו כל דרך אחרת זולת לאכול ממזון המלך ולשתות מיינו; שכן, אילו ידבק במצוות התורה, הוא יעליב את המלך, וקרוב לוודאי שיאבד את מעמדו ואת חייו. אילו יתעלם ממצוות ה׳, הוא יזכה בחסדו של המלך ויבטיח לעצמו יתרונות אינטלקטואליים, רווח גשמי ועתיד מזהיר.PK 247.1

    ואולם, דניאל לא היסס. נשיאת חן בעיני ה׳ הייתה יקרה לליבו יותר מן החסד, טובות ההנאה והתועלת שירעיף עליו השליט הארצי האדיר ביותר; יקרה יותר מן החיים עצמם. הוא היה נחוש בדעתו לדבוק ביושרה ובשלמותו המוסרית, ויהי מה: “וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך וביין משתיו.” דניאל זכה לתמיכת שלושת חבריו.PK 247.2

    בהגיעם להחלטה זו, הנערים העבריים לא נהגו ביומרנות, אלא בביטחון מלא באלוהים. הם לא בחרו להיות יוצאי דופן, אך העדיפו להיות כאלה מאשר לא לכבד את אלוהים. אילו היו מתפשרים על האמת ומצדדים ברע באמצעות כניעה ללחץ חברתי ולנסיבות, נטישתם את עקרונותיהם הייתה מחלישה את ידיעתם את הטוב והרע ואת סלידתם מן הרע. אחרי שיעשו את הצעד השגוי הראשון יבואו צעדים שגויים נוספים, עד שלבסוף הקשר שלהם עם אלוהי ישראל יתנתק והם יסחפו וייכנעו לפיתוי.PK 247.3

    ״ויתן האלוהים את דניאל לחסד ולרחמים לפני שר הסריסים.” בקשתו של דניאל מן השר שלא לטמא את עצמו התקבלה בהבנה ובכבוד. ואולם, השר חשש לאשר אותה: “ויאמר שר הסריסים לדניאל: ׳ירא אני את אדוני המלך אשר מניה את מאכלכם ואת משתיכם: אשר למה יראה את פניכם זועפים מן הילדים אשר כגילכם? וחיבתם את ראשי למלך.׳׳PK 247.4

    דניאל פנה אל “המלצר אשר מינה שר הסריסים׳׳ על הנערים העבריים, וביקש ממנו לפטור אותם מלאכול מן המזון ומן הבשר שעל שולחן המלך, ומלשתות את יין המלך. הוא ביקש שדרישתם תיבחן במבחן עשרת הימים, במהלכם יקבלו הנערים העבריים מזון פשוט בזמן שחבריהם יאכלו ממטעמי שולחן המלך.PK 247.5

    על אף שחשש כי באישור הבקשה יעורר את מורת רוחו של המלך, נעתר להם המלצר. דניאל היה שבע רצון. הוא ידע שטענתו תתברר כאמת לאמיתה. ואכן, מקץ עשרת ימי המבחן, התוצאה הייתה ההפך הגמור מחששו של השר: ״נראה מראיהם טוב ובריאי בשר מן כל הילדים האוכלים את פת בג המלך.” הנערים העבריים נראו טוב יותר ובריאים יותר מחבריהם בחצר המלכות. לפיכך, דניאל וחבריו הורשו לדבוק בתזונתם הפשוטה במשך כל תקופת הכשרתם.PK 247.6

    במשך שלוש שנים למדו הנערים העבריים “ספר ולשון כשדים.׳׳ במהלך תקופה זו, הם דבקו באלוהים, שמרו לו אמונים והסתמכו על גבורתו. בעזרת הרגלי המשמעת העצמית וההתכחשות העצמית, הם הפגינו דבקות במטרה, שקדנות והתמדה. לא גאווה ולא שאפתנות הובילו אותם אל חצר המלך ולקשרי ידידות עם אנשים שלא ידעו את ה׳ ולא יראו ממנו; הם היו גולים שבויים בארץ זרה, והם הושמו בחצר המלך ביד ההשגחה שתבונתה אינסופית. ועל אף שהיו מנותקים מהשפעות ביתם ומקשרים עם מורים ומדריכים רוחניים, הם ביקשו לרכוש הערכה והוקרה לכבוד עמם המדוכא, ולתהילת האל שהם היו עבדיו.PK 248.1

    ה׳ אישש את התמדתם, התכחשותם העצמית וטוהר מניעיהם של הנערים העבריים, וברכתו שרתה עליהם. הוא העניק להם ׳׳מדע והשכל בכל ספר וחוכמה; ודניאל הבין בכל חזון וחלומות.” הבטחת ה׳ התקיימה: “כי מכבדי אכבד” (שמואל א ב׳ 30). בעודו דבק באלוהים ונותן בו אמון מלא, רוח הנבואה נחה על דניאל. בזמן שלמד מפי אדם על מחויבויות חיי החצר, הוא למד מפי ה׳ את רזי העתיד; ה׳ הורה לו לתעד אותם למען הדורות הבאים בסמלים ובאותות המציינים את אירועי תולדות העולם משחר האנושות עד אחרית ימי עולם.PK 248.2

    כשהגיעה השעה לבחון את הכשרתם של הנערים, נבחנו הנערים העבריים בחברת יתר נערי החצר לקראת שירותם בממלכה: “ולא נמצא מכולם כדניאל, חנניה, מישאל ועזריה.” תפיסתם החדה, הבנתם העמוקה, הידע הנרחב שלהם ושפתם הרהוטה העידו על עוצמתם וחיוניותם של כוחות הנפש שלהם, שלא ניזוקו כלל מתזונתם הפשוטה. “וכל דבר חוכמת בינה אשר ביקש מהם המלך וימצאם עשר ידות על כל החרטומים האשפים אשר בכל מלכותו.” לפיכך, “ויעמדו לפני המלך.”PK 248.3

    בחצר מלך בבל נאספו נציגים מכל הארצות, אנשים ברוכי כישרונות שחוננו במתנות הכבירות ביותר, והיו רחבי אופקים ובקיאים בשלל תרבויות העולם; ואולם, איש מהם לא עלה בכישוריו, בכוחו הגופני, ביופיו, בשכלו החד, בתעצומות הנפש ובהישגיו האינטלקטואליים והספרותיים על הנערים העבריים. זקיפות קומתם, צעדם הבטוח והגמיש, פניהם המצודדות, חושיהם החדים, הבל פיהם הצח - כל אלה העידו רבות על הרגליהם הטובים, שהיוו חותם של אצילות, בעזרתו מכבד הטבע את נאמניו המצייתים לחוקיו.PK 248.4

    ברכישת חוכמת בבל, דניאל ורעיו עלו על יתר התלמידים בחצר המלך;PK 248.5

    אך הצטיינותם לא נבעה מיד המקרה. הם רכשו את הידע שלהם באמצעות שימוש מושכל בכוחות הנפש שלהם בהנחיית רוח הקודש. הם התחברו למקור כל החוכמה, והסתמכו על ידיעת ה׳ כבסיס להשכלתם ולימודיהם. הם התפללו באמונה לקבל חוכמה, והם חיו והתנהגו ברוח תפילותיהם. הם שמו את עצמם במקום שבו אלוהים יכול היה לברכם. הם נמנעו ממה שהיה עלול להחליש את כוחות הנפש והגוף, וניצלו כל הזדמנות כדי לרכוש ידע בכל תחומי הלמידה. הם צייתו לכללי חיים שלא יכלו אלא לחזק את שכלם ותפיסתם. הם ביקשו לרכוש ידע למטרה אחת בלבד - לכבד את אלוהים. הם הבינו שעל מנת לשמש נציגיה של דת האמת בקרב הדתות האליליות הכוזבות, עליהם להיות בעלי שכל חד וצלול ואופי משיחי מופתי. אלוהים בכבודו ובעצמו היה המורה שלהם. בזמן שהם שקדו ללא הרף על תפילתם ולימודיהם, והתחברו עם האל הסמוי מן העין, הם התהלכו עם אלוהים בדומה לחנוך.PK 248.6

    הצלחה אמיתית בכל תחום אינה נובעת מיד המקרה או מן הגורל. היא נובעת מיד ההשגחה; היא הגמול על אמונה ושיקול דעת, יראת ה׳ והתמדה. מעלות ואופי מוסרי אינם נרכשים ביד המקרה. אלוהים מעניק לנו הזדמנויות, אך הצלחתנו תלויה בדרך שבה אנו מנצלים אותן.PK 249.1

    בזמן שאלוהים פעל בליבם ובחייהם של דניאל ורעיו כדי שיחפצו לעשות את רצונו ויפעלו ׳׳כטוב בעיניו“הם מימשו את גאולתם (אל הפיליפים ב׳ 13). כאן נחשף עיקרון שיתוף הפעולה האלוהי, הלכה למעשה, בלעדיו לא ניתן לנחול הצלחה אמיתית. מאמץ אנושי לא ישיג דבר ללא גבורת ה׳; מאידך, פועלו של ה׳ למען אנשים רבים עולה בתוהו בהעדר מאמץ מצידם. כדי לנחול את חסד ה׳, עלינו לבצע את תפקידנו. חסדו ניתן לנו כדי שנעשה את רצונו, אך לעולם אינו בא במקום המאמץ שלנו.PK 249.2

    כשם שאלוהים עבד בשיתוף פעולה עם דניאל ורעיו, כך הוא יפעל בשיתוף פעולה עם כל מי שיתאמץ לעשות את רצונו. על ידי הענקת רוח קודשו, ה׳ מחזק כל מטרה אמיתית וכל החלטה נאצלת. אלה הצועדים בנתיב הציות יתקלו במכשולים רבים. השפעות עזות ומתוחכמות עלולות לכבול אותם לעולם הזה; ואולם, ה׳ יכול לשים לאל כל ניסיון מצד כל כוח שהוא, הפועל כדי להכשיל ולהביס את בחירי ה׳. באמצעות גבורת ה׳ יעלה בידם לעמוד בכל פיתוי ולהתגבר על כל קושי.PK 249.3

    אלוהים קישר בין דניאל ורעיו לנכבדי בבל כדי שייצגו את אופיו בקרב אומה עובדת אלילים זו. כיצד הם הפכו ראויים למעמד הרם שזכו בו, שהיה כרוך באמון רב ובכבוד רב? הייתה זו נאמנות בדברים פעוטים שאפיינה את התנהגותם וחייהם. הם כיבדו את אלוהים במחויבויות הפעוטות ביותר, כמו גם במחויבויות גדולות יותר.PK 249.4

    כשם שאלוהים קרא לדניאל להעיד עליו בבבל, כך הוא קורא לנו היום להיות עדיו ברחבי תבל. הוא חפץ שנגלה לבני האדם את עקרונות מלכותו, הן בעניינים הפעוטים ביותר בחיינו והן בחשובים ביותר. מאמינים רבים ממתינים שתזדמן להם משימה חשובה, בזמן שהם מחמיצים מדי יום אינספור הזדמנויות להפגין את נאמנותם לה׳. מדי יום הם נכשלים במילוי המחויבויות הפעוטות של החיים. בזמן שהם מצפים למשימה כבירה שתוטל עליהם, באמצעותה הם יתפעלו את כישרונותיהם הגדולים כביכול, יגשימו את משאת נפשם ויספקו את שאפתנותם - חולפים ימיהם לבלי שוב.PK 249.5

    בחייו של מאמין אמיתי אין דברים לא חיוניים; בעיני אלוהים הכול יכול,PK 250.1

    כל חובה חשובה. ה׳ אומד בדייקנות כל הזדמנות שניתנת לנו לשירות. יכולות שלא נעשה בהן שימוש נלקחות בחשבון בדיוק כמו אלה שעשו בהן שימוש. אנו נישפט על פי מה שהיינו אמורים לעשות, אך לא עשינו, שכן לא השתמשנו ביכולותינו ובכוחותינו כדי לרומם את ה׳.PK 250.2

    אופי אצילי אינו תוצר של יד המקרה; הוא אינו נובע מחסד מיוחד המורעף עלינו מיד ההשגחה. אופי אצילי הוא פרי של משמעת עצמית, של כניעת היצר והתאוות לטבע נעלה יותר, של כניעת ה״אני״ לשירות ה׳ ואדם.PK 250.3

    ה׳ מדבר אל בני הנוער בימינו דרך המעלות והתכונות הטובות שהפגינו הנערים העבריים בבבל: דבקות בעקרונות המתינות וההינזרות. אנו זקוקים לאנשים, שבדומה לדניאל, יפעלו בעוז למען הטוב והצדק. נדרשים לבבות טהורים, ידיים איתנות ואומץ לב ללא חת; שכן, המלחמה בין הרע לטוב קוראת לנו לעמוד תמיד על המשמר. השטן מציע לכל נשמה ונשמה אינספור פיתויים מפתים בשלל צורות, שעיקרן סיפוק היצר והתמכרות לתענוגות.PK 250.4

    הגוף הוא האמצעי העיקרי שדרכו מתפתחות הנפש והנשמה לשם בניית האופי. לפיכך, שוטן נשמתנו מכוון את פיתוייו אל כוחות הגוף המחלישים והמבישים. הצלחתו בתחום זה מתבטאת לרוב בכניעת האדם כולו לרוע. אלמלא יימצאו יצר הרע ונטיותיו הטבעיות של הגוף בשליטת כוח עילאי יותר, הם יפעלו בוודאות להרס ולמוות. יש להביא את הגוף תחת שליטת כוחות הנשמה והרוח העילאיים. התאוות אמורות להישלט ביד הרצון, שאמור להימצא תחת שליטת ה׳. השכל הישר שקודש בחסד ה׳ אמור להשפיע על החלטות החיים. היכולת השכלית, הכוח הגופני ותוחלת החיים תלויים בחוקים שאינם ניתנים לשינוי. באמצעות ציות לחוקים אלה עשוי האדם לגבור על יצר הרע, ולנצח ״רשיות ושררות, עם מושלי חשכת העולם הזה, עם כוחות רוחניים רעים בשמים״ (אל האפסים ו׳ 12).PK 250.5

    בטקס הקרבת הקורבנות העתיק המסמל את בשורת הגאולה, אסור היה להעלות על מזבח ה׳ קורבן בעל מום או פגם. השה לעולה שהיה אמור לייצג את המשיח, היה חייב להיות ללא דופי. דבר ה׳ מצביע עליו כדוגמה מופתית למה שילדי ה׳ אמורים להיות: ״קורבן חי, קדוש ורצוי לאלוהים;״ קהילת ה׳ אמורה להיות ״קדושה וללא דופי״ (אל הרומים י״ב 1; אל האפסים ה׳ 27).PK 250.6

    אנשי המעלה העבריים שחיו בבבל היו אנשים בעלי יצרים ותאוות כמונו; ואולם, חרף ההשפעות המפתות של חצר המלכות, הם עמדו איתנים, שכן הם הסתמכו על גבורה אינסופית. האומה האלילית חזתה דרכם בטובו ובחסדו של אלוהים ובאהבתו של המשיח. בחייהם ובחווייתם אנו מוצאים דוגמה ניצחת לניצחון הרוח על החומר, לניצחון היושר על הפיתוי, לניצחון הטהרה על השחיתות, ולניצחון הנאמנות לה׳ והדבקות בו על הכפירה והאלילות.PK 250.7

    הרוח ששרתה בדניאל עשויה להיות נחלתם של רבים מבני הנוער בימינו;PK 251.1

    הם עשויים לשאוב מאותו מקור כוח. ייתכן שיש להם שליטה עצמית כמו זו שהייתה לדניאל; ייתכן שהם מפגינים בחייהם את אותם חן וחסד, ואפילו תחת נסיבות קשות דומות. על אף שהם מוקפים פיתויים ותענוגות, במיוחד בערים הגדולות, בהן כל הדרכים לסיפוק היצר קלות וזמינות, אף על פי כן, בעזרת חסד ה׳ יעלה בידם לדבוק בתכליתם לכבד את ה׳. באמצעות החלטה נחושה ודריכות ערנית, הם יצליחו לגבור על כל פיתוי התוקף את הנשמה. רק אדם הנחוש בדעתו לעשות את הטוב והישר, כי כך ראוי, ינחל ניצחון.PK 251.2

    איזה מפעל חיים מרשים היה לנכבדים עבריים אלה! בזמן שהם נפרדו לשלום מהוריהם ועזבו את בית ילדותם, הם לא חלמו שגורל כה נשגב מצפה להם. בהיותם נאמנים, מסורים ושקדנים, הם נכנעו להנחיית ה׳ כדי שיוכל להגשים דרכם את תכליתו.PK 251.3

    ה׳ חפץ להפגין את אותן אמיתות כבירות שנחשפו דרכם, באמצעות בני הנוער והילדים בימינו. חייהם של דניאל ורעיו מפגינים את מה שה׳ יעשה למען אלה שייכנעו לפניו בכל ליבם ומאודם במטרה לבצע את תכליתו.PK 251.4

    Larger font
    Smaller font
    Copy
    Print
    Contents