Loading...
Larger font
Smaller font
Copy
Print
Contents

מלכי ונביאי ישראל

 - Contents
  • Results
  • Related
  • Featured
No results found for: "undefined".
  • Weighted Relevancy
  • Content Sequence
  • Relevancy
  • Earliest First
  • Latest First
    Larger font
    Smaller font
    Copy
    Print
    Contents

    אור זורח בחשיכה

    שנות החורבן והמוות האפלות שסימנו את קץ מלכות יהודה, היו עלולות לזרוע ייאוש אפילו בלבבות החזקים והאמיצים ביותר, ללא נבואות העידוד שניתנו מפי שליחי ה׳.PK 237.1

    באמצעות ירמיהו שפעל בירושלים, דניאל ששירת בחצר מלך בבל ויחזקאל שישב על גדות נהר כבר, הבהיר ה׳ בחסדו את תכליתו הנצחית, ואישש את נכונותו להגשים את הנבואות שניתנו לעם הנבחר ותועדו בתורת משה. ה׳ יקיים את הבטחותיו למען חסידיו שידבקו בו וישמרו לו אמונים, שהרי ״דבר אלוהים חי וקיים״ (פטר״א א׳ 23).PK 237.2

    בימי נדודיהם במדבר סיפק ה׳ לילדיו שפע של אמצעים שיעזרו להם לזכור את דברי תורתו. לאחר השתקעותם בכנען, היה עליהם לשנן את מצוות ה׳ מדי יום בביתם, לכתוב אותן על מזוזות דלתותיהם ושעריהם, ולחקוק אותן על לוחות זיכרון. הם היו אמורים להלחין מנגינות למילות התורה ולשיר אותן, צעירים ומבוגרים כאחד. הכוהנים היו אמורים ללמד את המצוות הקדושות באספות פומביות, ומושלי האומה היו אמורים ללמוד אותן ולהגות בהן מדי יום. ה׳ הורה ליהושע בנוגע לספר התורה: ״לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה,למען תשמור לעשות כל הכתוב בו: כי אז תצליח את דרכך...״ (יהושע א׳ 8).PK 237.3

    יהושע לימד את כל עם ישראל את תורת משה. ״לא היה דבר, מכל אשר ציוה משה, אשר לא קרא יהושע נגד כל קהל ישראל והנשים והטף והגר ההולך בקרבם״ (יהושע ח׳ 35). הדבר עלה בקנה אחד עם צו ה׳ המפורש, שהורה לעם ללמוד ולשנן בפומבי את התורה אחת לשבע שנים בימי חג הסוכות. מנהיגיו הרוחניים של עם ישראל צוו: ״הקהל את העם, האנשים והנשים והטף וגרך, אשר בשעריך, למען ישמעו ולמען ילמדו, ויראו את יהוה אלוהיכם, ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת. ובניהם אשר לא ידעו, ישמעו ולמדו ליראה את יהוה אלוהיכם כל הימים, אשר אתם חיים על האדמה, אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה״ (דברים ל״א 12, 13).PK 237.4

    אילו הקשיבו בני ישראל לעצה הזו ויישמו אותה במהלך הדורות, כמה שונות היו תולדות ישראל! רק אלה שרחשו יראת כבוד לדבר ה׳ הקדוש יכלו לקוות להתגשמות התכלית האלוהית. כיבוד תורת ה’ חיזק את ישראל בימי מלכות דוד ובשנות מלכותו הראשונות של שלמה; ובאמצעות אמונה בדבר ה’ החי התחולל תיקון רוחני בימי אליהו ויאשיהו. במאמציו לחולל תיקון רוחני בארץ הסתמך ירמיהו על אותם כתבי קודש שהכילו את האמת האלוהית והיוו את מורשת ישראל העשירה ביותר. בכל מקום שבו שירת הוא פנה אל בני העם והפציר בהם מעומק לבו: ״שמעו את דברי הברית הזאת״ (ירמיה י״א 2); המילים הללו יעניקו להם תובנה מלאה על תכליתו של ה׳ להעביר לכל עמי העולם את הידע על האמת המושיעה.PK 238.1

    בשנות הכפירה האחרונות של יהודה, תוכחות הנביאים הועילו אך במעט; בזמן שצבאות בבל עלו בפעם השלישית והאחרונה על ירושלים כדי לצור עליה, אפסה תקווה מכל לב. ירמיהו ניבא על חורבן מוחלט; התעקשותו על כניעת העם לבבלים הובילה לבסוף למאסרו ולהשלכתו לכלא. ואולם, ה׳ לא הותיר את קומץ חסידיו שנותרו בעיר ללא תקווה. אפילו בזמן שירמיהו היה נתון תחת פיקוח ומעקב צמוד של אויביו שלעגו למסריו, הוא קיבל התגלויות חדשות לגבי נכונותו של אלוהי השמיים למחול ולהושיע; התגלויות אלה שימשו מקור בלתי אכזב של נחמה לקהילת ה׳ מן היום ההוא ועד ימינו.PK 238.2

    ירמיהו שנאחז בהבטחות ה׳, המחיש דרך משל שהציג לפני תושבי העיר שגורלה נחרץ את אמונתו החזקה בהתגשמות הסופית של תכלית ה׳ לעמו. בנוכחות עדים, ותוך הקפדה יתרה על כל הצעדים החוקיים הנדרשים, הוא רכש כדת וכדין, בשבעה עשר שקלי כסף, שדה של אבות קדומים בעיירה השכנה ענתות, שהייתה לו הזכות לקנותו לפי חוקי הירושה והגאולה.PK 238.3

    מנקודת מבט אנושית, רכישת האדמה הזו בשטח שנמצא בשליטת הבבלים נראתה כמעשה איוולת. הנביא עצמו ניבא את חורבן ירושלים, את הרס יהודה ואת חורבנה המוחלט של הממלכה. הוא ניבא על תקופת גלות ממושכת בבבל הרחוקה. בגילו המבוגר, לא יכול היה לקוות להפיק תועלת אישית מרכישתו. ואולם, התעמקותו בנבואות שתועדו בכתובים הפיחה בליבו אמונה איתנה שה׳ ישיב את בניו מן הגלות אל נחלתם העתיקה בארץ המובטחת. בעיני אמונה חזה ירמיהו בגולי בבל שבים לארץ אבותיהם בקץ שנות ייסוריהם, ומתיישבים בה. באמצעות רכישת הקרקע בענתות ביקש הנביא להפיח בלב העם את התקווה שהעניקה נחמה רבה כל כך לליבו.PK 238.4

    כאשר חתם על שטרי המכר ווידא את חתימות העדים של כל הצדדים, הורה ירמיהו לברוך מזכירו: ״לקוח את הספרים האלה, את ספר המקנה הזה ואת החתום ואת ספר הגלוי הזה, ונתתם בכלי חרש, למען יעמדו ימים רבים. כי כה אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל: ׳עוד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת׳״ (ירמיה ל״ב 14, 15).PK 238.5

    כה מייאשת הייתה התחזית הקודרת לגבי יהודה בשעה שבה נערכה הרכישה יוצאת הדופן הזו, שמיד עם תום השלמת הרכישה ושמירת המסמכים החתומים, אמונתו של ירמיהו, איתנה ככל שהייתה, עמדה בפני מבחן קשה. האם פעל מתוך ביטחון עצמי מופרז כשניסה לעודד את אנשי יהודה? האם באמצעות ניסיונו הנואש לאשש את הבטחות דבר ה׳, השלה את העם והעניק לו בסיס לתקווה כוזבת? העם שכרת ברית עם ה׳ הפגין מזה זמן רב בוז לאמצעים ולברכות שה׳ הרעיף עליו. האם ההבטחות שניתנו לעם הנבחר יתגשמו אי פעם במלואן?PK 239.1

    מבולבל, נסער ושחוח, ואף נושא צער רב על סבלותיהם של בני עמו שמיאנו להתחרט על חטאיהם, פנה הנביא לה׳ כדי לקבל הארה נוספת באשר לתוכניתו בעבור האנושות.PK 239.2

    הוא התפלל: ״אהה, אדוני יהוה! והנה אתה עשית את השמים ואת הארץ בכוחך הגדול ובזרועך הנטויה: לא יפלא ממך כל דבר.PK 239.3

    ״עושה חסד לאלפים, ומשלם עון אבות אל חיק בניהם אחריהם; האל הגדול הגבור, יהוה צבאות שמו.PK 239.4

    ״גודל העצה ורב העליליה, אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם, לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. אשר שמת אותות ומופתים בארץ מצרים עד היום הזה, ובישראל, ובאדם; ותעשה לך שם כיום הזה.PK 239.5

    ״ותוצא את עמך את ישראל מארץ מצרים באותות ובמופתים, וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול. ותתן להם את הארץ הזאת, אשר נשבעת לאבותם לתת להם, ארץ זבת חלב ודבש. ויבואו וירשו אתה, ולא שמעו בקולך ובתורתך לא הלכו, את כל אשר צויתה להם לעשות, לא עשו; ותקרא אותם את כל הרעה הזאת״ (פסוקים 23-17).PK 239.6

    צבאות נבוכדנצר עמדו למוטט את חומות ציון ולכבוש את העיר בסערה. אלפים איבדו את חייהם בניסיון נואש להגן על העיר. רבבות גוועו ברעב ובמגפות. גורלה של ירושלים נגזר ונחתם. צריחי סוללות המצור של כוחות האויב התנשאו מעל חומות העיר. אך הנביא המשיך בתפילתו היוקדת לה׳: ״הנה הסוללות באו העיר ללכדה, והעיר נתנה ביד הכשדים הנלחמים עליה, מפני החרב והרעב והדבר; ואשר דיברת היה, והנך רואה. ואתה אמרת אלי, אדוני יהוה, קנה לך השדה בכסף, והעד עדים; ורועיר נתנה ביד הכשדים״ (פסוקים 24, 25).PK 239.7

    ה׳ בחסדו ענה לנביא על תפילתו, כנאמר: ״ויהי דבר יהוה אל ירמיהו...״ בשעה קשה זו, כשאמונתו של שליח האמת נבחנה כמו באש, השיב ה׳ לנביא: ״הנה אני יהוה, אלוהי כל בשר; הממני יפלא כל דבר?” (פסוקים 26, 27). העיר תיפול במהרה בידי הבבלים; שעריה וארמונותיה יועלו באש וישרפו כליל; ואולם, חרף העובדה שחורבן העיר ממשמש ובא ותושבי ירושלים יוגלו מן הארץ, אף על פי כן, תכליתו הנצחית של ה׳ בעבור ישראל טרם התגשמה. בתשובה נוספת שנתן לעבדו הכריז ה׳ את גורלם של בני העם שמכותיו ניחתו עליהם:PK 239.8

    “הנני מקבצם מכל הארצות, אשר הדחתים שם באפי ובחמתי ובקצף גדול; והשבותים אל המקום הזה, והשבתים לבטח. והיו לי לעם; ואני אהיה להם לאלוהים.PK 240.1

    ״ונתתי להם לב אחד ודרך אחד, ליראה אותי כל הימים, לטוב להם ולבניהם אחריהם.PK 240.2

    ״ וכרתי להם ברית עולם, אשר לא אשוב מאחריהם, להיטיבי אותם.PK 240.3

    ״ואת יראתי אתן בלבבם, לבלתי סור מעלי. וששתי עליהם, להטיב אותם; ונטעתים בארץ הזאת, באמת, בכל לבי ובכל נפשי.PK 240.4

    “כי כה אמר יהוה, כאשר הבאתי אל העם הזה את כי הרעה הגדולה הזאת,PK 240.5

    כן אנוכי מביא עליהם את כל הטובה, אשר אנוכי דיבר עליהם. ונקנה השדה בארץ הזאת, אשר אתם אומרים, שממה היא מאין אדם ובהמה, נתנה ביד הכשדים. שדות בכסף יקנו, וכתוב בספר וחתום והעד עדים, בארץ בנימין ובסביבי ירושלים ובערי יהודה ובערי ההר, ובערי השפלה ובערי הנגב. כי אשיב את שבותם, נאום יהוה״ (פסוקים 44-37).PK 240.6

    לאישוש הבטחותיו בדבר גאולה ושיקום, “ויהי דבר יהוה אל ירמיהו, שנית; והוא עודנו יצור, בחצר המטרה לאמור:PK 240.7

    ״כה אמר יהוה, עושה: יהוה, יוצר אותה להכינה; יהוה שמו. קרא אלי, ואענך; ואגידה לך גדולות בצורות, לא ידעתם. כי כה אמר יהוה אלוהי ישראל על בתי העיר הזאת ועל בתי מלכי יהודה הנתוצים, אל הסוללות ואל החרב...הנני מעלה לה ארוכה ומרפא, ורפאתים; וגיליתי להם עתרת שלום ואמת. והשיבותי את שבות יהודה ואת שבות ישראל; ובינתיים כבראשונה.PK 240.8

    ״וטהרתים מכל עונם אשר חטאו לי... והיתה לי לשם ששון , לתהילה ולתפארת לכל גויי הארץ, אשר ישמעו את כל הטובה, אשר אנכי עושה אותם, ופחדו ורגזו על כל הטובה ועל כל השלום, אשר אנוכי עושה לה.PK 240.9

    ״כה אמר יהוה, עוד ישמע במקום הזה, אשר אתם אומרים, חרב הוא מאין אדם ומאין בהמה, בערי יהודה ובחצות ירושלים...קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומרים, הודו את יהוה צבאות כי טוב יהוה כי לעולם חסדו , מביאים תודה בית יהוה. כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה, אמר יהוה.PK 240.10

    ״כה אמר יהוה צבאות, עוד יהיה במקום הזה החרב מאין אדם ועד בהמה, ובכל עריו, נוה רעים, מרבצים צאן. בערי ההר בערי השפלה, ובערי הנגב, ובארץ בנימין ובסביבי ירושלים, ובערי יהודה, עד תעבורנה הצאן על ידי מונה, אמר יהוה.PK 240.11

    ״הנה ימים באים, נאום יהוה; והקימותי את הדבר הטוב, אשר דיברתי אל בית ישראל ועל בית יהודה״ (ירמיה ל״ג 14-1).PK 241.1

    כך נוחמה קהילת ה׳ באחת השעות האפלות ביותר שידעה מעודה במהלך מלחמתה הממושכת עם כוחות האופל. דומה היה שהשטן ניצח במאמציו להשמיד את ישראל; אך ה׳ שלט על אירועי ההווה, ובשנים הבאות יקבל עמו הזדמנות נוספת כאשר ה׳ ישיב עטרה ליושנה. המסר של ה׳ לעמו היה: ״ואתה אל תירא עבדי יעקב... ואל תחת ישראל, כי הנני מושיעך מרחוק, ואת זךעך מארץ שבים; ושב יעקב ושקט ושאנן, ואין מחריד. כי איתך אני נאום יהוה, להושיעך...כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך״ (ירמיה ל׳ 10, 11, 17).PK 241.2

    ביום השמח שבו ישיב ה׳ את עמו לארצו וישקמו, שבטי ישראל המפולגים ישובו ויתאחדו כעם אחד. הכול יכירו בה׳ כשליט על ״כל משפחות ישראל.״ כה הכריז ה׳: ״והייתם לי לעם.״ ״רנו ליעקב שמחה, וצהלו בראש הגוים; השמיעו, הללו ואימרו, הושע יהוה את עמך, את שארית ישראל. הנני מביא אותם מארץ צפון, וקבצתים מירכתי ארץ, בם עור ופיסח, הרה ויולדת יחדו: קהל גדול ישובו הנה. בבכי יבואו , ובתחנונים אובילם, אוליכם אל נחלי מים, בדרך ישר לא יכשלו בה. כי הייתי לישראל לאב, ואפרים בכורי הוא״ (ירמיה ל׳ 25, 22; ל״א 8-6).PK 241.3

    בני העם שנמנו על עמו הנבחר של אלוהי השמיים, שאותו העדיף על פני כל העמים, הושפלו לעיני הגויים; כתוצאה מכך, הם ילמדו את לקח הציות שכה נחוץ להם למען אושרם בעתיד. אך עד שילמדו את הלקח הזה, ה׳ לא יוכל לעשות למענם את כל מה שחפץ לעשות. לשם הבהרת תכליתו לייסרם למען תועלתם הרוחנית, הכריז ה׳: ״ויסרתיך למשפט, ונקה לא אנקך״ (ירמיה ל׳ 11). האנשים הללו שהיו מושא אהבתו מלאת הרוך, לא יישארו בצד לעד. לעיני כל אומות העולם יפגין ה׳ את תוכניתו להנחיל לעמו ניצחון מזהיר לאחר תבוסה מוחצת, להושיע את עמו ולא להשמידו. וזה המסר שנתן ה׳ לנביא:PK 241.4

    ״מזרה ישראל יקבצנו, ושימרו כרועה עדרו. כי פדה יהוה את יעקב; וגאלו מיד חזק ממנו. ובאו וריננו במרום ציון, ונהרו אל טוב יהוה על דגן ועל תירוש ועל יצהר ועל בני צאן ובקר; והיתה נפשם כגן רוה, ולא יוסיפו לדאבה עוד...PK 241.5

    ״והפכתי אבלם לששון ונחמתים, ושמחתים מיגונם. וחיתי נפש הכוהנים דשן; ועמי את טובי ישבעו, נאום יהוה.״PK 241.6

    ״כה אמר יהוה צבאות, אלוהי ישראל, עוד יאמרו את הדבר הזה בארץ יהודה ובעריו, בשובי את שבותם: יברכך יהוה נוה צדק, הר הקודש. וישבו בה יהודה וכל עריו, יחדיו: איכרים, ונסעו בעדר. כי הרויתי נפש עייפה; וכל נפש דאבה מילאתי.״PK 241.7

    ״הנה ימים באים, נאום יהוה; וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה. לא כברית, אשר כרתי את אבותם, ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים, אשר המה הפרו את בריתי, ואנוכי בעלתי בם, נאום יהוה. כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם, נאום יהוה, נתתי את תורתי בקרבם, ועל ליבם אכתובנה; והיתי להם לאלוהים, והנה יהיו לי לעם. ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור, דעו את יהוה; כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם, נאום יהוה, כי אסלח לעוונם, ולחטאתם לא אזכר עוד׳׳ (ירמיה ל“א 14-9, 25-22, 33-30).PK 242.1

    Larger font
    Smaller font
    Copy
    Print
    Contents