בית ישראל

באמצעות הכרזת אמיתות הבשורה הנצחית לכל אומה, שבט וגזע, מגשימה קהילת ה’ עלי אדמות בימינו את הנבואה העתיקה: ״יציץ ופרח ישראל; ומלאו פני תבל תנובה״ (ישעיה כ״ז 6). תלמידי ישוע, בשיתוף פעולה עם מלאכי ה’, משתלטים במהירות על כל המקומות השוממים בעולם הזה; כתוצאה ממאמציהם, הם קוצרים יבול רב של נשמות יקרות. היום, יותר מאי פעם, הפצת אמיתות כתבי הקודש דרך קהילת המשיח המקודשת מביאה לבני האדם את הברכות, הטובות והיתרונות שבושרו מאות שנים קודם לכן בהבטחה שניתנה לאברהם, לכל ישראל, ולקהילת האלוהים עלי אדמות בכל דור ודור: ״ואברכך... והיה ברכה״ (בראשית י״ב 2).PK 363.1

הבטחה זו הייתה אמורה להתגשם במידה רבה במאות השנים שבאו אחרי שיבת בני ישראל מארץ שעבודם. הייתה זו תוכניתו של ה’ שהעולם כולו יתכונן לקראת ביאת המשיח הראשונה, כשם שבימינו נסללת הדרך לביאתו השנייה. בתום ימי הגלות המשפילה, אלוהים בחסדו העניק לעמו ישראל את ההבטחה הבאה מפי זכריה: ״כה אמר יהוה, שבתי אל ציון, ושכנתי בתוך ירושלים; ונקראה ירושלים עיר האמת, והר יהוה צבאות הר הקודש...PK 363.2

ה’ הבטיח לעמו: ״הנני מושיע את עמי... והיו לי לעם, ואני אהיה להם לאלוהים באמת ובצדקה.״(זכריה ח’ 3, 7, 8).PK 363.3

הבטחות אלה הותנו בציות העם למצוות ה’. אל להם לשוב ולבצע את החטאים שרווחו בקרבם טרם הגלות. ה’ הוכיח את בני העם שעסקו בבניית הארץ מחדש: ״משפט אמת שפוטו, וחסד ורחמים עשו איש את אחיו. ואלמנה ויתום גר ועני, אל תעשקו; ורעת ואיש אחיו, אל תחשבו בלבבכם.״ ״דברו אמת איש ואת רעהו; אמת ומשפט שגלום שפטו בשעריכם״ (זכריה ז’ 9, 10; ח’ 16).PK 363.4

עשירות ושופעות היו הברכות, הן הרוחניות והן הגשמיות, שהובטחו למי שיחיה על פי עקרונות הצדק האלה. ה’ הכריז: ״כי זרע השלום, הגפן תיתן פריה והארץ תיתן את יבולה, והשמים יתנו טלם; והנחלתי את שארית העם הזה את כל אלה. והיה כאשר היתה קללה בגוים, בית יהודה ובית ישראל, כן אושיע אתכם, והייתם ברכה״ (זכריה ח’ 13,12).PK 363.5

בזכות גלות בבל נגמלו בני ישראל מעבודת האלילים שרווחה בקרבם. לאחר שיבת ציון, הם התמקדו בהנחיות הרוחניות שקיבלו, ובלימוד צווי התורה ודברי הנביאים הנוגעים לעבודת האל האמיתי. בעקבות שיקום המקדש עלה בידם לבצע את טקסי עבודת ה’ במקדש במלואם. תחת הנהגת זרובבל, עזרא ונחמיה, הם שבו וכרתו ברית עם ה’, ונשבעו לשמור את כל מצוותיו וחוקיו. ימי השגשוג שבאו בעקבות ציותם העניקו להם שפע של הוכחות לנכונות ה’ לקבלם ולמחול להם. ואולם, בשל קוצר ראותם המצמית, הם שבו ונטשו את הגורל המזהיר שיועד להם; ברוב אנוכיותם הם שמרו לעצמם בלבד את תורת ה’, שנועדה להביא ריפוי וחיים רוחניים לרבבות בני אדם.PK 364.1

כישלון זה למלא את תכלית ה’ היה ברור וגלוי בימי מלאכי. ביד קשה פעל שליח ה’ כנגד הרעות החולות שגזלו מישראל את כוחה הרוחני והגשמי ואת ברכותיה הרוחניות והחומריות. בתוכחתו נגד החוטאים, הוא לא חסך שבטו מן הכוהנים ומן העם. להלן “משא דבר יהוה אל ישראל ביד מלאכי״: אל תשכחו את לקחי העבר; דבקו בברית שנכרתה בין ה’ לבית ישראל. רק דרך תשובה בלב שלם תשרה ברכת ה’ על עמו. הנביא התחנן בפני העם: “ועתה חלו נא פני אל, ויחננו” (מלאכי א’ 1, 9).PK 364.2

ואולם, תוכנית הגאולה שיועדה לאנושות לא סוכלה עקב כישלון רגעי של ישראל. האנשים שהנביא דיבר אליהם מיאנו לשמוע את המסר שניתן להם, אך אף על פי כן, מטרותיו של ה’ המשיכו להתגשם בעקביות עד להתגשמותן המלאה. ה’ הכריז דרך שליחו: “כי ממזרח שמש ועד מבואו, גדול שמי בגוים, ובכל מקום מקוטר מוגש לשמי ומנחה טהורה: כי גדול שמי בגוים.” (מלאכי א’ 11).PK 364.3

ה’ הציע לכרות מחדש את ברית “החיים והשלום” שכרת עם בני לוי, שאם היו מקיימים אותה, הייתה מרעיפה עליהם אינספור ברכות. ההצעה ניתנה לאלה שבעבר היו מנהיגים רוחניים, אך עקב חטאיהם הפכו “נבזים ושפלים לכל העם” (מלאכי ב’ 5, 9).PK 364.4

הרשעים הוזהרו בחומרה מפני יום הדין שיבוא עליהם, ומפני תכליתו של ה’ להעניש כל חוטא בדין מוות שיתבצע במהירות. ואולם, לא הכול נותרו בלא תקווה; נבואות המשפט של מלאכי לוו בהזמנה לאלה שמיאנו לחזור בתשובה, להתפייס עם ה’. ה’ האיץ בהם: “שובו אלי ואשובה אליכם” (מלאכי ג’ 7).PK 364.5

דומה שכל לב ייענה בשמחה להזמנה כזו. אלוהי השמיים מפציר בבניו הסוררים לשוב אליו כדי שיוכלו לשוב ולשתף עימו פעולה בקידום מלאכתו בעולם. ה’ מושיט את ידו כדי לאחוז בידיהם של בני ישראל, וכדי לסייע להם לצלוח את הדרך הצרה של ההתכחשות העצמית וההקרבה העצמית, וזאת כדי שיוכלו לחלוק עמו את נחלתם וירושתם כבני אלוהים. האם ייעתרו להפצרותיו? האם יזהו את תקוותם היחידה?PK 364.6

כמה עגום הוא המשך הסיפור. בימי הנביא מלאכי היססו בני ישראל להכניע את ליבם הגאה לה’, לציית לו ברצון ובאהבה ולשתף עימו פעולה בלב שלם. תשובתם המיתממת נראית כניסיון ברור להוכיח את צדקתם. הם השיבו לאלוהים בשאלה: “במה נשוב?” כאן מגלה ה’ לבני עמו את אחד החטאים המיוחדים שהם ביצעו. הוא שואל אותם: ״היקבע אדם אלהים, כי אתם קבעים אוני?״ כלומר, האם יגזול אדם מאלוהים? אך העם שאינו מודה בחטאיו ממשיך לשאול במרי: ״במה קבענוך?״ כלומר, כיצד ומתי גזלנו אותך?PK 364.7

ה’ משיב להםמפורשות: ״המעשר והתרומה.״ כלומר,במעשרות ובתרומות שאינכם נותנים. ה’ ממשיך להוכיח את העם: ״במארה אתם נארים, ואותי אתם קובעים, הגוי כולו. הביאו את כל המעשר אל בית האוצר, ויהי טרף בביתי, ובחנוני נא בזאת, אמר יהוה צבאות: אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די. וגערתי לכם באוכל, ולא ישחת לכם את פרי האדמה; ולא תשכל לכם הגפן בשדה, אמר יהוה צבאות. ואישרו אתכם כל הגוים, כי תהיו אתם ארץ וחפץ, אמר יהוה צבאות.״ (פסוקים 12-7).PK 365.1

אלוהים מברך את מעשי ידי האדם כדי שהאדם יחזיר לו את חלקו. ה’ מרעיף על בני האדם את קרני החמה וגשמי הברכה; הוא מצמיח בעבורם את התבואה, הפרי והירק; הוא מעניק להם בריאות ויכולת להתפרנס. כל ברכה וברכה באה מידו הרחבה והשופעת, והוא חפץ שבני האדם יביעו את הכרת תודתם בכך שישיבו לו חלק מתנובתם ותוצרתם באמצעות מנחות, מעשרות, תרומות, עולות חטאת וזבחי תודה לה’. עליהם להקדיש את הונם, רכושם ומשאביהם לשירותו, וזאת על מנת שכרמו לא יישאר עקר ושומם. עליהם ללמוד מה אלוהים היה עושה אילו היה במקומם. עליהם להביא בפניו בתפילה את קשייהם וצרותיהם. עליהם לגלות עניין אמיתי וחף מאנוכיות בבניית ובקידום מלאכתו בכל רחבי התבל.PK 365.2

באמצעות מסרים כגון אלה שנשא מלאכי, אחרון נביאי התנ״ך [חזונו הוא האחרון בספרי תרי עשר], כמו גם באמצעות הדיכוי והשעבוד מיד כובשים זרים, למדו לבסוף בני ישראל את הלקח: שגשוג אמיתי תלוי בציות לתורת ה’. ואולם, אצל מרביתם, ציותם לא נבע מתוך אמונה ואהבה. אדרבה, מניעיהם היו אנוכיים בלבד. שירות למראית עין שימש כאמצעי להשגת גדולה לאומית. העם הנבחר לא הפך אור לגויים, אלא הלך והתרחק מן העולם בניסיון להגן על עצמו מפיתויי עבודת האלילים. האיסורים שהטיל ה’ על בני ישראל, שלא התירו נישואי תערובת עם הגויים, ואסרו עליהם לקחת חלק במנהגי האלילות של העמים השכנים, סולפו והוקצנו עד שיצרו חציצה בין בני ישראל ויתר העמים; כתוצאה מכך, הברכות שה’ הורה לישראל להעניק לעולם, נמנעו מן הגויים.PK 365.3

בעת ובעונה אחת, בני ישראל ניתקו את עצמם מאלוהים באמצעות חטאיהם. הם לא השכילו להבין את החשיבות הרוחנית של טקסי עבודת ה’ הסמליים. בצדקתם העצמית, הם בטחו במעשיהם הטובים, בקורבנות שהעלו ובחוקים עצמם, במקום להסתמך אך ורק על מעלותיו וזכויותיו של המשיח, שכל חוקי התורה ושיטת הקורבנות הצביעו עליו. וכך, בניסיון לבסס את צדקתם, הם ״ניסו להקים צדקה משלהם, ולא נכנעו לצדקה של אלוהים״ (אל הרומים י’ 3). הם כוננו לעצמם דת קפדנית הבוטחת בעצמה ואינה תלויה באחרים. הם ניסו לפצות על העדרה של רוח הקודש בקרבם ועל המחסור בחסדי ה’, באמצעות קיום קפדני ונוקשה של טקסים ופולחנים דתיים. עקב אי שביעות רצונם מן החוקים שכונן ה’, בכבודו ובעצמו, הם העמיסו על צווי ה’ אינספור תקנות ומצוות יתרות שבדו מליבם. ככל שהתרחקו מה’, כך הפכו קפדניים ונוקשים יותר בקיום הנוהגים שיסדו. אך העם שכרע תחת עול התקנות המדוקדקות והמעיקות הללו, לא היה מסוגל לקיים, הלכה למעשה, את מצוות התורה. עקרונות הצדק הנשגבים שכוננו בעשרת הדברות, והאמיתות הנפלאות שבושרו באמצעות טקסי הקודש הסמליים, עומעמו ונקברו תחת שלל מנהגים, חוקים ומסורות שכוננו ביד אדם. אלה מבני העם שבאמת השתוקקו לשרת את אלוהים, וניסו לקיים את התורה על פי הכללים והאיסורים שהטילו הכוהנים והמנהיגים, נאנקו תחת עול כבד מנשוא.PK 365.4

עם ישראל נכסף לביאת המשיח, אך בעת ובעונה אחת, בני העם התרחקו כל כך מאלוהים בליבם ובחייהם, שלא היה להם שום מושג על אופיו ושליחותו של המושיע המובטח. במקום לייחל לגאולה מן החטא ולתהילה ושלום הנובעים מחיי קדושה, הם מיקדו את כיסופיהם בגאולה מאויבי האומה, ובשיקום כוחה של האומה עד שתהפוך למעצמת על. הם ייחלו למשיח שיבוא כמנצח, ישבור כל עול ושיעבוד וירומם את ישראל למעמד של מעצמה שלטת על כל העמים. כך הצליח השטן להכשיר את לבבות העם למאוס במשיח לכשיבוא. גאוותם ורעיונותיהם השגויים על אופיו ושליחותו של המושיע, ימנעו מהם לשקול בכנות ובכובד ראש את הראיות הרבות למשיחיותו.PK 366.1

למעלה מאלף שנה חיכה עם ישראל לביאת המושיע המובטח. תקוות העם לעתיד מזהיר הסתמכו על אירוע הרה חשיבות זה. במשך אלף שנים, בשירה ובנבואה, בטקסי הקודש במקדש ובתפילות בציבור ובבית, בני ישראל נצרו את שמו הקדוש; ואולם, בבואו, הם לא זיהו שהוא-הוא המשיח אליו נכספו וייחלו זמן רב כל כך, ככתוב, “הוא בא אל שלו, ואלה אשר לו לא קיבלו אותו״ (יוחנן א’ 11).PK 366.2

ליבם השטוף באהבה גשמית, לא אימץ בברכה את יקיר השמיים. המושיע נדמה בעיניהם לשורש יבש, ״כשורש מארץ ציה... לא תואר לו ולא הדר.״ הם לא מצאו בו שום חן או יופי שיגרמו להם לחפוץ בו (ישעיה נ״ג 2).PK 366.3

חייו המופתיים של ישוע מנצרת בקרב בני עמו, עם ישראל, היוו תוכחה מתמדת לאנוכיותם, שנחשפה בסירובם להכיר בתביעותיו הצודקות של בעל הכרם, לאחר שמונו בידו לכורמים והופקדו על טיפוחו ושמירתו של כרמו. הם שנאו את הדוגמה המופתית של המושיע כאדם בעל יראת שמיים הדבק באמת; וכשהגיע המבחן הסופי, מבחן הציות שתוצאותיו יניבו חיי נצח או מוות נצחי, הם מאסו בקדוש ישראל, והיו אחראים לצליבתו בגולגלתא.PK 366.4

במשל הכרם שנתן המשיח זמן מה לפני תום כהונתו הארצית, הוא ביקש להסב את תשומת לב ההנהגה הרוחנית בישראל לברכות הכבירות שהורעפו על ישראל והעידו על דרישתו הצודקת של ה’ מן האומה לציית לו. המושיע הבהיר מפורשות לבני עמו את תכלית ה’ הנפלאה שתתגשם באמצעות ציותם. בהסירו את המסך מעל העתיד, הראה להם כיצד עקב כישלונה להגשים את תכליתו, איבדה האומה את ברכת ה’ והמיטה על עצמה הרס וחורבן.PK 366.5

״איש בעל אחזה נטע כרם״ אמר המשיח, “הוא גידר אותו מסביב, חצב בו יקב ובנה מגדל, ולאחר שהחכיר אותו לכורמים נסע״ (מתי כ״א 33).PK 367.1

כאן התייחס המושיע ל״כרם יהוה צבאות,״ עליו הכריז הנביא ישעיהו לפני מאות שנים כי הוא-הוא “בית ישראל״ (ישעיה ה’ 7).PK 367.2

״בהגיע עת הבציר,״ המשיך המשיח, ״שלח [בעל הכרם] את עבדיו אל הכורמים לקבל את הפרי שלו. תפסו הכורמים את עבדיו, את זה הלקו, את זה הרגו ואת זה סקלו. הוסיף ושלח עבדים אחרים, רבים מן הראשונים, וגם להם עשו כך. לבסוף שלח אליהם את בנו באומרו, ‘את בני יכבדו’. כשראו הכורמים את הבן, אמרו איש אל רעהו, ‘זה היורש, בואו נהרוג אותו ונקח לנו את נחלתו’. הם תפסו אותו, גרשוהו אל מחוץ לכרם והרגוהו.״ (מתי כ״א 34-39).PK 367.3

לאחר שהמושיע הציג בפני ראשי הכוהנים וזקני העם את גולת הכותרת במעשי רשעותם, הוא שאל אותם: ״ובכן, כשיבוא בעל הכרם, מה יעשה לכורמים ההם?״ הכוהנים עקבו אחר עלילת הסיפור בעניין רב. בלי לקשר את הנושא לעצמם, הם השיבו פה אחד עם העם: ״השמד ישמיד את הרשעים ההם, ואת הכרם יחכיר לכורמים אחרים אשר ישיבו לו את הפרי בעתו.״PK 367.4

ברוב איוולתם, הם חרצו את דינם והכריזו על אובדנם. ישוע הביט בהם במבט נוקב; תחת מבטו החודר הם הבינו שהוא קרא את צפונות ליבם. לרגע קט נחשפה אלוהותו לפניהם במלוא גבורתה. לא ניתן היה לטעות בעוצמתה. הם זיהו בכורמים את עצמם, והכריזו בלי משים: ״חס וחלילה!״PK 367.5

בכובד ראש ובצער רב שאל אותם המשיח: ״האם לא קראתם בכתובים, ‘אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה; מאת ה’ היתה זאת, והיא נפלאת בעינינו’?״ הוא המשיך ואמר להם: ״על כן אני אומר לכם כי תלקח מכם מלכות האלוהים ותינתן לגוי אשר יפיק את פריה. והנופל על האבן הזאת ישבר לרסיסים, וכל מי שתיפול עליו,תכתש אותו״ (מתיכ״א 34-44).PK 367.6

המשיח היה מונע את הדין שנגזר על עם ישראל אילו עמו קיבל אותו. ואולם, קנאה וחמדנות הקשו את לב העם. הם החליטו לא לקבל את ישוע מנצרת כמשיחם. הם דחו את אור העולם, ולפיכך היו חייהם חשוכים כחושך מצרים. הגורל המר שנובא מראש הושת על עם ישראל. במו ידיהם, בתאוותיהם העזות והבלתי נשלטות, הם המיטו על עצמם את חורבנם. בזעמם העיוור השמידו איש את רעהו. בגאוותם העיקשת והסוררת עוררו את חרון אפם של הכובשים הרומים.PK 367.7

ירושלים חרבה, המקדש היה לעיי חורבות, אדמת אתר המקדש נחרשה כשדה. בני יהודה מתו במיתות אכזריות וקשות. מיליונים נמכרו לעבדות ונלקחו לגלות כשבויים ועבדים.PK 367.8

את מה שיעד ה’ לעשות למען העולם באמצעות ישראל, העם הנבחר, הוא יגשים לבסוף דרך קהילתו עלי אדמות בימינו. הוא יחכיר את כרמו “לכורמים אחרים” - חסידיו שומרי הברית, שיעשו את מלאכתם נאמנה ו“ישיבו לו את הפרי בעיתו.” מאז ומתמיד היו לה’ נציגים אמיתיים בעולם, שפעלו לקידום ענייניו ומטרותיו. עדים נאמנים אלה של ה’ נמנים על ישראל הרוחנית (ההחלטם להשתייך לעמו של אלוהים היא החלטה רוחנית שמקורה ברוח הקדש ולכן הם שייכים לעם ישראל בהתאם לקיום החלטם ולנאמנותם לאלוהים על פי דברו [ישעיהו נו’ 3, 6-8 ). הם אלה שיזכו בהתגשמות הבטחות הברית שנתן ה’ לעמו העתיק.PK 368.1

בימינו, קהילת ה’ חופשיה להשלים את התוכנית האלוהית לגאולת האנושות האובדת. במשך דורות רבים סבלו חסידי ה’ תחת איסורים שהגבילו את חירותם. בישור הבשורה נאסר, ועונשים חמורים ביותר הוטלו על מי שהעז להפר את הצווים שכוננו ביד אדם.PK 368.2

כתוצאה מכך, כרם ה’, הכרם הרוחני רחב הידיים, נותר כמעט כולו בשיממונו. בני האדם לא זכו לקבל את האור של דבר ה’. חשכת הבערות, הטעות והדעה הקדומה איימה להסתיר את הידע של דת האמת. למעשה, קהילת ה’ עלי אדמות הייתה שרויה “בגלות” במהלך תקופה ממושכת זו של רדיפה בלתי פוסקת, כשם שהוחזקו בני ישראל כשבויי מלכות בבל בתקופת הגלות.PK 368.3

ואולם, תודה לאל, קהילת ה’ אינה משועבדת עוד. לישראל הרוחנית הושבו הזכויות והיתרונות שהוענקו לעם ה’ בעת שחרורו ויציאתו מבבל. גברים ונשים בכל רחבי העולם נענים למסר שנשלח משמיים - המסר שיוחנן בעל ההתגלות ניבא עליו שהוא יוכרז לפני ביאת המשיח השנייה: “יראו את אלהים ותנו לו כבוד, כי באה עת משפטו״ (ההתגלות י״ד 7).PK 368.4

לצבאות הרוע אין יותר את הכוח והסמכות לשעבד את קהילת ה’; שכן “נפלה, נפלה בבל הגדולה, אשר השקתה את כל הגויים מיין חרון תזנותה.” לישראל הרוחנית ניתן המסר: “צאו ממנה עמי, פן תשתתפו בחטאתיה ופן תקבלו ממכותיה” (פס’ 8; י“ח 4). כשם שהשבויים העברים הגולים שמעו את המסר “נוסו מתוך בבל” (ירמיה נ“א 6), ואז נענו לו ושבו לארץ המובטחת, כך שומעים יראי ה’ בימינו את המסר המורה להם לצאת מבבל הרוחנית, ומצייתים לו; במהרה יעמדו רגליהם בארץ החדשה, כנען השמיימית, והם יהיו כשלל, כמזכרת ניצחון של החסד האלוהי.PK 368.5

בימי הנביא מלאכי נענתה שאלתם הלגלגנית של הכופרים: “איה אלוהי המשפט?” בתשובה הנוקבת: “ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים, ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא... וכי מכלכל את יום בואו? ומי העומד בהראותו? כי הוא כאש מצרף, וכברית מכבסים. וישב מצרף ומטהר כסף, וטיהר את בני לוי וזיקק אותם, כזהב וככסף; והיו ליהוה, מגישי מנחה בצדקה. וערבה ליהוה מנחת יהודה וירושלים, כימי עולם וכשנים קדמונית” (מלאכי ב’ 17; ג’ 4-1).PK 368.6

כשהמשיח המובטח עמד להגיע לעולם, קרא מבשרו של המשיח אל החוטאים, המוכסים, הפרושים והצדוקים לעשות תשובה אמיתית: “שובו בתשובה, כי קרבה מלכות שמים” (מתי ג’ 2).PK 369.1

ברוח ובגבורת אליהו הנביא ויוחנן המטביל קוראים שליחי ה’ בימינו אל העולם שדינו נחרץ, להיערך לאירועים החמורים שיתרחשו במהרה בסמוך לשעות האחרונות של תקופת המבחן וביאת ישוע המשיח כמלך המלכים ואדון האדונים. במהרה יישפט כל אדם על פי מעשיו. הגיעה שעת המשפט של ה’; על חברי קהילת ה’ רובצת המחויבות להזהיר את בני האדם הניצבים על סף אובדן נצחי. יש להבהיר בפני כל אדם ואדם בעולם הרחב, שעליו להטות אוזן ולהקשיב לאזהרה בתשומת לב, ולהבין את העקרונות המוטלים על הכף במהלך העימות הגדול - עקרונות שעליהם עומד גורל האנושות כולה.PK 369.2

בשעות אחרונות אלה של תקופת המבחן שניתנה לאנושות, כשגורלה של כל נשמה ונשמה ייחרץ במהרה לנצח נצחים, אדון השמיים והארץ מצפה מקהילתו לקום ולפעול יותר מאי פעם. אלה שזכו לחירות במשיח דרך ידיעת האמת היקרה מפז, נחשבים בעיני האדון ישוע כבחיריו האהובים עליו יותר מכל בני האדם עלי אדמות; הוא סומך עליהם שיספרו בשבחו של המושיע שחילצם מן העלטה והאיר עליהם באור יקרות. עליהם לספר לבני האדם על הברכות המורעפות עליהם ביד רחבה. הבשורות הטובות של הגאולה אמורות להגיע לכל אומה, גזע, שבט ועם. על פי החזיונות שקיבלו נביאי ימי קדם, עתיד כבוד ה’ לשפוך אור מיוחד על קהילת ה’ בימי החשכה והכפירה שיקדמו לביאת המשיח השנייה. המשיח, שמש הצדקה ש״מרפא בכנפיה,” יזרח על קהילתו (מלאכי ג’ 20). כל תלמיד אמיתי של המשיח אמור להפיץ את אורו, חסדו והשפעתו על הזולת, כדי להעניק חיים, עידוד, עזרה ומרפא אמיתי.PK 369.3

ביאת המשיח תתרחש בתקופה האפלה ביותר בתולדות העולם. בימי נוח ולוט היה העולם שרוי במצב דומה לזה שיקדם לביאת בן האדם [המשיח]. כתבי הקודש הדנים בתקופה זו מכריזים כי השטן יפעל בכל כוחו “באותות ובמופתי שקר ובכל תרמית רשע המיועדים לבני האבדון׳ (תסל“ב ב, 9, 10). פועלו של השטן נחשף בבהירות כנגד החשכה ההולכת וגוברת, וכנגד תורות הכפירה, הטעויות והאשליות הרבות הרווחות בימים אחרונים אלה. השטן לא רק מוליך שולל את העולם השבוי ברשתו, אלא אף מנחיל את שקריו והטעיותיו לקהילות המתיימרות להיות קהילות אדוננו ישוע המשיח, ושקריו משמשים כשאור המתסיס ומחמיץ אותן. הכפירה הגדולה תלך ותתעבה, תלך ותחשך כעלטה כבדה בחצות הליל. לחסידי ה’ יהיה זה ליל שימורים, ליל מבחן, ליל בכי ונהי, ליל רדיפות בעבור האמת. ואולם, מליל אפל זה יזרח אורו של אלוהים.PK 369.4

אלוהים מאיר את האפלה בהכריזו: “יופע אור מחושך” (קור“ב ד’ 6). כש׳׳הארץ היתה תהו ובהו, וחושך על פני תהום; ורוח אלוהים, מרחפת על פני המים. ויאמר אליהים: ‘יהי אור’; ויהי אור” (בראשית א’ 2, 3). וכך, בליל האפלה הרוחנית ייצא דבר ה’ ויכריז: “יהי אור!” אלוהים יאמר לקהילתו: “קומי אורי, כי בא אורך; וכבוד יהוה, עליך זרח״ (ישעיה ס’ 1). בתנ״ך נאמר: “הנה החושך יכסה ארץ, וערפל לאומים; ועליך יזרח יהוה, וכבודו עליך יראה” (פס’ 2). המשיח, הזוהר באור נגוהות כבוד ה’, אבינו שבשמיים, בא לעולם כאורו. הוא בא לייצג את אלוהים בפני בני האדם; בכתבי הקודש נכתב עליו: “אלוהים משח אותו ברוח הקודש ובגבורה,” והוא “התהלך בארץ כשהוא עושה חסד ומרפא” (מה“ש י’ 38). בבית הכנסת בנצרת הכריז המושיע: “רוח אדוני עלי, יען משח אותי לבשר ענוים. שלחני לקרוא לשבויים דרור, ולעיוורים פקח קוח; לשלח רצוצים חפשים, לקרא שנת רצון ליהוה.” (לוקס ד’ 18, 19, בציטוט מישעיה ס“א 1, 2). השליחות שהטיל על תלמידיו הייתה: “אתם אור העולם. עיר שוכנת על הר אינה יכולה להסתר... כך יאר נא אורכם לפני בני אדם, למען יראו את מעשיכם הטובים ויכבדו את אביכם שבשמים” (מתי ה’ 14, 16).PK 369.5

אלה הם המעשים הטובים שהנביא ישעיהו דיבר עליהם: “הלוא פרוס לרעב לחמך, ועניים מרודים תביא בית: כי תראה ערום וכיסיתו, ומבשרך לא תתעלם. אז יבקע כשחר אורך, וארוכתך מהרה תצמח; והלך לפניך צדקך, כבוד יהוה יאספך” (ישעיה נ“ח 7, 8).PK 370.1

בליל החשכה הרוחנית יזרח כבוד ה’ דרך קהילתו שתרומם את השחוחים ותנחם את האבלים.PK 370.2

יללות הצער והיגון של העולם בוקעות מכל עבר. כולנו מוקפים באנשים נזקקים וסובלים. מתפקידנו לעזור להם, להקל עליהם את קשיי וסבלות החיים. ואולם, את מחסורה של הנשמה רק אהבת המשיח יכולה למלא. אם המשיח שוכן בנו, ליבנו יימלא חמלה ואהדה אלוהית. מעיינותיה החתומים של האהבה האמיתית, אהבת המשיח, ייפתחו וינבעו מקרבנו. בליבם של אנשים רבים אפסה התקווה; החזירו להם את אור השמש! אומץ ליבם של רבים עזבם; עודדו אותם במילות עידוד! התפללו בעבורם. הם אלה שזקוקים לנשמת החיים. הקריאו להם מדבר ה’. רבים הם הלוקים במחלות נפש חשוכות מרפא; אין בנמצא תרופה או רופא שיוכלו לרפאם. התפללו בעבור נשמות מיוסרות אלה. הביאו אותן אל ישוע. ספרו להן כי המשיח, צרי הגלעד, הוא הרופא והמזור לכל תחלואינו.PK 370.3

אור הוא ברכה, ברכה השופעת על העולם כולו, ברכה השופכת את אוצרותיה על עולם טמא, מושחת וכפוי טובה. כך גם אורה של שמש הצדקה. העולם כולו, האפוף בעלטת החטא, הצער והכאב, יואר באמצעות הידע על אהבת ה’. אין למנוע מאיש את האור הזורח מכס מלכות ה’ שבשמיים. עלינו לשאת את מסר התקווה והחסד לכל קצווי תבל. כל החפץ יושיט ידו, יאחז בגבורת ה’ ויתפייס עם ה’. עובדי האלילים לא ישרו עוד בעלטה כבדה. הקדרות תתפוגג בקרני האור הבוהקים של שמש הצדקה.PK 370.4

המשיח העניק לקהילתו כל ברכה וכל אמצעי שיסייעו לה להשתנות, לזרוח באורו, אור העולם, ולנחול את תהילתו. תכליתו היא שכל משיחי יחיה באווירה רוחנית של אור ושלום. הוא חפץ שנפגין את שמחתו בחיינו. ככתוב: “קומי אורי, כי בא אורך ; וכבוד יהוה, עליך זרח” (ישעיה ס’ 1).PK 370.5

המשיח עומד לבוא בגבורה ובתהילה רבה. הוא יבוא בכבודו ובכבוד ה’, אבינו שבשמיים. המלאכים הקדושים ילוו אותו בדרכו. בזמן שהעולם כולו שרוי בחשכה, בכל בית משיחי זורח אור. חסידי ה’ ילכדו את קרן האור הראשונה שתפציע בביאת המשיח השנייה. אור זך יזרח מכבודו, וכל משרתיו של המשיח הגואל יסגדו לו. בזמן שהרשעים ינוסו על נפשם, תלמידי המשיח ישמחו בנוכחותו בקרבם. או אז ינחלו הגאולים את נחלתם המובטחת. כך תתגשם תכלית ה’ לישראל. נבצר מן האדם לבטל את תוכניותיו ומטרותיו של אלוהים. עצת ה’ היא תקום. אפילו בעיצומם של מעשי עוולה, מטרותיו של ה’ התקדמו בהתמדה עד להתגשמותן המלאה. כך קרה עם בית ישראל במהלך ימי מלכות ישראל ומלכות יהודה; כך קורה לישראל הרוחנית בימינו.PK 371.1

בעל ההתגלות מן האי פטמוס, שצפה בדורות שיחלפו עד ליסודה של ישראל הרוחנית בארץ החדשה, מעיד:PK 371.2

״אחרי כן ראיתי, והנה המון רב, אשר לא יכול איש למנותו, מכל האומות והשבטים והעמים והלשונות, עומדים לפני הכסא ולפני השה והם לבושים גלימות לבנות וכפות תמרים בידיהם, וקוראים בקול גדול: ‘הישועה לאלוהינו היושב על הכסא ולשה!’ ״כל המלאכים עמדו סביב לכסא ולזקנים ולארבע החיות. והם נפלו על פניהם לפני הכסא והשתחוו לאלוהים באומרם: ‘אמן. הברכה והכבוד, החכומה והתודה, היקר והגבורה והעוז לאלוהינו לעולמי עולמים.״׳PK 371.3

״ושמעתי קול כקול המון רב וכקול מים רבים וכקול רעמים חזקים, אומר: ‘הללויה, כי מלך יהוה אלוהינו, אלוהי צבאות. נגילה ונשמחה ונתן לו כבוד.”PK 371.4

“הוא אדון האדונים ומלך המלכים, ואיתו גם הקרואים ונבחרים ונאמנים.”PK 371.5

(ההתגלות ז’ 12-9; י״ט 6, 7; י״ז 14).PK 371.6